בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יש הפגנות שמחות

עם תחיית ה-1 במאי, עולים מהשכחה גיבורי התנועה האנרכיסטית

תגובות

"אם לא אוכל לרקוד, אין לי עניין להשתתף במהפכה שלכם" אמרה פעם האנרכיסטית האמריקאית אמה גולדמן. דבריה קולעים במדויק לרוח אירועי ה-1 במאי בערים הגדולות באירופה ובארצות הברית.

מקורותיו של ה-1 במאי - סיפורו של "טבח היימרקט" בתחילת מאי 1886 - נשכחו, והתנועה האנרכיסטית פועלת להזכירם מחדש. היתה זו הפגנה של פועלים בשיקגו, שתבעו להגביל בחוק את יום העבודה לשמונה שעות. המשטרה פיזרה את ההפגנה באלימות. אוגוסט ספייס, אנרכיסט שנאם באחת ההפגנות, אסף בכיכר היימרקט בעיר את המפגינים שפוזרו, ונאם לפניהם על זכויותיהם. האירוע התנהל בשקט מופתי, אבל רגע לפני סוף ההרצאה נזרקה פצצה לשורות השוטרים, הרגה שבעה מהם ופצעה אחרים. אף שלא הוכח מעולם שאנרכיסטים זרקו את הפצצה, שבעה מראשי התנועה, ובהם ספייס עצמו, נשפטו ונידונו למוות. ספייס ושלושה אנרכיסטים אחרים נתלו ב-11 בנובמבר 1887 על פשע שלא ביצעו.

אנרכיסטים רוקדים בכיכר

בעיתוניהם ובאתרי האינטרנט שלהם טוענים אנרכיסטים רבים, השותפים להפגנות הגדולות שעוברות מסיאטל לערים מרכזיות אחרות בעולם, כי גם היום מתארים אותם בתקשורת המרכזית כאלימים וחמומי מוח, ומוציאים דיבתם רעה. ואולם הם רק רוצים למחות על הצטברות של כוח בידי מעטים ועל ניצול המוני עובדים לטובת רווחיהם של מתי מעט (כפי שתיאר בדיוק מרשים מיכאיל בקונין במאמרו "השיטה הקפיטליסטית"); ואגב כך, להמשיך לרקוד ולעשות שמח. גולדמן המהפכנית לא ראתה טעם במהפכות אלימות, המשליטות כוח ומגבילות את החופש של אזרחים - בעיקר פועלים ופועלות - לרדוף אחר האושר שלהם. וכך, לא מעט מהפגנות המחאה המתקיימות כיום נגד הגלובליזציה הן הפגנות שמחות: ריקודים בכיכר העיר לצלילי מוסיקת טכנו, מסעי אופניים, תהלוכות, חגיגות של שתילת צמחים - הפנינג של ירוקים ואדומים.

אין פלא איפוא שדמותה של אמה גולדמן (1940-1869), מאמהות האנרכיזם והפמיניזם האמריקאי, זוכה באחרונה לתחייה. בשנים האחרונות, עם תחייתם של אירועי ה-1 במאי, פועלים אנשי אקדמיה, כותבים וארגונים אנרכיסטיים לתקן את השם הרע שיצא לתנועה הזאת, ואגב כך לחלץ מתהומות הנשייה כמה מההוגיה הבולטים.

מה שנחשב בדרך כלל כהצלחה הוא בעיני כישלון חרוץ

המגזין האמריקאי המסוגנן לתקשורת אלטרנטיווית, "Utne Reader", פירסם בגיליונו האחרון "מדריך למתחילים" ל"תנועה הפוליטית, שיותר מכל תנועה אחרת בהיסטוריה, לא הובנה כראוי". המדריך מאזכר את גולדמן ואת עמיתיה, אבות התנועה באירופה: הסופר הרוסי מיכאיל בקונין, העיתונאי הצרפתי פייר ז'וזף פרודון והגיאוגרף הרוסי פיוטר קרופוטקין. לפני שבועות אחדים יצאה בארצות הברית אנתולוגיה של מאמרים מהירחון הרדיקלי 'אמא אדמה', שערכה אמה גולדמן בניו יורק בשנים 1906 עד 1917. היא פירסמה בו מאמרים (מבריקים) משלה, דיווחים על כינוסים של אנרכיסטים, דיווחים על פעילותם של ארגוני עובדים, וכן יצירות ספרותיות משל לב טולסטוי, מקסים גורקי, פרידריך ניטשה, אוסקר ויילד ואחרים.

המגזין האמריקאי האליטיסטי "הארפרס" פירסם בגיליון מאי לפני שנה כתבה מעמיקה על התנועה האנרכיסטית הפועלת כיום בארה"ב, בעיקר בסיאטל ובפורטלנד, וכן מאמר מאת אמה גולדמן, שפורסם בראשונה ב-1934 ושמו: "האם חיי היו שווים משהו?". גולדמן, שנרדפה בידי השלטונות האמריקאיים - סולקה מארצות הברית ב-1919, נאסרה פעמיים (ב-1893 וב-1914) על שום שקראה לאהבה חופשית והפיצה לנשים מידע על אמצעי מניעה, ופעם נוספת (ב-1918) משום שהטיפה לסרבנות - משיב לשאלה בחיוב.

"מה שבדרך כלל נחשב כהצלחה - צבירה של עושר, תפיסת כוח, השגה של יוקרה חברתית - הם לטעמי כישלון חרוץ. כאשר נאמר על אדם שהוא 'הגיע למשהו', הכוונה היא שהוא גמר; ההתפתחות שלו נעצרה בנקודה הזאת. אני שאפתי תמיד להישאר במצב של תנועה ושל התפתחות מתמדת. רק לא להירקב בגומחה של שביעות רצון עצמית... בכל הקשור לפעולות ולעמדות המרכזיות שלי, הייתי חוזרת על חיי בדיוק כפי שחייתי אותם. ובוודאי הייתי פועלת למען אנרכיזם באותה מסירות, ומתוך אותו ביטחון שבסופו של דבר האנרכיזם ינצח".

הכוח משחית את הטובים ביותר

"פרויקט העבודות של אמה גולדמן" באוניברסיטת קליפורניה בברקלי אוסף מאז שנות ה-80 את כתביה, ובשנים האחרונות מעמיד אותם לרשות הגולשים באינטרנט. אפשר לקרוא שם, למשל, את "הצהרת העצמאות החדשה" שגולדמן פירסמה ב"Mother Earth" ב-1909, ובה היא קוראת לאנשים לשחרר את עצמם מ"קדושת הרכוש, מקדושת החוקים, מפחד הכנסייה, ממורך הלב של דעת הקהל, מן היהירות המטופשת של עליונות לאומית, גזעית, דתית ומינית, ומתפישות פוריטניות צרות אופקים על אורח החיים של אנשים".

כתבים של גולדמן מופיעים גם באתר "הארכיון האנרכיסטי" ("Anarchy Archives"), שבו גם טקסטים של נעם חומסקי, הדובר הבולט של התנועה כיום, וכן טקסטים מאת הוגים גדולים שהלכו לעולמם - ובהם מאמרו הרלוונטי תמיד של מיכאיל בקונין מ-1867, "הכוח משחית את הטובים ביותר", שבו הוא קובע כי כל אדם המגיע לעמדת כוח דינו להיעשות מושחת, כי "שתי נטיות מובנות בעמדת הכוח: בוז להמונים והערכה מופרזת של זכותו הטבעית של בעל הכוח".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו