בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכל הבל

למה אנחנו מפרגנים כשאנחנו מפרגנים לאיה קרמרמן ושירלי גליק

תגובות

צילומים: עדי מזן

כבר מהמשא ומתן המוקדם אפשר היה ללמוד משהו על ממדי העניין. מערך התמיכה שמקיף את צמד הדוגמניות-המגישות איה קרמרמן ושירלי גליק דרש לממן לשתיים מאפר וספר בעלות של מאות דולרים כתנאי לביצוע הצילומים. מתברר שמעמדן הנוכחי של השתיים לא רק מחייב אלא גם מאפשר להציב תנאים כאלה. מערכת המוסף סירבה לממן, כל צד התבצר בשוחותיו והכתבה כמעט בוטלה, עד שאשת יחסי הציבור של השתיים התערבה ופתרה את המחלוקת.

במונחי תעשיית הבידור, המעוצבים בין השאר בתוכנית "ערב טוב" של גיא פינס, מדובר ב"תופעה". איה קרמרמן (26) ושירלי גליק (29), שתי בנות חמד, הגיעו משום מקום והתמקמו במסך הטלוויזיה שלנו שלא על מנת לזוז. הן "הדבר הבא" שיבצבץ מכאן ואילך מכל ערוץ אפשרי עד שייעלם בתום חמש דקות או חמישה ימים או חמישה חודשים, אבל בהחלט לא יותר מזה. בינתיים הן מפרגנות כדבורים בפרסומת של מפעל הפיס, משדרות את פינתן המזדהרת ב"ערב טוב", מחייכות בתוכניות אירוח, מתייצבות בפסטיבל קאן וטסות לתאילנד במסגרת תוכנית הידוענים "פספורט", הגושפנקה הסופית והמובהקת לרום מעמדן. מאחורי כל זה עומד מנגנון נשיאותי של יחצנית פרטית, סוכנות דוגמנות ומשרד יחסי ציבור, וכל הגורמים האלה מודאגים מאד מכך שמוסף "הארץ" רוצה לראיין דווקא את "שתי הבנות שלנו", כי מרחוק אפשר להריח את האמבוש האליטיסטי.

שטויות. אמבוש לדוגמניות זה הכי קל, מה גם שהשתיים האלה מודות ברוב האשמות מראש ("התפלות הזאת היא העבודה שלנו", אומרת גליק). אבל לא זה העניין. מה שמעניין בהן זה מה שהן מייצגות - תרבות צעירה פריכה וזמנית, המקדשת בגאווה את השטות והסתם ומתעלמת במודע מכל מה שמחוץ לבועה המקסימה שלהן. וגם כסף קל, וזוהר מקומי, ופולחן של רזון ויופי ובגדים, ומעל הכל - הצלחה מהירה ומסחררת. לחובתן ייאמר שהן מותחות את גבולות חוסר הרצינות עד זרא. לזכותן ייאמר שהן עושות את זה בחן לא מבוטל.

מקשקשות

את משימות הסיקור שלהן ל"ערב טוב" אפשר לסכם בהגינות במלה אחת: הבלים. בלהיטות שאפשר לצפות לה רק מאהוד יערי בבואו לראיון בכורה עם סדאם חוסיין, הן מתעמקות בזוטות הברנז'ה המקומית שעולמה התרבותי מצטמצם לשני מקומונים, שלושה בתי קפה, ארבעה רחובות וחמישה מועדונים. הכתבות, מנותקות מכל הקשר חברתי או תרבותי כולל, נמנעות בעקביות מהזעירה שבביקורות ומדיפות צחנה כבדה של יחצנות ופרסום סמוי. למותר לציין שאין בהן פרומיל של עיתונות, וגם ערכן הבידורי מוטל בספק.

הנושאים משמימים: מסיבות של בוטיקים ותצוגות אופנה. האמירות חבוטות והתובנות סתמיות בריקנותן. משפטים כמו "כשחוצים כביש, מסתכלים ימינה ושמאלה" מאושרים לשידור בלא מגע יד עורך. בכתבה אחת הסבירה דוגמנית שהיא נמנעת מלהשתתף בתצוגות בעולם, משום שהיא "לא בגובה המתאים ולא רוצה לעשות את הבושות הנכונות". באייטם שסיקר את פסטיבל קאן אמרה גליק: "מראה החללית שסופסוף אנחנו הנשים קיבלנו את האסמכתא, את הגושפנקה, ללכת בקיץ הזה ולהיות נשיות עד הסוף עם כל המלמלות והתחרות", וזהו, כך נגמר המשפט.

כשהשתיים נכנסו לחנות של ז'אן פול גוטייה הן כמעט פרצו בבכי למראהו של תיק יד אופנתי. הבכי, מתברר, הוא מוטיב חוזר בעבודתן. קרמרמן דיווחה שכמעט בכתה כשנכנסה לראשונה לחדר המדידות המהודר. בחנות תכשיטים יוקרתית ניהלה גליק שיחה בצרפתית נעימה. "אני לא מאמינה", פנתה קרמרמן למצלמה בגילוי נדיר של אותנטיות, "הוא קונה את השטויות שלה".

אתן לא מסתכלות על עצמכן לפעמים במראה ואומרות: החיים שלי זה קשקוש?

גליק: "כן, אבל לא מתוך תהייה על המקצוע, אלא מתוך חוסר האיזון הבולט בין העיסוק בחרטא של שיער ואיפור במשך שעות, לחדשות שבהן מישהו רעב ללחם. את מקבלת סטירת לחי של במה אני מתעסקת, אבל מיד חוזרת לזה, כי התפלות הזו היא העבודה שלנו".

קרמרמן: "אני עוסקת במשהו שמאוד טוב לי ועושה טוב לאחרים. אני בת 26, ומי אמר שיומי לא יגיע ואתרום משהו משמעותי לחברה?"

גליק: "זו כבר תרומה. יש תרומות חשובות יותר לאנושות, אבל זו תרומה".

קרמרמן: "עשרות נשים מתקשרות אחרי תוכנית לשאול מאיפה השגנו את הבגדים. אנחנו חוסכות להן שעות של חיפושים".

שעתיים לפני הפגישה שלנו היה הפיגוע באוניברסיטה בירושלים. איך אתן מתחברות למצב הביטחוני כשגרירות הבועה התל-אביבית?

קרמרמן: "שגרירות? מקבלים עם זה רכב?"

גליק: "לי ממילא אין רשיון. זה סיפור ארוך, אני עצלנית. לומדת, אבל לא מגיעה לתיאוריה. אחרי שלמדתי והתכוננתי והיה ברור שאני עוברת היתה אכזבה קשה. בפעם השנייה עברתי, אבל מאז פג התוקף כי הייתי בצבא ובצרפת. אבל אני דקה לפני לסדר את זה".

אני שואל משהו רציני, ואתן מקשקשות על התיאוריה.

קרמרמן: "העבודה שלנו היא בשביל שאנשים שראו שעתיים גופות מרוטשות יגמרו את היום בדברים פשוטים וקלים. לא חייבים ללכת לישון עם המועקה, ואם לא היינו אטומים במידה מסוימת, לא היינו יכולים להמשיך. פגשנו בחו"ל בחורה ישראלית שהיתה מעורבת בשלושה פיגועים בירושלים. הקשבנו לה בדמעות כשהיא סיפרה שבשיא המשבר שלה, אנחנו היינו מה שהחזיק אותה".

גליק: "כשמישהי אומרת לך דברים כאלה, אני חושבת שאנחנו עושות עבודה טובה. זה כמו בסיטואציה של שבעה. מישהו מספר בדיחה לאחד האבלים והוא צוחק. אז מה, הוא מפסיק להיות באבל?"

ובכל זאת, בימי אבטלה ומיתון אתן מציגות שמלות באלפי דולרים וטסות לקאן ולתאילנד.

קרמרמן: "אתה יודע כמה אנשים טסו לתאילנד? לא היינו שם לבד. גם בחוף הכי נידח פגשנו ארבעה ישראלים. לרגע אנחנו לא טוענות שאין לנו את העבודה הכי שווה בטלוויזיה".

גליק: "חוץ מזה שתוכניות טיולים נותנות לך משהו לחלום עליו. נורא קשה ומעייף להיות עמוקים ופילוסופים כל הזמן. לצאת למלחמות נראה לי טיפשי. ביקורת טלוויזיה לא מפריעה לי, אבל אשה אחת אמרה לי ברחוב שאנחנו מטומטמות ושטחיות. אמרתי לה שיש המצאה נפלאה שקוראים לה שלט".

קרמרמן: "שיראו 'קו לדמות' בערוץ 1. חבל שיתעצבנו. הם גם תמיד יכולים לבטל את המנוי. מי שלא מקבל את התוכנית כשיקוף של התרבות הישראלית, לא כל כך מחובר למציאות. קונספט המציאות משתנה ומתפתח, אולי לא לאן שהם מבסוטים ממנו, אבל זה לא אומר שזו לא תרבות".

גליק: "בוא נפשפש גם בכל אלבומי התמונות של אותם מתחסדים. אתה תמצא את האשה ההיא בתצלום מהסבנטיז עם מיני, שעוד רגע מציץ ממנו זקנקן הערווה שלה".

מורכבות

את גליק עוד אפשר לפעמים למשוך להירהורים המניבים אמירות כבדות ראש. עם קרמרמן זה בלתי אפשרי. שתיהן כאחת מעדיפות שאלות קלות, "של דוגמניות". כשהשאלה רצינית מדי לטעמן הן בורחות לשרשרת בדיחות שמצחיקות בעיקר את עצמן. הן מגוננות על עצמן במעטה סמיך של קלילות ובדחנות כפייתית, עד שלעתים אתה תמה מה יש להן להסתיר בקנאות כזאת. בין הבדיחות משתמעת אמירה שבעצם הן הרבה יותר חכמות ממה שהן נראות, רק שכרגע הן בוחרות להיראות שטחיות ומטומטמות.

קרמרמן: "אנחנו לא צריכות להוכיח כלום. אני עושה טוב את מה שאני עושה בטלויזיה וזו חובת ההוכחה שלי. אנחנו קוראות אחת לשנייה פוסטמה לפעמים, אז מה?"

אילו ספרים קראתן לאחרונה?

גליק: "סיימתי את 'דור הפרוזק' של אליזבת וורצל ואת 'על הספה' של ארווין יאלום. אני בקטע של ספרי פסיכולוגיה. הבעיה היא שאני דיסלקטית, מאוד איטית בקריאה והריכוז קשה לי. לפני זה קראתי את 'הגשרים של מחוז מדיסון'".

קרמרמן: "בדיוק סיימתי את כל הסדרה של הארי פוטר. בעברית, מה פתאום באנגלית? עכשיו אתה תהיה כמו כל אלה שאומרים לי שזה לא אותו דבר? אוף".

היה לכן יותר קל בחיים בגלל שאתן יפות. לא החמצתן איזו חוויה מחשלת, יוצרת אופי?

קרמרמן: "מה זה השאלות האלה? החלפתי פנצ'ר וקפצתי שעה על הדבר הזה של הגלגל".

גליק: "אם יהיה לי פנצ'ר, כמו שאני מכירה את עצמי, אני אפתח כפתור בחולצה ואחכה שמישהו יעצור. אף פעם לא הרגשתי כזאת יפהפייה. מישהו גילה לי שאני נראית טוב ויש לי שנים של טינאייג'ריות שחשבתי שאני לא".

קרמרמן: "אף אחת לא קמה בבוקר, חוץ מכריסטי טארלינגטון, ואומרת: איזו יפה אני. אנשים יפים מקבלים יותר הזדמנויות, השאלה היא מה הם עושים אתן. במציאות כולנו הולכות לסופר וממלאות דלק בעצמנו. זו לא הוליווד עם משרתים ונהגים".

גליק: "עכשיו אני חושבת שקיבלתי את העבודה במחלקת הרכש בפאריס רק בגלל היופי, כי לא הבנתי בזה כלום. אבל גם כששמים אליי לב, אני אחת כזאת שלא שמה לב לזה".

קרמרמן: "אותי בבית לימדו לא להחצין את הרזון שלי ולא ללכת עם דברים צמודים".

השאלות שלי מעצבנות אותך?

קרמרמן: "כן, כי אתה לא הפסיכולוג שלי ואני לא משלמת לך, ולכל אחד, גם למלכת הכתה, שזו לא הייתי אני, אגב, יש את ההתייסרויות. מה אני אמורה להגיד? שאבא שלי מת כשהייתי בת ארבע והיו לי בעיות התבגרות ופוסט-התבגרות? אם מישהו רוצה לחשוב שאני בלי בעיות, שיחשוב. החיים שלי יפים ואני אוהבת אותם, אבל להגיד שאני צריכה לעבור טראומות בשביל להיות אדם יותר חזק?"

גליק: "יש אנשים שמבחינתם טראומה זה שלא קנו להם אופניים בגיל 12".

השאלה היא אם אתן לא מחמיצות משהו

קרמרמן: "אם אנחנו מחמיצות, אנחנו לא יכולות לדעת. החמצתי מלפפונים בבית. יצא מעולה".

גליק: "החמצתי בחיים בגלל זה. שמעתי שרואים אותי כאדם קר ונורא סגור ולא מפה. יש אנשים שיכולתי לנהל אתם יחסים, אבל מראש הם לא ניגשו בגלל איך שאני נראית וחוסר הנגישות שאני משדרת. יש אנשים שאני לא עושה להם את זה. כשהתחלתי לקבל תשומת לב ברחוב, לא העזתי ללכת עם בגדים צמודים, כדי לא לקבל תגובות של איזה ציצי, איזה שדיים".

קרמרמן: "אני גדלתי עם חברה, מאיה, שלידה הייתי יותר רזה ויפה, והיא יותר נמוכה ומלאה. אם הייתי גבר, היא פשוט היתה הטעם שלי. וכל הבחורים היו מטורפים עליה ומאוהבים בה".

מקנאות

איה קרמרמן נולדה ב-21.10.76 בבית החולים אסותא בתל-אביב, לחבר הכנסת לשעבר יוסף קרמרמן ולפעילת הליכוד רחל קרמרמן. אביה נפטר מדום לב בהיותה בת ארבע. היא נכדתו של מפקד האצ"ל והשר המנוח יעקב מרידור, ואחייניתו של הזמר יגאל בשן. היא למדה בבית הספר לאמנויות עד כיתה ט', נסעה ללמוד בלט קלאסי בארצות הברית, ובאמצע כיתה י"ב עברה ניתוח בברך, הפסיקה לרקוד וחזרה לישראל. לצבא לא התגייסה "בגלל שהניתוח לא היה מוצלח ולא רצו אותי ומבחינתי זה היה בסדר". היא החלה לדגמן ולפני ארבע שנים התחתנה ופנתה ללימודי פסיכולוגיה. בעלה, זיו לנגר, מנהל את סוכנות "לוק" שבה היא חתומה. לפי "עולם האשה", שפירסם כתבה עם השתיים בסוף יולי, היא שוקלת 47 ק"ג.

גליק נולדה ב-1.10.72 ("עוד מעט אני בת שלושים ואני בסדר עם זה"), וגדלה ברמת אביב. היא למדה בתיכון אליאנס, שם גילתה אהבה גדולה לשפה הצרפתית. היתה למדה בלט קלאסי, בצבא היתה סייעת לרופא שיניים ומיד לאחר השירות טסה לפאריס, "מתוך פרנקופיליה מוחלטת. הייתי בטוחה שאפגוש שם סופר אנגלי כמו בסרט 'ירח מר'". במסגרת עבודתה במשלחת הרכש של חיל האוויר בפאריס, "שבה קניתי מכונות קפה וחלקי חילוף לריקשות פז'ו ומטוסי פוגה", הכירה את בעלה, המסעדן גיגי אלון, והחלה לדגמן. כשחזרה בתום שנתיים לארץ, נהפכה לדוגמנית הבית של המעצבת דורין פרנקפורט. היא שוקלת 50 ק"ג.

הן הכירו בתצוגת אופנה לפני כשש שנים, ומאז נקשרו. הן פיתחו דינמיקה מיוחדת, המערבלת חברות נאמנה בקנאה אינסטנקטיווית, דו סטרית וחסרת כל הצדקה. מתוך החברות הטובה הן מרבות להעיר זו לזו על פגמים קלושים בהופעה, כמו צמיד שלא הולם שמלה או מחשוף עמוק, ששד דוגמני עלול להיחלץ ממנו.

בפינותיהן הטלוויזיוניות כמו בכל הופעותיהן התקשורתיות נחשף חוק גליק-קרמרמן: גליק המבוגרת תעמיק ותרצין, קרמרמן הצעירה תגנוב את ההצגה בחמודיות שובת לב. גליק תדבר ראשונה ותרחיב, קרמרמן שנייה ותקצר. גליק תביא את ההיגיון, קרמרמן את האסוציאציות. "אני גדולה בכמה שנים ואולי מפה זה בא", מנסה גליק להסביר, "אני לא יודעת אם איה מסכימה, אבל יש לי התנסויות בחיים שהן אולי רבות משלה".

קרמרמן: "שירלי יותר מסודרת ממני. זה מתבטא גם בראיון. אצלי באים דברים בצורה יותר ספונטנית".

גליק: "זה יפה, אנחנו מגלות דברים דרכך".

יש ביניכן הייררכיה? זה "איה ושירלי" או "שירלי ואיה"?

גליק: "איה ושירלי זה איך שזה נאמר בתכנית. לשונאי אחד אמר לנו שהמנהג הוא לשים את השם הקצר לפני הארוך. אבל זה לא משנה, כי ממילא חושבים שאני זו איה ושאיה היא אני".

קרמרמן: "אנחנו עונות גם לזה וגם לזה. לאיזו הייררכיה אתה מצפה? באייטם אחד אני יותר מבינה ובאייטם השני שירלי. לא החלטנו על זה. זה נוצר".

זה נראה כאילו שירלי היא האמהית, או האחות הגדולה. מיישרת המחשופים.

גליק: "אנחנו דואגות אחת לשנייה. אתה מתכוון לאייטם שלאיה היתה שמלה רופפת, והיה צריך לדאוג לה. אבל אמהית?"

קרמרמן: "אמא שלי היתה מאוד שמחה אם היתה לה עוד בת, ושירלי מסתדרת אתה טוב. וזה שאין לי אבא, בכלל אפשר לאמץ את איטה (אמה של שירלי) ויהיו לי שני הורים".

שתיכן נותקתן מהאבות שלכן. אבא של איה נפטר ובראיון ב"עולם האשה" שירלי אמרה שהיא לא בקשר עם אביה.

גליק: "זו נקודת מפגש, אבל מדובר בשני סיפורים שונים".

קרמרמן: "נקסט".

אז רציתי לשאול את איה על התיכון בארצות הברית. השאירו אותך שם לבד, ילדה בת 14.

קרמרמן: "זה היה בוינסטון, סיילהם, נורת' קרוליינה, שם קיבלתי את המבטא הדרומי. הייתי רקדנית בלט קלאסי עם פוטנציאל גדול, ובארץ לא היה בית ספר גבוה, אז התקבלתי לתיכון ג'וליארד, זה מ-'Fame', אבל לא מצא חן בעיני אף אחד שאגור לבד בניו יורק. אז הגעתי לבית הספר בצפון קרוליינה עם עצים ירוקים וגגות אדומים".

ולא הרגשת בודדה? לא אימצה אותך איזו משפחה יהודית? מה עשית בשבתות?

"הייתי בקניון וקניתי חזיות ב'ויקטוריה סיקרט'. לא אימצה אותי משפחה יהודית, יש שם רק בית כנסת אחד של רפורמים שבאים כי העוגיות טעימות, וגם שם הרבי ניסה להתחיל אתנו. כל שלושה או ארבעה חודשים הייתי טסה לארץ. היו לי שם חברים טובים שאני עדיין בקשר אתם".

ב"עולם האשה" תיארת את עצמך בילדות כ"מוטציה עם ראש גדול וידיים ארוכות". שירלי אמרה שגם היא לא ענתה אז לאידיאל היופי.

גליק: "הייתי פוזלת עם מספר תשע פלוס, פי ארבע מהעיניים שלי היום. היום אני יודעת את מקומי מהעבודה והסביבה, ומזה שאני עם עצמי כבר שלושים שנה. יש ימים שאני אומרת שגיגי מדהים שהוא נשאר אתי כמו שאני נראית בבוקר".

קרמרמן: "אין דבר כזה מספיק יפה. אתה כאילו מחפש מאתנו הצהרות של אני לא מספיק רזה או מוצלחת, שכאילו תראה לזה משמעות יותר גדולה. זה מה שמפריע לי".

הייתן רוצות להיות מכוערות לפעמים, או סתם רגילות?

קרמרמן: "היית רוצה להיות גמד שעיר עם זין קטן?"

גליק: "הייתי רוצה את החוויה ברמת המשחק. כל הפנטזיות של להיות דמות ליום, מישהי אחרת. להיכנס לדמות מלוכלכת, להיות זונה, להגשים דברים אפלים".

מה החסרונות שלכן?

קרמרמן: "חמישה סנטימטר חסרים לי".

גליק: "מה עשית לי? עכשיו אני מריצה בראש את כל החסרונות שלי".

קרמרמן: "החסרון הכי גדול שלה זה שהיא אלרגית לעגילים שהם לא מזהב טהור".

גליק: "שאני סלחנית מדי. אין לי כח למלחמות וקרבות. זה גם יתרון".

רזות

באחת הכתבות האחרונות ראיינו קרמרמן וגליק את צ'יצ'ולינה, כוכבת הפורנו האיטלקייה שהגיעה לביקור בארץ. העיתונאים שנאספו במלון בהרצליה, שאלו בדיוק את השאלות המטומטמות הנכונות. איש לא התעמק, למשל, בכך שלא דחתה את ביקורה אף ששלושה ימים קודם לכן מתה אמה. שאלו לדעתה המינית על שרון. שאלו אם תשכב עם סדאם חוסיין. "1,2,3,4", עשתה קרמרמן באלאנס בצד, "מגרמניה היטלר בא".

לקרמרמן וגליק הובטחה בלעדיות, אך בסוף מסיבת העיתונאים הן מצאו צוות מתחרה שהקדים להתייחד עם צ'יצ'ולינה בספא. קרמרמן התרגזה, אבל שמרה על פאסון. הן נתנו לכוכבת חמש דקות לפני שעלו לפגוש אותה בחדר, שם ניהלו ראיון לא נוקב על מיטתה והעניקו לה כשי אביזר מין פטמתי. צ'יצ'ולינה העייפה, שמטלטליה אבדו בטיסתה, גירשה אותן לפני שהספיקו להעניק לה גם ברווז רוטט לאמבטיה.

קרמרמן התעצבנה. "את יודעת כמה עולה להוציא צוות צילום?" היא גערה באשת יחסי הציבור שעה שחייגה למערכת כדי לדווח שאין אייטם. אין ברירה, ענו לה משם, תאלתרו. השתיים ירדו ללובי, ניגשו לפסנתר הכנף ובלי לשאול אף אחד הפכו את הפסנתרן לניצב. אנשים התקהלו סביב. ילדה כבת עשר אמרה בחיוך רחב: מפרגנות.

בעוד עשר שנים תהיו "דוגמניות זקנות". יש סכנה שתיגררו לפתטיות?

קרמרמן: "מה, כמו צ'יצ'ולינה?"

גליק: "שום צ'יצ'ולינה, אין סיכוי. אני מקווה שלא. כבר לא נהיה דוגמניות".

קרמרמן: "אולי נהייה של מאמא עוף. מי יודע מה יהיה? אולי נחיה בלבנון כי יכבשו אותנו".

גליק: "אנחנו מודעות לעצמנו, ואני מקווה שהמודעות רק תלך ותגבר. הפתטיות שלי תתבטא בכך שגם בגיל ארבעים ומשהו אני עדיין אוהב ללכת ללונה פארק".

מה האחריות שלכן על ילדות אנורקטיות?

גליק: "להזכיר שמה שיש לנו זה גנים ולא דיאטה, ושאמנם אנחנו בתרבות של להיראות טוב, אבל לא בכל מחיר. גם להדריך ילדות שאומרות לי שהסוכנות ההיא הציעה להן 5,000 שקל".

קרמרמן: "אני נתקלתי בזה הרבה, כי כרקדנית בתיכון בארצות הברית זה היה מאוד נפוץ. זה זיעזע אותי ברמות קשות, אני מכירה את המחיר של דברים כאלה. אני מרגישה אחריות מאוד גדולה, ולא בגלל שאני איה מ'ערב טוב עם גיא פינס'. אפילו ישבתי פעם בתוכנית שדיברו על זה עם בחורה ששקלה 35 ק"ג והסברתי שזה המון מזל והתעמלות ודיאטה נכונה. אני לא יודעת אם היא יצאה מזה בסוף או לא. ואם אנחנו בים ואיזו בת נצלית בשמש, גם על זה נעיר לה".

גליק: "אני לא אעיר לה".

קרמרמן: "אני כן. אם זו חברה שלנו?"

גליק: "אם זו חברה שלנו, זה משהו אחר".

התכוונתי שכדוגמניות זוהרות ורזות אתן מעודדות אנורקסיה.

גליק: "לאנורקסיה יש גורמים פסיכולוגיים הרבה יותר עמוקים מלראות את איה ושירלי. זה שהתרבות מעודדת את זה - זה נכון, אבל לקחת אחריות על זה? קצת כבד עלי".

קרמרמן: "יש מיליוני בנות כמו האנורקסיות שרואות טלוויזיה וזה לא קורה להן".

הקאתן פעם בכוונה?

גליק: "כשהיתה לי בחילה נוראית אחרי שאכלתי במסעדה אחת".

קרמרמן: "בחיים לא. יש לי טראומה נוראית מבולמית שהיכרתי, שמרוב הקאות חרכה לעצמה את קנה הנשימה. זה כל כך זיעזע אותי, שזה בחיים לא יקרה לי".

בכל זאת, אתן כוהנות תרבות לילדות בנות עשר בחולצות פופיק. אתן חיות עם זה בשלום?

קרמרמן: "אף אחד בתקשורת לא רוצה להפוך ילדות בנות עשר לאובייקט מיני. יש להורים חובה לאסור עליהן להתלבש בחולצות פופיק. כך חינכו אותי. אי אפשר להאשים את התקשורת בהכל. יש למערכת החינוך המון כוח והיא לא משתמשת בו, כי שכחו שם כבר מה זה לחנך".

גליק: "אני יודעת שילדי, לכשיהיו, ישאבו גם אותי לזה. אני יותר מאשימה את הטלוויזיה שלא מסננת מה שעובר בה מאשר את החינוך. מורים בארצות אחרות מרוויחים יפה ולכן הם עושים את העבודה ברצינות ובאים עם עניבות. להאשים אותנו זה נורא נגיש, הרבה יותר קשה לבדוק מה קורה במקומות הקשים. הדברים שאני ואיה יכולות לשנות הם מאוד קטנים".

אתן עושות עבודה טובה לדעתכן?

גליק: "לא אפריז בערך ובחשיבות התוכנית, אבל היא כן היחידה במדינתנו רבת הצרות שמאפשרת, לאורך רצף שנים, איזה אסקפיזם. אם זה שאני עושה עבודה טובה נמדד בלהעביר פאן וזוהר, אני רוצה לקוות שכן".

קרמרמן: "עוד לא קרה שמישהו אמר 'איה ושירלי? לא אכפת לי מהן'. מתייחסים אלינו, וזה כבר אומר שאנחנו עושות עבודה כלשהי. ואנחנו כל הזמן הולכות ומשתפרות". **



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו