בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלום עכשיו: "ביטוי למדיניות חלשה"

שמאל / פעיל בתנועה : הזדמנות לחשבון נפש של שרון והנגבי

תגובות

מוריה שלומות, מנכ"לית "שלום עכשיו", היתה תלמידה בת 14 במוסד חינוכי של תנועת השומר הצעיר כשנרצח אמיל גרינצווייג. היא זוכרת עד היום איך נכנסה המורה לספרות לכיתה והתריסה בפני התלמידים: "היום נגמרה המדינה; הרגו פעיל של שלום עכשיו בהפגנה". זכר היום ההוא היה לחוויה מעצבת לא רק בתודעה של שלומות, אלא בתודעה של דור שלם, מי שהיו אז נערים והפכו לפעילי התנועה בשנים שבין הרצח הזה ב-83' לרצח ראש הממשלה, יצחק רבין.

לצד הפגנת ה-400 אלף, שהיתה לציון דרך בהוויה של הפעילות החוץ-פרלמנטרית, היה רצח אמיל גרינצווייג אחד האירועים שעיצבו את מעמדה של שלום עכשיו בעיני הצעירים של אז. דווקא מי שהיו אז נערים ונערות צעירים - יותר מהדור שנטל חלק באותה הפגנה שבה נרצח גרינצווייג - דוחפים מדי שנה לשוות לאירוע לזכרו צביון פוליטי מובהק. "האירוע הזה הפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות הפנימית של התנועה", אומרת שלומות, "הוא מכתיב במידה רבה את תרבות ההפגנות, את החשש מסכנות הימין וממחיש את המחיר שעלול להיות לפעילות שלנו".

שחרורו האפשרי מהכלא של הרוצח, יונה אברושמי, היה באחרונה נושא לדיון בשלום עכשיו. בעקבות החלטת ועדת השחרורים אתמול לאשר את בקשתו של אברושמי להשתחרר בתום ריצוי שני שלישים ממאסרו, פירסמה התנועה הודעה שבה נאמר: "שחרורו המוקדם של יונה אברושמי הוא סימן נוסף למדיניות חלשה ורופסת של שלטונות החוק נגד האלימות הפוליטית בחברה הישראלית; גם היום פעילי שלום עכשיו ומחנה השלום נחשפים לאלימות פיסית ומילולית מצד פעילי ימין וזאת ללא כל תגובה הולמת של שלטונות החוק, לרבות היועץ המשפטי לממשלה. שום ועדה לא תוכל לשחרר את המסיתים לאלימות פוליטית ואת אנשי החוק המתעלמים מכך מהאחריות לרצח הפוליטי הבא".

לפני 19 שנה צעד הפרופ' עמירם גולדבלום, אז דובר שלום עכשיו, לצד אמיל גרינצווייג בהפגנה ההיא. את החלטתה של ועדת השחרורים מגדיר גולדבלום "הזדמנות לחשבון נפש - שלא נעשה - של מי שאברושמי שימש בידיהם רק כלי; בראשם שר הביטחון דאז, אריאל שרון, שהסית נגד המתנגדים למלחמת לבנון וצחי הנגבי, שהנהיג את המסיתים בשטח והיה אחר כך לשר. אלה הם בעיני האנשים המרכזיים במערכת ההסתה שהביאה לזריקת הרימון. אותם צריך לשאול מה הם חושבים על מה שעשו אז; לפחות אחד מהם, צחי הנגבי, הזיל אחר כך דמעות תנין בדיונים ציבוריים, אך נותר מסית מקצוען גם בתקופות מאוחרות יותר".

גם בעבור גולדבלום, היה הרצח זרז לפעילותו בתנועה. לדבריו, הרצח לא השפיע רק עליו, אלא גם על אחרים שהפכו את הרצח לעוגן לפעילות האינטנסיווית שלהם בשלום עכשיו. גולדבלום, בניגוד לאחרים בשמאל, אינו גוזר גזירה שווה בין האווירה הציבורית של אז, שהובילה לרצח, לרמת האלימות הפוליטית היום; לא רק משום שאת המצב הנוכחי הציבור אינו תופש כמצב מלחמה, אלא בעיקר מכיוון שאין אופוזיציה של ממש.

באותה הפגנה נפצע מהרימון ח"כ יובל שטייניץ מהליכוד, אז פעיל שמאל. אתמול הגיב שטייניץ בכעס על שחרורו המוקדם של אברושמי. אלא שהכעס שלו אינו מופנה נגד ועדת השחרורים, אלא נגד הרשות המחוקקת והרשות השופטת שאינן מטילות עונשים כבדים דיים על פשעים חמורים מסוג זה. "אדם שביצע פשע כמו זה של אברושמי צריך לשבת בכלא לא 19 שנה אלא 30 שנה", אומר שטייניץ, "אבל הביקורת שלי אינה על ועדת השחרורים, שאסור להפכה לערכאה של ערעור, אלא על בתי המשפט ועל השיטה שמאפשרת לקצוב גם עונשים על עבירות חמורות במיוחד, כמו רצח פוליטי.

"אפשר היה, למשל, לגזור על אברושמי לא רק מאסר עולם בשל הרצח, אלא עונשים מצטברים גם על תשעה הפצועים שנפגעו מהרימון שלו, בהם אני. הבעיה היא בחקיקה ובבתי המשפט, ולא בוועדת השחרורים שאינה אמורה לעסוק בחומרת הפשע. אי אפשר להגיע למצב שבו בכל פעם שמשתחררת אישיות ציבורית ידועה - דוגמת דרעי - מתחיל גם משפט ציבורי מחודש". שטייניץ ער לחשש שמקרה אברושמי ישמש תקדים לשחרורו המוקדם של רוצח ראש הממשלה, יגאל עמיר.

אליעזר גרינצווייג: סטירה לדמוקרטיה

"אני נסער וכואב", אמר אתמול אליעזר גרינצווייג, אחיו הצעיר של אמיל גרינצווייג. "אני עדיין מקווה שהפרקליטות תערער על החלטת ועדת השחרורים, אבל אני חושש שזה סופי. הכאב האישי שלי הוא הבעיה שלי ושל חברי הקרובים. הבעיה האמיתית היא שההחלטה היא איומה מבחינה ציבורית".

גרינצווייג, מהנדס תעשיה וניהול, מכנה את ההחלטה לשחרר את רוצח אחיו מהכלא "סטירת לחי לדמוקרטיה, שעלולה לעודד את הרצח הפוליטי הבא כשניקלע שוב לוויכוח פוליטי חריף". גרינצווייג נאחז עדיין בדעת המיעוט שהושמעה בוועדת הערעורים, ומערער לא רק על התנהגותו הטובה של אברושמי בכלא, אלא גם על החרטה שהביע. לדבריו, "מי שקורא בעיון את השבלונה של נאום החרטה שלו רואה היטב שהיא מובנית בדיוק לטובת שחרורו - ואינה אמיתית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו