בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פיסול חוזר

שני פסלים שעשה יחיאל שמי לפי הזמנה על פי פסלים מוקדמים שלו משנות ה-50, תוך שינויים קלים, יוצעו למכירה בסותביס

תגובות

במכירה של סותביס, שתתקיים ביום שני בתל אביב, יוצעו למכירה שני פסלים יוצאים דופן של הפסל יחיאל שמי. הפסלים נעשו, תוך שינויים קלים, על פי שני פסלים מוקדמים שלו משנות ה-50. "הגפיר" משנת 2000 (אחד מתוך שלושה), המוערך ב-35-25 אלף דולר, נוצר לראשונה ב-1956 ונמצא מאז ברשותו של שמי. "ינשוף" מ-1999 (אחד מתוך שבעה), המוערך ב-18-14 אלף דולר, נוצר לראשונה ב-1955 ונמצא באוסף המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. לפני חצי שנה נמכר בסותביס ב-28,350 דולר (לאחר הערכה מוקדמת של 20-15 אלף דולר) הפסל "ציפור פצועה" של שמי מ-2000 (אחד מתוך שישה), שנוצר לראשונה ב-1955 ונמצא באוסף אן ומארק סיגל, ניו יורק.

הפסלים, שנוצרו מחדש בשנתיים האחרונות, שייכים לתקופה שבה התחיל שמי לעבוד בברזל, ונחשבים ליצירות חשובות שלו: "ציפור פצועה" סימן את המעבר של שמי מפיסול באבן לפיסול בברזל; "הגפיר", פסל בגודל קומת אדם, נחשב לאחד מפסלי הברזל המוקדמים והטובים שנעשו בישראל; ו"ינשוף", שהורכב מפסולת ברזל והיה העבודה הראשונה של אמן ישראלי שנרכשה למוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, הוגדר על ידי מיכאל סגן כהן המנוח (בקטלוג "יחיאל שמי" מ-1997) כצעד של שמי לעבר האסמבלאז' המופשט.

מבדיקה עם מנהלי בתי מכירות בישראל מתברר כי המעשה של שמי - עשייה מחדש של פסל כ-40 שנה אחרי יצירתו - הוא יוצא דופן. למעשה, אף אחד מהם לא הצליח להיזכר בשם של פסל מקומי או אפילו בינלאומי שעשה כך בעבר. החזרה לאחור גם אינה מאפיינת את עבודתו של שמי, שנהג לחתום תקופות עשייה ולהמשיך הלאה, או כפי שאמר בזמנו לאדם ברוך: "אין לי קשר אישי עם רוב העבודות שעשיתי. נותקתי מהן. אין לי קשר נפשי חרד לגביהן. אני יודע רק באופן אנליטי לאיזו עבודה יש יותר ערך בסך כל עבודותי, ולאיזו עבודה יש פחות ערך".

גם מאיר לושי, הבעלים של לושי אמנות והוצאה לאור, שיזם את פרויקט החייאת הפסלים תוך כדי דיאלוג עם שמי, מציין כי עד כמה שידוע לו אין לכך תקדים. לושי עובד עם אמנים מהארץ ומחו"ל על פרויקטים מסחריים מיוחדים, שיוצאים במהדורות מצומצמות ונרכשים, לרוב מראש, בידי אספנים. עם האמנים שאתם הוא עובד בימים אלה נמנים פיליפ רנצר, איה בן-רון, אוהד מרומי, יהודית סספורטס והאמן הבריטי דייוויד פלקונר. "מה שמעניין אותי זה לבנות פרויקט אוריגינלי עם אמן, שמוסיף עוד ממד לעבודתו", הוא אומר.

הרעיון לפסלים המחודשים נולד, לדבריו, כשרצה לרכוש משמי את "הגפיר", וזה סירב. "היתה פה התרפקות יצירתית. גם 'ינשוף' וגם 'ציפור פצועה' לא היו ברשותו, ופתאום נוצר רצון לעשות אותם שוב, לחזור וללטף אותם פיסית. למשל, הוא התעקש שאחד מהינשופים החדשים יישאר אצלו. מבחינת אופן העבודה שלי, חשובה לי מאוד השקיפות, ולכן הכול הוגדר ותועד. זה היה מעין ריענון ושחזור, ואנחנו לא מתכוונים להמשיך עם זה. אין טעם לקחת כל פסל ולחזור עליו. הפרויקט הבא עם שמי יהיה סוג של עבודת אדמה, שתוצאותיה יהיו על בדים".

יש כאלה שיגידו שהפרויקט מדיף ריח של מסחריות?

"אני לא יכול לשלול. זו פרנסתי וזה עיסוקי. עם זאת, חשוב לי מאוד לשמור על כבודו של האמן. אני מאפשר לו מרחב עבודה כלכלי, וכמובן תמורה כספית הולמת".

ומה לשמי יוצא מזה?

"הוא, או יותר נכון קיבוץ כברי, מרוויחים בדיוק כמוני".

יעל כנעני, בתו של שמי השותפה לפרויקט, מציינת כי יש יופי גדול מאוד בעשייה המחודשת. "יש בכך נגיעה במקום ובזמן, וגם אומץ לעשות דברים שהם לא תמיד יוזמה ישירה שלך", היא אומרת. "ברגע ששמי הביע רצון להשתתף בזה והתרגש מהרעיון, החלטנו ללכת על זה". כנעני לא שוללת את הגורם המסחרי, אבל מוסיפה: "אנחנו מתאמצים להיות מדודים וזהירים, ולבדוק את קנה המידה הנכון".

ומה זה אומר?

"שלא נעשו הרבה פסלים, אלא רק בודדים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו