טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חבלי קליטה מאוחרים

כ-200 אלף ילדים ובני נוער הגיעו לישראל ב-11 השנים האחרונות, רובם ממדינות חבר העמים. הם מהווים כ-15% מכלל אוכלוסיית הנוער בארץ, אך בנשירה מבתי הספר ובפשיעה שיעורם גבוה בהרבה, לעתים אף כפול

תגובות

לפני כחמש שנים ביקר שמעון סיאני, מנכ"ל עמותת "ידידים" הפעילה במסגרות סיוע לנוער עולה, בבית ספר בדרום הארץ. בית הספר, שרבים מתלמידיו הם עולים חדשים, מיועד לקלוט את מי שנשרו ממסגרות אחרות. הוא מעין תחנה אחרונה. הנפלטים ממנו נותרים בחוץ, ברחוב. באחת ההפסקות יצא סיאני לחצר. עמד והשקיף, והבחין במחזה שחזר על עצמו. אל שער בית הספר באו בחורים וגברים צעירים עם פחית קולה או חפיסת סיגריות ביד. במיומנות שנרכשה עם הניסיון, היו חומקות אליהם תלמידות עולות, נאות במיוחד. בתום ההפסקה חזרו לבית הספר עם פחית קולה או חפיסת סיגריות ביד. "ראיתי תחנה של בית זונות", אומר סיאני. באופן מפתיע לא הבחין איש לפניו במה שנעשה לעין כל. המורים של אותן נערות היו מדווחים כי "הילדה קצת עייפה", "נרדמת בשיעורים", או קובלים על ביקור לא סדיר בבית הספר. מתוך הביקור הזה נולדה ב"ידידים" תוכנית סל"ע - סיוע לעולות במצוקה.

התופעה שהתגלתה בבית הספר בדרום הארץ אינה חריגה. כ-200 אלף ילדים ובני נוער גילאי 21-10 הגיעו לישראל ב-11 השנים האחרונות, רובם המכריע ממדינות חבר העמים. באין מספרים מדויקים, אומדים את שיעורם בכלל אוכלוסיית הנוער בארץ בכ-15 אחוזים; אך בנשירה מבתי הספר, בפשיעה, במסגרות של נערות במצוקה ובמרכזי חירום שיעורם גבוה בהרבה, לעתים אף כפול. חבלי הקליטה של בני הנוער, אותם פותרים לעתים ב"הם ילדים והם יסתדרו", מתגלים כקשיים של ממש. השנה הקרובה הוכרזה על ידי משרד הקליטה כ"שנת הנוער בסיכון".

עודף פנאי וחיפוש ריגושים

מסמך פנימי שהוכן בימים אלה במשרד הקליטה מונה בלשון יבשה את הגורמים המקבעים מצב זה. בין השאר מוזכרים שם מרכיבים מובנים מאליהם כקושי בהשתלבות במערכת החינוך הפורמלית וחסך מתמשך בשילוב חברתי, לשוני ולימודי; בעיות זהות והשתייכות למדינה; אובדן כוחה של מערכת התמיכה ההורית והמשפחתית; עודף פנאי וחיפוש ריגושים.

אלא שהכתובת היתה על הקיר כבר מזמן: לישראל הגיעו בעשור האחרון כ-60 אלף משפחות חד הוריות, רובן המכריע מחבר העמים; באותה תקופה עלו לישראל כ-200 אלף משפחות מעורבות, חלקן הגדול עם ילדים. שתי הקבוצות הגדולות, כל אחת מסיבותיה, נחתו על קרקע לא נוחה. הילדים היו קורבן למפגש המסובך בין המבנה המשפחתי לאופיה של המדינה.

כזה הוא הסיפור, שאינו יוצא דופן, של נטאשה (שם בדוי), נערה בת 17 מצפון הארץ. נטאשה גדלה במשפחה חד הורית. אמה נדרשת לעבוד בשתי משרות כדי לקיים את משפחתה הקטנה. לנטאשה יש אח קטן והטיפול בו נופל על כתפיה. "ילדה-הורית", מכונה התופעה בשפה המקצועית. מבחינת נטאשה, משמעות המונח היא נעורים קשים, ניתוק חברתי, קשיים בלימודים, ריתוק כמעט קבוע לבית בשל הצורך לטפל באח ובהעדר כסף לבילויים, וכעס עצום על המשפחה. היא נהפכה נערה סגורה, מניפולטיווית, הזורה פה ושם איומים בהתאבדות. החונכת שהוצמדה לה מטעם "ידידים" הפכה לחברה, לבת סוד שחילצה אותה מן הבידוד. יום אחד הגיע למשרדי "ידידים" טלפון ציני-מריר שבישר: "אתם הולכים להיות 'סבא וסבתא'". הנערה היתה בהריון, או לפחות חשבה כך. ההריון התגלה כהריון מדומה.

נטאשה נמצאת בישראל כבר שש שנים. אחת התופעות המפתיעות בקרב הנוער העולה היא, שהבעיות אינן צצות דווקא בשנים הראשונות, שנחשבות לשנים המועדות לפורענות; במקרים רבים מתגלות הבעיות דווקא לאחר שהמשפחה נחלצה ממשבר ההגירה הראשוני. ייתכן כי עד אז נחבאת בעייתם הייחודית של הילדים במשבר הכללי.

בולוואר רוסיה

לעתים קרובות מתקבצים הצעירים לחבורות, ומסתגרים בתוכן. יש שהחבורות הופכות לכנופיות ויש שהן נותרות קבוצות תמיכה המנותקות מן הסביבה. חבורה כזאת נוהגת להיפגש דרך קבע באחד מרחובותיה של קרית חיים. בשל ריכוז העולים הגדול בו, זכה הרחוב לכינוי "בולוואר רוסיה". רבות מן המשפחות המתגוררות באזור הזה הן משפחות מעורבות. האם בהן לא יהודייה, ועל כן על פי ההלכה גם הילד אינו יהודי. את החבורות האלה פוגשים ברחובות, בכל היישובים שבהם יש ריכוזי עולים. לפעמים הם סתם מסתובבים ומדברים רוסית בינם לבין עצמם; לפעמים שיכורים, לעתים נוטלים סמים. לעתים קרובות הם מחפשים עילות להיכנס לקטטות, בעיקר עם בני נוער מזרחיים.

החבורה בקרית חיים, המורכבת מבנים למשפחות מעורבות, מתאפיינת בדבר מה נוסף: שנאה עמוקה לישראל וגילויי אנטישמיות. המולדת שאמורה היתה לקלוט אותם אחרי שאמא- רוסיה דחתה אותם בשל יהדותם, דוחה אותם בשל היותם לא יהודים. הניכור הראשוני הופך לשנאה יוקדת, ובחבורה מדברים סרה גם ב"יהודים". לא משתמשים במינוח הרוסי "יבריי", המגדיר את בן הדת היהודית, אלא במונח "ז'יד", בעל הקונוטציות השליליות. סרגיי, היום חייל בן 20 המשרת בדרום הארץ, היה שייך לחבורה כזאת. הוא עלה לישראל לבדו לפני שלוש שנים. הוריו - האב יהודי והאם רוסייה - נותרו באוקראינה. גורמי עלייה באוקראינה הבטיחו שיהיה בסדר, שיהיה לו טוב בארץ. עם בואו נשלח לקיבוץ דתי כדי לעבור גיור. המסגרת היתה קשה לו. המעבר מאורח חיים חילוני לגמרי לאורח חיים דתי מוקפד, בארץ חדשה, היה בלתי אפשרי. סרגיי עזב, ומאז הסתובב וחיפש עבודות מזדמנות. לצבא דווקא שמח ללכת משום שראה בו פתרון למצבו. בטקס ההשבעה, בתום הטירונות, ביקש להישבע על הברית החדשה ולא על התנ"ך. בעבור סרגיי החילוני אין משמעות גדולה לאף אחד מן הטקסטים. את בחירתו הסביר באמירה: "אם הם לא רואים בי יהודי, אז כבר עדיף שאשאר רוסי מוחלט". סרגיי אוהב את הצבא שהעניק לו רשיון נהיגה ("זה הדבר הכי טוב שקרה לי בארץ", הוא אומר), אך אינו מרגיש כל שייכות למדינה. מבחינתו, יכול היה לשרת בלגיון הזרים או להיות שכיר חרב. "יש רבים מאוד כאלה", מעיד איליה אדז'שווילי, ראש עמותת משפחות מעורבות; "הצעירים האלה, שהמדינה דוחה, הופכים לאויבים של המדינה. החדשות הטובות היחידות הן, שהם שונאים את הערבים לא פחות".

סוג של הגנה

אביגדור לויתן, מנהל ותיק ב"מחלקה לקליטה בקהילה" במחוז ירושלים והדרום של משרד הקליטה, עוקב בדאגה גוברת אחר התופעה. "חבורות הנוער העולה הן תופעה שאני לא רגיל לה", הוא אומר; "הם אוהבים להיות רק עם עצמם, אפילו אלה שכמעט נולדו כאן. בבריחה לאלכוהול אני רואה סוג של הגנה מן הפער הבלתי אפשרי בין השאפתנות שלהם לאי היכולת לממש אותה". את אחד הכשלים הגדולים רואה לויתן באי הקניית השפה העברית. עברית ברמה נאותה היתה מאפשרת לילדים להתקדם לפחות במקצועות הריאליים, גם אם לא להצטיין דווקא במקצועות תלויי השפה. "אני נמצא 27 שנים במערכת הזאת, ומשרד החינוך צריך לעשות חשבון נפש. מה שילד עולה מקבל - בין שעה לשעתיים של עברית - זו בושה וחרפה".

על פי משרד החינוך, ילד מוגדר כ"עולה" למשך שנתיים בלבד. תפישת משרד הקליטה, המגדיר כ"עולה" את מי שנמצא עד עשר שנים בארץ, הולמת יותר את מאפייניה של העלייה הזאת, אך אינה נתמכת במדיניות ובהקצאת משאבים ראויה.

הנשירה הגלויה מבתי הספר, העומדת על ממוצע של כעשרה אחוזים, מלווה בנשירה סמויה שאין יודעים את ממדיה. המערכת לא רק שאינה עוזרת, אלא אפילו מחבלת. ייתכן ש-3,000 התלמידים העולים, הלומדים בגנים או בבתי ספר ערב שמפעיל איגוד המורים העולים, ייפלטו השנה מהמסגרות שהוקמו למענם. באיגוד, שנועד לפתור גם את בעיות התעסוקה של 50 אלף המורים שעלו לישראל, רשומים 5,000 חברים. בפועל מועסקים בו רק 300 מורים שמעניקים מסגרת משלימה לילדי העולים. "אנחנו סוגרים את הפערים בין תוכנית הלימודים לבין צרכיו האמיתיים של הילד העולה", אומר קוסטיה שוויבש, מנכ"ל איגוד מורים עולים; "אנחנו נכנסים לסביבה העברית במסלול רך". האיגוד נהנה מסיבסוד של עשרה אחוזים ממשרד החינוך. מאז חודש ינואר 2000 לא הועברו כספי הסיבסוד. המורים לא קיבלו משכורות, והגנים ובתי הספר שמפעיל האיגוד אינם יכולים להיערך ולהצטייד לשנת הלימודים שתיפתח בשבוע הבא. ספק גדול אם יצליחו בכלל לפתוח אותה.

לתקשר בנוחות

לקראת שנת הלימודים הקרובה הגיש משרד הקליטה הצעת תקציב בסך 10 מיליון שקל למשרד האוצר לפרויקטים שיתמודדו עם צרכיו של "הנוער העולה בסיכון". כמחצית מן הסכום בהצעת התקציב אמורה להיות מושקע בהקמת "מרכזים לתרבות פנאי לשם חיזוק ותגבור השפה העברית בכתב ובעל פה". אי ידיעת השפה אצל ילדים ובני נוער עולים היא בהחלט תופעה חדשה. לבד מן הצמצומים המערכתיים בהוראת השפה, אפשר לייחס תופעה זו גם לריבוי העולים, הפועל כבומרנג. כאשר סביבתו של הילד מדברת רוסית ובכיתה יש עוד עשרה תלמידים שעמם הוא יכול לתקשר בנוחות, קטן הצורך המיידי שלו ללמוד עברית. מנגד, עושה הממסד כל מאמץ לבלום את צמיחתן של מסגרות "סקטוריאליות", שהיו נותנות מענה למצב שקיים ממילא, אך מאפשרות - בשילוב הוראה בעברית וברוסית - כניסה נוחה יותר למערכת הלימודים. סגן שר הקליטה, יולי אדלשטיין, מספר כי רק באחרונה ביקר אצל ראש רשות מקומית שנשא באוזניו נאום נלהב נגד הבדלנות ועודף ההישגיות של מסגרות החינוך ה"רוסיות". "על גופתי יהיו פה מסגרות סקטוריאליות", הצהיר. ביישוב שהוא עומד בראשו יש בעיה גדולה של נשירה, של סמים ושל חבורות רחוב, דיווח לאדלשטיין שוטר במדים. זהו לא דיון מלומד על "רב תרבותיות", זהו בלגן שאת מחירו משלמים הילדים. אדלשטיין, איש חינוך בעברו, אומר כי ילדי העולים נופלים קורבן למציאות המורכבת של העלייה הזאת. הם הולכים לבית הספר, מתקשים, נדחים, לא מבינים את השיעורים, חוזרים הביתה ושומעים שבארץ הכל רע, שהישראלים לא מתורבתים, שאף אחד לא אוהב את העולים. כשהוא שואל "אז למה באנו לכאן?", הוא שומע כתשובה: "בגללך".

"הדבר יוצר מעמסה פסיכולוגית גדולה על בני הנוער, שנוסף לכל גם מרגישים אשמים", אומר אדלשטיין. בין העומס הנפשי לכשל המערכתי נופלים קורבן עשרות אלפי ילדים שהם הדור הבא לבעיה חברתית גדולה. הבעיה מתגלגלת עתה לפתחו של ראש הממשלה, אריאל שרון, שהוא, כזכור, גם שר הקליטה. אדלשטיין אומר ששרון "מגלה פתיחות". בכל הזדמנות הוא הרי אומר כי תחום הקליטה והתשתיות הוא בראש סדר העדיפות שלו. עשרה מיליון השקלים הנדרשים עתה לפתרון מיידי של בעיה שאת ממדיה אפשר היה לצמצם מלכתחילה, הם השטר הראשון המוגש לו לפירעון.

שיעור הולך וגדל

בשנים 2000-1989 הגיעו לישראל 152,425 ילדים ובני נוער בגילאי 21-10 ממדינות חבר העמים. על אף שיעורם הנמוך, יחסית, באוכלוסיית העולים ובאוכלוסיית הנוער בארץ (כ-15 אחוזים בלבד), בולט שיעורם בקרב מי שמוגדרים "נוער בסיכון". על פי נתונים שריכז משרד הקליטה, מגיע שיעור הנשירה מבתי הספר בקרב העולים עד ל-12 אחוזים, אל מול 4.5 אחוזי נשירה בקרב הנוער הוותיק. גם בדיקה של פשיעת הנוער, מלמדת על בולטותם של העולים בקבוצה זו, במספרים שהולכים וגדלים בשלוש השנים האחרונות. בשנת 98' היה שיעור הנוער העולה 18.6 אחוזים מכלל פשיעת הנוער; בשנת 99' עלה שיעורם ל-20.4 אחוזים; בשנת 2000 הגיע חלקם של העולים לכדי 24 אחוזים מכלל פשיעת הנוער. מתוך 19,797 בני נוער קטינים שנחקרו על ידי משטרת ישראל, 5,247 עלו לישראל בעשור האחרון. העבירות הנפוצות ביותר הן בתחומי הרכוש, הסמים והאלימות.

בולט חלקם של בני הנוער העולים המטופלים במערכות שירותים שונות: 2,800 מתוך 15,000 הנערות במצוקה הן עולות; 500 מתוך 2,500 בני נוער בשיקום הם עולים; כ-50 אחוזים מן הילדים במרכזי חירום הם ילדי עולים. בריכוז הנתונים אין הבחנה בין עולים מחבר העמים לעולים משאר המדינות, אך בשנים אלה הגיעו רוב הילדים מבריה"מ לשעבר. 2,800 מתוך 14,000 בני הנוער המטופלים על ידי היחידה לקידום נוער במשרד החינוך הם עולים מחבר העמים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות