בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מכשפות הלילה" פשטו עם חשיכה

חבר המדינות / טייסות הקרב הסובייטיות הוכיחו שנשים יכולות להיות כוח מנצח בתקופה שלא האמינה בשוויון האשה

תגובות

במאי 1945 ראיסה סורנצ'בסקאיה, בחודש הרביעי להריונה, הסתחררה בסטרטוספירה, חומקת ממטוסי אויב, מתמרנת ושוברת, ויורה בתותחיה רגע לפני הניצחון ב"מלחמה הפטריוטית הגדולה" (כפי שכונתה מלחמת העולם השנייה במינוח הסובייטי). אין ספק שבתולדות קרבות האוויר היא היתה הטייסת ההרה היחידה שלחמה בחזית. יחידת התעמולה של חיל האוויר הסובייטי (VVS) הנציחה את דמותה בתצלום שחור-לבן, במעין דמות-צ'ה נשית של שנות הארבעים. בתצלום ניצבת הטייסת בת ה-21 מול מטוס יאק-1 - מטוס קרב חד-מושבי, שהגיע למהירות של 569 ק"מ לשעה - על כותפותיה דרגות סגן, אות מסדר הדגל האדום תלוי לה מעל כיס החזה, צמותיה הבלונדיות תחובות מתחת לקסדת העור שלה והיא מביטה למרחק במבט חודר. כיום היא סבתא שלווה בת 77 - אחת משש טייסות הקרב שפגשתי בקיץ האחרון ברוסיה, בלטוויה ובאוקראינה.

"ראיסה, כל כך גבוהה, כל כך דקיקה, כל כך יפה. צפיתי בה מהקרקע בפנים מדממות

וחשבתי שהיא לעולם לא תחזור. ראיסה, חברתי לכנף בשמים מעל קסטורנאיה, לבד בתוך להק של מטוסים פשיסטיים 88 ו-217", אמרה סגן בכיר לשעבר תמרה פמיאטניך, מטייסת מטוסי הקרב 586. "אמרו לנו ליירט את מה שנראה כמטוס סיור גרמני. שאר הטייסות נשלחו להגן על גשר בוולגה. ואז ראינו אותם. 42 מטוסי הפצצה פשיסטיים. היינו רק ראיסה ואני. אמרתי 'בואי נלך'. צללנו היישר לתוכם. אני הורדתי שניים לפני שהתחמושת אזלה לי. התכוונתי לפגוע בשלישי. יכולתי לראות את המדים האפרפרים של המקלען בזנב המטוס שבחרתי כיעד. אבל אז נפגעה אחת הכנפיים שלי והסתחררתי. הייתי רגועה. לא רציתי למות. התביישתי שעשיתי מעט כל כך ושהשארתי את ראיסה לגמרי לבד".

תמרה הפסיקה את סיפורה כדי לענות לצלצול טלפון מנכדה שאשתו כרעה ללדת. דירתה הקטנה ברוסטוב שעל הדון המתה אדם. בנה סאשה, לשעבר קולונל וטייס קרב בחיל האוויר הסובייטי וכיום יועץ בחברת התעופה דונאוויה, בא לבקר. על השולחן בחדר המגורים היה מונח מכתב מאת ראיסה, המתגוררת מעבר לגבול האוקראיני, בדנייפרופטרובסק, מרחק נסיעה ארוכה ברכבת - מכתב שהציג אותנו ואת עבודתנו (אותי, את לנה יקובלב המתורגמנית ואת הצלם ברי לואיס). דנייפרופטרובסק היא כיום עיר משגשגת: דוכני השוק המרכזי עמוסים חלבה, נקניקיות, לחם בדבש, גרגרי יער וביסקוויטים. מאחורי הדוכנים נראות פרסומות של פפסי, קוקה קולה ומקדונלדס ומכל פינה בוקעת מוסיקת דיסקו רוסית קצבית. כיום נשים בנות 21 הולכות לעבודה לבושות בבגדים של מועדוני לילה.

"לא אהבתי לרקוד", אמרה ראיסה. "הייתי גבוהה מדי. רציתי להיות אחת מאותן ילדות קטנות מתוקות שכל הבנים אוהבים. את מנת הוודקה שקיבלתי כטייסת נתתי לטכנאים שלנו. אבי שתה. אני העדפתי שוקולד. אבל מעל לכל אהבתי כדורעף וגלישה על הקרח". וגם תקיפת להקות של מטוסים גרמניים מדגם יונקר ודורניר. היא ותמרה - שתיים נגד 42 מטוסים גרמניים, ב-19 במארס 1943, מעל צומת מסילות הברזל בקסטורנאיה, שם התקבצו כוחות רוסיים בדרכם לחזית בקורסק שבה עתידים היו לנחול ניצחון גדול על הצבא הגרמני.

"האיכרים שהתאספו סביבי בשדה שבו צנחתי היו חשדניים. אחד מהם נופף ברובה ציד", אמרה תמרה. "למרבה המזל הופיע קצין. הסיעו אותי לחווה. הנהג האוקראיני הסתובב כל הזמן לאחור ולטש בי עיניים. 'כן, היא אשה', אמר לו הקצין. קיבלתי תפוחי אדמה וגם וודקה, אבל לא שתיתי אותה כי הייתי צריכה לחזור לבסיס ולדווח. הרגשתי שנכשלתי". גם כן כישלון. אילו שירתה בחיל האוויר המלכותי הבריטי, היתה מעוטרת בצלב ויקטוריה על ביצועה.

"'דוקומנטי, דוקומנטי', צעקו הכפריים כאשר נחתתי לבסוף נחיתת אונס ויצאתי מהמטוס", סיפרה ראיסה על הקורות אותה מעל קסטורנאיה. "הורדתי שני מטוסים גרמניים, אבל המנוע שלי נפגע. הסרתי את הקסדה והשיער גלש על כתפי. הוצאתי את האקדח שלי. אמרתי להם שאני טייסת סובייטית. הם האמינו לי לאחר שראו את תגי הכוכב האדום שלי. מראה אשה טייסת נראה להם מוזר. לא חשבנו על כך. לא ידענו שהיינו מיוחדות. מאוחר יותר, כן, הבנו שאולי עשינו משהו מיוחד. אבל מעולם לא הרמתי את האף. זו היתה עבודת צוות. טייס אינו טוב יותר מטכנאי".

גבולות מחלקים את השטח שהיה עד לפני עשר שנים ברית המועצות, ואני חציתי אותם בזה אחר זה כאשר נסעתי לפגוש את הטייסות בטייסת מטוסי הקרב 586, אלה שעדיין בחיים. סגן בכיר לשעבר גלינה בורדינה מתגוררת בריגה בירת לטוויה, המדינה שהשיגה את עצמאותה ממוסקווה ב-1991. מכיוון שנולדה מחוץ ללטוויה לפני 1940, היא אינה יכולה לשאת דרכון לטווי. אין לה גם דרכון רוסי. "אני כושית רוסייה", אמרה, מנסה להסביר מי היא - מוקעת, לא שייכת. "אני לא יכולה אפילו לענוד את העיטורים שלי בתהלוכות ניצחון, למרות שאלה שנלחמו בעד הפשיסטים עונדים את שלהם בגאווה".

בתקופת המלחמה לחמו לטווים ואוקראינים רבים - לצד תושבי מדינות בלטיות ומדינות מזרח אירופיות נוספות - עם הצבא הגרמני וחלקם אף היו חברים באיינזצגרופן של הימלר, אותם רבי-קצבים שבאו בעקבות הצבא כדי למחות מעל פני האדמה יהודים, צוענים, קומוניסטים ואחרים. הם רואים את עצמם כמי שלחמו נגד שליטת רוסיה על ארצות מולדתם, וזו ההצדקה שהם העלו ומעלים ללחימתם לצד הגרמנים.

אך בעיני בורדינה ועמיתותיה הטייסות, ברית המועצות היתה מציאות מפוארת, ממש כפי שתוארה בתעמולה הסובייטית ובלי כל קשר לחיים כפי שהיו. "רצינו להיות טובות יותר מהגברים. יכולנו לטוס בלילה", אמרה גלינה שעבדה כטייסת בחברת אירופלוט במשך 15 שנים מתום המלחמה ואחר כך עבדה כפקחית טיסה.

סטלין העריץ את מרינה רסקובה (1943-1912) היפה והנמרצת, הטייסת הרוסית שפתחה נתיבי אוויר למזרח הרחוק הרוסי, ואהב להשתמש בטייסות חיל האוויר למטרות תעמולה. אך בניגוד ללנין, הוא לא האמין בשוויון האשה. שיעור הנשים בכוח העבודה הסובייטי אמנם עלה מ-24% ב-1928 ל-39% ב-1940, אך היה זה רק מפאת כורח כלכלי. תוכניות לניניסטיות מוקדמות להפקעתן של עבודות משק הבית מרשות המשפחה והפיכת הגירושים לתהליך מזורז ופשוט בוטלו באותה תקופה, והדגש הושם על משפחות מסורתיות. ב-1936 הוכרזו ההפלות כלא חוקיות, להוציא מקרים של סיכון לבריאות האשה. באותה שנה גם הוצאה ההומוסקסואליות - שהוכרה כחוקית ב-1918 - אל מחוץ לחוק. כדי לדרבן את הילודה הוצעה לנשים עובדות חופשת לידה של ארבעה חודשים. עם זאת, נשים היו בעלת השכלה טובה מאי פעם. ב-83.4% 1939 מהנשים ידעו קרוא וכתוב - לפחות על פי הנתונים הרשמיים, שגם הם היו כמובן מפוקפקים מאוד.

ב"פרוודה" יכלו הטייסות-לעתיד לקרוא על מעלליה של רוסקובה ולשאוב השראה מהתגליות של מדענים, מגלים ונוסעים סובייטים, ואולי מעל לכל הסטחנוביצים - "עובדי המחץ" שתוארו כגיבורים האמיתיים של המהפכה ושבדומה לבוקסר, סוס המשא של אורוול בספרו "חוות החיות", ייחלו רק לעבוד קשה יותר. אך כשם שבוקסר נלקח לבסוף לפושט העורות, כך גם הם הושלכו ככלי אין חפץ בו. באלבום של ראיסה יש תמונה שלה ושל הצעירות האחרות מתחת לפסל של מרקס, בעיר אנגלס שעל הוולגה. ראיסה לא ששה להראות לנו את האלבום, כדי שלא להצטייר באור הרואי מדי. היא גם לא רצתה להראות את העיטורים שלה או את שעון הזהב השווייצי - שעון שניתן לה ולתמרה - לאחר הטיסה מעל קסטורנאיה. לטייסות נאמר שהשעונים באו מ"מלך אנגליה, ג'ורג' השישי", אך ההקדשה החקוקה עליהם היא מהקומיסר לענייני חוץ.

רסקובה הקימה שלוש טייסות של נשים-טייסות באנגלס. היו אלה טייסת מטוסי הקרב 586 שצויד ביאק (יאק-9 ,B7 ,1 ו-3, זה האחרון דמוי ספיטפייר, אחד ממטוסי הקרב הטובים ביותר של מלחמת העולם השנייה), טייסת מפציצי המשמר 587, וטייסת מפציצי המשמר 588, שהטיס מטוסים דו-כנפיים עשויי עץ וקנווס. מטוסים אלה שימשו לפשיטות לילה מנמיכות טוס על כוחות גרמניים (הגרמנים כינו את הטייסות הרוסיות "מכשפות הלילה").

בתקופת המלחמה התפרסם גם סיפורה של סגן לילי ליטווק האגדית, שכונתה "שושנת סטלינגרד". מפקד היחידה שבה הוצבה בתחילת דרכה ליד סטלינגרד, באוגוסט 1943, סירב לאפשר לה לטוס עם אנשיו והורה לה לבקש העברה לאלתר. ליטווק שיכנעה אותו שיעמיד למבחן את כישוריה. לאחר קרב שבו הצליחה להניס מטוס גרמני והשתתפה בהפלת מסרשמיט 109, הוסרו הספקות והיא הוצבה בטייסת. ליטווק נפצעה קשה בקרבות ונותרה צולעת, אבל דומה שההתנסות הזאת רק הגבירה את נחישותה להפיל מטוסים גרמניים, ובפרט לאחר שאהובה, גם הוא טייס באותה טייסת, נהרג בהתרסקות מטוסו.

זמן קצר לאחר מכן הפילה את המטוס העשירי שלה, שאותו הטיס טייס גרמני מהולל, שנודע כאלוף הפלות מטוסים. הוא נשאר בחיים וסירב להאמין שאשה גברה עליו, עד שלילי תיארה בפניו בצינה את התמרונים והמהלכים שלה שהביאו להפלתו. עד למפגש בין השניים סיפר: "כל הגישה של הגרמני, אפילו החזות שלו, השתנתה. לבסוף נאלץ להודות שאיש מלבד הטייס שהביס אותו לא יכול היה לדעת, מהלך אחר מהלך, כיצד התנהל הקרב. הוא לא היה מסוגל להסתכל לה בעיניים. זה היה בשבילו עלבון ללא נשוא להיות מובס בידי אשה". ליטווק יירטה עוד שני מטוסים עד שמטוסה שלה נפגע וממנו היא לא הצליחה לצנוח בשלום.

רסקובה נפלה בקרב ב-1943. היא היתה בת 31. מאז החבורה המצטמקת של השורדות משלוש הטייסות של חיל האוויר הסובייטי מגיעה בכל שנה, מכל קצווי בריה"מ לשעבר, למוסקווה כדי להניח זרים על קברה בחומת הקרמלין. "היתה פגישת מחזור מיוחדת ב-1990", אמרה תמרה, "כאשר טייסות אמריקאיות ממלחמת העולם השנייה באו להיפגש אתנו. להן לא הרשו להשתתף בקרבות, אבל הן הטיסו מטוסים מבתי החרושת לשדות התעופה, גם את המפציצים הענקיים. הן כולן היו צנומות ולבושות היטב ואנחנו היינו כולנו קטנות ושמנות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו