טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגשר הראשון פוצץ, אחר כך שניים נוספים

אמיל בריג, גיבור תש"ח, 2002-1924

תגובות

כל חייו ניהל אמיל בריג רומן אכזר עם המוות. כשהגיעו הגרמנים לטרנוב, עיר מולדתו שבפולין, הוא ברח מזרחה, משאיר את אמו מאחור. הגרמנים השיגו אותו והוא הובל עם אחרים לקרחת יער בבוקובינה, שם הופשטו היהודים, הועמדו על שפת חפירה והוצאו להורג בירייה. כשהגיע תורו של בריג הכריז לפתע הקצין הממונה שתמה המכסה לאותו יום. הקצין גזל ממנו את השעון שקיבל מאביו לבר המצווה והיכהו עד עילפון. כשההתעורר, נטל בגדים שמצא בין הגוויות ופנה לחפש את אביו ואחותו. שלושתם נתפסו והועלו מיד על רכבת למחנה השמדה, אלא שהצליחו לקפוץ ממנה בזמן הנסיעה. הוא הצטרף עם אביו לפרטיזנים בהרי הקרפטים, ובנובמבר 1943 הצליח לראשונה לנקום, כשהשתתף בקרב שבו הובסו אנשי וולאסוב, משתף הפעולה עם הנאצים. אך בהמשך הקרב, סגרו עליהם הגרמנים. הוא הסתתר בצמרת עץ, בעוד אביו נהרג למטה, לנגד עיניו. הוא קבר אותו, והמשיך לחפש את אחותו, אך נאלץ לחזות בחוסר אונים בגרמנים מחסלים את כל יושבי הבית שבו הסתתרה.

בדרך לא דרך הצליח בריג להגיע להונגריה, שם הצטרף לקבוצה של "הנוער הציוני" ("הגרופה"). יום אחד התגלה בקבוצה מלשין, ובריג וחברו אלכס גתמון "גרמו לכך שהוא לא יוכל להלשין יותר" (כפי שתיארה זאת דינה גלבוע שהשתייכה לחבורה). בריג, גתמון וגלבוע נעצרו, עונו קשות, ומשסירבו להסגיר את חבריהם נידונו למוות. בריג נשאל מהי משאלתו האחרונה, והשיב: לכתוב מכתב לאמי (הוא לא ידע שהיא כבר נשלחה למיידאנק). שעתיים לפני ההוצאה להורג הגיעו הרוסים והשלושה שוחררו. הוא התנדב להמשיך ולהילחם בשורות הצבא האדום, ואחרי המלחמה עלה לארץ ישראל.

הוא התגורר שנתיים בקיבוץ תל יצחק, הצטרף להגנה ובמלחמת הקוממיות שירת בגדוד "ברק" של חטיבת גולני בעמק הירדן. ב-14 במאי 1948, כשהתקרב כוח המשלוח העיראקי אל קבוצת גשר, ניסו חבלני הגדוד לפוצץ את שלושת גשרי הירדן הסמוכים, אך רק מטען אחד פעל. מול אש עזה של האויב התקדם בריג, פוצץ את שני הגשרים הנותרים וחזר על עקביו בלא להיפגע. על מעשהו זה זכה באות הגבורה, והיה לאחד מתריסר גיבורי ישראל של תש"ח.

בתקופה שאחרי השחרור לא מצא את עצמו, אך חברים שסיפרו לו על נאצים שהסתובבו חופשיים הדליקו את דמיונו. יחד אתם יצא למרדף פרטי בערי אירופה אחרי פושעי מלחמה, ובא עמם חשבון. אחד מאלה ששם עליהם את ידו היה הקצין מיער בוקובינה.

הוא ייסד את משרד הכרטיסים "קסטל" בתל אביב, ובספרו האוטוביוגרפי "קום והילחם" הוא הביע תקווה כי יום אחד ייכון שלום בינינו לבין שכנינו, וגם אם בדרך נעבור עוד מבחנים קשים, "שום דבר לא יהיה גרוע כמו היער בפולין או בית הסוהר בהונגריה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות