בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מותק, ההורים השתגעו

תגובות

יום שישי, חמש אחר הצהריים. אל אולם מספר 2 בקאנטרי קלאב של שכונת נווה אביבים בתל אביב זורמים 32 תלמידי כיתה ה', שבאו לחגוג את יום הולדתו ה-11 של חברם נעים ההליכות, נמרוד הלמן. על השולחן כבר מונחות צלוחיות עמוסות במרשמלו, בסוכריות טופי ובבייגלה. הטייפ מנגן שירים של היי-פייב. הבנים והבנות מתיישבים, בנפרד, מול "המפעיל" - כינויו בעגה המקצועית של אדם שנשכר כדי לשעשע ילדים ביום ההולדת. המפעיל הוא צעיר גבה קומה, לבוש בבגדים זהובים מכף רגל ועד ראש, שמציג את עצמו בשם "אוסקר". למסיבת יום ההולדת הזאת, הוא מסביר לילדים, יש נושא. הנושא הוא טלוויזיה וקולנוע.

"נעשה משהו שלא הכרתם, משהו חדש, משהו שאולי יהיה נקודת הפתיחה שלכם בעולם הבידור", הוא אומר לילדים. "הסיסמה שלנו היא: 'יום הולדת מהסרטים, חוויה של פעם בחיים'". אוסקר מחלק את הילדים לשלוש קבוצות. הם משתתפים בחידון טריוויה מעולם הטלוויזיה (מהו מספרו של ערוץ הילדים בממיר? מי מזהה לאיזו פרסומת שייכת הנעימה הבאה?) ומצטלמים לסרטונים קצרים, לבושים בתחפושות. הפרס לקבוצה המנצחת: בניית אתר אינטרנט.

עלותו של המפעיל: 750 שקלים. עלות שכירת האולם: 400 שקלים. עם התקרובת, השתייה והקישוטים הסתכמה עלותו של יום ההולדת ב-1,500 שקל. מדוע נדרשת משפחה של המעמד הבינוני להוצאה כבדה כל כך ביום הולדתו של הילד? "בגיל הזה אי אפשר לעשות רק ריקודים, ומשחקים כמו בכיתה ג' זה תינוקי מדי", מסבירה צלילה הלמן, אמו של נמרוד. "רצינו משהו יותר פעלתני ואינטליגנטי, מסיבה שלא תהיה סתם מסיבה, ותהיה מקורית. הילדים מלאים היום בגירויים, והם צריכים גירויים חדשים. כל פעם צריך משהו חדש. לא רצינו לעשות מסיבה שהילדים יחזרו ממנה ויאמרו שהיה משעמם".

בעבר היו מסיבות יום הולדת שמפיקות חברות מסחריות נחלתם של העשירים בלבד. היום הן נפוצות גם במשפחות בעלות הכנסה ממוצעת. כל כך נפוצות, שהורים שאינם שוכרים עזרה חיצונית ליום ההולדת משוכנעים שהם מקפחים את ילדיהם. מה שהיה פעם חגיגה שכונתית צנועה הפך ל"הפקה". הנהנים העיקריים ממנה הם המפיקים: התעשייה שהתפתחה סביב ימי ההולדת מגלגלת עשרות מיליוני שקלים בשנה ומפרנסת מאות עובדים, קצתם במשרה מלאה.

יום הולדת הכי גדול

רוני לוגסי-ששון היא בעלת "באזל מרכיבים חוויה בע"מ", החברה שהפיקה את מסיבת יום ההולדת של נמרוד הלמן. החברה הוקמה במארס 2001, אחרי שלוגסי-ששון עבדה 12 שנה כמפעילה בימי הולדת וכמנחה של סדנאות חינוכיות. לילדים שאינם מעוניינים במסיבה שנושאה קולנוע וטלוויזיה היא מציעה חוויה מדעית ששמה "פרופסור דע מדע" - יום הולדת שבו משתתפים הילדים בניסויים מדעיים בהדרכתו של מפעיל שמגלם דמות של פרופסור מטורף. המחיר: בין 530 ל-750 שקלים לאירוע.

"פעם לא היה אינטרנט, ולא היה לילדים סף גירוי כזה נמוך", מסבירה לוגסי-ששון כיצד נולד המיזם העסקי. "כל התחומים התפתחו - בגדים, הנעלה, שפה. הילדים הולכים קדימה, שואפים קדימה, הם גם מביאים מתנות גדולות יותר. אם כבר בגן הילדים מתעסקים עם מחשב ולומדים שפה שנייה, אז גם ביום ההולדת מן הסתם רצוי שלא ישחקו ב'מי גומר את הבמבה ראשון'. אי אפשר לרתק היום ילדים בכך שמוחאים כפיים במשך שעה ורואים מי מפסיק ראשון. זה מיצה את עצמו".

אחת החברות שמתחרות בלוגסי-ששון היא "חגיגם", שמציעה חוויה בדווית. הילדים מוזמנים למאהל בדווי, שומעים שירים וצ'יזבטים בדוויים מפיהם של שני שחקנים, אופים פיתות ומתכבדים בתה. המחיר, כולל הקמת המאהל: 1,250 שקל באזור תל אביב, 1,200 באזור השרון. על אותו משקל מציעה החברה גם חוויה אינדיאנית.

"בכל תחום יש היום נטייה להתמקצעות", אומרת אורלי קנון מ"חגיגם". "כל אחד מנסה להיות יותר מיוחד. ההפקות של ימי ההולדת נולדו קודם כל מהרצון של ההורים, ולאו דווקא של הילדים. נולדה תופעה של 'מי עושה יום הולדת הכי גדול'. יש תחרות בין ההורים. גם אוכלוסייה לא עשירה משתדלת לעשות ימי הולדת כאלה, בגלל התחרות. אנשים אומרים לנו במפורש שהם לא רוצים שלילד יהיה פחות ממה שהיה לחבר שלו, כדי שלא ירגיש מקופח".

"בים-בם-בום", חברה נוספת שמתמחה בהפקות ימי הולדת, מציעה לילדים הצגת תיאטרון בובות, משחקים ושירים בליווי גיטרה וניפוח בלוני-צורה. המחיר: 690 שקל. "אנחנו מתפרנסים מזה, אבל לפעמים אני מרגישה שההורים קצת משתוללים", אומרת אורית ויס, עובדת החברה. "יש מקרים שאנחנו אומרים להורים: 'זה רק יום הולדת, הילד רק בן ארבע', והאם אומרת: 'אני חייבת משהו מיוחד. גם בשנה שעברה עשיתי הפקה'".

מה יצר את התופעה?

"הגירויים של הסביבה עשו את זה. במסיבה של ילד אחד היה ליצן, אז במסיבה הבאה הרגישו צורך להביא משהו גדול יותר. ההזמנות לא מגיעות רק משכונות יוקרה, אלא גם משכונות רגילות. זה לא משהו שאי אפשר לעמוד בו במשכורת ממוצעת, אם ההורה מחליט שזה מה שהוא רוצה לילד. אני חושבת שההורים קצת איבדו את הידיעה איך לרצות את הילדים. יכול להיות שיש כאן גם רצון לפצות את הילדים על כך שלא מבלים אתם מספיק. היום כל יום הולדת זה פרויקט. אני שומעת מהורים על פרויקטים שחבל-על-הזמן. שמעתי על הורים שקנו צלחות ומפיות של וולט דיסני בחנויות בחוץ לארץ כדי שיתאימו לנושא של ההצגה ביום ההולדת".

עמוס דיין הוא קוסם ותיק וידוע. בעבר היתה הזמנתו כמפעיל ביום הולדת מאורע יוצא דופן, שהעיד על השקעה מיוחדת. היום משוכנעים הורים רבים שלא די בקוסם לשמח את הילדים. "יש מצבים אבסורדיים, שההורים מזמינים כל כך הרבה אטרקציות ליום ההולדת, שהילדים בכלל לא נהנים", אומר דיין. "מזמינים 30 ילדים ומציעים להם מופע טלפתיה, דוכני אוכל, די-ג'יי, נעליים עם קפיצים. זו הוצאה של אלפי שקלים, ולא צריך את כל זה. הורים שעושים יום הולדת כזה לילד רוצים לעשות שואו, ואני אומר את הדברים במפורש, למרות שאני מתפרנס מזה".

למה ההורים מתנהגים ככה?

"האמת היא שיש הורים שקצת נפלו על הראש. ימי ההולדת נהפכו לתחרות. אני נתקל פעמים רבות באמהות שאומרות: 'האמא ההיא עשתה ככה, אז אני חייבת לעשות ככה'. בגיל אפס הילדים מגיעים למקומות שאתה שואל, מה הם יעשו בשנה הבאה, איפה הגבול. היום כבר יש הורים ששולחים הזמנות עם בולים שעליהם התמונה של הילד. היתה אמא אחת שרצתה שיהיו שתי בובות ענקיות שיעמדו כשומרי-סף ויכוונו את הילדים בכניסה למסיבה".

דבי מן, מאפרת מקצועית, הפכה את ימי ההולדת למקור פרנסה. היא מקימה פינת איפור, שבה מקבלים הילדים איפור פנים מלא, ציורי-לחי, ציורי ציפורניים או קעקועי חינה. המחיר באזור השרון והמרכז: 500 שקל בימי חול, 600 שקל בסוף השבוע. "העסק תופס תאוצה", היא אומרת. "בסופי השבוע אני עמוסה בעבודה. יש מסיבות שהפינה שלי היא אחת מבין כמה אטרקציות, ויש מסיבות שאני האטרקציה המרכזית. לפני חודש הייתי במסיבת פיג'מות בשכונת סי-אנד-סאן של ילדה שהורידו לה גבס וקיבלה ציון טוב באנגלית. היו שם 15 בנות. הזמינו אותי בתור הצ'ופר על הורדת הגבס והציון באנגלית, ועשיתי לילדות ציורי ציפורניים וקעקועי חינה.

"לפני כמה שבועות הוזמנתי להקים את אחד הדוכנים במסיבת יום הולדת של ילד בן 11 באזור השרון. היה שם דוכן קרפ, דוכן גלידות, דוכן של נקניקיות בלחמניה, דוכן של המבורגרים, די-ג'יי, מתקן של שור זועם בסגנון הרודיאו, בלוני צורות מיוחדים מאוד, והדוכן שלי. יום ההולדת עלה להורים לפחות עשרת-אלפים שקל. לא היתה סיבה מיוחדת לעשות לילד מסיבה כל כך גדולה".

למה ההורים עושים מסיבות כאלה?

"יש תחרות בין ההורים, לאיזה ילד יהיה יום הולדת הכי אטרקטיווי. חוץ מזה, ההורים רוצים להוריד את העניין מהראש שלהם, והזמנה של חברת הפקות פותרת את הבעיה. יש היום אמהות רבות שנשארות לעבוד עד מאוחר. יכול להיות שכך הן מפצות את הילד על ההיעדרות. פעם היו עושים משחקי חברה, מגישים קצת במבה וקצת ביסלי. היום אנשים כבר לא מסתפקים בדברים הפשוטים והיפים. מי משחק חמש אבנים, גומי וקלאס? זה חבל מאוד. אני מרוויחה מזה, ונהנית מאוד מהעבודה, אבל משהו בתמימות הלך לאיבוד".

טעם של פעם

דורות של ילדים גדלו על ימי ההולדת המסורתיים: הם התחרו בהליכה עם כף בפה ועליה תפוז, או ביצה, תחבו את ראשיהם בצלחות של קמח בחיפוש אחר סוכריות, העבירו מיד ליד חבילה של ניירות עיתון עם פתקים נחבאים, ורקדו בגמלוניות לצלילי תקליטים שרוטים. ערכם של המשחקים של-פעם לא היה נוסטלגי בלבד; הם סימנו שורה של ערכים ומושגים בתרבות הילד הישראלית, שהפקות ימי ההולדת מאיימות להכחיד.

ימי ההולדת המסורתיים היו יצירתיים. התא המשפחתי נדרש להתמודד בעצמו עם המשימה ההירואית של אירוח 40 ילדים לפרק זמן של שלוש שעות והשבתם לביתם בשלום. האתגר המחשבתי חייב את ההורים לשאול את עצמם מה, בעצם, ילדים רוצים; וגם אם התשובה לא היתה בדרך כלל מקורית, עצם העיסוק בה חיזק את הקשר בין הורים לילדיהם. ימי ההולדת שמפיקות חברות מסחריות פוטרים את ההורים מהצורך להתמודד עם הילדים; ההתמודדות היחידה שנדרשת מהם היא עם מנהל סניף הבנק, אבל זה כבר בבוקר שאחרי.

ימי ההולדת המסורתיים היו שוויוניים יחסית. בכיתות שבהן למדו ילדים מרקע כלכלי שונה התקיימו ימי הולדת דומים למדי, שהחלו ב"משחק הכיסאות" והסתיימו בחלוקת שקיות הפתעה צנועות עם מבחר ממתקים ופרס. ימי ההולדת שמפיקות חברות מסחריות מדגישים את הפערים במצבם הכלכלי של ההורים; ככל שלהורים יש יותר כסף - או לכל הפחות רצון להצטייר כמי שיש להם יותר כסף - כך יום ההולדת מפואר יותר, נוצץ יותר ויומרני יותר.

ימי ההולדת המסורתיים היו של כולם. ילדי כל הכיתה, חברים מהשכונה וקרובי משפחה הוזמנו אליהם בלי שנעשו חישובים של עלות מול תועלת. בימי ההולדת הממוסחרים, ובעיקר באלה שבהם נלקחים הילדים לפעילויות מחוץ לבית, כל גולגולת נספרת בגלל העלות הגבוהה. דבי מן אומרת שהיום נהוג בכמה מהמקרים להזמין רק את החברים הטובים לימי ההולדת. "יום ההולדת הפך למשהו אינטימי. כבר לא מזמינים את כל הכיתה. הכלל של 'כל הכיתה' נשבר לחלוטין". אורלי קנון מ"חגיגם" מגדירה את התופעה "סגנון חדש": "מכיתה ב' ומעלה כבר מזמינים רק את החברים, בגלל העלויות. הבן שלי בכיתה ו', והוא נגרר לזה. התחילה רשימה של מי-להזמין, והיה ממש לא נעים".

ימי ההולדת המסורתיים התקיימו בבית. חדר המגורים של חתן השמחה, או החצר שלו, היו החלל שבו חגגו הילדים, לא מעט בעזרת דמיונם. רבים מימי ההולדת של חברות ההפקה מתקיימים באולמות שנשכרים במיוחד לאירוע, בעלות שנעה בין 400 ל-1,000 שקל. "יש היום הרבה ימי הולדת במסעדות מזון מהיר או בדיסקוטקים", אומר עמוס דיין. "ההורים עושים חשבון, שעדיף להם להשקיע עוד אלף שקל ולהשאיר את הבית נקי. מה שמניע אותם זה פשוט הפחד שהילדים יהרסו את הבית".

ימי ההולדת המסורתיים התקיימו כמעט תמיד ביום שישי אחר הצהריים. במתכונתם זו הם היו מרכיב קבוע, ורועש למדי, שסימן את סופו של השבוע הישראלי. ימי ההולדת שמפיקות החברות המסחריות מתקיימים בכל אחד מימות השבוע, אף שימי שישי הם עדיין השכיחים ביותר. "בשנים האחרונות מקובל לעשות ימי הולדת גם באמצע השבוע", אומר דיין. "יש הורים שמעדיפים את זה ככה. מנצלים איזה יום פנוי כדי לגמור עם העניין, ואחר כך אפשר לבלות את השישי-שבת נקיים מדאגות".

הילדים לא האמינו

במציאות שבה הופכות הפקות יום הולדת מסחריות ויקרות לנורמה חברתית, מוצאים עצמם הורים שסולדים מהתופעה בעמדת מיעוט מול הורים אחרים, ולפעמים גם מול ילדיהם. קשה להסביר לילד מדוע לחגיגה שלו לא יוזמן אף בולע-חרבות, להטוטן או מאלף פרעושים, כשהבת של השכנה ממול כבר מזמן עברה להפקות מתוחכמות יותר.

תמי הראל-חמו היא אמן של אביגיל בת השלוש ושל עלמה בת השבע, תלמידת כיתה ב' בבית ספר בתל אביב. הראל-חמו משוכנעת שהפקות יום ההולדת אינן חינוכיות. "ההפעלות המסחריות הן בעיני דבר מתועב. ביום ההולדת האחרון שהיה בכיתה לקחו את הילדים להופעה. יש עכשיו תחרות, שהיא כביכול סמויה, להיות מקוריים ולהמציא את היום הולדת שאף אחד לא המציא לפניך. זה בדיוק כמו ההורים ששולחים את הילדים לחוגים כי הם לא יכולים להיות אתם דקה בבית. זו מראית עין של השקעה. בוא ניקח מישהו, נשלם לו כסף, ולא נתאמץ חלילה לחשוב בעצמנו מה לעשות. הכל נעשה באינסטנט, המאמץ היחיד הוא לחפש את המפעיל שפנוי באותה שבת. מביאים את המפעיל ומאותו רגע האחריות עליו".

מה מתועב כאן?

"השקר הזה, שבאמת נדמה להורים שההגזמה המטורפת בעניין היומולדת, כאילו מי יודע במה מדובר, היא מאמץ אמיתי למען הילד".

מה רע בזה בעצם?

"זה חינוך לפרזיטיות, גם של הילדים. הילדים הופכים להיות קהל. אין אינטראקציה חברתית ביניהם, אין משחקי חברה, הם לא מוציאים אנרגיות. רק מפעילים ומשתיקים אותם, כי הצלחה מרכזית מבחינתם של המפעילים היא שיהיה שקט והדבר הזה ייגמר בשלום. אין כאן שום אקטיוויות משום סוג. הילד שחוגג יום הולדת לא מפעיל רגע אחד של מחשבה מה הוא היה רוצה. אני לא מבינה: למה קוסם שמוציא בפעם השמונים שפן מהכובע יותר מקורי מלשחק אמת או חובה?"

מה עשית ביום ההולדת של עלמה?

"עשיתי משהו חריג: לא הזמנתי מפעיל. במקום זה, הכנו משחק של סימני דרך, הבנים נגד הבנות. הילדים לא האמינו. זה שנדרשה מהם איזושהי אקטיוויות - זה היה בלתי נתפש בעיניהם. הם כל הזמן שאלו 'איפה המפעיל?'. תמיד הרבה יותר קל לשלם למפעיל, אבל זה עלוב בעיני. בסופו של דבר הילדים חזרו הביתה מיום ההולדת של עלמה עם חוויה חדשה, ונהנו מאוד".

אבל מה חשבה כלת השמחה?

"כל זמן שהיא בת שבע, אני מחליטה. איך אתה מחנך ילד לערכים שאתה דוגל בהם? חינוך בעיני זה לומר שיש דברים שאני לא משתפת אתם פעולה. לא הכל קונים בכסף. היה איזשהו רגע שעלמה חשבה שיהיה יותר מקסים עם קוסם עלוב, אבל הסברתי לה על מה אני נלחמת, והיא הבינה, ועוד איך.

"יש כאן שאלה חברתית. אני לא עשירה ולא ענייה, אבל יש בבית הספר של עלמה אינטגרציה, ויש ילדים ממשפחות מעוטות יכולת, שנמצאים בלחץ. הוריהם מוציאים על ימי ההולדת סכומים שלא היה עולה בדעתי להוציא כדי שהילדים שלהם לא ירגישו חריגים. היה יום הולדת של ילדה משכונת מצוקה שהתקיים בבורגר-ראנץ'. אני מתארת לעצמי איזה מאמץ נדרש מההורים שלה כדי לשלם על זה".

דנה גת, תושבת כרכור, היא אמן של ניצן בת החמש ונטע בת שנתיים. היא משוכנעת שהפקות ימי ההולדת עברו את כל הגבולות, אבל לא בטוחה שאפשר לעצור את התופעה. "הבעיה היא שבחברה שלנו הכל מתחיל מוקדם מדי ומהר מדי; המחשבה שצריך לעשות הפקה מיום הולדת כבר בגיל שנה היא טעות. מי שיוצא מתוסכל זה התינוק. אבל יכול להיות שהיום מאוחר מדי לתקן. השתרשה בישראל תפישה, שיום הולדת שנה הוא אירוע גדול. כדי לשנות את התפישה הזאת, צריך להוריד את הרף של ימי ההולדת, והמגמה של החברה שלנו היא להעלות את הרף, לא להוריד אותו".

יש לך ניסיון בעניין?

"אני אחת הקורבנות של התופעה. ניצן ונטע נולדו בהפרש של חמישה ימים, וגם אבא שלהן נולד באותו שבוע. כל יום הולדת היה הפנינג, ובהפנינג הרגשתי שצריך הפנינג. פעמיים השתמשתי במפעילים בתשלום בימי ההולדת של ניצן ושל נטע, ולפי דעתי ההפעלה היתה קצת עלבון לאינטליגנציה של הילדים. לפני שנה התקשרתי להמון מפעילים, ובסוף הגעתי לחברה שעושה ימי הולדת בסגנון של דמויות פופולריות. דיברתי עם מישהו נחמד, ואמרתי לו שאני רוצה מישהי שתפעיל את הילדים כליצנית. הליצנית עלתה 400 שקל, ונתתי לה 100 שקל טיפ. הילדים נהנו, אבל הליצנית היתה לדעתי קצת אנמית. היא היתה קטנה על הבת שלי. ניצן בת ארבע, והיא מפותחת ורבאלית, כך שבאיזשהו שלב היא אמרה לליצנית: 'את משעממת אותי', והליצנית התנהלה לפי מה שניצן עשתה".

מה תעשי ביום ההולדת הבא של ניצן?

"אני לא יודעת. זה בעוד ארבעה חודשים. אני מאמינה שאני לא אזמין הפעם מישהו מבחוץ. נעשה הפעם משהו צנוע יותר ושורשי יותר. אני חושבת שאני אעשה איזושהי הפעלה בעצמי כדי שזה לא יהיה לבוא, לאכול וללכת. זה הכיוון - הפעלה עצמית".

גם מיכל ברזילי, תושבת רקפת שבמועצה המקומית משגב, ואמם של התאומים בני השמונה איתי ויונתן, מסתייגת מהפקות מסחריות של ימי הולדת. "אני לא כל כך אוהבת את זה. יש רף שכל פעם עולה ועולה והוא יוצר לחץ כלכלי על המשפחה ועל הילד. אני חושבת שמה שיצר את התופעה זה שלא כל כך פשוט להפעיל ילדים. להתמודד עם 40 ילדים בלי ששום דבר יישפך או ייהרס זה לא כל כך קל, אם אין לך הכישורים המתאימים".

ברזילי חושבת שילדים צריכים להיות שותפים פעילים בהכנת ימי ההולדת שלהם. ביום ההולדת האחרון של התאומים, שלומדים בכיתות נפרדות, היא שילבה בין הפקה משפחתית להפקה חיצונית. הנושא של יום ההולדת היה, לפי בחירתם של חתני השמחה, הארי פוטר. 60 הילדים שהוזמנו בילו בין תחנות שונות שהכינה ברזילי בסיוע חברים. בתחנה אחת הכינו הילדים סוכריות בטסי-בוטס בסיר גדול עם צמחי תבלין וסוכר. בתחנה אחרת הם התבקשו להתאים בין מפתחות לבין קופסאות נעולות. תחנה נוספת הפעילה, בתשלום, דבי מן, שאיפרה את הילדים בסגנון הארי פוטר. הבנים קיבלו קעקועי חינה של חרבות ודרקונים, הבנות - של פרפרים וציפורים.

"זה דרש המון השקעה, כי היינו צריכים לחשוב על הרעיונות וליישם אותם", אומרת ברזילי. "אבל זה היה כדאי. האווירה היתה נעימה מאוד, והילדים היו מאושרים".

מלחמות הליצנים

למרות תפוצתן של מסיבות יום ההולדת המסחריות, המפעילים וחברות ההפקות אינם נהנים בהכרח מרווחה כלכלית. הסיבה פשוטה: יש תחרות גדולה. "הקפיצה הגדולה היתה לפני שלוש שנים בערך, אז זה נהיה ממש מגעיל", אומר עמוס דיין. "פעם הייתי מפרסם בדפי זהב עם עוד שני מפעילים, היום יש עמוד וחצי של מפעילים".

כדי להקים חברת הפקות ליום הולדת לא נדרש הון התחלתי גדול. שעות העבודה הנוחות קורצות לסטודנטים ולצעירים. הכשרה מקצועית במשחק או בעבודה מול ילדים לא נדרשת. כך ששוק ימי ההולדת פרוץ לכל מי שמעוניין לעסוק בו, והתחרות על לבם ועל כיסם של ההורים קשה ומרה.

"אנשים גילו את התחום ואמרו, למה שלא נארגן ימי הולדת ונרוויח כמה גרושים", אומר דיין. "נכנסו לעניין הרבה חאפרים. יש לי חבר טוב שסגר לא מזמן את העסק. הוא אמר לי שהוא לא יכול להתחרות במחירים של החאפרים. הם מציעים 400 שקל, לא מוציאים חשבונית, וקשה להתמודד עם זה".

החאפרים הם בעיה גדולה, אומרת גם אורלי קנון מ"חגיגם". "כשלקוחות מתקשרים אלינו, הם שואלים למה המחיר שלנו גבוה יותר. אנחנו מסבירים את התמחור, ופעמים רבות זה משכנע. אבל מי שמחפש סתם ליצנות פשוטה לא מקבל את הפער ולוקח חאפרים".

בעיה אחרת שאיתה מתמודדים העוסקים בתחום היא המיתון. "הפגיעה של המיתון מורגשת בהחלט. היא יכולה להגיע עד ל-50% מהיקף ההזמנות", אומרת קנון. "הורדנו את המחירים לאור המצב, וגם בגלל החאפרים. כשאנשים מתקשרים ואומרים שאין להם כסף, אנחנו משתדלים ללכת לקראתם בתשלומים, או מציעים להם לעשות את המסיבה במשותף עם עוד ילד".

"מי שיגיד לך שהמיתון לא משפיע על העסקים, ישקר", אומר דיין. "הטלפון מצלצל 20 אחוז ממה שהוא צילצל פעם. אנשים עושים סקרי שוק. אם עד לפני שנה היו מזמינים מפעיל פלוס קייטרינג, היום יקחו רק את המינימום - נניח, מפעיל פלוס מכונת סוכר, שהעלות שלה היא כמאה שקלים. יכול להיות שאנשים שלא מקבלים את המחיר שאני מציע סוגרים ב-250 שקלים עם איזו ליצנית שלא מבינה כלום ועושה רעש".

דיין אומר שהתרשם שאחרי כל ההתפתחויות המתוחכמות בתחום ימי ההולדת, ילדים נהנים דווקא מהדברים הישנים והטובים. "בימי הולדת של ילדים בני שמונה-תשע אני פותח בשתיים-שלוש דקות של ברכות. אחר כך אני עושה מופע קסמים, אחרי זה יש הפסקת אוכל, ותוך כדי האוכל אני מתחיל משחקי חברה. למשל, משחקי בלבול. כשאני אומר אחד, הם צריכים להגיד אפצ'י. כשאני אומר שתיים, הם צריכים להגיד האו-האו. כשאני אומר שלוש, הם צריכים להגיד מיאו-מיאו. אם זה קל, מוסיפים ארבע, מיצי-מיצי. ילדים נופלים ממשחקים כאלה".

מה הם אוהבים לאכול?

"הממתקים הם הלהיט. הגדולים יותר אוהבים פיצות, נקניקיות".

פיתה עם חומוס?

"זה הדבר הנצחי. הוא תמיד היה ותמיד יהיה בימי הולדת. הדבר המוזר הוא, שבימי ההולדת הפיתות עם חומוס טעימות יותר. שנים ניסיתי להבין למה, עד שבסוף הבנתי שההסבר הוא שבבית מורחים וישר אוכלים, ובימי ההולדת החומוס נספג בפיתה בזמן שבין ההכנה לבין ההגשה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו