בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עץ תות יפאני בחצר הגלריה של מעלות

קונסטרוקציית נייר דמוית מקדש יפאני, השואבת ממקורות יהודיים דווקא, עומדת במרכז התערוכה של האמנית חיה אסתר, המוצגת עכשיו במעלות. הגלריה הייחודית הזאת גם מפגישה תלמידי ישיבה עם אמנות

תגובות

במרכז התרבות במעלות מציגה האמנית חיה אסתר אמנות יפאנית. חיה אסתר, בת למשפחה חרדית בירושלים, מעולם לא ביקרה ביפאן. המיצב שהקימה בחלל הגלריה שבמעלות נתפש כמעין מקדש, המורכב מניירות תלויים שהכינה. רובם הוכנו מגזע עץ התות היפאני והתוצר הוא נייר לבן שקוף שסיביו נראים בבירור. במוקד המיצב משתלשלים מהתקרה גווילי נייר צהבהבים, שלשם הכנתם גם נעשה שימוש בצמח ציפורן החתול ובעלי תירס. מתחתיהם, על הארץ, מונחות יריעות נייר לבנות אטומות שעליהן עלי כותרת של ורדים.

אופן סידורם של המוצגים בחלל והנייר השברירי והמתנופף מזכירים בהחלט אסתטיקה מקובלת במזרח הרחוק, אך עיטור הניירות מחזיר את היצירות למקורות יהודיים. על כל אחד מהניירות כתבה חיה אסתר צירופים של אלפי אותיות, צמודות זו לזו, שפשרם לא ברור. בכך נשענה על מסורות קבליסטיות שהיא מתעמקת בהן. בקצה האולם ניצבת יריעת נייר גדולה ועליה רצף עצום שכזה של אותיות, הכתובות בצורת ספירלה. לדברי חיה אסתר, תהליך הכתיבה הוא מדיטטיווי. "אני עושה מדיטציה בכתיבת אותיות", היא מסבירה. "זה רעיון עתיק, המופיע כבר ב'ספר היצירה', שנכתב כנראה במאה הראשונה לספירה. בספר זה מופיעים צירופי אותיות של בגד כפת, אותיות רודפות ואותיות המרכיבות את שם האלוהים". האמנית מתארת את עבודתה כ"מרשם קבליסטי למנטרה מדיטטיווית" ומדגישה עד כמה קרובה זו למדיטציה של דתות המזרח. "כתיבת האותיות נעשית בצורה אוטומטית, אקסטטית. המטרה היא לסלק את המחשבות".

על התערוכה עבדה במשך השנה האחרונה. אחת לשבוע, בחמש בבוקר, היתה יוצאת מביתה שבירושלים כדי להגיע למרכז התרבות שבמעלות עם פתיחתו. שם עבדה בחדר שהוקצה לה לשם כך.

את סודות הכנת הנייר היפאני והאמנות הנלווית אליו לימדה אותה תרצה פייטן-סלע, המלמדת אמנות במרכז התרבות. פייטן-סלע התגוררה בעבר תקופה ארוכה ביפאן. לארץ שבה בשנת 93', לאחר שש שנים שבהן למדה בקיוטו הכנת נייר והדפס. בשנת 96' יצאה לשנתיים נוספות, הפעם עם בן זוגה, לקאגושימה שבדרום יפאן, שם גרו על הר מוקף שדות אורז ובמבוק. פייטן-סלע למדה קליגרפיה ואילו בן זוגה התמחה בטכניקה עתיקה של בניית מקדשי העץ היפאניים - בעזרת מחברים מיוחדים ובלי שימוש במסמרים.

יצירות הקליגרפיה של פייטן-סלע עוררו תשומת לב ביפאן. "כזרה היתה לי חוצפה לעסוק בטכניקות שאיש מקצוע יפאני לא מעז לעבור אליהן לפני שמלאו לו שבעים", היא מסבירה. "המקומיים לא שוברים מסורות בקלות. שם מקובל להכין נייר צחור ולרשום עליו בדיו שחורה. אני הוספתי צבע שחור לסיבי הנייר כבר בעת הכנתם, וכך התייבש הנייר כשהרישום הקליגרפי טבוע בתוכו. היפאנים לא ראו בזה זלזול במסורת, אלא חידוש מעניין ואני הוזמנתי להציג תערוכות ברחבי יפאן".

תהליך שכזה, של השתאות מאותנטיות הבאה מכיוון לא צפוי, חזר על עצמו גם במפגש בין חיה אסתר לפייטן-סלע, שאחרי שמונה שנים ביפאן גילתה בישראל אמנית "יפאנית", כהגדרתה. "חיה אסתר מביעה תפישות עמוקות של היפאנים בנוגע למהות הנייר", היא אומרת. "במערב נוטים למסגר יצירות נייר כי הן נתפשות כדבר מה עדין שצריך להגן עליו. המקדש שהקימה מביע עדינות, שבריריות וזמניות. הנייר בו חשוף לאוויר, והמבקרים יכולים לעבור לצדו, לגעת בו, להביט דרכו ואפילו לקרוע אותו בטעות".

מרכז התרבות במעלות הוקם כעמותה לפני 15 שנים על ידי חברי גרעין נח"ל בסדרת מבנים ששימשו למגורים בימי הקמת היישוב. המקדש שהקימה חיה אסתר שוכן אם כך בחדר קטן, שבעבר חיתה בו משפחה שלמה. מעלות השתנתה מאז. מעיירה נהפכה לעיר. מעבר לכביש החוצה אותה נבנו שכונות חדשות של בתי רעפים, המשקיפים על אגם מלאכותי שאמורים לקום סביבו מיזמים תיירותיים. לאורך הדרכים בעיר הוצבו יותר ממאה פסלים שהוקמו בעשר השנים האחרונות בסימפוזיונים השנתיים לפיסול המתקיימים על גדת האגם המלאכותי.

כמה מאות מטרים מפרידים בין המבנים הנמוכים והפשוטים של ראשוני המתיישבים במעלות לבניין העירייה - בניין אבן מסיווי הנראה כמקדש מצועצע וקיטשי בהרי הגליל. בנייני מרכז התרבות חוברו זה לזה באלמנט אוריינטליסטי משהו - קשתות בצורת פרסת סוס. ליד המבנה שהוקדש לגלריה הוקמה סדנת פיסול. במבנה אחר מתקיימים קורסי האמנות המיועדים לנוער ולמבוגרים. במרכז החדר שולחן גדול, שסביבו התקיים שיעור בקליגרפיה. סמוכים לו דליים, רשתות וכלי ערבוב המיועדים להכנת סוגי נייר שונים. פייטן-סלע, שייבאה לארץ כמות גדולה של חומרי גלם, מקווה להתחיל לגדל את עץ התות היפאני בחצר הגלריה.

לאורך הקירות ניצבים ארונות ובהם ספרי פרשנות המקרא. נוגה מגדל, מנהלת מרכז התרבות, מסבירה כי אחת לשבוע נפגשים במקום תלמידי הישיבה הסמוכה, ישיבת "מעלות יעקב" של בני עקיבא, במסגרת פרויקט קהילות של מדרשת "אלול".

במעלות בא לידי ביטוי דו-קיום המושג בדרך של סקרנות הדדית. תלמידי הישיבה, מספרת מגדל, באים לבקר בתערוכות ומפעם לפעם אף מצטרפים למפגשים ולקורסים המתקיימים במקום. בעקבות החשיפה הזאת לעולם האמנות פנה אחד מתלמידי הישיבה ללימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל. "המפגשים עם תלמידי הישיבה מעניינים ומוסיפים לשני הצדדים", אומרת מגדל.

אל מרכז התרבות במעלות באים מבקרים מהאזור כולו. באים לשם גם ילדי תרשיחא, הכפר הערבי שסופח מינהלית למעלות, במהלך פטרוני, שאולי העלה את רמת חייהם של תושביו ביחס לקיפוח הרגיל ביישובים הערביים בארץ, אך ספק אם הוא מקובל על התושבים עצמם.

מלבד המיצב יש בגלריה עבודות נוספות של חיה אסתר. היא יצרה מעין סולם מגלילי קינמון גדולים שקשרה בפיסות בד. "זהו סולם שאינו עולה לשמים אלא דווקא יורד מהם", אומרת חיה אסתר ומציעה היפוך מחשבתי, שלפיו החומרי הוא שמימי והרוחני הוא ארצי. "אני מאמינה שבכל חומר ישנה רוח ולהיפך". יצירותיה מעבירות מסר דתי עמוק, שהיא תופשת כמסר אוניוורסלי.

תחילתו של תהליך יציאתה מהחברה החרדית, לפני 17 שנים, נראית לה כיום רחוקה מאוד, והיא ממעטת לדבר על כך. "אנשים שואלים אם חזרתי בשאלה ואני משיבה שחזרתי אל עצמי. אני מאוד שלמה עם עצמי היום. גיליתי את החוכמה שבטקסטים היהודיים. בחברה שממנה באתי יש הרבה חסמים שמונעים מהאדם את ההבנה העמוקה של נפלאות הרוחניות. כשנמצאים שם בדרך כלל מדקלמים יותר ומבינים פחות".

חיה אסתר שמה דגש בעבודותיה על חוש הריח ועל הקשר המיוחד שבין רוח לריח ולחומר ולגופניות. עבודה מרתקת שהציבה בגלריה במעלות ממשיכה קו יצירה שהחלה בו בעבר. על כן-תפילה עשוי עץ, שקיבלה ממוסד תורני, הניחה יצירות בד קטנות שתפרה ובתוכן מקלות קינמון. "כן-העץ הישן נושא עליו חריטות. ניכרים בו סימני השנים של הלימוד, השינון והתפילה", היא מסבירה.

את הדמיון שהיא מוצאת בין הדתות השונות מדגימה חיה אסתר דרך הדיאלוג שהיא יוצרת בין כן-התפילה היהודי למקדש הנייר הסמוך. דיאלוג שבין עץ לנייר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו