בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ילדת פלא בת 73

היא יצאה סופית מהארון לאחר שהתאבד בעלה, היא החליטה לעבור עיקור, לזוועת רבים, והיתה אחת הראשונות שעסקו בלסביות בשירה. אדריאן ריץ' לוחמת גם כיום לחיזוק קולן של הנשים. אודן בוודאי מתהפך בקברו

תגובות

באולפן צפוף בשפרד'ס בוש הקליטה אדריאן ריץ' כמה משיריה ל-Archive Poetry, פרויקט המיועד להפוך הקלטות של משוררים חשובים לזמינות באינטרנט.

לריץ' יש עדיין אינטונציה דרומית של בולטימור, עיר הולדתה, ובניגוד למשוררים אחרים, היא מיטיבה לקרוא את פרי עטה.

כבת 21, ילדת פלא מבריקה, פרש עליה ו"ה אודן את חסותו. השירים בכרך הראשון שלה, "1951) "A Change of World), נכתבו במשקל מדויק. בשנות השבעים הראשונות, באסופות פורצות דרך, נהפכה ריץ' למשוררת שאודן לא היה מזהה, ומן הסתם גם לא אוהב. שיריה היו רוויים באידיאלים הפמיניסטיים והלסביים שלה, חדורים באמונותיה השמאליות העמוקות, שבוערות בה לא פחות גם היום.

במסות, מאמרים והרצאות, תרמה ריץ' לדיון הפמיניסטי. ספרה, "ילוד אשה", שנכתב ב-1976, הוא עדיין אחד הכתבים הרגישים ביותר בנושא האמהות. "ההתנסות המאחדת האחת המשותפת לכל הנשים והגברים היא התקופה בת החודשים הרבים שאנו שוהים בתוך גוף אשה", כתבה אז.

היא היתה אחת הראשונות שעסקו בחיים הלסביים. במסה "הטרוסקסואליות כפויה והתנסות לסבית" ניסתה לבדוק "כיצד הופקעה בחירתן של נשים בנשים מלגיטימציה".

כמה מבקרים, רובם המכריע גברים, ראו את תפישותיה כשתלטניות מדי. "ספר זה הוא ציד מכשפות רדיקלי מוחלט", כתב אלכסנדר תרו על "ילוד אשה". "דייסה של מסות מלאות קובלנות. תוקפנותה גורמת לי לתהות מדוע המחברת חיה בניו יורק ולא באחת המטריארכיות המפורסמות".

הרולד בלום תקף את ריץ' על המשוררים שבחרה להכניס לאנתולוגיה מ-Best of American Poetry "The ,1986". "מה שחשוב מכל הם הגזע, הג'נדר, האוריינטציה המינית, המוצא האתני והמטרה הפוליטית של הנבחר השואף להיות משורר", כתב.

ריץ' מבריקה ומצודדת וקשה לא לחבבה. היא בת 73 וגופה הקטן מעוקם בגלל דלקת הפרקים שממנה היא סובלת כבר 50 שנה. היא מתנועעת בקושי וסובלת מכאב ומאי נוחות מתמידים לאחר שעברה ניתוחים.

חייה היו רצופים קשיים וטרגדיות. בעלה התאבד זמן קצר לאחר שנפרדה ממנו. ידידיה של ריץ' מציינים את עקשנותה. ב-1997 סירבה לקבל את המדליה האמריקאית הלאומית לאמנויות, שהציע לה הנשיא ביל קלינטון. "עצם משמעותה של אמנות, כפי שאני מבינה אותה, אינה מתיישבת עם הפוליטיקה הצינית של ממשל זה", אמרה אז.

"יש משהו סקסיסטי כאשר במקום לדבר על עבודתי ורעיונותי מחטטים בחיי המיניים", אמרה לי. "דבר שכזה זה לא היה נעשה למשורר והוגה גבר".

זמן קצר לאחר התאבדות בעלה התנתקה ממרבית הגברים שהכירה, ורק מאוחר יותר חזרה לקשר עם חלקם. העוצמה והנחישות שלה בולטות כשהיא מתמקדת ברעיונותיה: המהפכה הפמיניסטית רק החלה, היא אומרת. "אי אפשר לדבר רק על נשים לבנות באמריקה או בבריטניה. אי אפשר לדבר רק על יוצאות דופן. לא עשינו כברת דרך גדולה במובן הרחב של המלה. כל תנועה חייבת להכיר בהצלחותיה, אבל בה בעת לשמור על אי שביעות רצון חיה ומהדהדת".

ריץ' חיה עם הסופרת מישל קליף, ילידת ג'מייקה. על אף המתחים והתסכולים שידעה כאם צעירה, היא קרובה ביותר לשלושת בניה: דייוויד, פול וג'ייקוב. היא שומרת על סדר יום נמרץ וגדוש בכתיבה, אירועי קריאה ולימוד. לדברי ידידיה נעשתה נחושה ומלאת חיים ככל שמגבלותיה הגופניות התגברו.

אדריאן ססיל ריץ' נולדה בבולטימור שבמרילנד ב-1929. אמה, הלן, פסנתרנית קונצרטים מבטיחה שוויתרה על הקריירה שלה כאשר נישאה, היתה נחושה להנחיל לאדריאן ולאחותה הצעירה סינתיה נימוסים של גבירה דרומית. לאביה, ארנולד, יהודי ממוצא אוסטרו-הונגרי, שהיה פתולוג, היו רעיונות אחרים. הוא שאף להפוך את סינתיה לסופרת ואת אדריאן למשוררת. "הייתי אמורה לכתוב משהו כל יום ולהראות לו", סיפרה ריץ'. "בשלבים מסוימים סבלתי מאוד, אבל קרוב לוודאי שהיה זה דבר טוב". גישתו השתלטנית של האב קוממה אותה. "מעורבותו היתה אגואיסטית, עריצה ושוחקת בצורה נוראה". הלימודים בהרווארד, ב-1947, היו מבחינתה מפלט מבורך.

בהרווארד דיברה לראשונה בחופשיות על הרקע היהודי שלה, התרועעה בחופשיות עם צעירות יהודיות, וחזרה הביתה "בוערת בתובנות חדשות ומידע חדש", כדבריה.

בבית ציפתה לה אכזבה קשה. "המסר היה שאת מקבלת את החינוך המרשים ורב הפריוולגיות בהרווארד כדי ליהפך לאשתו המוכשרת והאינטליגנטית של אדם גדול".

כישרון הכתיבה ייחד אותה. היא שיגרה כמה משיריה לתחרות המשוררים הצעירים של ייל ב-1951. השופט בתחרות היה אודן, שהעניק לה את הפרס הראשון, ואף הציע לכתוב את ההקדמה לספר שיריה הראשון. ההקדמה שכתב כללה אותם דברי שבח פטרוניים, שנחשבו כשבח רק כאשר הופנו לאשה. "הסכנה האופיינית למשוררים בדורנו היא השאיפה להיות מקורי", כתב. "העלמה ריץ', שאני מבין כי היא בת 21, מפגינה צניעות שאינה רווחת בגיל זה. היא אינה מתיימרת לחזון יוצא מגדר הרגיל... לא משנה מה תכתוב, כתיבתה לפחות לא תהיה מאיכות ירודה".

השירים עצמם היו קונוונציונליים בתכלית אבל הכישרון ניכר לעין. ב-1953, לאחר שהות באירופה, חזרה למסצ'וסטס ונישאה לאלפרד קונרד, כלכלן בהרווארד. "נישאתי כי לא הכרתי דרך טובה יותר להתנתק ממשפחתי הראשונה", אמרה. "רציתי מה שנראה לי אז כחיים מלאים של אשה". במהרה גילתה כי חיי נישואים היו מגבילים באורח בלתי נסבל. בלחץ המשפחה והחברה היא ילדה שלושה בנים בפרק זמן קצר. בנובמבר 60' כתבה ביומנה: "ילדי מסיבים לי סבל אמביוולנטי: בין טינה מרה ועצבים חשופים לסיפוק ורוך. לפעמים, לנוכח רגשותי כלפי יצורים זערוריים חסרי אשמה אלה, אני נראית לעצמי כמפלצת של אנוכיות ואי סובלנות".

בתקופה זו כשל כוח יצירתה. על אסופת השירים השנייה, "The Diamond Cutters", שפירסמה ב-55', היא אומרת כיום שקרוב לוודאי שלא היתה צריכה לצאת לאור.

במשך קרוב לעשר שנים לא פירסמה דבר. התפנית החלה בהריונה השלישי שלאחריו החליטה לרכוש לעצמה שליטה רבה יותר על חייה וגופה. היא החליטה לעבור עיקור, לזוועת רבים בסביבתה. בתקופה זו גם גילתה ריץ' את סימון דה בובואר, שספרה "המין השני", "דיבר על דברים שחשבתי עליהם, אך נזקקתי לאישורם".

בסוף שנות החמישים עבדה על פואמה חדשה, "ששורבטה פה ושם במהלך נמנום הילדים, שעות קצרות בספרייה או בשלוש בבוקר לאחר קימה בגלל ילד מתעורר", כדבריה. הפואמה, of a Daughter in Law" "Snapshots, שפורסמה ב-1963, בחנה לדבריה "מה פירוש הדבר להיות אשה חושבת" במסגרת ההגבלות החברתיות. הביקורת קטלה אותה. "תוארתי כ'מרירה' ו'אישית' ולהיות אישית פירושו להיפסל". ב-1966, כאשר עברה עם בן זוגה לניו יורק, היא השתקעה ברעיונות שהציפו את הקמפוס, ובעיקר בתנועה נגד מלחמת וייטנאם והתנועה הפמיניסטית. רעיונות רדיקליים החלו לעלות ביצירותיה, באסופת השירים "Leaflets", ב-69'.

תחילה תמך בעלה בפעילותה והצטרף אליה. התלהבותו פגה במהרה. בסוף שנות השישים הגיעו הדברים לנקודת שבירה. לשניהם היו פרשיות אהבים, ואז היא עזבה ועברה לדירה קטנה סמוכה. באוקטובר 1970 יצא אלפרד קונרד למה שהגדיר "נסיעה קצרה". כאשר לא חזר, נתקפה אדריאן דאגה. כעבור כמה ימים התברר כי קונרד נסע לחורשה וירה בעצמו. ריץ' וילדיה חשו כי עולמם התמוטט עליהם. "זה היה בזבוז עצום. הוא היה אדם בעל כישרונות אדירים ואהבת חיים", אמרה.

זמן קצר לאחר ההתאבדות ניתקה ריץ' את יחסיה עם רוב ידידיה הגברים. עשור לאחר מכן אמרה, שלאחר מות בעלה גברים רבים בניו יורק נטפלו אליה והציקו לה. היא חשה סלידה. לרבים הגילוי שהיא לסבית בא כהלם, אך בעבור ריץ' היה זה מימוש חלום שנשאר רדום במשך נישואיה המתסכלים. "הלסבית המדוכאת והמודחקת שנשאתי בתוכי מאז גיל הבגרות החלה למתוח איברים", כתבה.

השפעת המהפכה האישית, הפוליטית והמינית בחייה של ריץ' הורגשה מיד ביצירתה. שירה "פלנטריום" משנת 1971 נכתב על קרוליין הרשל, אסטרונומית מהמאות ה-18 וה-19, שעבודתה הועמדה בצל על ידי אחיה ויליאם.

אוסף השירים, "Diving into the Wreck", שפורסם ב-1973, הקרין עוצמה וביטחון. היא קיבלה את ה-National Book Award, יחד עם אלן גינסברג.

ב-1976 התאהבה ריץ' בסופרת מישל קליף, שעבדה אז כעורכת בהוצאה לאור שהוציאה את ספריה. קליף היתה שותפה לנושאים רבים שהעסיקו את ריץ': גזע, זהות לסבית, מוצא. ב-1981 הן ערכו יחדיו את כתב העת הלסבי Wisdom" "Sinister. ב-1984 עברו השתיים להתגורר בקליפורניה.

יצירתה של ריץ' לא חזרה שוב ללהט הפואמות שלה מסוף שנות השישים ושנות השבעים, אך ספרה מ-Midnight Salvage" ,1999", שיצא לאור כשמלאו לה שבעים, מוכיח כי כוחה עדיין עמה.

משוררים מעטים עשו יותר מריץ' כדי להבטיח שלא יהיה קל לדחוק את קולותיהן של נשים מחוץ להיסטוריה: "אנחנו נמצאות בכל מקום, והרקורד שלנו כה נראה לעין", היא אומרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו