בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלחמת העולמות

זהו מאבק דרמטי על כוח, כסף ויוקרה אבל מאחוריו מסתתרת מלחמה על דמות המדינה: אליטה חדשה נגד אליטה ישנה, ימין נגד שמאל, פוליטיקאים נגד פרופסורים. מהצד האחד השרה לימור לבנת, פוליטיקאית מיומנת הנחושה לשנות את מבנה הכוח של ההשכלה הגבוהה בשם ההזדמנות השווה לכל; מהצד השני פרופ' איתמר רבינוביץ, נשיא אוניברסיטת תל אביב, המבקש לשמר את שליטת האוניברסיטאות בשם איכות המדע והמחקר. הנושא רחוק מלהיות אקדמי, הטרמינולוגיה לקוחה הישר מהסופרנוס

תגובות

אם להתרשם מהסגנון המיליטנטי של שני היריבים, המאבק עומד רק להחמיר, אולי אפילו להסתיים בשבירת כלים מוחלטת. רק לפני שלושה שבועות נדמה היה שהעימות מיצה את עצמו, שלימור לבנת הבינה שיש הישגים שלא תוכל להשיג ושהאוניברסיטאות הבינו שייאלצו להתפשר. בפגישה שנערכה ב-16 בינואר בירושלים כבר הגיעו לסחר סוסים של ממש. לבנת הציעה לאוניברסיטאות המחקר 12 נציגים (מתוך 25) במועצה להשכלה גבוהה, ראשי האוניברסיטאות התעקשו על 13. נוצר רושם שאפשר יהיה לגשר על הפער, ואז, בבת אחת, הכל התפוצץ.

בשבוע שעבר הציגה לבנת את ההרכב שגיבשה ובו 12 נציגים לאוניברסיטאות, אבל עם מינויים נוספים שלא מקובלים על ראשי האוניברסיטאות. ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) הודיע כי הוא דוחה את ההרכב, וכי אם יאושר בממשלה ימליץ לנציגי האוניברסיטאות לוותר לגמרי על חברותם במל"ג. הם ביקשו פגישה דחופה עם השרה והיא ענתה: "שיעלו את הסתייגותם בכתב ואז אשקול".

עכשיו היריבים עורכים את כוחותיהם למערכה המכרעת. פרופ' איתמר רבינוביץ, נשיא אוניברסיטת תל אביב, נשיא ור"ה היוצא ושגריר לשעבר בארצות הברית, נשמע מוכן לכל. לא נשלים עם הצעותיה של לבנת, הוא מצהיר כאן, יש פה פוטנציאל של מלחמה גדולה, מלחמת עולמות. לבנת נשמעת נחושה לא פחות. היא מאיימת בגלוי שאם ראשי האוניברסיטאות אכן יחרימו את המל"ג, היא תמנה מל"ג אחר, בלעדיהם.

איתמר רבינוביץ

פרופ' רבינוביץ מוצא את עצמו יורד בן לילה מהילת ביקור קלינטון אל השוחות הבוציות של הקרב הגדול על עתידה של האקדמיה הישראלית. הוא אינו מורגל במאבקים פוליטיים גלויים, כוחניים, מהסוג שמכתיבה לבנת, אבל יותר מדי מונח עכשיו על הכף. זה אחד הקרבות הגדולים של חייו, הוא אומר, פרט למערכה על השלום זו ככל הנראה החשובה במערכות.

"את המאבק הנוכחי להצלת ההשכלה הגבוהה אני רואה ממש כמלחמת תרבות. זהו מאבק בין שתי מערכות ערכים. בקוטב האחד נמצאת מערכת ערכים שבלבה שלה מדע, למדנות והשכלה ובקוטב האחר מערכת שעיקרה כוחנות, פופוליזם וערכים מסחריים. בעיני המאבק בין שתי המערכות הערכיות האלה הוא בהחלט מלחמת תרבות. השאלה היא לא רק אם במועצה להשכלה גבוהה יהיו שנים עשר או שלושה עשר פרופסורים בעלי מעמד אקדמי בכיר. השאלה היא מה תהיה דמותה של מדינת ישראל. אם נחיה בחברה שיש בה איכות ואוטונומיה של חשיבה ופריחה אקדמית או בחברה שבה כל הערכים האלה נשחקים בתוך קלחת פוליטית ירודה.

"בשנת 1977 החליטה ממשלת ישראל שהיא מפקיעה מעצמה כוח וסמכות בתחום האקדמיה. ההחלטה הזו ביטאה הבנה עמוקה לכך שהאקדמיה כמוה כבית המשפט העליון או בנק ישראל או מבקר המדינה. שמדיניות המדע וההשכלה הגבוהה בישראל צריכה להתנהל בצורה מקצועית ולא פוליטית ושתקצוב המדע צריך להיות אוטונומי. על פי העקרונות האלה נבנה מודל מרשים שהבטיח הגמוניה לאוניברסיטאות הן במועצה להשכלה גבוהה והן בוועדה לתכנון ותקצוב. כל שרי החינוך קיבלו את המודל הזה והבינו שאין לשלוח יד פוליטית וביורוקרטית אל תחום המדע וההשכלה. עד שבאה שרת החינוך הנוכחית ושברה את המסורת הזאת. הניסיון שלה לשלול מאתנו את הרוב במל"ג הוא בעצם אמירה ברורה שבניגוד לכל קודמיה בכוונתה להלאים את ההשכלה הגבוהה ולנהל אותה באופן ישיר.

"יש כאן גם רובד פוליטי. בשיחות בינינו לבין השרה היא הניחה את הדברים על השולחן. היא דיברה על האנטגוניזם בינה כאשת ימין לבין האוניברסיטאות והיא יותר מרמזה לכך שהיחס שלנו אליה צבוע בהתנשאות של האליטות האקדמיות כלפי הימין. מי שזוכר את קובלנת נתניהו וקובלנת בן ציון נתניהו ודאי מזהה כאן המשכיות. לטעמי ההתקפה של לימור על האוניברסיטאות היא אחותה התאומה של ההתקפה של אביגדור ליברמן על בית המשפט העליון. שני המהלכים הם מהלכים מקבילים. זוהי מתקפה על מה שנתפש כמערכת הביצורים האחרונה של האליטות הליברליות הישנות.

"אני לא רוצה להשתמש בביטוי - ברברים בשער. זהו ביטוי לא נאות והוא עלול ליצור רושם של התנשאות. אבל אני דבק במושג מלחמת תרבות. אני רואה במערכה של השרה ניסיון לשבור את ההגמוניה של אוניברסיטאות המחקר בתחום ההשכלה הגבוהה בישראל. בראייה רביזיוניסטית יש כאן אלמנט ברור של יא, ברעכן. כן, לשבור. כפי שז'בוטינסקי רצה לשבור את ההסתדרות כך גם כאן ניכר הרצון לשבור את האוניברסיטאות כמייצגות את האליטות הישנות וכמשמרות אותן. מה שלימור מנסה לעשות הוא להשטיח את המערכת האוניברסיטאית ולהכניע אותה, תוך שימוש בדגלים של פופוליזם, כוחנות, ואנטי אליטיזם.

"לא, לימור לא מעוררת בי תיעוב. אבל היא מעוררת בי כעס. כעס רב מאוד. אני בהחלט מעריך את היכולות הפוליטיות שלה. בעולם המונחים שלה היא תפשה את נקודות הכוח והחולשה של המערכת והיא אירגנה התקפה מתוכננת היטב. לבנת היא פוליטיקאית מיומנת, נמרצת ובעלת סדר יום המנהלת את הקמפיין שלה בצורה מקצועית. אני מוצא בה יריב מר ובעל משקל. אבל יחד עם זאת אני בהחלט רואה כאן התקפה של משהו המוני-פוליטי על אי של איכות ותרבות שנבנה בעמל רב. אני חושב שבעוד שאנחנו מייצגים איכות וערכים היא מייצגת כוחנות מזוקקת ואינטרסנטיות בוטה.

"ברור לגמרי שהבעיה האמיתית של מערכת החינוך בארץ אינה ההשכלה הגבוהה. הבעיה היא שישראל משקיעה בחינוך היסודי והתיכוני כמו סקנדינוויה ומשיגה תוצאות כמו זמביה. הבעיה היא השיעור הנמוך מאוד של מסיימי בגרות מצד אחד ואיכותם של חלק ממסיימי הבגרות מצד שני. לבעל תעודת בגרות ישראלית המגיע היום לאוניברסיטה אין שליטה די טובה באנגלית ואין יכולת הבעה בכתב ולא יכולת התבטאות בעל פה. הוא הרבה פחות טוב מבני גילו באנגליה וארצות הברית. על כן במקרים רבים אנחנו נאלצים לעסוק באוניברסיטה בתיקון חיבורים ובהקניית מושגים בסיסיים לסטודנטים שלנו.

"אבל להיכנס לטפל בבעיות האמיתיות הללו של מערכת החינוך זה להיכנס למכרות המלח. זה לעבוד לטווח ארוך. לעומת זאת להתנפל על האליטה זה קל, זה קוסם, זה כותרות יומיומיות. הדיווידנדים כאן מהירים. אני יכול להבין מדוע פוליטיקאית שאצה לה הדרך בחרה דווקא בנושא הזה.

"השרה טוענת שאנחנו קרטל, שאנחנו מתנשאים, שאנחנו מסתגרים במגדל השן. לדעתי יש פה הסתה. במיוחד בהתחשב בעובדה שאוניברסיטת בן גוריון, אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטאות אחרות הניפו את דגל המעורבות החברתית והשינוי החברתי ושמו להן ליעד לתרום לצמצום הפערים בחברה. לגופו של עניין כל טענת הקרטל מגוחכת: מערך המכללות הוקם על ידי המל"ג הנוכחי. אם המל"ג הזה כל כך קרטליסטי ונורא מדוע עשה זאת? לטענה אין רגליים.

"אבל מעבר לכך, עצם השימוש של השרה במונח "קרטל" מלמד על עולם המושגים שלה. אנחנו לא רואים עצמנו כגוף כלכלי. אף אחד מאתנו לא עושה את מה שהוא עושה כדי להתעשר. אנו באמת רוצים להעלות רמה ואיכות במדינת ישראל. לכן אנו לא חושבים על עצמנו כקרטל. ואולם כיוון שלשרה יש קשר בלתי נהיר לי לשלוחות הזרות שהן גופים עסקיים, היא נוטה להסתכל על ההשכלה הגבוהה יותר מדי במונחים כלכליים ופחות מדי במונחים ערכיים.

"אני מזהה אצל שרת החינוך אידיאולוגיה, פוליטיקה, פוליטיזציה ובהחלט קשר לאינטרסים כלכליים. האידיאולוגיה היא במלחמה באליטות. הפוליטיקה היא בהבנה שהקהל שלה הוא לא הקהל שילדיו מתחנכים באוניברסיטאות המחקר אלא קהל שהולך למכללות ועל כן זהו קהל שיאהב את ההתקפה על אוניברסיטאות בטענה שהן יושבות על משמני הארץ ומפלות לרעה את המכללות. הפוליטיזציה באה לידי ביטוי במינוי מקורבים למשרות מפתח. האינטרסים הכלכליים באו לידי ביטוי בכך שהשרה הציעה בתחילה כמועמד למל"ג עורך דין המייצג מכללה טכנולוגית אחת ושתי שלוחות זרות. אף שהיועץ המשפטי בלם את המינוי הזה עצם ההצעה מעוררת סימני שאלה.

"סיסמת הנגישות שבה לבנת עושה שימוש היא סיסמה כוזבת. אין בישראל בעיית נגישות אמיתית. אין היום בוגר תיכון בארץ שרוצה ללמוד במערכת ההשכלה הגבוהה - באוניברסיטה או במכללה - שאיננו יכול להתקבל. לכן הבעיה היא לא בכניסה לאוניברסיטאות אלא בכך שישראל השנייה וישראל השלישית מתקשות להגיע למחלקות התחרותיות. הקושי הזה לא נובע מכך שהאוניברסיטאות מסתגרות אלא מכך שהחינוך היסודי והתיכוני בפריפריה ובשכונות המצוקה אינו די טוב. באוניברסיטת תל אביב אנחנו מנסים להתמודד עכשיו עם הבעיה על ידי מדיניות של העדפה מתקנת.

"גם הטענה שהמל"ג החדש של לבנת הוא יותר ייצוגי ויותר דמוקרטי אינה במקומה. המועצה להשכלה גבוהה היא לא ישראל. היא לא נועדה להיות גוף ייצוגי. לכן הדרישה למנות את איקס כי הוא בן עדה מסוימת ואת ואי כי היא ממגדר מסוים - מוטעית. המל"ג אינו פרלמנט, הוא מכון תקנים. הוא מופקד על האיכות של המדע וההשכלה הגבוהה בישראל. תהליך של בקרת איכות הוא לא תהליך דמוקרטי. הוא כפוף לקריטריון של איכות ולא לקריטריון של שוויון או ייצוגיות.

"אני לא מקבל שהנהגת האוניברסיטאות היא מועדון סגור המונע מאחרים לחדור פנימה. אני חושב שהתמונה הזו של גברים אשכנזים מצליחים בשנות החמישים לחייהם הוא קריקטורה ולא מציאות. גם קשה לדבר על הסתגרות באוניברסיטאות שיש בהן 30,000 ו-20,000 סטודנטים. צא החוצה אל הקמפוס ותסתכל סביבך. לא תמצא כאן את קירות האזוב של אוקספורד וקיימברידג' עם 50 העמיתים ומרתף היין.

"יש באוניברסיטאות מידה של שמרנות, זה נכון. זמן התגובה שלהן אטי. לכן ייתכן שיש מקום לרפורמות מבניות. אבל את הרפורמות האלה צריך לעשות בצורה הדרגתית וולונטרית, לא על ידי תכתיב פוליטי מבחוץ. בשום פנים ואופן אסור לנו להגיע למצב שבו ייערך דיון ציבורי אם צריך מיקרוסקופ אלקטרוני באוניברסיטה זו או פרויקט ביו-אנפורמטיקה באוניברסיטה אחרת. אם נגיע לכך נגיע גם למצב שבו חבר כנסת פלוני או עיתונאי אלמוני יטען שבכסף הזה אפשר לפתוח 70 גני ילדים. ואז, אם הוויכוח יהיה מיקרוסקופ או גני ילדים אנחנו לא נוכל לעמוד בו; בזירה הפוליטית גני ילדים תמיד ינצחו. מדיניות מדעית אחראית תמיד זקוקה למידה של דיסקרטיות.

"זה נכון שלאוניברסיטת תל אביב יש היום גירעון של כ-150 מיליון שקל: גירעון הנובע מכך שגדלנו מאוד, בעוד שבשנתיים האחרונות התקציב שהועמד לרשותנו קוצץ כמה וכמה פעמים. ואולם כשהתברר לנו שנוצרה בעיה לא ביקשנו מאיש לשלם אלא נכנסנו למשטר של התייעלות וצמצום. הגדלנו את גיוס הכספים, בנינו חברה כלכלית והבנו שבשנים הקרובות ניאלץ להרוויח כסף.

"לכן אני עומד על דעתי שהמבנה הקיים של ההשכלה הגבוהה נכון. על התפקוד של ות"ת (הוועדה לתקצוב ותכנון) אפשר להתעמת אבל המבנה הוא נכון. תודות לו ההשכלה הגבוהה היתה לאחד מסיפורי ההצלחה הישראליים המרשימים. בניגוד למערכות ציבוריות אחרות בארץ, אנחנו התפתחנו בצורה מאוזנת והרמונית יחסית. לאורך כמעט 30 שנים של אוטונומיה הוכחנו יכולת להתקדם ולשמור על סטנדרטים באופן אחראי. המערכת הזאת שמרה אותנו בחזית המדע העולמי ותודות לה היו לנו בארץ מהפכה חקלאית ומהפכת היי-טק ורפואה מתקדמת ומחקר ביטחוני שיש לו חשיבות אסטרטגית. מי שמנסה לשלוח את ידו אל המערכת הזו מסכן את כל ההישגים אלה.

"צריך תמיד לזכור שאין מדע בלי חופש. אני מציע לכל מי שעומד לקבל כאן החלטות נמהרות להסתכל על מה שקרה בארצות אחרות. החיים האקדמיים והמדעיים בגרמניה מעולם לא התאוששו מהמכה שניחתה עליהם כשהנאצים השתלטו על האוניברסיטאות בשנות השלושים ומהמכה הנוספת שניחתה עליהם כשבשנות השישים השמאל כפה על האוניברסיטאות דמוקרטיזציה מרחיקת לכת. גם הפתיחה הגורפת של הסורבון הצרפתי גרמה לירידת רמה קשה וכן גם באיטליה.

"אבל הדוגמה הרלוונטית ביותר לנו היא אנגליה. באנגליה היתה גברת ברזל אחרת, מרגרט תאצ'ר, שתקפה את אוניברסיטאות המחקר מתוך גישה הדומה לזו של לימור. התוצאה היא שבאנגליה יש היום למעלה ממאה אוניברסיטאות אבל מיטב החוקרים הבריטים נמצאים בארצות הברית.

"אם לימור תנצח יקרה כאן דבר דומה. ניצחון שלה יהיה ניצחון פירוס. הוא יגרום לכך שהאוניברסיטאות יהיו דלות ומצומקות יותר בכספים למחקר מדעי. אותי לא מטריד איך נלמד כלכלה או היסטוריה של עם ישראל. אותי מטריד איך נבנה פרויקט של ננו-מדע וננו-טכנולוגיה באוניברסיטאות המחקר. איך נשתלב בפרויקט הגנום. עד כה ישראל תמיד הצליחה לשמור על חוד הלהב של היתרון האיכותי במחקר. אם המערכת תכופף לשיקולים פוליטיים וביורוקרטיים אנחנו נאבד את חוד הלהב הזה. זו תהיה טעות ממדרגה ראשונה.

"בשבועיים האחרונים המסכות הוסרו. היום ברור שמה ששרת החינוך רוצה הוא הכרזת ניצחון. האתוס שלה הוא אתוס עוין: להוריד את קרנן של אוניברסיטאות המחקר ולהכניע אותן. להשיג ניצחון פופוליסטי על מערכת אליטיסטית. אחרי עשרים וחמש שנים של הידברות אנחנו עוברים כעת למצב של התמודדות כוחנית מוחלטת בין הקהילה האקדמית לבין חלק מהממשל.

"אני לא יודע מי ינצח במערכה הזו. היא לא נגמרה. להערכתי לימור טעתה בנו. היא תפשה אותנו באליטה רכרוכית ולאט לאט היא מגלה שאנו שריריים יותר מהצפוי. בינתיים ועד ראשי האוניברסיטאות לא קיבל החלטה לשבור את הכלים. אבל יש חברים המדברים על כך. אנחנו לא נשלים עם הצעותיה של לימור. על כן יש פה באמת פוטנציאל של מלחמה גדולה. המאבק בהחלט עלול להידרדר למלחמת עולמות.

"אילו הייתי היועץ המשפטי של שרת החינוך הייתי מייעץ לה לא להרחיק לכת במובן הזה. אני מניח שללימור יש שאיפות מעבר לתפקידה הנוכחי. ראיתי שפירסמה מאמר ב"לה מונד" ומן הסתם היא נושאת את עיניה גם לראשות הממשלה. לכן כדאי לה לזכור שגם נתניהו ב-1996 וגם שרון ב-2001 לא יכלו לנצח בבחירות בלי צפון תל אביב ורמת השרון. ואילו ההתנפלות הנוכחית היא התנפלות שמפחידה את צפון תל אביב ורמת השרון. במקומות הללו אנשים מבינים שיש פה דבר שחורג הרבה מעבר לאוניברסיטאות. לכן, את מה שהשרה תרוויח במרכז הליכוד היא תפסיד ברמה הלאומית.

"בסופו של דבר כל העניין חוזר לשאלה של אליטיזם. אנחנו בעצם מואשמים באליטיזם. כפי שאמרתי לך אני לא מודה באשמה של הסתגרות או התנשאות. אני חושב שאנחנו מעורבים בחברה ותורמים לה ומשמשים כעמוד תווך של החברה האזרחית בישראל. אבל אני מודה באשמה במובן הבא: ברגע שאתה אומר שאוניברסיטה היא גוף ששואף למצוינות אתה בעצם מכריז על אליטיזם. אתה מעלה את האליטיזם על נס. אתה נותן מלגות הצטיינות ופרסים על הצטיינות ואתה מקדם סגל על בסיס לא שוויוני. אתה לוקח לך את הזכות להחליט שאדם שבילה חמש שנים כמרצה לא יעלה למרצה בכיר ולא יקבל קביעות כי הוא לא מספיק טוב.

"זו בהחלט צורה של אליטיזם ובכך אני לא מתבייש. בסופו של דבר בלי אליטיזם מהסוג הזה אין מדע. בלי אליטיזם מהסוג הזה גם לא תהיה תרבות. לכן לא נוותר. לכן המאבק בינינו לבינה הוא מאוד דרמטי. אני רק מקווה שהדרמה תישאר דרמה ולא תהפוך לטרגדיה".

לימור לבנת

לשכת הנשיא של איתמר רבינוביץ היא לשכה רחבת ידיים. את אורחיו הוא מקבל על ספה שחורה מהודרת תחת כרזת חאפז אל אסד גדולה שעיצב חנוך פיבן ל"הארץ" (לא מה שחשבת). לעומת זאת לשכת השרה לימור לבנת היא חדר דחוק בקצה מסדרון עקלתוני בשכונת מוסררה בירושלים. על מדף גבוה בכניסה ללשכה ניצבים זה ליד זה באי סדר גדול תעודות ושלטי הוקרה של קהילות וסניפים ומועצות מקומיות. של יהדות מרוקו ושל עדת הקראים ושל הפרסומאי מוטי מורל. כל יום בחירות אומר השלט של מורל.

איתמר רבינוביץ צדק: לבנת היא פוליטיקאית נמרצת ומיומנת. ממהרת להריח חולשה, מיטיבה לזהות הזדמנות. אל המאבק הנוכחי היא נכנסה כשלימינה עו"ד יעקב נאמן (יו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת בר אילן) ולשמאלה ח"כ אמנון רובינשטיין. את רובינשטיין אני מאוד מעריכה, לבנת אומרת. מסירה לפניו את הכובע. הרי הוא זה שנתן פה פוש אדיר. הוא שהקים את המכללות והכריח את המערכת להיפתח.

"אני לא מקבלת את התפישה של מצוינות, נקודה", היא אומרת. "בעוד שהם מניפים רק את הדגל הזה, אני מניפה שניים: גם מצוינות ואיכות, גם נגישות והזדמנות שווה. החזון הוא חזון של לא להשאיר אף ילד מאחור. ולשחרר חסמים, לעודד תחרות. לתת לאלף פרחים לפרוח".

לא, אין לה אידיאולוגיה של מאבק באליטות. היא עצמה אשכנזייה, חילונית, צפונית. היא גם הולכת לאופרה, לפילהרמונית. אבל מצד שני היא גם קצת קשת מזרחית. היא מחוברת לקבוצות אחרות בציבור. והיא חושבת שבניגוד לה אנשי הממסד האקדמי מנותקים מהמציאות הישראלית. גם מהפריפריה, גם מהעולם הכלכלי. הרי היום יש טרנד בעולם של חבירת חברות מסחריות לפרויקטים חינוכיים והיא בהחלט רואה זאת בברכה. לא מבינה ממה הם כל כך חוששים.

בית ההורים שלה היה בית ז'בוטינסקאי, לכן מאז היתה ילדה היא מאמינה בחמשת המ"מים: מזון, מרפא, מלבוש וכן הלאה. אבל מצד שני היה גם האנטי-הסתדרות. היה "כן, לשבור". ופה באמת יש מונופול. יש פה הגבל. אולי לא הגבל עסקי אבל הגבל שדפוס ההתנהגות שלו הוא דפוס התנהגות קרטליסטי. עובדה: ההתנגדות שלהם להקמת אוניברסיטה נוספת בגליל. עובדה: ההתנגדות שלהם למחקר במכללות. מדברים בשם המחקר אבל אוסרים על מחקר במכללות. רוצים להשאיר אותן כמוסדות סוג ב'.

אין לה שום כוונה לפגוע במחקר. היא רואה באוניברסיטאות המחקר גוף חשוב שעושה עבודה חשובה. אבל הגוף הזה שמרן ולא פתוח. מתנהג כאילו הוא בעל הבית, בעוד שהיא אומרת שבעל הבית זה החברה. המדינה והחברה. ולכן היא לא תיתן לפרופסורים מהאוניברסיטאות רוב במועצה להשכלה גבוהה. היא לא תיתן להם להמשיך ולנהוג כאילו זה שלהם. היא לא תוותר בעניין הזה.

"לא תאמין איך הם מנהלים את ות"ת", היא אומרת. "הכל מרוכז בידי איש אחד והסודיות כמו בכור בדימונה. כשאני דורשת נתונים על חלוקת המשאבים בין המוסדות הם מגמגמים. אומרים לי שזה לא מקובל. שאף שר לא דרש זאת. אז אני אומרת מצטערת מאוד, עכשיו יש שרה שדורשת. לא דורשת לחלק את הכסף בעצמה אבל דורשת שתהיה שקיפות. שיהיו קריטריונים.

"כשנכנסתי לתפקידי כשרת חינוך מצאתי שקיים אי-סדר במערכת. הבלגן חוגג. השופטת נתניהו עידכנה אותי שיש תהליך השתלטות של ות"ת על המל"ג. יו"ר ות"ת, שהוא איש חזק מאוד, השתלט על העניינים והוא מציב את המועצה בפני עובדות מוגמרות. גם המצב שבו מחלקים שישה מיליארד שקל בלי שהחלוקה הזו תתבצע לפי קריטריונים שוויוניים ושקופים לא מתקבל על הדעת. האם באיזשהו מקום במדינה מישהו היה מאשר חלוקה של אפילו 60 מיליון שקל בצורה כזאת?

"אני לא מוכנה לקבל את הטענה שאני אשה כוחנית בעוד שהם אנשים ערכיים. אני לא מכירה דבר כוחני יותר מאשר הניסיון של שבעה מוסדות להשתלט על מוסד-על האחראי על חמישים וארבע מוסדות. גם האיום שלהם להחרים את המל"ג הוא איום מאוד חמור בעיני. זה דיקטאט. זה ניסיון להטיל עלי אימה. זה בכלל לא נשמע פרופסוריאלי. אבל אם הם באמת יעשו כך אני אמנה מל"ג אחר שהם לא יהיו מיוצגים בו. נראה מה יעשו אז. הלא מבלי להיות אלה המחלקים את שישה המיליארדים האלה אין להם קיום.

"זה ברור שיש פה מועדון וואספי סגור. אתה יודע שבישראל כמעט ואי אפשר למצוא היום פרופסורים מן המניין ממוצא מזרחי? אין. חוץ מכמה בודדים פשוט אין. כך שבעצם יש פה קבוצה העשויה ברובה מעור אחד: גברים אשכנזים מן השמאל. והקבוצה הזו יוצרת סינדיקט. והיא דורשת שלסינדיקט הזה תהיה שליטה במועצה להשכלה גבוהה. בעצם הם רואים זאת כאחת העמדות האחרונות שלהם בקרב המאסף נגד השתלטות הימין על המדינה.

"מעבר לעניין הפוליטי יש פה גם התנגדות לכל פתיחות. הם התנגדו בעבר לאוניברסיטת תל אביב, אחר כך לאוניברסיטת חיפה, אחר כך למכללות. הם רואים את חזות הכל במחקר ולא מבינים שהשכלה גבוהה היא יעד חברתי בישראל. וכשאני באה מולם ואומרת שאני לא רוצה לפגוע במחקר אבל בעיני יש גם יעד אחר, הם עושים לי דמוניזציה. במקום להתדיין איתי עניינית הם מטילים בי רפש ובוץ. ההנחה שלהם היא שכיוון שאני שרה מהימין אני בטח גם בורה ועם הארץ. אבל האנשים האלה לא קוראים את המפה. הם לא יודעים איפה הם חיים.

"הטענה כאילו מאחורי המהלך שלי יש קשר לאינטרסים כלכליים היא טענה מתועבת. זוהי אמירה חמורה ביותר מצד מי שהביא לארץ את קלינטון ומתחכך בכל האינטרסים הכלכליים של חוגי הקרם של השמנת והשמנת של הקרם. גם הטענה של פוליטיזציה היא חסרת שחר. אבל במיוחד מרתיחה אותי הטענה שהקהל שלי הולך למכללות ושאני מנסה לעשות כאן הון פוליטי. האם לדעת פרופסור רבינוביץ בוחרי הליכוד לא מספיק אינטליגנטים כדי להיכנס לאוניברסיטאות? בעיני זו אמירה קשה ופוגעת הדומה במקצת לאמירה של דוד טופז בשמונים ואחת. מאז ימי הצ'חצ'חים לא נאמרה אמירה כל כך צ'חצ'חית על ידי אדם כה משכיל.

"מעציב אותי לגלות כיצד מתנהגים בכירי אקדמיה בישראל. מעציב לגלות עד כמה אחדים מהם חסרים יושר אינטלקטואלי מינימלי. הטענות נגדי הן טוענות שקריות ומזויפות. אני רואה בכך גם זלזול באינטליגנציה שלי. כאילו אין לי תפישת עולם משלי שראוי להתמודד איתה. כאילו כל מה שאני עושה הוא לנסות לזכות בקולותיו של ההמון שהוא כידוע נבער מדעת. הלא לאנשים האלה ברור שכל הידע והחוכמה נמצאים בצד אחד בשיח האליטיסטי הזה שהם מנהלים מעל דפי "הארץ" ובאי-מיילים שהם שולחים זה לזה.

"שום דבר לא ירתיע אותי. הקבוצה הזו שמנכסת לעצמה עליונות לא תהיה הריבון של ההשכלה הגבוהה בישראל. החברה כולה תהיה הריבון. בכך אני לא טוענת שהמל"ג צריך להיות פרלמנט. במל"ג צריכים להיות קודם כל אנשים בעלי שיעור קומה. אבל אני דאגתי לכך שהם גם ייצגו את הפנים השונות של החברה בישראל. הימים שבהם רק גברים אשכנזים שלטו בכיפה עברו מן העולם. הנשיאים-הפרופסורים חייבים להבין זאת. אם לא יבינו זאת כך, הם יבינו זאת בדרך הקשה. התהליך הוא בלתי הפיך. בישראל לא תהיה יותר מציאות של אליטה אינטלקטואלית השולטת בחוטבי עצים ובשואבי מים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו