בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראויים זה לזה

תגובות

"כמה אהבה" - מאיר בנאי. עורך: דרור נחום. אן-אם-סי

אחרי 20 שנות פעילות ושבעה וחצי תקליטים (החצי הוא המיני-אלבום המשותף עם ארקדי דוכין, "דומינו"), מוציא מאיר בנאי תקליט אוסף משלו. אחרי כל השנים הללו הוא ראוי לאוסף, והאוסף ראוי לו. חיים שמש ודרור נחום, שאחראים לעריכה ולעיצוב הקונצפט של "כמה אהבה", מציגים בו את בנאי במיטבו.

המהדורה הראשונה והמוגבלת של האוסף נחלקת לשני דיסקים: הראשון כולל 18 להיטים - אחד מהם חדש, "בשם האהבה", שזוכה להשמעות רבות ברדיו, והאחרים מוכרים מאוד; השני כולל עשרה שירים בגרסאות אקוסטיות, שניים מהם בביצוע משותף עם האח הצעיר, אביתר בנאי.

במלים אחרות, יש כאן קונצפט, אמנותי ושיווקי כאחד, המנסה להציג את בנאי באור הנכון. יש כאן מסד הולם לבטא את כישרונותיו. במבט לאחור, זהו חריג, שאינו מאפיין את הקריירה של בנאי - הוא ידע הצלחות גדולות וכישלונות גדולים, אך רובם מתקשים לשקף תכנון מפורט, מוצלח או כושל. נדמה שזאת קריירה שבאה כמו במקרה - מכוחה של בעירה פנימית.

ריבוי המפיקים המוסיקליים שעבדו עם בנאי לאורך הקריירה שלו מתועד היטב באוסף. הוא עבד עם מפיקים מוכרים: אריק רודיך, מתי כספי ומשה לוי תרמו מכישרונם; במקרים אחרים בנאי עצמו הפיק עם עדי גני, יאיר מיכאל וארקדי דוכין. הנוכחות רבת המשתתפים הזאת חושפת שתי תופעות שונות. האחת, שיכולתו של בנאי כמחבר וכמבצע זכתה להכרה כבר מתחילת דרכו. השנייה, שלא תמיד היה ברור מה נכון לעשות עם היכולת הזאת.

להפיק את בנאי אינו אתגר פשוט, כפי שמעידה דווקא הצלחתו של הדיסק האקוסטי. כשהוא מלווה את עצמו בגיטרה ונהנה מהקלידים של משה לוי או מהגיטרות של אחיו, בנאי יודע היטב מה לעשות: הוא מציע גרסאות יפות לשירים שנהפכו ללהיטים בביצועו (כמו "אל המנוחה" או "מחפש את הכיוון"), לצד שני דואטים מרשימים עם אביתר בנאי ל"יש לי סיכוי" ו"אצלך בעולם".

הגרסאות הללו מאפשרות לבנאי לחשוף את המורכבות הרגשית המאפיינת אותו. יש בהם משהו כן וישיר, אך גם משהו מוצנע, אפילו אפל. כמבצע, בנאי הוא יותר מעוד קול יפה. לשיריו החזקים יש תמיד משמעות נוספת, שמתפקדת כנוכחת-נפקדת שאי אפשר להתעלם ממנה: הרצון לחיפוש תמיד מלווה במשיכה לאזורי סיכון; האמונה בגאולה אישית צועדת יד ביד עם שק של ספקות ופקפוקים.

הכמיהה לחיפוש עצמי, המשתקפת יפה במלים ובלחנים של בנאי, עם המיזוגים שלהם בין מזרח ומערב, לא זכתה תמיד לעטיפה המוסיקלית הנכונה. ההפקה של כספי אינה ממריאה אל מעבר לרוח הפאנקי שאיפיינה את הפקותיו בשנות ה-80, ההפקה של רודיך חותרת להיות חדשנית אך נשמעת כעת אנכרוניסטית. מכולם, נדמה שהגישה של לוי היא הנכונה יותר: היא שומרת על מידה שקולה של מורכבות וצלילות.

האוסף, על שני תקליטיו, כולל שורה מקיפה של להיטים. חלקם מוקדמים וקשים להשגה, כמו "חלומות אחרים" שהופיע ב-1986 בפסקול הסרט "נאדיה", או "תפילת הדייג" (של נחום היימן ונתן יונתן) ו"את שומעת" (של היימן ונתן אלתרמן), שהופיעו ב-1985 בתקליט שדרים של המופע "חופים".

יחד אתם, מצויים כאן להיטים מוקדמים (כמו "אביתר", השיר הראשון של בנאי שהגיע לרדיו או "כשהיום עולה", שנכלל בתקליטו הראשון), ולהיטים שהפכו את בנאי לכוכב (כמו "שירו של שפשף" מהסרט "שוברים"), או גרמו לחלק מתקליטיו להיות לרבי מכר ("תגידי אש תגידי מים" או "אל תלכי מכאן" מהתקליט "גשם", או "אהבה קצרה" ו"שער הרחמים" מתוך "וביניהם").

מבחינה מוסיקלית, השירים הללו אינם מציעים זהות אמנותית מובחנת. הם נעים בין החדשני ובין המסורתי, בין ההרפתקני לבין הנעים להאזנה. "יש בי מזה וגם מזה", העיד בנאי על עצמו ב"וביניהם", והשירים מספקים עדויות משלהם.

אבל תחושת חיפוש הדרך משותפת לכל השירים כאן, למוצלחים ולמוצלחים פחות. לא פעם היא מחלחלת גם למלים ולתיאורי המסע שכלולים בהן. ברגעים חזקים של בנאי ככותב וכמבצע - בשירים כמו "הלילה של אתי" או "שער הרחמים" - המסע הזה נערך עם מודעות ברורה לקו הדק שמפריד בין הצלחה לכישלון: הכוח של השירים נובע מהנכונות של בנאי ללכת על הקו הזה, שיוביל לאן שיוביל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו