בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנשק של הטליבאן - תנאי השטח

מלחמה באפגינסטאן

תגובות

זה אחד המקומות האלימים ביותר בעולם, והאפגנים הם לוחמי גרילה יעילים עד חורמה, נזכר השבוע טום קריו שהיה בעבר לוחם ב-SAS - יחידה מיוחדת של הצבא הבריטי. הוא יודע על מה הוא מדבר, לפני כעשרים שנה הוא לחם לצד האפגנים נגד הסובייטים.

הגענו לשם ב-1979 כדי לאמוד את יכולת הלחימה שלהם. האפגנים נלחמו נגד מעצמת-על באותן הטקטיקות הצבאיות שהפעילו נגד הבריטים לפני מלחמת העולם הראשונה. לראות אותם נלחמים זה היה כמו לצפות במערבון. הקאובויים מגיעים לעמק, והאידיאנים תוקפים. משימתי היתה ללמד אותם טקטיקות גרילה מודרניות. בלעדיהן היו משמידים אותם. ניסיתי לעשות זאת בלי דעות קדומות, אך זה לא היה קל. לפני שיצאתי מבריטניה, כולם אמרו לי: היה זהיר, הם ברבריים. ואולם לאחר כמה חודשים של התאקלמות, התרשמתי שהאפגנים נעימים ביותר. הסתדרנו.

היה קשה יותר להסתדר עם תנאי השטח. מפקד צבאי אפגני אפילו הזהיר אותי: "אני מקווה שאתה בכושר, האנשים שלי צועדים מהר". אין בעיות, חשבתי לעצמי, אני רגיל לצעוד. אבל, אלוהים אדירים, צעדנו מעלה, מעלה, מעלה. הגענו להרים והתחלנו לטפס. בגובה 3,000 מטרים נעשה החמצן דליל וכושר הריכוז שלי בגד בי.

כשדה קרב, תנאי השטח הם סיוט אמיתי, מצודה טבעית. אי אפשר לנוע בכלי רכב. אתה נתקע והמעברים תלולים מדי. הרוסים חוו כאן ימים איומים. הם ממש נתקעו. לא די להכניס לשם את חיל הרגלים שלך, צריך גם שיהיה לו חיפוי של תותחנים ופגזים. וכשמעברי ההרים כה בעיתיים, זה כמעט בלתי אפשרי. כל זה אינו מטריד את האפגנים, הם ערוכים לכך. הם נעים מכפר לכפר. כך הם נלחמו וניצחו מלחמות במאתיים השנים האחרונות, עם בסיסים קטנים שמפוזרים בכל השטח ומחילות שנחפרו מתחת לאדמה.

אין שום סיכוי שחייל מערבי ישא ציוד כבד ויעמוד בקצב שלהם. בניית קו אספקה לצבא זר היא משימה קשה. נשיאת מים ומזון להרים היא בגדר מעשה טירוף. בגלל סכנת זיהום צריך לשאת מים בבקבוקים. בשר מחזיק שם מעמד כיומיים ולכן צריך לצוד.

כמובן, יש גם את עניין מזג האוויר. לקראת סוף החודש הזה יתחיל החורף. בהתחלה זה הגשם, ואז בא השלג. מסע שלוקח שלושה ימים בקיץ ייקח בחורף עשרה ימים. בגלל הקיפאון אי אפשר להיעזר במסוקים. הערפל בעמקים מזמין התרסקויות. הלוחמים האפגנים מכירים את ההרים ממש כפי שאיכר בוויילס מכיר את הגבעות סביבו. כוח משימה מערבי, מנגד, יבלוט מאוד בשטח. רוב הלוחמים האפגנים נועלים סנדלים שסוליותיהם עשויות גומי מצמיגים ישנים. לא יקשה לגלות עקבות מגפיים מערביות. מרגע שיזוהו, יהפכו למטרות נייחות.

לטליבאן אין נשק רב, הנשק היעיל ביותר שלהם הוא תנאי השטח. כשהגעתי לשם היו להם מקלעי 303 ישנים, רובי צלפים, ולמעטים היו קלצ'ניקובים. היום הם כמובן מתוחכמים הרבה יותר. בראשית שנות השמונים הם מיקשו שטח רחב. ייתכן שהוא עדיין ממוקש, ואי אפשר לגלות אותם. אשר להרכב הצבא, גילם של הלוחמים נע בין 17 ל-24. הם התפפלו חמש פעמים ביום, אבל לא בעתות קרב. בגלל התפישה שהכבוד הגדול ביותר הוא למות במלחמת קודש, אין בהם מורא. הם מוכנים ליטול סיכונים שחיילים מהמערב לא יטלו.

אם זה יגיע לכדי מלחמה קרקעית, אני סבור שלמערב סיכוי קלוש ביותר לנצח. הצבא האחרון שהצליח לנצח באפגניסטאן היה זה של אלכסנדר מוקדון. כל האחרים הובסו והסתלקו. אין דרך בטוחה להכניס לשם כוחות. האפגנים הם אויב רב עוצמה, מי כמוני יודע. אנחנו במערב העלנו אותם על המסלול הנכון, ואחר כך הם כבר עשו כברת דרך ארוכה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו