בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמונה לכל בורגני

בבית פרטי ברמת השרון, בצד המקרר במטבח והטלוויזיה בסלון, מוכרת אפי גן אמנות ומספקת הזדמנות ליצור קשר עם האמנים. בימים אלה מוצגת בביתה תערוכת תחריטים שעשו אמנים בקיבוץ כברי

תגובות

בנסיעה לשווייץ, בביקור בבית יוקרתי בז'נווה, עלה רעיון בראשה של אפי גן, תושבת רמת השרון. "על הקירות היו תלויים ציורים מקוריים של פיסארו ושל מונה", מספרת גן. "הרגשתי ניכור - הרי לא צריך לתלות בסלון יצירה ששווה עשרות אלפי דולרים כדי להפוך בית למקום תרבותי - אבל הציורים היפים התלויים בבית פרטי גרמו לי להבין עד כמה לא מפותח התחום הזה בישראל".

גן, שלמדה עיצוב פנים ומינהל עסקים, מעיזה להתמקד בבורגנים - מעמד שנלווה לו גם דימוי שלילי. "בישראל אין הלימה בין אמנות לבורגנות. אני פונה לאנשים שמשקיעים הון בבגדים, במכוניות חדשות ובבתים גדולים, אך קירות הבתים שלהם עניים מבחינה אמנותית".

גן החליטה להציע לבורגנים אמנות טובה במחירים סבירים. בשנה שעברה הציעה לכ-20 אמנים להציג את יצירותיהם בביתה. באוקטובר האחרון נפתחה התערוכה הראשונה בגו-גן, גלריה בבית, בווילה שברחוב אשל אברהם ברמת השרון.

"הישראלים הם מציצנים", היא אומרת, "ולי אין בעיה עם זה. אנשים רוצים לראות היכן גר הזולת, וזו סקרנות לגיטימית. אך תליית היצירות על קירות הבית שלי גם מספקת צורך חשוב יותר: לראות כיצד נראה הציור בסביבה הנכונה, הסביבה הביתית. אדם שקונה יצירה לא יתלה אותה בגלריה עם עוד 15 יצירות של אותו האמן ובחלל מוזיאלי. גלריות לאמנות פונות לקהל של אספנים עשירים, או לקהל מצומצם של שוחרי אמנות שרופים. אני מנסה לקרב אוכלוסייה רחבה יותר לאמנות שאני אוהבת".

גן אינה מיתממת. הבית שהיא גרה בו, על שלוש קומותיו, הבריכה הצמודה וקיר הלבנים המעוצב בסלון, איננו הבית הישראלי הטיפוסי. אבל, היא אומרת בחיוך, יש בו המרכיבים האופייניים והמגבלות שצריך להתחשב בהן כשחושבים על קניית יצירה: הקירות, הטלוויזיה בסלון והמקרר במטבח. היא עומדת על כך שאין זו מכירה במובנה הצר. "אני לא מעמיסה עשרות יצירות, אלא משתדלת לקשט את הקירות ביצירות שהייתי שמחה להציג דרך קבע בבית שלי".

בתערוכה הראשונה ניסתה גם לפרוץ את המחויבות לרשימה המקובעת של האמנים הנחשבים, המציגים בגלריות בתל אביב. "לא היה לי מה להפסיד", היא אומרת. "לצד מאיר פיצ'חדזה, לאה ניקל ואחרים הצגתי אמן כמו אריק ונונו, שיצירות שלו מצויות באוספים נחשבים, אבל לא רבים שמעו עליו בארץ. והנה דווקא ארבעת הציורים שלו עוררו תגובות חזקות. רשמתי לעצמי מי היו המבקרים ששאלו עליו במיוחד והזמנתי אותם למין שיח גלריה מאולתר עמו".

ביתה של גן פתוח למבקרים פעמיים בשבוע, בימי שלישי ושישי. את הידיעה על התערוכה העבירה בין ידידים. לדבריה, ביקרו בה יותר מ-800 בני אדם. אלמנט חשוב שניסתה להכניס הוא קשר עם היוצרים. בחודשיים שהוצגה התערוכה היו האמנים באים לביתה בימי הפתיחה לקהל, יושבים בחצר, מסתובבים בין היצירות ומשוחחים עם המבקרים.

בימים אלה מוצגת בביתה של גן תערוכת תחריטים שנעשו בקיבוץ כברי. עפרה רעיף היתה אחת מיוזמות הקמת הסדנה לתחריט בכברי לפני כתשע שנים וכיום היא מנהלת את המקום. "פתיחת הסדנה היתה צעד שגילם את הפניית פניו של הקיבוץ כלפי חוץ", אומרת רעיף. "רכשנו את הציוד הנדרש והתחלנו להפעיל את המקום ולהציע לאמנים לעבוד אצלנו, להשתמש בציוד ולהיעזר בתמיכה מקצועית של צוות דפסים".

התחריט הוא הרגל ממכר. רעיף נשאבה לעסוק בו בשנת שבתון מהוראת אמנות בבית הספר התיכון לאמנויות שבכברי. רבים מהאמנים העובדים בסדנה חוזרים למקום בכל שנה. "את המרחק מהמרכז - שהוא חיסרון - הצלחנו להפוך ליתרון", אומרת רעיף. "האמנים הבאים אלינו מתנתקים מהכל לתקופה מסוימת ויוצרים פה בהשראת הטבע הסובב אותם".

בכל שנה פועלים בסדנה כמה עשרות אמנים. "אנחנו לא עוסקים בטכניקות הדפס אחרות", מסבירה רעיף, "אלא רק בתחריטים שנוצרים בסדרות קטנות של כעשרה עותקים. כל אחד מהם נוצר באופן ידני, ולא פעם יש תוספת ייחודית לכל עותק".

גן, שביקרה בכברי, בחרה עבודות של 13 אמנים. "הבחירה של גן מייצגת את טעמה", אומרת רעיף, "אבל היא מביאה חתך של האמנים שעבדו אצלנו, בגילים 80-30, מיגאל עוזרי ורונית אגסי ועד לאה ניקל ויחיאל שמי".

בקומה התחתונה בביתה של גן מוצגות עבודותיה המרשימות של רונית אגסי, שעבדה בכברי בשנתיים האחרונות. אגסי בנתה את הלוח שממנו מכינים את ההדפס בטכניקות הרגילות של איכול בחומצות, אך הוסיפה שכבות של צבע על הפלטה, במכחולים ובמריחה בעזרת מטליות. כך נוצרו ביצירותיה חומריות מודגשת ושפה צבעונית מיוחדת של כחול וזהב. אגסי, המתגוררת ברמת השרון, הכירה את גן בכברי.

בכניסה לבית מוצבות זו לצד זו יצירות של לאה ניקל וליאו ריי, בשל הדמיון הצורני שביניהן. ריי בא לישראל מלטוויה לפני 11 שנים, שם עסק בהכנת מדליות. "העיסוק הפיסולי שבא לידי ביטוי בהכנת מדליות, העבודה עם נגטיב צורני והצמצום מזכירים את העבודה בתחריט", אומרת רעיף.

על שולחן זכוכית גדול סמוך למטבח מונח תיק עבודות מרתק של שולי שדה. תחריטיה מתארים מבנים תעשייתיים גדולים, רובם בתהליכי פירוק והזנחה. שדה, המתגוררת בארצות הברית, מתעניינת באתרים מתכלים. היא מצלמת את המבנים ומעבירה אותם לתחריטים. לצד מפעלי תעשייה לא פעילים, אסמי תבואה וטורבינות הנציחה כך מפעל לאריחים בדרום תל אביב ואת הרפת של קיבוץ כברי בשלבי פירוקה.

"קיווינו שיבואו לרמת השרון מי שלא מעיזים לבוא אלינו", אומרת רעיף. "מי שחי בפריפריה הבין מזמן שצריך לנהל את העניינים במרכז, אבל הסידור הזה נראה לי נוח מאוד: שאנשים יבואו לרמת השרון כדי לראות את היצירה שנעשית אצלנו, וזה אולי יעורר בהם חשק לעלות על הרכבת ולהיות בכברי בתוך פחות משעתיים".

לדברי גן, הקבוצה של צרכני האמנות בישראל חייבת להתרחב. "לא כל אחד יכול לקנות ציור של עופר ללוש, אבל רבים יכולים להרשות לעצמם לקנות תחריט שלו". מחירי התחריטים נעים בין 200 ל-700 דולרים. לצד התחריטים מוצגים בבית פסלונים קטנים שהכינו נשים מסדנת אמנות אתיופיה במתנ"ס טאובר בבאר שבע.

במרחק חמש דקות נסיעה מביתה של גן, ברחוב אוסישקין 98, נפתחה בחודש שעבר הגלריה לספרים ולעיצוב אוריין. המקום משלב חנות ספרים בקומת הכניסה וגלריה קטנה בקומה התחתונה, שבה מוצגת בימים אלה תערוכה של גנאדי רויטיך.

גיורא אוריין, שפתח את המקום, מרגיש שסגר בכך מעגל. "לסבי, יצחק אוריין, היתה בתחילת שנות החמישים ספריית השאלה ברחוב נחמני בתל אביב. הוא הוציא לאור ספרים במטרה להרחיב את הספרייה העברית בארץ".

אוריין, שלמד בבצלאל עיצוב תעשייתי והמשיך את לימודיו בארצות הברית, שב לארץ והקים מחדש את הוצאת הספרים של הסב. "שמתי לב שאין תיעוד של היצירה הישראלית העכשווית בתחומי העיצוב והאדריכלות", הוא אומר. אוריין הוציא עד היום שבעה ספרים, ובהם האנציקלופדיה לעיצוב ולאדריכלות וספר הסוקר את העיצוב הישראלי בראייה רב-תחומית - מהפיסול הקרמי דרך עיצוב השיער ועד לתרבות עיצוב המועדונים.

החנות החדשה מעוצבת בקפידה. אפשר לשבת בה, לשתות קפה ולקרוא בספרים המונחים על המדפים - כמוצגים בתערוכה. "אני מקווה לקרב כאן בין אמנים מדיסציפלינות שונות", אומר אוריין.

את הגלריה שבקומה התחתונה בחר לפתוח בתערוכת עבודות קרמיקה של גנאדי רויטיך. "בישראל הקרמיקה עדיין נחשבת אמנות פחותת כבוד", אומר אוריין. "אבל זהו תחום אמנותי מרתק, המתמצת היטב עקרונות עיצוביים".

רויטיך, יליד 49', למד אמנות בטביליסי שבגרוזיה. לאחר בואו לישראל בשנת 94' עבד במחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל. לצד קומקומים ממורקים ומושלמים למראה, יוצר רויטיך קומקומים גדלי-ממדים. כזאת היא היצירה "קונצפט" - קומקום שגובהו 63 סנטימטרים העשוי חומר ששרף רויטיך שוב ושוב כדי להגיע לתוצאה המבוקשת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו