בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החיפוש אחר הנכדים האבודים

כבר 20 שנה שארגון "הסבתות מכיכר מאי" מחפש אחר פעוטות שנעלמו בתקופת הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה. מאבקים משפטיים ובעיות מדעיות לא מונעים מהם לאתר את הילדים שבגרו באמצעות בדיקות דנ"א

תגובות

הגנטיקאית מארי-קלייר קינג נרגשת. באחד מתאי הקירור של מעבדתה עומדות תריסר מבחנות מלאות בדגימות דם, המצויות בשלבי בדיקה שונים. את הדגימות שלחו אליה צעירים תושבי ארגנטינה, חודשים ספורים לפני האנרכיה החברתית שפשתה במדינה בעקבות המשבר הכלכלי. הצעירים הללו חושדים, כי בתקופת הדיקטטורה הצבאית שם משנות השבעים ועד אמצע שנות השמונים, הם נחטפו מהוריהם ונמסרו למשפחות של אנשי צבא. הפרופ' קינג ועמיתיה מנסים לגלות מיהי משפחתם האמיתית באמצעות השוואה בין הדנ"א שלהם לבין זה של קרובי משפחה חיים.

אף שאין זו הפעם הראשונה שהיא מבצעת בדיקות מסוג זה, קינג, אחת הגנטיקאיות המובילות בעולם, נרגשת מהאפשרות שהנתונים אשר יופקו במעבדתה יסייעו בגילוי האמת על גורל הילדים. זה כמעט 20 שנה היא עובדת עם ה"סבתות מכיכר מאי", הארגון הארגנטיני המנהל את הפרויקט לזיהוי הילדים החטופים. יחד הצליחו למצוא עשרות מהילדים שנחטפו בתקופת הדיקטטורה.

באחרונה ביקרה קינג, בת 55, בישראל והרצתה באוניברסיטת תל אביב על הפרויקט, כחלק מההרצאה השנתית לזכרו של גיורא שהם. היא אשה תוססת, בעלת ראייה חודרת, אישיותה היא ניגוד לסטריאוטיפ המתאר מדענים כאנשים משעממים, החוקרים סוגיות שאינן אומרות דבר לרוב בני האדם.

בשבוע וחצי ששהתה בארץ היא נשאה הרצאות בכמה אוניברסיטאות ובתי חולים, ועבדה עם עמיתתה הד"ר קרן אברהם מאוניברסיטת תל אביב ועם הד"ר מועין כנען מאוניברסיטת בית לחם על פרויקט של ניתוח דנ"א של משפחות פלשתיניות וישראליות בניסיון למצוא גנים לחירשות. ממעבדתה שבאוניברסיטת ואשינגטון בסיאטל, היא מנהלת, בין השאר, פרויקט מעקב אחר יותר מאלף חולות סרטן ובנות משפחותיהן, בניסיון לזהות את הגורמים הגנטיים והסביבתיים המובילים לסרטן השד והשחלה ולאפיין אותם (היא היתה הראשונה שטענה בשנות השמונים כי לסרטן שד יכול להיות בסיס תורשתי).

קינג היא גם בין המדענים היחידים המשלבים בין הידע המדעי שלהם ובין המאמץ "לעשות צדק" - כך היא מכנה את עבודתה עם קבוצת הסבתות מכיכר מאי שנוסדה ב-1977. בין השנים 1976 ל-1983 נעלמו בארגנטינה כ-30 אלף בני אדם, רובם מבוגרים, מקצתם הורים צעירים ומקצתם תינוקות בני יומם. גופותיהם של המבוגרים צפו מדי פעם בפעם במימי הנהר או הועברו לבתי הוריהם במצב קשה, אך כמעט כל גופות הפעוטות לא התגלו מעולם.

נשים הרות שנחטפו הוחזקו בחיים עד הלידה. כאשר החלו הצירים, היו חוטפים מיילדת, מובילים אותה בעיניים קשורות למתקן המעצר ופוקדים עליה ליילד את התינוק מבלי לדבר עם האם. פעמים רבות הצליחו הנשים להחליף מלים ספורות עם המיילדת ולומר להן את שמן. בתום הלידה הוחזרה המיילדת לביתה ובאיומים הובהר לה שאם תספר משהו על שאירע, תירצח. למרות זאת, לא אחת העבירו המיילדות את המידע למשפחות החטופות. גם מנקים שעבדו במתקני הכליאה ראו מפעם לפעם קצין עוזב עם ילד ודיווחו על כך לסבתות.

במשך הזמן נפוצו שמועות על תינוקות שהופיעו במשפחות של אנשי צבא או משתפי פעולה. אלה הופיעו תמיד במפתיע, לא אחרי הריון, והוצגו כילד הביולוגי של המשפחות. כאשר הגיעו הילדים לגיל גן, הציגו ההורים בעת הרישום תעודות לידה חשודות. לא אחת חסרו בהן פרטים, בסעיף מקום הלידה נכתב שהילד נולד בבית - דבר שאינו נהוג בקרב המעמד הבינוני בארגנטינה - והתעודות לא היו חתומות, או חתומות בידי איש צבא. לעתים, דיווחו על כך הגננות, בהיחבא, לסבתות.

כך נצברו עדויות רבות, שהביאו את ארגון הסבתות למסקנה כי ילדים שנחטפו ויכלו לדבר - נרצחו, וילדים שהיו קטנים מכדי לספר על שקרה להם - הושארו בחיים ונמסרו למשפחות חדשות. ברוב המקרים היה בידי הארגון גם מידע ספציפי על ילדים והוריהם. אבל כל העדויות הללו היו נסיבתיות, ולא היה בהן די להחזיר את הילדים למשפחתם.

בשלב הזה חיפש הארגון גנטיקאים שייעבדו על זיהוי הנכדים. "בסוף, דרך הפניות של הפניות, וחברים של חברים, הן הגיעו אלי", אומרת קינג. ב-1984, היא באה לבואנוס איירס ונפגשה עם המשפחות. "כשהגעתי", היא נזכרת, "חשבתי שזה פרויקט סמלי, מחווה של רצון טוב. אבל התברר שזה הרבה יותר מזה".

עד כה זוהו כ-50 ילדים והוגשו כ-240 תלונות על ידי סבים החושדים שהתינוקות של בניהם נחטפו. להערכת ארגון הסבתות, קיימים בין 400 ל-500 מקרים כאלה. בשנים האחרונות התברר כי העלמות הילדים נעשו לפי תוכנית שנקבעה מראש, או כפי שמגדירות זאת הסבתות, "את הילדים לקחו כדי למחוק את ההווה, את הנכדים כדי למחוק את העתיד".

מלבד הקושי הכרוך בהליכים המשפטיים להשגת דגימות דם מהילדים ולאחר מכן, להשבתם למשפחתם - שופטים רבים היו פשיסטים שמונו בתקופת הדיקטטורה - גם מהבחינה המדעית, היתה המשימה קשה. הטכנולוגיות הגנטיות לזיהוי קשרי משפחה לא היו אז מפותחות, והיה צורך לקבוע את הקרבה המשפחתית של ילדים, ללא יכולת להשוות את הדנ"א שלהם לזה של הוריהם, שנרצחו או היו בחזקת נעדרים.

תחילה השתמשו הפרופ' קינג ועמיתיה בשיטה המבוססת על בדיקת קבוצת חלבונים בשם HLA - "אנטיגנים לוקוציטים אנושיים". החלבונים האלה הם חלק ממערכת החיסון ונמצאים על פני התאים. לפני שמשתילים איבר בחולה בודקים אם חלבוני ה-HLA שלו מתאימים לאלה שבאיבר.

לדברי קינג, "המקרים הראשונים שלנו היו קלים יחסית, משום שארבעת הסבים עדיין היו בחיים או שילדיהם שרדו". הפרלמנט הארגנטיני אף העביר בסוף שנות השמונים חוק להקמת בנק נתונים גנטיים לאומי, על בסיס וולנטרי, שבו נאספים הפרטים הגנטיים של כל הסבתות שנכדיהן נעלמו. כך, גם לאחר מותן, יהיה אפשר להחזיר לילדים את זהותם האמיתית. למרות זאת, אומרת קינג, "היה עלינו לבדוק מאות משפחות על כל ילד שהופיע ונזקקנו לבדיקה טובה יותר".

ב-1986 החל החיפוש אחר שיטה משוכללת יותר. קינג פנתה לאלן וילסון, פרופסור לביולוגיה מולקולרית שהנחה את עבודת הדוקטורט שלה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. באותו זמן השתמש וילסון במולקולה בשם דנ"א מיטוכונדרי, כדי לאתר את "חווה", האשה הראשונה שממנה יצאו כל בני האדם המודרניים.

רוב הדנ"א נמצא בתוך גרעין התא, אבל מעט ממנו גם נמצא מחוצה לו. הוא ארוז בתוך מבנים זעירים בצורת נקניקיות המכונים מיטוכונדריה. תפקידה של המיטוכונדריה הוא לספק אנרגיה לתא. אבל יש לה גם מאפיין שימושי אחר: היא עוברת רק מצד האם אל צאצאיה - בנים ובנות. בנותיה, בתורן, יעבירו את הדנ"א המיטוכונדרי גם לצאצאיהן, וכך הלאה. קינג חשבה להשתמש בתכונה הזאת כדי לזהות את הסבתות של הילדים.

"לפני כמה שנים", היא מספרת, "כאשר הילדים החלו להתבגר, והסבתות גם הן לא נהיו צעירות יותר, אמרה אחת מהן: 'אנחנו מחפשות אחר ילדינו 15 שנים, ויום אחד הם יתחילו לחפש אותנו'. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו".

הילדים האלה, שגילם נע כיום בין 22 ל-25, מתחילים להופיע במשרד של ארגון הסבתות. יש הבאים בעקבות חשד שקינן בהם במשך שנים, יש כאלה המופיעים משום שאדם שלא ראו במשך שנים בא פתאום ומספר להם שהיה משהו חשוד בדרך הגעתם למשפחה.

כיום המידע עובר ביתר חופשיות, ומאבקן של הסבתות מפורסם בכרזה ובתשדיר טלוויזיה המתייחס לאובדן הזהות. בתשדיר נראה בחור מסתכל במראה ושואל את עצמו "מי אני באמת?" יותר ויותר סבתות וסבים, שחששו עד כה - למרות השלטון החוקתי בארגנטינה - מתייצבים במשרד של הסבתות ומדווחים על נכדיהם שנעלמו.

המקרה האחרון שפוענח היה של רוסה רויסנבליט, סגנית הנשיא של הארגון, שחיפשה את הנכד שלה במשך כ-21 שנים. בתה של רויסנבליט, שכבר היתה אמא לתינוקת בת כשנה וחצי וסטודנטית לרפואה, נעצרה בחודש השמיני להריונה. היא עונתה, אבל הצבא השאיר אותה בחיים עד ללידה. אשה ששהתה עמה במתקן המעצר, סיפרה לרויסנבליט שבתה ילדה בן וקראה לו רודולפו. כשבוע לאחר הלידה נראה קצין נושא את הילד בזרועותיו. מאז נעלמו עקבותיו.

לפני כשנה התקבלה במשרד הארגון שיחת טלפון אנונימית. מישהו אמר שהוא יודע היכן נמצא הבן של הנעדרת שהיתה סטודנטית לרפואה ומסר עוד כמה פרטים מזהים שעוררו ברויסנבליט תקווה כי מדובר ברודולפו. "אותו אדם התקשר פעם שנייה", סיפרה רויסנבליט. "במקרה הנכדה שלי ענתה לטלפון וקיבלה ממנו את כל הפרטים על אחיה, לרבות שמו הנוכחי, ומקום עבודתו. היא ניגשה למקום העבודה שלו וסיפרה לו מי הוא באמת. עוד באותו יום הוא ניגש לעשות את הבדיקות הגנטיות, והוכח שהוא אכן רודולפו".

רויסנבליט, ששהתה באותה עת בארצות הברית, חזרה מיד לארגנטינה. היא חששה מהמפגש, "אבל", היא אומרת, "הנכד מאוד עזר לי. בפעם ראשונה שהתראנו, הוא חיבק ונישק אותי ואמר לי: 'אני כבר יודע באבא', כך קוראת לי הנכדה האחרת".

רודולפו, בן 22, הוא "אדם שגנבו ממנו את זהותו ומחקו את עברו", היא אומרת. "המפגשים האלה הם דבר מאתגר לכולם, גם מבחינה פסיכולוגית וגם מבחינה משפטית. הביורוקרטיה מסועפת, ההליכים המשפטיים להחזרת הילדים נמשכים לפעמים זמן רב, ובנוסף לכך כמה מהשופטים הם עדיין אותם שופטים פשיסטים של המשטר הצבאי".

לעת עתה נאלץ רודולפו להמשיך לשאת את שם הוריו החוטפים, גיירמו. "אבל ההליך המשפטי יחזיר לו את שמו האמיתי", אומרת רויסנבליט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו