בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גלותו התמידית של מי שבחר לחיות

הסופר היהודי-הונגרי אימרה קרטס, זוכה פרס נובל לספרות השנה, היה בן 15 כשנלכד על ידי הנאצים. "נאלצתי לענוד את הטלאי הצהוב בשנת 1944", סיפר בביקור ביד ושם השנה. "באופן סמלי, לא הצלחתי לתלוש אותו מאז"

תגובות

לשואה אין שפה, סבור הסופר ההונגרי אימרה קרטס, שבשבוע שעבר הוכרז על זכייתו בפרס נובל לספרות. לדברי קרטס, קשה לכתוב על השואה בשפות אירופיות, ובעצם קשה לכתוב עליה בכל שפה אחרת. "סופר השואה הוא מהגר אינטלקטואלי בכל מקום ובכל שפה, המחפש תמיד מקלט בשפות אחרות", אמר קרטס בכנס ניצולי שואה ביד ושם, שבו השתתף בחודש אפריל. "אם נכון הדבר שקיימת רק בעיה פילוסופית אמיתית אחת, בעיית ההתאבדות, אזי לסופר שואה, שהחליט להאריך ימים גם אחרי המחנות, יכולה להיות רק בעיה אמיתית אחת - בעיית ההגירה. ואולם, עדיף לו לדבר על גלות במקום על הגירה; זוהי גלות מהמולדת, שבדיעבד מתברר שמעולם לא היתה לו".

קרטס, בן 73, כותב בהונגרית. שאלת הזהות העצמית שלו, כך נראה, עדיין אינה פתורה לגמרי. הוא נולד ב-1929 בבודפשט למשפחה יהודית מתבוללת. כשהיה בן 15 עצרה לידו ברחוב ניידת משטרה ולקחה אותו יחד עם כמה מחבריו - כולם נשאו על בגדיהם טלאי צהוב - אל רכבת שהובילה אותם למחנה הריכוז אושוויץ. משם הועברו לבוכנוואלד ומשם למחנה העבודה צאיץ. שנה שלמה שהה הנער במחנות ריכוז ולאחר מכן חזר אל עירו.

מסעו של קרטס ב-1944 היה מסע של תלמיד תיכון שנשבה על ידי הנאצים, איבד את זהותו ושרד. לאחר המלחמה היה עליו להסתגל אל החיים מחדש. כדי לעשות זאת, קרטס בחר בכתיבה. כשחזר לבודפשט החל לכתוב בעיתון יומי. אחר כך שירת בצבא במשך שנתיים, ולאחר שחרורו החל לכתוב כסופר עצמאי ולתרגם מן הספרות הגרמנית - בין השאר ספרים של ניטשה, פרויד וויטגנשטיין. בגיל מאוחר יחסית, בהיותו בן 34, החל לעבוד על הרומן הראשון שלו, "ללא גורל", המבוסס על חוויותיו ממחנות הריכוז. הספר יצא לאור כעבור עשר שנים, ב-1975 (בארץ ראה אור בהוצאת עם עובד ב-1994). למעשה, הרומן היה מוכן כבר ב-1972, אך השלטונות ההונגריים עיכבו את פרסומו: "מאז תום מלחמת העולם השנייה ועד עצם היום הזה, השואה נחשבת כאן נושא 'עדין'. סכרים של מיני טאבו ושמות חליפיים שומרים עליו מפני תהליך 'ברוטאלי' של חשיפת האמת", כתב קרטס במסה שפירסם לפני שלוש שנים.

שנאה ושקרים

קרטס נחשב לאחד הסופרים החשובים בהונגריה ויצירותיו תורגמו לשפות רבות. שבעה ספרים כתב עד היום - ספרי פרוזה, מסה ועיון בעלי גוון אוטוביוגרפי. ב-1988 יצא לאור ספרו השני, "כישלון", המספר על סופר הונגרי שיצירתו נכשלת בשל נסיבות פוליטיות. ב-1990 התפרסם ספרו השלישי, "קדיש לילד שלא נולד" (הוצאת המעורר, 2002), ובכך השלים קרטס טרילוגיית רומנים. בספר זה מתואר הגיבור משני הספרים הקודמים - הפעם הוא מבכה את הילד שלא יכול היה להביא לעולם שבו מתקיים מקום כמו אושוויץ. ב-1992 פירסם קרטס ספר רשימות אוטוביוגרפי, "יומן מחנה עבודת הפרך", המבוסס על חוויותיו מהשנים 1991-1961.

גם לאחר מלחמת העולם המשיך קרטס להיות רדוף - הפעם על ידי השלטון הקומוניסטי בהונגריה. רק אחרי נפילת הקומוניזם ב-1989 החל להופיע יותר בציבור, והרצאותיו ומאמריו על השואה פורסמו בכמה קבצים.

"שנאה ושקרים - זה היה צמד המרכיבים החשוב ביותר בחינוך הפוליטי של בני האדם במאה ה-20", אמר קרטס בהרצאתו ביד ושם. בהונגריה המשוסעת שלאחר נפילת האימפריה האוסטרו-הונגרית, סיפר קרטס, הנהיגו את חוק "נומרוס קלאוסוס" (הגבלה על קבלת יהודים לאקדמיה) כבר ב-1920, "ואני נאלצתי לענוד את הטלאי הצהוב בשנת 1944. באופן סמלי, לא הצלחתי לתלוש אותו מאז".

כתיבתו של קרטס על השואה מאופיינת בתיאור הפרטים הקטנים שבחיי היום-יום במחנות הריכוז. הוא מתאר את המזון שאכל, את העבודות שביצע, את המסדרים שעמד בהם, את ניסיונות הבריחה, את התמוטטות עולם הערכים הקודם שלו. הוא נמנע מלתאר את מכלול החוויה והעדיף להתרכז בפרטים. כתיבתו של קרטס מאופיינת באירוניה רבה, שלא תמיד היתה מובנת לקוראים ההונגרים.

הרומן "ללא גורל" סיפר על נער, בן להורים גרושים, שנלקח לאושוויץ והתבגר בטרם עת. בין השאר מתואר שם חייל גרמני באושוויץ, "קטן, בעל הופעה נעימה ושמן מאוד", שמבקש מהיהודים להניח על השולחן את דברי הערך האחרונים שנשארו להם. "אין ספק", כתב קרטס בספר, "אף שהעניין הזה לא כל כך נגע לי, נראה לי שהצדק אתו".

קרטס נחשב לסופר הומניסט. "הוא בעל השכלה תרבותית עשירה מאוד, מימי יוון ועד המודרניזם", אומרת מרים אלגזי, שתירגמה את "ללא גורל". "הוא הומניסט אמיתי, ללא הסתייגויות, ובסכסוכים הוא מצדד בדרך כלל בצד החלש. בתחילת שנות ה-50 הממשלה הקומוניסטית דיכאה את האינטלקטואלים בהונגריה, אבל קרטס ראה עצמו גם אז אדם חופשי".

בראיון שהעניק לעיתון אמריקאי לאחר אירועי 11 בספטמבר 2001, דיבר קרטס על השנאה כנשק להשמדה עצמית. "בעולם המודרני, או הפוסט-מודרני, הגבולות מפרידים פחות בין קבוצות אתניות, לאומים או כתות דתיות, ויותר בין תפישות עולם. זהו מאבק בין רציונליות לפנאטיות, בין סבלנות להיסטריה, בין יצירתיות לתאווה הרסנית לשליטה. עכשיו, עם העולם הגלובלי שיצרנו, טישטשנו את הגבולות האלה ויצרנו עולם של פחד ושל חוסר ביטחון".

אושוויץ כזהות יהודית

לקרטס יחס ביקורתי כלפי התרבות הפופולרית שהתפתחה סביב השואה. את סרטו של סטיוון ספילברג "רשימת שינדלר" הוא מכנה קיטש. "התפתחו קונפורמיזם של השואה, סנטימנטליות של השואה, קאנון של השואה, כללי טאבו שיטתיים של השואה ושפה טקסית שלמה, פותחו מוצרים לצריכת השואה... גונבים את השואה מאלה שנוצרים את זכרה, והופכים אותה לסחורה זולה", כתב במסה שפירסם ב-1999.

קרטס ביקר בישראל פעמים אחדות. בכתיבתו ובהרצאותיו הוא מרבה לדון בשאלת הזהות העצמית ובשבירות שלה, בקשיים הכרוכים בלהיות יהודי ובלהיות סופר. "הגזענים רוצים שאהיה קודם כל יהודי, ולאחר מכן אינני יכול להיות אדם בכלל", אמר בהרצאתו ביד ושם.

כמי שגדל הרחק מהדת היהודית, וכמי שיהדותו כמו נכפתה עליו דרך מחנות הריכוז, קרטס רואה עצמו שייך לזן נכחד של יהדות גולה ומתבוללת. "איזה מין יהודי הוא אדם שלא קיבל חינוך דתי, שאינו דובר עברית, שאינו יודע כמעט דבר על המקורות הבסיסיים בתרבות היהודית, ואשר אינו חי בישראל אלא באירופה?" המשיך ושאל בכנס ביד ושם. "אני סופר של צורת חיים אנכרוניסטית - צורת החיים של היהודים המתבוללים, שהולכת ונעלמת. אדם שהזהות היהודית הראשונית שלו היא אושוויץ אינו יכול, במובן מסוים, להיחשב יהודי. הוא ה'יהודי הלא יהודי', המוטציה האירופית חסרת השורשים, שכבר אינו מסוגל להרגיש בנוח עם יהדותו הכפויה".

עם זאת, המשורר איתמר יעוז-קסט, שתירגם את ספרו של קרטס "קדיש לילד שלא נולד", מספר כי קרטס חש קרוב ליהדותו. "כל משפט בכתיבה שלו עוסק ביהדות, בשואה, בהשפעתה על האדם החי והמשתנה", הוא אומר. "השואה אצלו היא לא תקופה קפואה אלא חוויה שהאדם נושא אתו, מתפתח אתה, זו חותמת נצח".

בספרות ההונגרית שייך קרטס לקבוצת יוצרים יהודים שעוסקים לא מעט ביהדותם. "הם נתונים להתקפות מצד חוגים אנטישמיים ובראשם הסופר אישטוואן צ'ורקה", מספר יעוז-קסט. "צ'ורקה מאשים אותם במניפולציות שהם עושים כדי להשתלב בתרבות המערבית, אף על פי שהם אמורים לייצג את הונגריה. גם קרטס היה קורבן להאשמות כאלה, ולכן היחס אליו שם מאוד אמביוולנטי. עם זאת, זאת הפעם הראשונה שסופר הונגרי זוכה בפרס נובל. בהונגריה רואים בזה בוודאי תיקון עוול היסטורי, אבל עדיין קשה לדעת איך הם יקבלו אותו - זו הרי ארץ קתולית מאוד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו