בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נגמר הבית זונות

עם סגירתו של בית הבושת הגדול בארץ, "טרופיקנה", מציג הבעלים, ג'קי יזדי, את סיפורו של המוסד שהפך בעשור האחרון לסמל השגשוג של תעשיית המין בישראל: הניצול של מצוקת הפרוצות, נהלי העבודה, הבעיות עם המאפיה, היחסים עם המשטרה, גחמות הלקוחות, נטישת הקליינטים הערבים וההתמוטטות הכלכלית. לא לאניני טעם

תגובות

אחרי קריסת חברות ההיי-טק, סגירתן של מסעדות היוקרה והמשבר בשוק הנדל"ן קיבלה בחודש שעבר הכלכלה הישראלית איתות נוסף למצבה המחמיר כאשר בית הבושת המפואר והידוע בארץ, "טרופיקנה", נסגר "לרגל המצב". משקיפים חברתיים לא יכלו לקוות לאירוע סמלי יותר. טרופיקנה נפתח לפני עשר שנים, עם תחילתו של התהליך המדיני, ונסגר השנה, עם גוויעתו. הוא שיגשג בימים אופטימיים, ושבק חיים כאשר הקואליציה שהעשירה את קופותיו - ישראלים מבוססים, פלשתינאים מהשטחים ופועלים זרים - לא יכלה עוד להרשות לעצמה את הביקור, אם מנימוקים כספיים ואם מנימוקים ביטחוניים.

בשביל הנשים שנאלצו לעבוד בטרופיקנה לא היתה בסמליות נחמה. רובן נדדו החודש ממתחם הבורסה ברמת גן, שם מוקם טרופיקנה, למכונים מפוארים פחות בדרום ת"א. העבודה היא אותה עבודה, רק השכר נמוך יותר. מאות נשים עובדות בזנות באזור גוש דן. כמה עשרות מהן עושות זאת בכפייה, לאחר שהובאו לארץ בדרכי מרמה (ראו מסגרת). חוק שקיבלה הכנסת בשנה שעברה, האוסר על סחר בנשים, הצליח לבלום את התפשטותה של תעשיית המין, אבל לא לצמצמה. מה שנעשה בעבר על חוף הים במחשכים, נעשה כיום ברחובות מסחריים מרכזיים, כמעט בראש חוצות.

ג'קי (יעקב) יזדי, מבעלי טרופיקנה, אומר שהיעלמותה של הבושה היא הדבר היחיד שהשתנה בשנות פעילותו של בית הבושת. כאשר נפתח טרופיקנה התגנבו אליו הלקוחות בהססנות. ככל שחלפו השנים הסתלקה המבוכה. הקליינטים שבאו אל המקום התנהגו כמי שקופצים לביקור בבנק או בדואר.

יזדי עצמו מעולם לא התבייש בטרופיקנה ומעולם לא הסתיר את גאוותו על העיסוק שבו בחר. הוא גבר בן 51, לא גבוה, יליד טהרן, בעל נימת דיבור רכה. הוא רואה בניהול בתי זונות מקצוע לגיטימי, שליחות לחיים. אגדות עירוניות שונות ומשונות אפפו אותו בשנות קיומו של טרופיקנה. שנים רבות היה על הכוונת של המשטרה ושל מס ההכנסה, ואף נעצר, אבל שמועות עיקשות טענו שהוא גם משתף פעולה עם הרשויות, בתמורה להעלמת עין מעיסוקיו. מאשתו הראשונה יש לו שלושה ילדים. מאשתו השנייה, סווטלנה, עולה מבלארוס, ילד אחד. בנו הבכור, גולן, בן 27, אומר שהוא מקווה להמשיך בדרכי אביו.

את הראיון בחר יזדי לקיים במשרדו, בסמוך לטרופיקנה הסגור. בחדר הכניסה שולחן ביליארד, באר משקאות וספות רכות. יזדי ישב בחדר צדדי, לבוש בגופיית "הוגו בוס" שחורה, מול שולחן שעליו הונחה קופת צדקה, בצמוד לטלוויזיה במעגל סגור שסרקה את הרחוב. לצדו ישבו עורך דינו, ישראל קליין, ובנו גולן. הדברים שאמר יזדי ומובאים כאן כלשונם נוגדים כל נורמה חברתית ובחלקם נגועים בגזענות ובשוביניזם גברי, אבל אלה מושגי העולם הסרסורי שבו השפלה היא גאולה וניצול הוא ישועה, מושגי העולם שלו, שבו נאלצות לחיות מאות נשים.

80% הוצאות

"סגרנו בגלל המצב הכלכלי. אחוז די ניכר של הלקוחות, בערך שליש, היו ערבים. מתוכם, שני שלישים היו ערבים-ישראלים, ושליש ערבים מהשטחים. הם הפסיקו לגמרי לבוא בשנה האחרונה. בגלל הפחד. יש הרבה ביקורות של המשטרה באזור, יש כל הזמן מחסומים, היו מציקים להם בגלל המצב, פותחים להם את המכוניות. אתמול הסתובבתי בחוץ, היו שם חמש ניידות משטרה. בדקו לכל נהג את המסמכים.

"אבל לא רק הערבים הפסיקו לבוא. בגלל המצב, גם שליש מהלקוחות היהודים לא מגיעים יותר. אין להם כסף בשביל טרופיקנה, אז הם מחפשים אלטרנטיוות אחרות, מקומות אחרים, זולים יותר. ראית מה שהולך בחוץ? כמות החבר'ה שבאים לזונות-רחוב עלתה ב-500%. היום, כשאתה מסתובב באזור הבורסה, אתה יכול למצוא 50 בחורות. בכל פינה יש איזה ארבע, חמש, שש.

"מהשטח אני יודע שהרבה אנשים עברו לדירות בדרום ת"א. דירות של 100 שקל, של בחורות שלוקחות 50 שקל. כאן זה היה עולה להם 160 ,170 ,180, והבחורה היתה מקבלת מתוך זה 100. בדרום ת"א המקומות פחות מפוארים. יש פחות ניקיון, הבחורות פחות יפות, המגבות לא תמיד נקיות, אין מים חמים. כאן, כשהיית נכנס, היית רואה שמונה עד עשר בחורות, היית יושב, שותה קפה, מסתכל על הבנות ובוחר. היה לובי, היתה קפיטריה. בדרום ת"א אתה נכנס פנימה, בחורה פותחת את הדלת, רוצה או לא רוצה, זה מה יש.

"אחת הסיבות, ועכשיו זה בכנות, שהשארתי את המקום פתוח עד היום, זה שלא רציתי לפגוע בפרנסה של עשרות נפשות. כשהמצב ישתנה נפתח עוד פעם. זו לא סגירה סופית. הרבה אנשים שואלים אותי, מתי נפתח שוב. לפעמים לא נעים לי, אז אני אומר שאנחנו בשיפוצים.

"כולם חושבים שטרופיקנה עשתה מיליונים, אבל הסכומים שהסתובבו בעיתונים זה פנטזיות. היה בטרופיקנה יותר רעש מכסף. היינו חמישה שותפים. נטו הרווחנו בסביבות 15-10 אלף דולר בחודש. כשזה מתחלק בין חמישה אנשים, זה יוצא כמו משכורת של מורה בתיכון. בכל עסק בריא, נניח חנות או מסעדה, ההוצאות הן בין 20% ל-30%. בטרופיקנה, בגלל הוצאות לא מוצהרות, כמו פרוטקשן ושוחד, שלא היינו מפרסמים, ההוצאות היו גבוהות יותר. הגענו למצב ש-80% מההכנסות שלנו הלכו להוצאות".

לא חסרות מאפיות

"מה זאת אומרת פרוטקשן? תראה, מקום שהוא לא חוקי, תמיד משלמים. למאפיה. אם זה הרוסים, אם זה הערבים, אם זה הישראלים. מה, חסרות מאפיות? היה איזה שבוע שניסינו לא לשלם, אז זרקו לנו רימון. את הרימון במקרה זרקו ערבים, אבל הרוסים כמה פעמים ירו. הסכומים שדרשו מאתנו השתנו מתקופה לתקופה. כשפתחנו, קבוצה מסוימת ביקשה 5% מההכנסות בשבוע הראשון. אחרי שבועיים הם ביקשו 10%, אחרי חודש 15%. זה נעצר בסביבות ה-30%.

"אני אסביר לך איך זה עובד. במקרה של המאפיה הישראלית, הם היו שולחים כל יום 15 אנשים שיפריעו לעבודה. הם לא באים כל ה-15 ביחד, באים חמישה, אחר כך באים עשרה. הם מגיעים, מפצחים גרעינים, יושבים עם רגליים על השולחנות, מקיאים, משתינים באמצע הסלון, מביימים מכות, מבריחים את הלקוחות. ואז, אחרי איזה חודש, בא איזה שליח, ושואל אותך אם אתה רוצה שהאנשים האלה לא יבואו, שלא יפצחו גרעינים ולא יזרקו חזיזים ודברים כאלה, ואומר לך שאם אתה רוצה שקט אתה צריך לשלם שנשמור שהאנשים האלה לא יגיעו. ככה זה עובד. אין משהו אחר, צריך לשלם. מתי נכנס הרימון? כשאיזה שבוע אין לך כסף לשלם. ואז זורקים רימון, ושבוע אחרי זה אתה משלם.

"זה הישראלים. השיטה של הערבים, זה פשוט לא לעשות הרבה חשבון. או שבאים וזורקים רימון, או שיורים, ישר. השיטה של הרוסים קצת שונה. הם באים יותר דרך הבחורות, מפחידים את הבחורות, מחכים להן בחוץ, מאיימים עליהן, חוטפים אותן. הם בדרך כלל פונים לאנשים שהם בעצמם רוסים, הבחורות או השומרים.

"האנשים שהיו מקבלים מאתנו דמי חסות, וגם השותפים שלי, שלא רוצים להיחשף ולכן אני לא יכול להגיד את השמות שלהם, מאיימים עלי כל הזמן מאז שסגרנו את טרופיקנה. הם רוצים שאני אפתח את המקום מחדש. הם מאיימים שישרפו את הבית, שישרפו את המשרד. היה איום שיורידו לבן שלי, לגולן, את הראש. בגלל זה הטלוויזיה במעגל סגור. כשאני יושב כאן אני מסתכל על המעברים, על הבניין מאחורה, מלמעלה, מלמטה. מה לעשות".

הן צריכות לאכול

"הבחורות שעבדו כאן היו ברובן עולות חדשות מחבר המדינות. הן לא התאקלמו טוב בארץ, לא הצליחו למצוא עבודה. חצי היו נשואות, כולל נשואות עם ילדים, וחצי היו רווקות. בימים הטובים של טרופיקנה, לפני שנתיים-שלוש, הן היו משתכרות 500-400 שקל. זה על בסיס של חמישה קליינטים ליום.

"היו לי הרבה פעמים שיחות עם הבחורות. זה דבר שקוף, שכל בחורה מגיעה לעבודה הזו בגלל המצב הכלכלי. אף אחת לא באה לעבוד כאן בשביל לוקסוס או מותרות, חוץ מאשר בחורות ניפומניות, שזה מקרים נדירים. אחד הדברים שבגללם אני אישית לא מסתכל על העבודה הזו בתור משהו גרוע, זה שלפי הדעות שלי אני בסך הכל עוזר לכל הבחורות שהן במצוקה ורוצות לעבוד בעבודה הזו. הסתכלתי על זה כלתת להן עזרה.

"הכרתי הרבה בחורות שהמשפחות שלהן הגיעו לארץ במחשבה שיוכלו לחיות כמו בני אדם, אבל הגיעו למצב שהם חיים באותה רמה כמו ברוסיה. ראיתי שבדרך כלל כל משפחה מוצאת את הבחורה שמתאימה לעבוד בעבודה הזו ושולחים אותה לזה, ואז היא מפרנסת את האחים והאחיות והסבא והסבתא והדודים והדודות. אם יש איזה משפחה שאין לה בחורה, אז אחד הבחורים הופך להיות גנב, או עוסק בדמי חסות, או פורץ, או שודד, או סוחר סמים. הם לא יכולים לשבת פה בלי כסף לקנות אוכל.

"כל הבחורות עושות את זה כדי לתת אוכל לילדים, או לתת להם חינוך, או בגדים. יש לנו קלטת של בחורה שעבדה פה, שצילמנו במולדובה, אני וגולן. הבחורה שלחה את כל הכסף שהיא הרוויחה למולדובה, גנבו לה אותו, ואחר כך גירשו אותה מישראל והיא חזרה למולדובה בלי כלום. צילמנו איך היא גרה עם הילדה שלה, ילדה יפה עם הרבה שכל, בת תשע. גולן היה מזועזע שבוע. הן גרות בחדר קטן, אין להן אפילו כוס לשתות מים מהברז, אין להן מיטה לישון בה, לילדה אין בגדים ללכת לבית ספר, אין לה אוכל, היא מבקשת מהילדים שיתנו לה קצת מהסנדוויץ'.

אנשים לא יודעים מה שקורה. האשה הזו באה לפה ממולדובה לעבוד, לשלוח כסף שיהיה לילדה בגדים. מי שלא מכיר את הדברים מקרוב יכול להגיד מה שהוא רוצה. המציאות זה שאנחנו הסתובבנו וראינו איך חיים במולדובה. אם יש אדם שקם בבוקר ולא יודע איך לפרנס את הילדים שלו, והוא הולך לפחי זבל לקחת אוכל לילדים, ויש לו ילדה בת 18, מה יותר קל מאשר לשלוח אותה לעבוד להביא כסף? זה מה שראינו במולדובה. היינו מזועזעים. אם הם לא שולחים בחורה ממולדובה לישראל או לטורקיה או ליוון כדי לעבוד בעבודה הזו - זה למות. אנשים שם ממש מתים.

"אני לא יזמתי פנייה לבחורות. חוץ מאשר בפתיחה, לפני תשע שנים, אז פירסמנו מודעה, 'דרושות בחורות למכון'. חוץ מזה הן תמיד באו לבד. לא היינו צריכים לעשות עוד איזה מודעה בעיתון. הן היו באות, כי זה המקום היחידי כביכול שהבחורות עבדו בצורה שקטה, בלי שאמרו להן איך לעבוד, בלי שיגידו להן מה לעשות.

"כל בחורה שעבדה בטרופיקנה החליטה איזה לקוח היא תקבל - אם הוא היה נראה לה שתוי, או מסומם, או לא רצה להתקלח, או שהיו לו פצעים על הגוף, היא יכלה לא לקבל אותו. יש בחורות שלא מתאים להן איבר מין גדול. בגלל שיש להן איבר מין צר, הן לא יכולות לקבל קליינטים עם איבר גדול. זה דבר ידוע, למשל אצל חדשות בעבודה. היו בחורות שלא הסכימו לקבל נכים, קטועי ידיים רגליים. מי שלא הסכימה, יצאה מהחדר, ואז הלקוח נכנס עם מישהי שלא אכפת לה. כולן לא הסכימו לקבל קליינטים שהיה חשד שיש להם איזושהי מחלה או משהו, או קליינטים שלא הסכימו לשים אמצעי מניעה. הבחורות עצמן דאגו לאמצעי המניעה. כל אחת אוהבת פירמה אחרת. שמן, בלי שמן, עם ריח, בלי ריח, בטעם בננה, בטעם תות.

"אנחנו אף פעם לא בחרנו בחורות. כל מי שרצתה לעבוד, באה ועבדה. אם היא הצליחה, היא נשארה. אם היא ראתה שלא בוחרים בה, היא היתה עוזבת. רוב הזמן היה יותר היצע מביקוש. תמיד היו לנו בחורות. אף פעם לא אמרנו לבחורה שהיא לא מתאימה. לא רצינו להעליב אף אחת. היו מבוגרות, לא יפות, שמנות, שבאו, ישבו - וכשלא הלך, קמו והלכו. מי שהצליחו כאן זה בחורות שנתנו שירות טוב, שזה אומר יחס ללקוח. בחורות שידעו לדבר קצת עברית, שהיו קצת סימפטיות לקליינטים.

"מה שמושך את הגבר הישראלי מבחינה חיצונית זה בדרך כלל בחורה צעירה עם חזה גדול. זה הדרישה של הגבר הישראלי, צעירה, בלונידינית, חזה גדול. אבל הלקוחות הערבים אהבו בחורות מלאות. הם אוהבים להרגיש בשר, להרגיש שהם תופסים משהו. וגם המבוגרים אהבו בחורות קצת מלאות".

איפה הבעיה המוסרית

"הקליינטים היו גברים. כו-לם. כל מי שיש לו בין הרגליים איבר מין גברי הוא קליינט. באו אנשים נשואים, שרצו לגוון. חיילים בלי חברה. רומנים שעובדים בארץ. ערבים מהשטחים שלא יכולים סתם לצאת עם בחורה. בחורים צעירים שאין להם בת זוג קבועה. היו כאלה שבאו לגמור וללכת, זה אלה שאין להם בת זוג. הנשואים חיפשו סטיות שהם לא יכולים לעשות עם האשה. כל הדברים שהם מתביישים לבקש. במיוחד מציצות. הישראליות לא אוהבות למצוץ, זה דבר ידוע. האמת היא שהישראליות בכלל לא אוהבות לפנק את הגבר. אני מדבר על הנשואות. הן עייפות אחרי הבישולים, הילדים, הניקיון של הבית. אפילו מסז' הן לא יכולות לעשות לגבר. כאן הגברים יכלו לקבל גם סאדו, ביזאר, אנאלי, אורגיות, כל מיני דברים כאלה. זה כבר לא עלה 190. לכל סטייה היה מחיר, לפי הדרישה של הבחורה. זה הוסיף בין 100 ל-300 שקל.

"אני לא סתם שלם עם זה, אני יותר מדי שלם עם זה. אם זה היה חשוב רק לכמה סוטי מין, אז הייתי מתבייש. אבל יש מיליון קליינטים בחודש בארץ. אני מסתכל על העסק הזה כמו מסעדה. כשבנאדם רעב, הוא הולך למסעדה. כשבנאדם מרגיש שהוא צריך להתפרק, אז הוא בא למכון. אני לא מוצא בזה שום דבר לא מוסרי. אם יש מישהו שיכול להגיד לי שגבר יכול להתאפק ולא להיות עם אשה עד שהוא מתחתן, אם יש מישהו שיכול להוכיח את זה, שיכול להציע לי אלטרנטיווה אחרת, כמו נגיד לעשות ביד עד החופה - אז יכול להיות שהדעה שלי לא נכונה. אבל כל זמן שיש מיליון קליינטים בחודש שרוצים נערות ליווי, איפה הבעיה המוסרית פה? תסתכל, תסתכל מה קורה בחוץ. יש פה איזה מוסך שהפכו אותו לחניה. אתמול עברתי, ראיתי 15 מכוניות, כולן עם בחורות.

"הלקוחות שבאו לכאן, זה גם היה בילוי חברתי בשבילם. הרבה אנשים היו יושבים כאן בקפטריה, מבלים ערב. יש בזה משהו עצוב? אני לא חושב שאתה כל כך מעודכן. אני לא מאמין שאם גבר מרגיש בודד הוא בא למכון. אם הוא מרגיש בודד, הוא הולך לאיזה באר, להכיר איזה בחורה. לכאן הגברים באים כדי להתפרק. זה בדיוק כמו אדם רעב שרוצה סנדוויץ'. אני לא מבין למה לאנשים קשה להבין את זה. גבר שבוע לא היה עם בחורה, מה, זה לא מפריע לו? הוא לא מרגיש שהוא חייב לשכב עם מישהי, להתפרק, לגמור?

"אתה קולט מה שאני אומר? אני אומר, אלוהים נתן לגבר קיבה, הקיבה שלו מתרוקנת, אז הוא מרגיש שהוא צריך לאכול, אחרת הוא לא יכול להתרכז בעבודה. הוא מקבל אולקוס. אותו דבר עם יחסי מין. צריך פעם בכמה ימים לפרוק את זה. גבר לא יכול בלי אשה. אם אין לו אשה, או שהוא רב עם אשתו, או שאשתו בהריון, או שאשתו במחזור והוא דתי - הוא לא יכול. אין גבר שלא הולך לשום מקום. אין, לא מאמין. אין גבר שיכול להחזיק יותר משבוע בלי לקיים יחסי מין, אלא אם משהו לא בסדר איתו. גבר נורמלי צריך פעם בשבוע בחורה. אלה שמתביישים לבוא לפה, הולכים לפיפ-שואו או לתאי צפייה ועושים ביד.

"דרך אגב, הרבה אנשים אוהבים לאונן. בארץ זה לא נפוץ, אבל אם תסתובב בפרנקפורט, תראה שליד הבתי זונות יש חמישה קליינטים, ולעומת זאת ליד הפיפ-שואו עומדים 50 בתור. זה מאוד התפתח שם, האוננות. גם בגלל שזה זול יותר, גם בגלל שאנשים מפחדים ממחלות, וגם בגלל שיש הרבה שלא יכולים להתחמם עם גומי. יש כאלה, שמים גומי, נופל להם. התחום של הפיפ-שואו התפתח בארץ בשנים האחרונות, אבל זה עדיין לא כמו באירופה".

מיהו שוביניסט

"לגברים יש תמיד יותר הבנה ויותר שכל ויותר אינטליגנציה מאשר לנשים. הגברים הם יותר מפותחים. בוא נסתכל על הכביש. כשאני רואה אוטו לא מסתדר, ישר אני אומר - מולי יש בטוח נהגת. ונגיד צבא, אתה רוצה להגיד לי שאשה יכולה לעשות מה שגבר עושה? לא. עובדה שלא מקבלים בכלל בחורות לקורס טיס אחרי כל הרעש. אז מה אנחנו מבינים מזה? שלגברים יש יותר הבנה. זה המצב, אין מה לעשות, זה המציאות. אם ניקח תיאוריה שלנשים ולגברים יש אותו שכל, ואשה יכולה לעשות מה שגבר יכול לעשות - אז למה כל העמדות מפתח והדברים הכי רגישים לא מתנהלים על ידי נשים? כי יש פחות נשים? לא. כי נשים הן לא הכי חכמות.

"אני לא שוביניסט, אבל קשה למצוא אשה שיכולה להגיע מבחינת שכל לרמה של הגבר. יש להן מגבלות מסוימות. באופן כללי לאשה יש תמיד מגבלה שכלית. עד גבול מסוים יש לה הבנה ומעבר לזה היא לא יכולה להבין שום דבר. לך תסביר לאשה כל מיני דברים מסובכים מעבר להבנה שלה. היא לא תבין.

"בעניין של גברים ונשים אני מאוד ליברלי בדעות שלי. אבל ברור שבתור אחד יוצא פרס, אני לא יכול להיות יותר מדי שונה. תמיד יש השפעות לחינוך שאתה מקבל מהבית, לדרך שגדלת. כמה שאני ארצה להיות ליברלי ולהיות שונה - אפשר רק עד גבול מסוים. בבית אני רוצה להיות שולט. שולט, כלומר שתהיה לי המלה. כמו שאומרים, כשאשה תוכל להשתין בעמידה כמו גבר היא תוכל לדרוש דרישות כמו גבר.

"כגבר נשוי, אין לי בעיה לעשות פלירט. לסווטלנה אין בעיה שהיו פה נערות שקיימתי איתן יחסי מין. זו דעתי האישית לגבי הדברים האלה: כל עוד גבר לא מנהל רומן מחוץ לנישואין, והוא הולך רק בשביל להתפרק, אני לא קורא לזה בגידה. זה קצת גיוון. לדעתי הנשים צריכות לשמוח שהגבר הולך פעם בשבוע למכון ולא מנהל רומן עם איזה בחורה. כאן הוא משלם 200 שקל, וזהו. נשים חכמות בטח יבינו אותי.

"אם היתה איזה בחורה בטרופיקנה שהיתה לי משיכה אליה, וגם היא נמשכה אלי, יצא שבילינו ביחד. האמת, אני השתדלתי כמה שפחות לעשות את זה עם העובדות, זה לא כל כך בריא לחיים המקצועיים. לאורך תשע השנים שטרופיקנה היה קיים זה קרה עם בחורות בודדות. אלה שנמשכתי אליהן זה הבחורות עם הראש על הכתפיים, כי רוב הרוסיות הן לא הכי חכמות. אבל היו ביניהן רופאות. היתה אחת מנתחת כירורגית ראשית בבית חולים ברוסיה, היתה אחת עורכת דין, היתה אחת מהנדסת. בחורות מאוד אינטליגנטיות.

"כל גבר שרוצה לעשות מהצד, גם אם הוא יהיה נשוי עם נסיכה - הוא יעשה את זה. עכשיו, השאלה היא איך הוא עושה את זה. הוא יכול לתת חצי מהמשכורת לבחורה, לבוא אליה פעם בשבוע. הוא יכול לעשות את זה עם אחת הפקידות שלו, או עם השכנה. אבל בכל מקרה הוא יעשה את זה עם מישהי. אז לדעתי עדיף שהאשה תסכים שהוא יבוא פעם בשבוע למכון. זה יותר טוב מאשר שיתאהב בבחורה ויוציא עליה הרבה כסף. אני מכיר הרבה נשים ששמחות שהגבר הולך לחצי שעה.

"אם לא הייתי יכול לספק את סווטלנה, אז הייתי מסכים גם לסידור ההפוך. אבל נשים יכולות להסתפק בוויברטור. לגברים עדיין לא המציאו ויברטור".

ג'נטלמן

סווטלנה היא עולה חדשה מבלארוס. הוא הכיר אותה לפני שמונה שנים, במסעדה רוסית. זה היה במסיבת יום הולדת של אחת הבחורות. הוא היה במוזמנים. "ראיתי את סווטלנה, רקדתי איתה, התאהבתי בה. היא צעירה ממני ב-20 ומשהו שנה, אבל אצל הרוסיות הגיל לא קובע. להיפך, יש להן נטייה לצאת עם גברים מבוגרים. בגלל שאבא של סווטלנה נפטר, היא אולי מוצאת בי גם דמות אבהית.

"התאהבתי בה בגלל שהיא היתה כזו ביישנית. כשאתה עובד בעבודה כזו אתה נמשך לבחורות ביישניות. היא ישבה בשקט ולא בלטה, ובגלל שאני כל הזמן מתעסק עם בחורות במקצוע הזה, אני נמשך לביישניות ולשקטות. מה שסווטלנה מוצאת בי זה שאני מאוד עושה כבוד לבחורות. אני מאוד ג'נטלמן. גם לבחורות שעובדות אני תמיד מדבר יפה, מכבד אותן, היו הרבה מקרים שרבתי עם אנשים שקראו להן שרמוטה. אני אף פעם לא העלבתי אותן בגלל שהן עובדות בזה ואף פעם לא נתתי להן להרגיש שהן כאלה בחורות. דיברתי איתן כמו שאתה מדבר עם סטודנטיות באוניברסיטה.

"מה היה קורה אם יום אחד היתה באה אחת הבנות שלי ואומרת שהיא רוצה לעבוד בזנות? אם היא היתה במצוקה כלכלית ולא היה לה מה לאכול, הייתי מקבל את זה. אם אי אפשר לפתור את הבעיה בדרך אחרת, אין מה לעשות. הבעיה המוסרית היא רק בגלל דעות קדומות. אנחנו מתייחסים לזנות אחרת מאשר בחבר המדינות. שם להיות זונה זה כמו כל עבודה אחרת. שם ההורים יודעים איפה הבחורות עובדות, לא כועסים עליהן בכלל. מבחינתי אין בעיה מוסרית בזנות.

"מה שכן, אם בחורה בוחרת בזה לא בגלל מצוקה כלכלית - אני לא מקבל את זה. זה עבודה לא נעימה. האשה צריכה להיות עם אנשים שהיא לא כל כך אוהבת. זה קצת דומה לאחות בבית חולים שצריכה לנגב את הקקי של החולים. בוא נגיד שזה פחות מגעיל מאשר אחות שעובדת בבית חולים וצריכה לנקות את הקקי של החולים. אין פה בעיה מוסרית, אבל זה לא נעים לבחורה לשכב עם גבר שלא כל כך מוצא חן בעיניה מבחינה גופנית. זה פשוט לא נעים להיות במיטה עם בנאדם שאשה לא אוהבת.

"בשיחות שלי עם בחורות הן אמרו לי שהן לא מסתכלות על הבחור, איך הוא נראה, מה יש לו, מה אין לו, רק על ה-100 שקל. זה שאני לא רוצה שהבת שלי תגיע לזה - זה בגלל שלא נעים לי שהבת שלי תשכב עם בנאדם שהיא לא רוצה לשכב איתו, אם היא לא בבעיה כספית.

"אני לא דתי, אני חילוני. אבל אני מאמין באלוהים. מכבד את הדת, מכבד את הדתיים. אני גם בניתי בית כנסת. איפה? בבני ברק. לא היה להם בעיה עם זה שאני תורם את הכסף. איפה בדיוק בבני ברק? כשהוא יהיה מוכן אני אזמין אותך לפתיחה. אני בקשר עם הרבה רבנים, הם יודעים במה אני עוסק. הקשר היחידי שלי איתם זה רק על ידי זה שאני עוזר להם - אם זה קניית ספר תורה, אם זה בניית בית כנסת, אם זה הוצאות של בית כנסת. איך אומרים, כתוב שצריך לתרום 10% לצדקה? אז אני תורם אפילו יותר מ-10%. חלק גדול מהמעט שאני מרוויח הולך לצדקה".

הוא עלה לארץ בגיל 16, "בן למשפחה עשירה מאוד, מעסקי מכוניות", ולמד עברית מהר. בצבא היה מאזין ביחידה סודית. "האזנתי בערבית ובפרסית. אהבתי את זה. זה עבודה מאוד מעניינת. אתה קולט כל מיני פשיטות, חבלות, מבצעים של האויב. תמיד אתה בעניינים לפני כולם. אתה שומע מה שראש הממשלה יכול לשמוע רבע שעה אחריך. אם למשל הייתי בתפקיד הייתי שומע את הטייסים שנכנסו בבניין התאומים לפני שבוש היה שומע. בהאזנה אתה הראשון שקולט".

כשהשתחרר עבד כקצין ביטחון בנתב"ג. אחרי זה עבר לחברה של מוצרי פרסום - "לוחות שנה, עטים, דברים כאלה". ב-91' היתה תקופה רעה לעסקים. "חזרו צ'קים של קליינטים, בסדר גודל של 300 אלף שקל. הייתי במינוס גדול בבנק. לצערי, יש בעיה אצלנו במדינה, כשצ'ק חוזר אין מה לעשות, אף אחד לא דואג לעשות משהו למי שחותם על צ'ק ולא יכול לכבד אותו". הוא חיפש משהו שמכניס כסף מזומן ומהר, "בלי עוד פעם צ'קים וכל מיני תרגילים ועקיצות". כסף מההורים תמיד השתדל שלא לבקש. "עמדתי על כך. תמיד הייתי באופי שלי בחור שלא מבקש טובות מאף אחד. למרות שכמה פעמים המשפחה פנתה ורצתה לעזור, להחליף לי את האוטו, להחליף לי את הדירה, תמיד התעקשתי לא לבקש שום דבר. גם כשהייתי נוסע לבקר אותם הייתי הולך לבית מלון, לא אליהם". חבר סיפר לו על התחום, "אז לקחתי הלוואה מהבנק ונתתי לחבר כסף שיפתח את טרופיקנה. ואז החבר היה צריך לעזוב את הארץ ואני בלית ברירה הייתי חייב להמשיך את דרכו. הייתי חייב מהר מאוד לצאת מהבעיה של המינוס בבנק.

"מה שאיפשר את השגשוג של טרופיקנה בשנים הראשונות זה העלייה מרוסיה. אם לא היתה עלייה, העסק לא היה מתקיים. אין מספיק בחורות בארץ שיעשו עבודה כזו. לפני שהתחילה העלייה מחבר המדינות, היה יותר טוב לעבוד בשטיפת מכוניות מאשר בזנות. מי בכלל יכול היה לעבוד בעבודה כזו? שנות השיא של טרופיקנה היו בסביבות 96-'95'. היו אז כ-80-70 לקוחות ביום. והיה לי חשוב שנהיה המקום הכי מצליח. באופי שלי, גם בדברים אחרים שעשיתי, חשוב לי להיות הכי מצליח.

"אנחנו הפכנו לסמל כי היינו הכי טובים. אני איש פרסום, וידעתי איך לפרסם את המקום. פרסום זה אומר יחס טוב לקליינטים, סדר, משמעת, יחסי ציבור. נתנו לקליינטים הרגשה של מקום מסודר. חוץ מזה, בזמן שפתחנו לא היו הרבה מקומות יפים, מפוארים. בגלל זה גם היו לי כאן שני קופים. רציתי אותם בשביל היופי, שהמקום יהיה יותר מעניין. זה היה אחד מתרגילי הפרסום. בהתחלה היה קוף אחד, שהקרקס הרוסי השאיר לנו במתנה. אחר כך היו לו משעמם, אז הבאנו לו קופה".

זו המציאות

"אני יכול בכלל לא לעבוד עכשיו. לא מזמן אמי ואבי נפטרו, וקיבלתי ירושה. יש לנו בפרס בתים, מגרשים, מחסנים של מכוניות, אני יכול לדאוג לקבל מיליוני דולרים משם. אני לא מושך את זה לישראל, אלא לארה"ב, דרך האחים שלי. כרגע אני גם מטפל בעצמי, הבריאות שלי בזמן האחרון לא טובה. מצאו אצלי כמה דברים לא טובים. עברתי צנתור לא מזמן, עכשיו מצאו לי משהו בדם, חשש לסרטן. כל מיני צרות אחרות, חשש לאולקוס, אבנים בכליות. אני עכשיו בסדרה של בדיקות, מטפל בעצמי קצת.

"למה הסכמתי להתראיין? קודם כל כי ביקשת, ואני טיפוס שאוהב לעזור. אבל יש עוד סיבה. אני יודע שהדברים שאמרתי יכעיסו הרבה אנשים. אבל מה שסיפרתי - זו המציאות. אולי דרך הראיון הזה אנשים קצת יתקרבו למציאות שלנו בארץ. אם רוצים לדעת מה המציאות צריך לשאול אחד כמוני, לא את המנויים של 'הארץ'". *

עשרות נשים עובדות בכפייה

ניצב משנה מנחם פרנק, מפקד היחידה המרכזית ת"א, האחראי על מחלק מוסר, אומר שהחוק החדש למניעת סחר בנשים הצליח לבלום את התופעה, אבל לא גרם בהכרח לירידה בהיקפה של תעשיית המין בישראל. "לחוק יש שיניים. יש היום מגמה של עבריינים כבדים לעבור להימורים ולזנות, כי זה מניב הכנסות אדירות. אבל החוק החדש נתן לנו שיניים חדות, והלוואי ויקשו אותו קצת יותר. למשטרה יש היום יותר כלים לפעול נגד מי שעוסק בזה. בעבר עסקנו בעיקר בגירוש של שב"חיות - נשים ששוהות באופן בלתי חוקי בישראל - והיום אנחנו עוסקים יותר באיסוף ראיות נגד אנשים שמביאים לכאן נשים. אבל צריך לשים את הדברים על השולחן, ולהבין שאנחנו מתמודדים בכמה מישורים".

איזה?

"מישור ראשון הוא של פרוצות שמגיעות לישראל במטרה לעבוד בזנות. הפרוצות האלה מתלוננות בדרך כלל רק כשהן מרגישות מנוצלות - כשהן לא מקבלות פיצוי כספי כפי שהן חושבות שמגיע להן, או כשהן מועברות מסוחר לסוחר, או כשהן נדרשות לתת חודשי עבודה בחינם. מישור אחר הוא של נשים שמביאים אותן לישראל בתרמית למטרות עבודה - למשל, טיפול בזקנים או אירוח בפאב - וכופים עליהן לעסוק בזנות. הן מוברחות דרך הגבול הדרומי, ומגיעות לאזור המרכז, שם עושים 'שוק', 'בודקים את הסחורה', ומציעים תמורת האשה מחיר שנע בין 6,000 ל-10,000 דולר. הבחורה שהבריחו לארץ בתרמית מתחילה לעבוד בבית הבושת ומנוצלת בצורה מחפירה. כולאים אותה, לעתים קרובות אונסים אותה, ומכריחים אותה להסתפק בדמי מחיה - כסף לביגוד ולאוכל. בשעות שהיא לא 'עובדת', האשה כלואה בתוך דירה ונשמרת שם על ידי מאבטח, בדרך כלל עם שלוש או ארבע נשים אחרות. היא מגיעה למכון עם אבטחה צמודה, כדי שלא תברח.

"כשאנחנו מקבלים מידע על שב"חיות כאלה, אנחנו עושים תצפיות ופשיטות, ובדרך כלל תופסים את המאבטח או את הנשים הכלואות ומביאים אותן לחקירה. הבעיה היא שלא כל הנשים משתפות פעולה, מחשש שיאונה למשפחתן רע. הן גם לא תמיד יודעות מי עומד בראש הרשת, ובדרך כלל מכירות רק כינויים - 'גרגורי אסף אותי והביא אותי למרק בבת ים'. אנחנו צריכים לנסות לאתר את החשודים לפי הכינויים, כי אנחנו מעוניינים להגיע לראשי הרשת. צריך להבין שהשלוחות נמצאות גם ברוסיה. כדי להבריח קבוצה גדולה של פרוצות צריך קשרים שם. יש איש קשר שדואג לשלוח את הכנופייה למצרים, במצרים יש איש קשר ששולח אותה לדרום, ובדרום יש איש קשר למרכז".

בכמה נשים מדובר?

"באזור ת"א בלבד מדובר בכמה עשרות נשים".

למה אתם מרשים למתחם הבורסה ברמת גן להפוך בלילות לאימפריה של זנות בלתי חוקית?

"בארה"ב המצב לא טוב יותר. אומר לך מה מדיניות המשטרה: זנות אי אפשר לחסל. זנות אפשר למזער. כששכנים מתלוננים על מטרד, אנחנו נותנים טיפול תוך 48 שעות. במתחם הבורסה ברמת גן אין בתי מגורים, ולכן אין תלונות. לדעתנו, עדיפה זנות שמתקיימת בבתים מסודרים מאשר זנות רחוב. עדיפה הזנות של מתחם הבורסה על הזנות בתל ברוך. חשוב לציין שאנחנו מקיימים בשיתוף עם משרד הבריאות סיורים במכונים ש'פועלים באופן ממוסד', ועושים בדיקות. במקרה שאנחנו נתקלים במקום שעושה בעיות למשרד הבריאות, אנחנו נוקטים יד חריפה. ההצעה לבעל הבית היא - או שתשתף פעולה, או שהמקום ייסגר. מצד אחר, אנחנו חייבים לפקח כל הזמן שמי שמועסקת עושה זאת מרצונה ולא מתוך כפייה, ושאין סמים".

יזדי משוכנע שהוא עושה לפרוצות טובה.

"לא, הן עובדות בתנאים מחפירים וסובלות מניצול מחפיר שלא הייתי מאחל אותו לאף אחד. יש אנשים עם אופי אחר שרואים את הכסף מול העיניים. אני, כמערכת, מחפש את המעידה שלהם. אבל כל עוד זה מתנהל 'כשורה' - ולנשים אין טענות כנגדם - אני לא עושה כלום. אם הן באות לזה מתוך מודעות, ושוהות בארץ באופן חוקי, המשטרה לא תתערב בזה. אבל יזדי יכול לספר לך שמדי פעם הוא העסיק שב"חיות. נכון שלא הצלחתי לקבל מהן אינפורמציה על כך שיזדי כלא אותן או סחר בהן, אבל עצם זה שהוא סגר מקום אחד לא אומר שהוא לא הרגיש את נחת זרועה של המשטרה. כשכל פעם לקחנו לו עוד בחורה שב"חית ועוד אחת, זה יצר בעיה מבחינתו. זה יצר לחץ שגרם לירידת הפרנסה".

למה נתתם ליזדי להרגיש את נחת זרועכם?

"הסיכום שהיה בינינו לא התקיים. גילינו שלמרות הבטחתו של יזדי לא לעבוד עם נשים שנמצאות בארץ באופן לא חוקי, הוא עובד איתן".

היו הרבה פרסומים שיזדי עזר לכם במידע.

"לימ"ר הוא לא עזר אף פעם. יש כאלה שטוענים שהמודיעין הכי טוב הוא מהמקומות האלה. זה נכון, אבל מודיעין טוב לא בא רק מהמקומות האלה".

אולי צריך לפעול נגד זנות באופן כללי?

"הגישה שלי אומרת שאת התופעה אי אפשר לחסל, אבל צריך למסד אותה, שתהיה תחת פיקוח. אני לא חושב שאפשר ואני לא חושב שצריך לחסל אותה. במציאות הקיימת, זה לא מעשי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו