המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
בחר סיסמה
הקלד סיסמה מחדש
אזור מגורים
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

זיכרונותיו של בן

  • שהרן שלח
  • פורסם לראשונה: 04.04.2001
  • 23:00
  • עודכן ב: 05.04.2001
  • 22:59

כשעמדתי להציג לפני חברתי יעל (עתה רעייתי) את בני משפחתי, סיפרתי לה על אופיו ומעלותיו של כל אחד מהם, חוץ מאשר לפני הפגישה עם אבי. "אהה", אמרה יעל, "אתה סבור שהוא כה נהדר שדיבוריך רק יגרעו?" היא באה עם ציפיות ולא התאכזבה. אבי אמר לי פעם: "בשם 'יונתן רטוש', מייצג יונתן את הצד הרך, האוהב, ואילו רטוש - את הצד הקשה". דעותיו היו חריפות, חלם על מדינה לאומית ישראלית, חילונית ופתוחה גם ללא יהודים, ששפתה עברית, ולכן זכה בעונשו היאות של מי אשר חטאו "דרכתי לבדי" כדברי השיר "פורה". הגותו עוררה התנגדות; רבות מהשאלות שהתחבט בהן ממשיכות לעמוד על סדר יומנו. למשל: החייב דרוזי להיות ערבי או יכול להיות בעל לאומיות ישראלית, שלא לדבר על העובדים הזרים. לא אנסה לתאר את דמותו והגותו, רק אספר כמה דברים מנקודת מבטי כילד.

אחי חמן ואני עברנו לרשות אבינו כשהייתי בן שבע וחמן בן אחת עשרה וחצי (אחרי תהליך היפרדות ארוך של הורי). כשנה חיינו אצל סבתי. חמן, שסבל הרבה יותר מהגירושים, דרש אחרי כשנה לגור עם אבינו. "עליך לדעת, אני חוזר מאוחר בלילה, אוכל במסעדות וכללית עלול להפריע לך". "לא אבא, לא תפריע לי כלל", ענה חמן ועבר לגור עם אבינו. אני עברתי אליו קצת אחר כך. שלושתנו גרנו בחדר שכור אחד בצפון תל אביב.

פעם נטפלו אלי בבית הספר בגלל מחברותי המרושלות. חיפשתי תירוץ ותליתי את הקולר בהכנת השיעורים על מיטתי (דומה שבכיתה ו'), שכן השולחן בחדר היה עמוס חפצים שונים והכורסה שהתפרקה למיטה בלילה לא הותירה הרבה מקום בחדר. תמהתי מאוד כשהתירוץ נדון ברצינות. התנאים השתפרו מכיתה ט'; מאז גרנו בדירות של שני חדרים ומטבח, חמן יצא לצבא; אבל מחברותי לא נושעו. אולי הסביבה איננה חזות הכל. אחרי אחד המעברים מדירה לדירה באה סבתי לביקור, "אורי, איך אתה יכול לחיות ככה?" היא נדהמה, "זה שלושה ימים אני מסדר לכבודך!" הוא ענה. אכלנו במסעדות, מאוחר יותר הכנו לעצמנו, אך ביום כיפור כשהכל סגור, בישל לנו נזיד כל-בו גדול שהספיק לכמה ימים; הוא סיפר לי בצחוק כי קרובה ביקשה ממנו את המתכון, "מובן שלא היה לי, הן אני מאלתר".

ברור שלא היה יכול לעבוד בבית. היתה לו משרה קבועה, מגיה לילה בעיתון ובשעות היום ישב לרוב בבתי קפה; שם עבד והם גם שימשו לו מקום לקבלת אורחים. שנינו ישבנו אתו שם לא מעט.

בבית הספר היסודי, חמן נזף בי לא פעם על קריאת ספרות קלוקלת (בעיקר קרל מאי). הוא גם ניסה להשגיח שאכין את שיעורי כראוי. אבי אמר לו (כמו שחמן סיפר לי כשהתבגרנו): "לא נלחמתי שתגדלו אצלי כראוי כאנשים חופשיים כדי כשאתה תרדה באחיך. אם יקרא הרבה וגם אם הרבה אשפה, טעמו יתפתח". חמן קיבל זאת. אבי לא האמין בהשגחה צמודה, רק כשהייתי מקבל תעודת שליש עבר אתי ברצינות על הציונים וההערות. אני זוכר היטב כמה פעמים מסוף היסודי, "שש, זה עובר בקושי, מעידה קלה ותיכשל, גם אם המקצוע רחוק מלבך ראוי שתשיג לפחות שבע,... מילא שלא תדע דקדוק אבל בכל מקצוע שתבחר עליך לדעת להתבטא". בכיתה ה' או ו', ראה אותי יושב עם ספר עב כרס (בפסיכולוגיה, כמדומני) וחשד שאיני מבין; הוא שאל אותי בנחת מה קראתי, וכשנחה דעתו מהתשובה המשכתי לקרוא. פעם נזף בי על האי-סדר בחדרי, עניתי לו שזה ענייני, "כן אבל לא כשהספר שחסר לי מתגלה קבור בחדרך". פעם אחרת כשהתנצלתי על רשלנותי ואמרתי: "מצטער, עשיתי זאת באופן אוטומטי", השיב: "התכוונת באופן טומטומתי".

הוא לא שהה הרבה זמן בבית. חמן סיכם: "כשם שהיה משורר נטו, פירסם מעט, אך רק דברים מוגמרים שהיה שלם אתם, כך היה אב נטו". היה אתנו לא הרבה זמן אך אותו באמת הקדיש לנו, לפי נטיותינו. כשיצא שבשעותיו הפנויות נעדרתי, ביקש אותי לשנות את סדר יומי. איך בילה אתי? למשל, שוחחנו על היסטוריה, שיחקנו שח. בכיתות ט', י' אפילו שוחח עמי כמה פעמים על בעיות מתימטיות שהטרידו אותי; הוא למד מתימטיקה בתיכון ברצון אך זה לא לקח את לבו. גם לחמן עזר בתיכון.

מובן ששוחחנו על ענייני היום. למשל כשזכתה אלג'יריה בעצמאות, עקבנו בדריכות אחרי המאבק על השלטון בין ההנהגה הקיימת מצד אחד לבין בן-בלה ובומדיאן מצד שני; "במדינות ערביות", סיכם אבי, "בזמן המאבק על העצמאות בו הם זקוקים לתמיכה במערב, מונפים דגלי 'זכות הגדרה עצמית', 'זכויות האדם', וכו'. כשהצורך בתמיכה כזו יורד, מופיעים בחזית איסלאם ופאן ערביות. התופעה אינה מיוחדת למדינות ערב". ודאי שדיברנו על הרעיון הכנעני.

שמעתי ממנו קצת על אנשי ספרות אחרים. הוא כתב ביקורת על מחזור שירים של שלונסקי, וזכה לשבח: "הקלות האינטואיטיווית בה משורר אחד יורד לסוף דעתו של משורר אחר" (או משהו מעין זה). "בקלות! איפה בקלות! עבדתי קשה כשלושה שבועות על העניין, ובעצם אין זו אלא חצי עבודה, אך מקוצר הזמן נשאר ההמשך בצורת שאלות, שדומני שהתשובה עליהן חיובית, אך הן דרשו עוד הרבה הרבה עבודה". אכן, היה איש בוהמה בחיים ויקה בעבודתו, כל דבר תיקן שבע פעמים, ורדיפת שלמות זאת הקשתה עליו לכתוב מכתבים. פעם עורך ברדיו ביקש ממנו להציג את עמדתו בחמש דקות, הוא דיבר בדיוק לפי הזמן המוקצב, והעורך קיצץ; התעצבן: "לו היה אומר שיש לי שתי דקות, הייתי אומר משהו שעומד בפני עצמו בשתי דקות ומה שיצא..."

האם שוחחנו על ספרות ממש? די מעט ובדיעבד אני מצטער; חמן סיפר לי פעם (מפיו) שבפירוש ל"קורבן מנחה" (משירי "חופה שחורה"), קוראים הדגישו את "אני ריבון ואב...", דמות גברית, גיבורית, הירואית מאוד, בלי לשים לב לסיום, "וגוש אפל צנח תוך נפוצות זיקים לנהר-די-נור כבה", כלומר מנקודת ראות חיצונית לדמות (אך לא לשיר) אין הגיבור אלא כוכב נופל, סתם זיק רגעי בשמים; הן הדובר אינו זהה למשורר. אבי שח לי פעם: "וכי למה לשורה פלונית ב'יוליוס קיסר' של שייקספיר יש שתי משמעויות? כי שייקספיר לא הצליח להכניס שלוש".

פעם אבי חיפש את הטיוטה של שיר שהתחיל לכתוב באמצע שנות הארבעים על תליות אנשי המחתרות בעכו ולא מצא וכך לא יכול היה להשלימו. למה לא השלים את השיר בזמנו? כי הוצעה לו עבודה בשכר כך שלא היה יכול לדחותה, השכר לא התממש ואף השיר לא, וחבל. הוא לא היה מאבד סתם ככה דברים, אבל היו שנים שחפציו היו מפוזרים, או אוחסנו אצל ידידים או קרובים, וכמה פעמים נאלץ למכור את ספריו. כרגיל ידע יפה מאוד היכן ניירותיו.

היה שיר שלא הושלמה כתיבתו, וחמן ידע חלקים ממנו, שעסק בבריאת האדם ("קר לו קר לו בשמים וירד אל הככר" היא אחת השורות). בהמשך היו צריכים להופיע קין והבל. דווקא על זה אני יודע משהו, שוחחנו פעם; לדעת אבי הסיפור אינו על קנאה (של קין בהבל) אלא של חוסר ציות (זה פירוש "ויאמר קין על הבל אחיו", השורש "אמר" פירושו כאן "ציווה" ואילו "אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ" פירושו בלשון המונית: "נו, אם הדייסה תהיה טובה או לא תהיה טובה, מה זה כבר משנה, איפה הבשר..." והחטאת פירושו סוג קורבן, וכך גם מתבארת "ואליך תשוקתו" (רק שכחתי את הביאור). "אבא, אבא", אמרתי לו, "למה לא תשלים ותכתוב את פירושך כהלכה, חמישה חצאים אינם שווים שלם אחד". "אין זמני בידי", ענה, "הזמן שאני יכול להוציא שלא על פרנסתי מוגבל מאוד, למעשה הוצאתי על זה יותר זמן משאני יכול ורוצה להקדיש לנושא זה; צריך לשבת בספרייה מדעית ואיני רוצה להיות כמו מלומד פלוני שבאמת היה חכם וחריף ולכן הגיע למסקנה שכל סברותיו אמת ואין כבר צורך בהוכחות נוספות". נחמץ לבי על אבי האהוב שיכול היה לעשות דברים נהדרים, לו זמנו היה בידו, לו לא נאלץ לכלותו בהגהות ועריכות.

הפרופ' שהרן שלח מן האוניברסיטה העברית בירושלים, בנו של יונתן רטוש, הוא חתן פרס וולף למתימטיקה לשנת 2001 וחתן פרס ישראל למדעים מדויקים בשנת 1998.




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת