בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אודה לידידות ולאהבה

בתבונתו הצליח סול בלו ליצור מסיפור ידידותו עם אלן בלום, מורה גדול ומחבר "דלדולה של הרוח באמריקה", סיפור-דמות עצמאי, שהוא דיוקן במלים

תגובות

רוולסטין, מאת סול בלו, תירגם מאנגלית: מיקי גורן, הוצאת זמורה-ביתן, 231 עמ'

שש שנים לאחר מותו של פרופ' אייב רוולסטין קיים ידידו הקרוב של המספר, סופר ושמו צ'יק, את ההבטחה שהבטיח לרוולסטין על ערש דווי: לכתוב את הזיכרונות עליו. רק במחצית הרומאן מתאר סול בלו בפרוטרוט את האופן שבו התרחשה הבקשה הזאת: "תעשה את זה בסגנון העלאת-זיכרונות-אחרי-ארוחת-ערב שלך", ביקש רוולסטין מצ'יק, והטיל עליו את המשימה הזאת "בתור התחייבות". ההתחייבות הזאת, שייסרה את צ'יק, הבשילה באמת רק אחרי שכמעט מת בעצמו מהרעלת מזון שלקה בה בחופשה באיים הקאריביים, ורק אחרי ששהה פרק זמן ממושך ביחידה לטיפול נמרץ וניצח בעזרת רופאו ואשתו הצעירה את ההרס שחולל בו רעל הסיגואטרה (שהפריש דג שאכל) ואת תופעות הלוואי של תרופה המפוררת את הזיכרון. רק אז מצא בעצמו כוח "לראות את רוולסטין" ולתאר את המראות האלה במלים.

עוד לפני שהספר ראה אור ידעו אינטלקטואלים (וגם צרכני תרבות ובייחוד רכילאי-תרבות) כי הסופר היהודי-אמריקאי חתן פרס נובל, מהחכמים והעמוקים שבין הסופרים האמריקאים, שקוע בכתיבת רומאן על ידידותו עם אלן בלום, האינטלקטואל היהודי-אמריקאי שנודע בעיקר בשל "דלדולה של הרוח באמריקה", הספר הפרובוקטיווי שדן בבורות התרבותית של סטודנטים בארצות הברית, ושהיה באופן מפתיע לרב מכר עולמי. ואכן, ברומאן החדש, שהתפרסם במקור לפני שנה, הירשה לעצמו בלו להשתמש בלי הסוואות בביוגרפיה שלו (ושל זולתו). אך בשל שיעור קומתו כסופר, ובשל התבונה, האומץ וכשרון הסיפור שלו, הצליח בלו לבדות מהחומרים הביוגרפיים סיפור עצמאי ובו עלילה ומשמעות שמעבר לחיים המסוימים של סופר יהודי-אמריקאי יליד שיקאגו ובן למעלה משמונים, המתאבל על מות חברו הקרוב. לכן יכולה היצירה הזאת לגעת גם ללבם של קוראים שאינם יודעים כלל מי היה אלן בלום, ואפילו בכאלה שאינם מזהים את גלריית הדמויות והשמות (האמיתיים) שסול בלו מציין או מתאר כאן, ולרגש אותם לרגעים עד מאוד.

"רוולסטין" אינו אוטוביוגרפיה וגם אינו רומאן ביוגרפי שגור. הספר הזה עשוי מתמונות ושברי תמונות, מתיאורים תמציתיים וחושניים של מצבים, מסיכום של שיחות מאלפות, והוא גם שחזור מדויק של שיחות אחדות בין שני אנשי רוח אמיתיים, שחייהם ידעו תהפוכות ושינויים. לא הזמן הכרונולוגי הוא העיקרון המארגן של הדברים האלה, וגם לא איזו משאלה לתת את מלוא הפרטים של החיים. "רוולסטין" הוא, קודם לכל, סיפור-דמות: רומאן שבמרכזו עומד גיבור יוצא דופן, אקסצנטרי ומרתק מאוד, וההישג הגדול של סול בלו - הישג שהכרנו היטב מהרומאנים הקודמים פרי עטו - הוא ציור דיוקן במלים.

תמונת הפתיחה של הספר מתארת את ביקורו של צ'יק, השוהה עם אשתו הצעירה והאהובה בחדר בקומה השישית במלון קריון שבפאריס, ועולה אל הקומה השביעית, לארוחת בוקר עם חברו הקרוב. "זה לא לגמרי שייך, אבל משום מה אינני יכול שלא להזכיר זאת", מעיר צ'יק המספר, בן דמותו של סול בלו, על כך שמייקל ג'קסון ופמלייתו תפסו את כל הקומה החמישית של המלון. אבל הקורא מבין כי הפרט השולי הזה - בהמשך מתוארת התנהגות מעריציו של הזמר-הכוכב והמחסום המשטרתי הבולם אותם - הוא דווקא משמעותי, ועוד איך. מהאזכור הכמו-טריוויאלי הזה משתמע כי עצם "התאפשרותו" של רוולסטין, בעולם שמייקל ג'קסון ודומיו הם אלוהיו, היא מין נס. גם לפני ש"עלה על מכרה הזהב" (כלומר, לפני שספרו נעשה רב מכר עולמי) נודע הפרופסור האינטלקטואל - אחד מאחרוני האינטלקטואלים האמריקאים האמיתיים - כחובב גדול של חליפות ארמאני, סיגרים קובניים ואבזרים של דנהיל, עטי מון בלאן מזהב טהור וכו'. בעבר היו תלמידיו ומעריציו המממנים העיקריים של אנינות הטעם שלו ושל תשוקתו למותרות, ואילו עתה, תקופה קצרה לפני מותו, הוא יכול לממן את כל גחמותיו בזכות הספר האמיץ, הלוחמני, הלא-אפולוגטי והלא-פטרוני שכתב (כך רואה סול בלו, מבעד לעיני צ'יק המספר, את "דלדולה של הרוח באמריקה"), ביודעו ש"זה לא עניין פעוט להפוך לעשיר ומפורסם מאמירה ישירה של מה שאתה חושב - אמירה במלים שלך, ללא פשרות".

רוולסטין, ענק בעל אנרגיה שוקקת ואדירה שמניעה אותו, קרח למשעי, הוא דמות שיכולה לפרנס יצירות אחדות. דווקא בצד הלהיטות הלא-מצויה שלו לכל העניינים שבגוף, או בניגוד לה, בולטת מאוד הרצינות החושנית, התשוקה הלא-נלאית, שבה התייחס לעניינים שברוח. הדמות המורכבת הזאת של אדם שמעולם לא הסתיר את זהותו המינית - רוולסטין היה הומוסקסואל שבשנותיו האחרונות, לפני מותו באיידס, חלק את חייו עם ניק, סיני יפהפה כבן שלושים, עדין, דיסקרטי ומסור לרוולסטין, שהתייחס אליו כאל בן אהוב במיוחד - היא אחת הדמויות המרתקות שצייר בלו ביצירותיו. למקרא הספר הזה אי-אפשר שלא לחשוב על רוולסטין כאחד ממקורות ההשראה להנדרסון מ"הנדרסון מלך הגשם" הנהדר של בלו, או אפילו על הרצוג, גיבור הרומאן הנושא את שמו, הגיבור המתלבט, הפסיווי-למחצה, אינטלקטואל חסר מצפון ומוכה אשמה בעת ובעונה אחת.

כל השיחות בין רוולסטין לצ'יק בספר הזה מאלפות מאוד, ומכולן - בין אם הן מתנהלות סביב פיסת רכילות שרוולסטין להוט אחריה, ובין אם הן סובבות את חייו האישיים של צ'יק שרוולסטין מנסה לעצבם בשתלטנות שאינה מקוממת, ובוודאי כשהן עוסקות בתכנים היסטוריים, פילוסופיים או באמנות - יכול כל קורא ללמוד משהו. בשיחות האלה מתגלה עולמו האינטלקטואלי של רוולסטין, שהשכלתו היא חלק אימננטי של אישיותו, ובעצם של מחזור הדם שלו. הוא הפנים לחלוטין את תורותיהם של הפילוסופים היווניים וגרם לסטודנטים שלו להכיר את ניקיאס ואת אלקיביאדס טוב יותר מאשר "את רכבת הבוקר המקומית או את חנות הזיל-זול".

בעיצוב דמותו של רוולסטין השיג סול בלו, בין היתר, בלי שום התחכמויות או מנייריזם, את תכונותיו של מורה גדול, מורה רוחני שאין לו תחליף. בקיאות עצומה והבנה גדולה הם רק תנאי הכרחי למהותו של מורה כזה; אהבה ותשוקה ללמד ולתת הם הדברים שעושים אותו למורה שמעמיד תלמידים המסורים לו בכל מאודם משום שהוא באמת מעצב ומפרנס את רוחם. הדברים האלה משתמעים מתוך התמונות שמתאר כאן צ'יק-בלו, וגם נאמרים במפורש. רוולסטין, הומוסקסואל זקן שנזקק לא פעם לזונות ממין זכר, ראה בארוס פיצוי שהוענק לאדם על ידי זאוס העריץ, שבגללו ובגלל האולימפוס מקדיש אדם את חייו לרדיפה חסרת התקווה אחר החצי האבוד שלו. בבהירות לא-מצויה צייר כאן הסופר האמריקאי את חירות הרוח של אדם שאינו ירא מפני אידיאליזם; את דיוקן האדם שחי מתוך הזדהות גמורה את הידיעה על המום שאינו בר תקנה אם מקבלים את אי-השלמות האנושית המתוארת ב"המשתה" מאת אפלטון.

בין עשרות הנושאים שהרומאן הזה מציג מבעד להשקפת עולמו של רוולסטין בולטות מאוד הנגיעות ביהדות ובאדם היהודי, בשואה ובמשתפי פעולה, בחיי אהבה אישיים ועקרוניים. לרוולסטין סיפר צ'יק על תריסר שנות נישואיו הכושלים והעקרים עם ולה, ולקוראים סיפר בפרוטרוט על נישואיו המאושרים לרוזמונד, האסיסטנטית הצעירה, היפה והנבונה שלו, שאהבתה ורגישותה בונים את חייו בזקנתו. דרך הדיבור על רוזמונד, תלמידתו לשעבר של רוולסטין ומעריצה נאמנה שלו, מנסח סול בלו את תובנותיו והרהוריו על האהבה, ומנקה מהדברים האלה כל מסווים אינטלקטואליים או פסיכולוגיסטיים. גם משום כך עומד הרומאן הקצר הזה כמין אודה, שיר הלל גדוש חוכמה ויופי לידידות ולאהבה. אהבתו של סול בלו אינה מצטמצמת לאשתו. היא נאמרת בפירוש וגם נשקפת מיחסיו עם רוולסטין, מההבנה והרגישות שבעזרתן הוא מלווה את רעו הקשיש והחולה אל מותו; וגם מהתגברותו על כל החשבונות, הפחדים והמכשולים האחרים, עד להשלמת ההתחייבות שקיבל על עצמו להעמיד את דיוקנו של אדם מורכב ומרתק, מאחרוני האינטלקטואלים שהתקיימו בעולם המערבי של ימינו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו