בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלחמה זה דבר מודר

מלחמה זה דבר בוכה

תגובות

תרצה אתר. ציירו: ילדים מגבעת חיים מאוחד, הוצאה מחודשת, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 24 עמ', 48 שקלים

הוצאתו המחודשת של ספר השירה האנטי-מלחמתי לילדים של תרצה אתר, "מלחמה זה דבר בוכה" (1975), ממחישה עד כמה נעדרת המלחמה מספרות הילדים של שלושת העשורים האחרונים. את מקומה תפסו מאות ספרים המדברים בשבחי החתירה לשלום. השלום שכולנו מייחלים לו הפך בספרות הילדים לאידיאולוגיה מובילה. ומרוב שלום מצועף ש"יבוא" בעתיד, קשה מאוד להיישיר מבט ולהסתכל למלחמה בעיניים.

בספרה של אתר אין כמעט "שלום". וזה, לעומת זאת, מראה המלחמה: "אלוהים, אלוהים הגדול, תעשה,/ שכל החיילים יאכלו וישתו./ זאת אומרת, שהם יחיו וכל זה.../ וגם/ תעשה שהם/ יפחדו.// אם שלנו יפחדו/ וגם שלהם יפחדו/ וכל אחד יאמר שהוא לא רוצה,/ אז כל ראשי הממשלות יגידו:/ 'בסדר, מה נעשה?// הם מפחדים כל כך, שממש אי אפשר/ להמשיך,/ גמרנו, תלכו הביתה כולכם./ במצב שכזה,/ מוכרחים להפסיק!'// (אולי הם יגידו: 'תתביישו לכם!'/ אבל זה כבר לא אכפת לי)" (שיר מס' 3).

מלחמת יום כיפור, שספר זה נכתב כתגובה לה, סימנה את תחילתו של תהליך הדרתה של המלחמה - זו "הצודקת" וזו "הרעה" - מהנוף הספרותי לילדים. עד כדי כך שהיום אפשר למנות את המלחמה כאחד הנושאים שנחשבים כלא מתאימים לילדים, ממש כמו מין ודיכאון.

לפני כן, המלחמה נכחה מאוד בספרות הילדים, ועמדתם של הכותבים ביחס אליה היתה חד-משמעית ונחרצת. לפני קום המדינה פיארו כותבים לילדים מלחמות עבר הרואיות, ומנו באוזני הקוראים הצעירים את דרי פנתיאון גיבורי האומה.

עם זאת, הפנייה הספרותית לילדים גם נוצלה כדי לדבר בגנות המלחמות. אחד השירים המפורסמים מן הסוג הזה הוא "ערב מלחמת עולם", שפירסם ב"דבר לילדים" המשורר אהרון זאב בשנה הרעה ההיא, סוף 1939: "ילדי כל העולם,/ הפוקחים עיניים מול שמים טהורים - וטוב,/ הרצים ברגליים יחפות בדשא/ הרטוב,/ המלקטים לזרים פרחי-/ הבר,/ השולחים הנהרות את ספינות-/ הנייר,/ הקופצים ב'קלסים' - / רגל אחת ב'ארץ' ושתיים ב'שמים' - // רגע אחד,/ הביטו לאבותיכם ישר בעיניים/ ואמרו: אבא, אנו רוצים לחיות,/ (...) ואם אבא איננו שומע,/ זעקו!/ מזעקת ילדים הרוצים לחיות/ העולם יזדעזע (...)".

לקראת מלחמת העצמאות ובעשורים הראשונים למדינה נכתבו שירים וסיפורים לילדים העוסקים באבות מגויסים ובילדים גיבורים, שמשתתפים במלחמה הצודקת שלנו. אלה כוונו לילדים מכל שכבות הגיל, כולל פעוטות ממש.

אז מה קרה לה, למלחמה, שנעשתה בשלושת העשורים האחרונים לאחד הנושאים שלא מדברים עליהם באוזני הילדים? נראה שיותר משהיה בכך רצון פתאומי לגונן על הילדים מפני מוראות המלחמה וכאביה, היה זה ניסיון לגונן על הילדים מטראומת מלחמת יום כיפור, ובעצם מפני שידוד המערכות האידיאולוגי סביב שאלת ההצדקה שעומדת מאחורי המלחמות שלנו. כלומר, לא המלחמה הודרה מספרות הילדים בעשורים האחרונים, הודרו ממנה הספקות והפחדים. במלים אחרות, הודרו ממנה הורים מפחדים, מזועזעים, וגם הורים המתלבטים בשאלות של מוסר-מלחמה. ספרות הילדים, כידוע, היא מעוז נחישות שדור אחד מציג כלפי בניו. קשה לה להציג משנה אידיאולוגית שבורה ומתכרסמת.

זה בדיוק ייחודו של הספר "מלחמה זה דבר בוכה" - שהוא משקף את השברים והלבטים. הפחד הוא אחד מגיבוריה המרכזיים של אתר: "לאחי הקטן קנו רובה/ וטנק וחיילים מבדיל./ אחי הקטן יורה בכולם,/ בלי להבין ובלי להבדיל.// הוא חושב שמלחמה זה מין משחק,/ שעושים בו 'פיף-פף', בלי הרף,/ ואולי זה נכון. אבל אם זה נכון,/ אז זה מבהיל פי אלף" (שיר מס' 6).

גם על ההתלבטות ביחס לאתוס המלחמה ה"נכון" אפשר ללמוד בקובץ השירים הזה. לצד שירים אנטי-מלחמתיים במוצהר ישנם שירים שמנסים להיאחז באתוסים צבאיים-לאומיים ישנים, כמלחמת אין ברירה ומלחמת הגנה על הבית. למשל, "אין מה לדאוג. הכל יהיה בסדר./ החיילים שלנו לא מפחדים./ נכון שאתמול התפללתי אחרת,/ אבל אבא שלי הסביר לי דברים אחרים:// הוא הסביר לי, שכל מה שאני חושבת/ וכל מה שאני מתפללת/ ולכל מה שאני דואגת, כל הדברים האלה ביחד/ (גם ה - 'רוצה שיפחדו'/ ולפתע פתאום - מתחרטת)...// כל הדברים האלה ביחד, הם כמו הרבה אנשים ששרים בשקט:/ 'בשנה הבאה'... 'מכורה שלי'... 'עושה שלום במרומיו'.../ ו... 'אנו אוהבים אותך מולדת'...// אני מבינה, אבא./ תודה./ אני/ לא/ מפחדת" (שיר מס' 10).

למעשה כל שירי הקובץ, שהדובר בהם הוא תמיד ילד, מכילים בתוכם גם התלבטות בדבר צדקת המלחמה. תרצה אתר מנצלת את המבט הילדותי התם כדי לשלול את המלחמה, אך בתוך כך היא גם מצדיקה אותה בעקיפין. תום הילדות שמודגם באמצעות המבע התם בשירים (וכן באיורי הספר, שהם ציורי ילדים אותנטיים) הופך בעצם גם לעילת מלחמה. על תום הילדות הזה, מרמז הספר למבוגרים שקוראים את השירים באוזני ילדיהם, צריך להגן.

את האמביוולנטיות מדגים השיר הבא: "לחייל שלי שלום/ וגם דרישת שלום חמה./ החבילה עם השרוך הכי אדום/ היא ממני. אין בעד מה.// תשמע: אני מודה לך מאוד/ על זה שאתה/ גיבור/ ושומר עלי מכל רע./ מתי/ מחזור?// (מה זה, 'כל רע'?/ איש, או דבר?/ אתה רואה אותו מהמקום שלך,/ או שאתה רק נזהר?)/ אל תתבייש לספר שאתה רוצה/ להישאר אתנו, אבא, תהיה גיבור!/ אל תתבייש!" (שיר מס' 11).

על המלחמות אחרי מלחמת יום כיפור, שהיו מלוות בוויכוח ציבורי נוקב, מיעטו לכתוב לילדים. בין הקולות הבודדים, ומהטובים שבהם, יש לציין את כתיבתה של רעיה הרניק על השכול שנלווה למלחמת לבנון.

הפלסטינים והאינתיפאדה נעדרים לחלוטין מנוף ספרות הילדים, למרות שאין ילד שאינו נפגש אתם מדי יום בחדשות של הטלוויזיה, בחרדות של הוריו או סתם בהאזנה לשיחות ולוויכוחים של מבוגרים. ספרה של תרצה אתר, שעוסק אמנם בגנות מלחמה אחרת, יכול לשמש פתחון פה לדיבור חשוב מאין כמותו על המלחמה, זו הצודקת וזו הנבזית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו