בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שתיקת האינטלקטואלים

היאלמות הקול הליברלי והשמאלי מסייעת להידרדרות הדמוקרטיה הישראלית

תגובות

לנוכח המצב המדכדך בישראל, עיתונאים מתונים - ישראלים, זרים ופלשתינאים - מביעים מפעם לפעם תמיהה על שתיקת אינטלקטואלים ישראלים שהגדירו עצמם בעבר כליברליים וכמי שהשתייכו לשמאל (כלומר, אלה המכונים בלעג "האליטות האינטלקטואליות השמאליות"). תמיהה זו היא במקומה. שלא כמו בחברות דמוקרטיות אחרות שמצאו עצמן במצבים דומים, קולם של רבים ממי שנחשבו ליברליים ושמאליים לא נשמע באחרונה. פה ושם עדיין שומעים קולות רפים כאלה, אך מספר האינטלקטואלים המוכנים לצאת במפגיע נגד התפישות הלאומניות-הדתיות-הכוחניות, המכתיבות עתה את מהלכי השלטונות בבית ובחוץ, הולך ופוחת.

מכיוון שחסר זה מסייע להידרדרות הדמוקרטיה הישראלית לכיוון משטר הנשלט בידי קצינים בשירות קבע ובמילואים ורבנים חרדים ודתיים-לאומיים, ראוי לעמוד על הסיבות והאילוצים שהביאו להיעלמם של הקולות האלה, שהיו צריכים להתריע בשער.

רבים מתרצים לעצמם ולנו כי במלחמה הקיומית שישראל כביכול נתונה בה, אין מקום לביקורת מצד אינטלקטואלים על הממשלה והצבא, וכי בעת כזאת צריך לגלות פטריוטיזם. לכן, כאשר רועמים התותחים האינטלקטואלים צריכים לש- תוק. זאת ועוד, רבים מאלה שהשתייכו למחנה הליברלי השמאלי המידלדל מעידים על עצמם כי הראיות המוצקות לכאורה ש"אין עם מי לדבר בצד הפלשתיני", שיכנעו אותם לשנות את דעתם ואת עמדותיהם מהקצה לקצה. בגלל הקשרים הקמאיים של רוב בני האדם עם השבטים והלאומים שלתוכם הם נולדים, גם אינטלקטואלים רבים הם למעשה לאומיים ולאומניים. גם אם בימים טובים יותר האינטלקטואלים נקטו גישות ליברליות, אירועים כמו פיגועי הטרור של 11 בספטמבר והאינתיפאדה השנייה גרמו להם לטראומה, ובעקבותיה להתנערות מתפישות ליברליות ושמאליות.

אבל לא פחות חשובה היא העובדה כי השינוי בעמדות ובדברי האישים האלה מושפע מפשיטת הרגל של האידיאולוגיות הליברלית, הסוציאליסטית והסוציאל-דמוקרטית בישראל. עכשיו נעשו פופולריות תפישות יהודיות-דתיות-לאומניות על גבול הגזענות, וכן ניסיונות מאולצים עד גיחוך, נוסח אהוד ברק, ליצור סינתזה בין התפישות האלה ובין עמדות סוציאליסטיות וליברליות.

בחינה מהירה של המצעים של השמאל הישראלי תראה כי הם מיושנים וחבוטים לחלוטין. במצעים אלה חסרים בעיקר החיבורים החיוניים בין התרחשויות במישור העולמי, המדינתי והחברתי וכן במישור הכלכלי הפנימי. חיבורים כאלה הם חיוניים ליצירת תפישה מגובשת של הקשרים המורכבים בין התביעות והצרכים של גורמים גלובליים, לאומיים, מדינתיים, לבין תנועות אתנו-דתיות כמו זו הפלשתינית. החסר הזה מסביר, לדוגמה, את היחס האמביוולנטי של רבים מחברי העבודה, מרצ ושינוי לבעיה הפלשתינית, לדרכי הטיפול בטרור העולמי ולאינתיפאדה אצלנו.

סיבה נוספת, אם כי חשיבותה פחותה, לשתיקתם של אינטלקטואלים רבים מהצד השמאלי של הקשת החברתית היא הקו הנקוט בכל אמצעי התקשורת הישראליים. המקום המוקדש לדעות כאלה הצטמצם מאוד. בה בשעה מספקים כלי התקשורת במה רחבה לאליטות החדשות השולטות בישראל זה כבר - האליטות הימניות והימניות הקיצוניות, הפונדמנטליסטיות והדתיות, ואלה הקשורות בממסד הצבאי-הביטחוני-התעשייתי.

בלא שינוי בגישת אמצעי התקשורת, ובעיקר בלא בחינה מחודשת ומעמיקה של האידיאולוגיות השמאליות והליברליות - לא תתאפשר גם הבעת ביקורת נוקבת על היחס המפלה והמזלזל כלפי עולים לא יהודים, פלשתינאים, ערביי ישראל והעובדים הזרים, ונגד המדיניות הבעייתית הישראלית בשאלת הסכסוך הערבי-פלשתיני-ישראלי.

הכותב הוא פרופ' במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו