בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בצוואר מתוח

יותר משלוש שנים ארכה הפקת הסרט הישראלי החדש "ג'ירפות", שעולה היום לאקרנים, אבל הבמאי צחי גראד מרוצה מאוד מהתוצאה ומאמין שיצליח למשוך לבתי הקולנוע לפחות 100 אלף צופים

תגובות

בשנה האחרונה הוטבעה דמות של נערה אלמונית, שצמה ארוכה משתלשלת מקודקודה, על כמה קירות בערים הגדולות בישראל. כתובת הגרפיטי הזאת, מתברר, אינה אקט של מחאה כלשהי, אלא חלק ממסע יחסי הציבור הייחודי של הסרט הישראלי "ג'ירפות", היוצא היום לאקרנים.

"ג'ירפות" מתאר ערב אחד בחייהן של שלוש רווקות בשנות ה-20 לחייהן, המתגוררות באותו בניין בתל אביב: העיתונאית אביגיל (בגילומה של טינקרבל) עולה בטעות על מכונית שבאה לאסוף את השחקנית דפנה (ליאת גליק) ליום צילומים; דפנה נוסעת בטעות עם עורך הדין הצעיר אבנר (מיכה סלקטר), שהיה אמור לצאת לפגישה עיוורת עם אפרת (מיטל דוהן); אפרת, שנשארת לבד, מתחילה לשוטט ללא תכלית ברחובות העיר. דפנה ואבנר מבלים ערב רומנטי, אביגיל מתחילה לחשוב ברצינות על קריירה קולנועית, ואפרת מסתבכת באירוע אלים ונהפכת לחשודה ברצח.

במצב עניינים רגיל, "ג'ירפות", שצילומיו החלו לפני יותר משלוש שנים, היה עולה לאקרנים כבר לפני זמן רב. ואולם השחקן צחי גראד, שכתב וביים את הסרט, מספר על התהפוכות שעבר הסרט עד לבכורה החגיגית - ובהן החלפת ארבעה מפיקים.

ב-1996 ביקשו גראד והמפיק חגי לוי תמיכה מקרן הקולנוע הישראלי. הקרן הקצתה לסרט 400 אלף דולר, אבל לוי החליט לפרוש מהפרויקט. לאחר מכן גויס המפיק איל שיראי, שעזב גם הוא כעבור זמן מה. במאי 1998 מצא גראד מפיקים חדשים - יורם כסלו וחיים מקברג - וצילומי הסרט החלו. בדצמבר באותה שנה, אחרי כארבעה חודשי עריכה, התגלעו חילוקי דעות אמנותיים בין הבמאי למפיקים, ובאמצע 2000 גם הם פרשו. המפיק האחרון הוא בעל רשת בתי הקולנוע לב, איז'ו שני. בסך הכל השקיעה קרן הקולנוע הישראלי כ-600 אלף דולר בסרט, והקבוצה שהקים גראד, צדף, השקיעה בו 45 אלף דולר.

"תהליך החלפת המפיקים היה סוחט והכריח אותי להיות חזק", מספר גראד. "הכל נבע מכך שמלכתחילה ידעתי בדיוק מה אני רוצה, והתעקשתי על כך". לדבריו, אף שלפני "ג'ירפות" לא ביים מעולם, לא ראה חלופה טובה יותר מעצמו לבימוי. "מתחילת העבודה על התסריט ידעתי בדיוק איך הסרט הולך להיראות", הוא אומר. "במאי תמיד מוסיף לסרט מעצמו, והדבר הנכון ביותר לסרט הזה היה שאני, שכתבתי את התסריט, גם אביים אותו.

"אני אוהב להגיע אל אתר הצילומים מוכן לגמרי", הוא מסביר, "אני לא אוהב לאלתר על הסט. אמנם הקשבתי לאנשים סביבי ואימצתי את העצות הטובות ביותר, אבל גם הקשבתי לאינטואיציה שלי. הדבר היחיד שאני מצטער עליו הוא שלא הקשבתי לעצמי קצת יותר. בסך הכל, ובמבט לאחור, העבודה שלי היתה מצוינת והסרט מצוין ואני מאוד מרוצה מהתוצאה".

גראד החליט שבסרט יצפו 100 אלף אנשים לפחות. כדי לממש יעד זה הוא נאלץ, לדבריו, להיאבק בשם הרע שיצא לקולנוע הישראלי. עם איז'ו שני הוא גיבש טקטיקה שיווקית, שנועדה להחדיר את הסרט לתודעת הציבור בדיוק כפי שמחדירים לשוק כל מותג אחר. לשם כך הושקעו, לדבריהם, כ-120 אלף דולר. בין השאר, עוצב לוגו מיוחד - אותה דמות שהוטבעה על הקירות - שאף מופיע על מחזיקי מפתחות שחולקו בהקרנות המוקדמות.

מאז ספטמבר הוקרן הסרט בהקרנות טרום בכורה בתל אביב, בחדרה, בשדרות ובקרית מלאכי. "הדבר היחיד שמעניין אותי", מסביר גראד, "הוא הצופים. כמו בהרבה תחומים, בקולנוע יש הרבה גורמים, וקשה להגיע לצרכן עצמו. הגורם המשמעותי ביותר שמביא קהל לבתי הקולנוע הוא איכות הסרט, והגורם השני הוא הדיבור עליו - מה ששומעים מחברים, הרעש שהוא יוצר. רק בסוף משפיעים המבקרים. לפיכך, החלטנו לנסות למשוך להקרנות מוקדמות 10,000 צופים, בתקווה שהם אלה שיביאו עוד 90 אלף". הסרט יוצא כעת בשישה עותקים ויוקרן בתל אביב, בחיפה, בירושלים, ברמת גן, בפתח תקוה וברחובות.

"ג'ירפות" היה מועמד לפרס וולג'ין לסרט הטוב ביותר בפסטיבל הבינלאומי האחרון בירושלים. את הפרס הפסיד גראד לבמאי "חתונה מאוחרת", דובר קוסאשווילי. עם זאת, הסרט זכה (עם הסרט התיעודי "זמני") בפרס התסריט המצטיין. גם לקראת טקס האוסקר הישראלי, שהתקיים לפני כחודשיים, הפתיע "ג'ירפות" וגרף 14 מועמדויות (בקטגוריית שחקנית המשנה היו לו שתי מועמדות). ואולם הציפייה הגדולה הולידה אכזבה, והסרט לא זכה ולו בקטגוריה אחת.

"מובן שזה היה מאכזב", אומר גראד, "במיוחד משום שזכייה היתה עוזרת להביא את הצופים לבתי הקולנוע. אבל זה לא סוף העולם. אחרי טקס האוסקר קיבלתי עשרות טלפונים מחברי אקדמיה ומצופים, שכבר ראו את הסרט והופתעו מכך שלא קיבלנו כלום. אבל מה שחשוב הוא הצופים. הקהל בכלל לא יודע מה זה פרס וולג'ין, וגם על האוסקר שומעים רק מעטים. אני חושב ש'ג'ירפות' הוא הסרט הטוב ביותר של השנה - גם לעומת 'חתונה מאוחרת', שאני מאוד אוהב. אני חושב ש'ג'ירפות' הוא סרט ישראלי יותר וקולנועי יותר. באופן אובייקטיווי, יש לי כל הסיבות להיות גאה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו