בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השכן החדש של האופרה

יותר מ-30 שנה אחרי שהחלו לתכנן הקמת מבנה תיאטרון חדש בתל אביב, נחנך השבוע משכנו החדש של התיאטרון הקאמרי במרכז גולדה בעיר. מתיאטרון פלמ"חניקי, צעיר ומרדני, נהפך הקאמרי לבעל בית בורגני

תגובות

בניין תיאטרון הקאמרי במשכן לאמנויות הבמה במרכז גולדה בתל אביב נחנך ביום שלישי השבוע. בטקס סמלי העניק יו"ר מפעל הפיס, אברהם כץ עוז, את מפתח הבניין לראש העיר, רון חולדאי, והוחלפו מתנות וברכות. מפעל הפיס מימן את הקמת בניין התיאטרון ב-23 מיליון דולר. בתמורה, נאלץ הקאמרי להכפיף את שמו המקורי העצמאי - ואולי גם חלק מזהותו העצמאית - לזה של מפעל ההימורים הלאומי ולהסתופף תחת השלט "היכל הפיס של התיאטרון הקאמרי" שהוצב על חזית הכניסה הראשית למשכנו החדש. כאילו לא די בכך שהמתחם נקרא ע"ש גולדה מאיר.

אבל ההצגה חייבת להימשך. ההיכל החדש, שיכנס תחת קורת גג אחת את רוב הפעילות של התיאטרון בתל אביב, הוא למעשה משכן הקבע הראשון של הקאמרי, שמאז הקמתו לפני 58 שנים נדד בין אולמות זמניים. זהו בוודאי המתקן הנוח, המרווח, המואר, המהודר והמפנק ביותר שהשחקנים ועובדי התיאטרון זכו לו אי פעם - וכפי שאמר בטקס מנהל התיאטרון, נעם סמל, הם "יעמדו לפני אתגר גדול של הסתגלות לתנאים משופרים". התיאטרון ימצא את עצמו מסתגל, מן הסתם, גם לשינוי בדימויו העצמי: מתיאטרון צעיר ומרדני, פלמ"חניקי, הולך בשדות, לבעל בית בורגני בהיכל הפיס, שבתוך המשכן לאמנויות הבמה במרכז גולדה.

חנוכת היכל הפיס של התיאטרון הקאמרי מציינת גם את סיומה של הסאגה הממושכת והנפתלת של הקמת המשכן לאמנויות, כמעט 20 שנה מאז תחילת תכנונו באמצע שנות ה-80 ושמונה שנים מאז חנוכת בניין האופרה באוקטובר 1994. לנוכח המחלוקת הציבורית הקשה שליוותה את תכנון המשכן, השלמתו היא ללא ספק רגע שיש בו ממד היסטורי.

יער ברזל

ההיכל החדש הוא חלק בלתי נפרד מהמשכן לאמנויות הכמה והמשכו הישיר של בניין האופרה. שני המוסדות, שמחוברים זה לזה באמצעות הפואייה, חולקים גם כמה שירותים משותפים כמו מעליות ומסגרייה - שותפות שהוזילה את הוצאות הבנייה. אבל לשני המבנים כניסות נפרדות, ושוררת בהם אווירה שונה. שטחו של היכל התיאטרון הוא כ-11 אלף מ"ר, והוא כולל שני אולמות תיאטרון (השלישי יוקם במועד מאוחר יותר) ואת כל השירותים הנלווים. התיאטרון נמצא מצפון לבניין האופרה ותוחם את הכיכר הפנימית של המשכן מכיוון גן דובנוב.

תכנון ההיכל נעשה בשיתוף פעולה הדוק בין המתכננים, האדריכלים יעקב ואמנון רכטר (שהמשיך את התכנון אחרי מות אביו לפני כשנתיים), לבין אנשי תיאטרון הקאמרי. יעקב רכטר הוא המתכנן של משכן האמנויות כולו. התכנון הותאם לדרישות המיוחדות של התיאטרון ולאופיו - אולמות אינטימיים, מושבים דמויי ספסלים - ועוצב בחומרי גמר מתוך רפרטואר הבנייה הישראלית המודרנית ה"ברוטליסטית", כמחווה לתיאטרון הישראלי המודרני הראשון: בטון חשוף, לבנים חשופות, עץ אורן גולמי, ברזל מוחלד וצבעי שחור-אפור-לבן בסיסיים. בין יתרונותיו של סגנון העיצוב, סובלנות לאי דיוקים וכושר עמידה בתחזוקה ישראלית לא מושלמת.

בניגוד לחומרי הגמר הפשוטים, בניין התיאטרון עצמו מורכב, מפורק ושופע התרחשויות ואירועים אדריכליים. הדרמה מגיעה לשיא בחלל הפנימי המרכזי הרב קומתי המרשים - יער עד של עמודי ברזל מוחלד אלכסוניים שצומח מהקומה התחתונה עד העליונה, ונראה כאילו נלקח מתפאורה ל"חלום ליל קיץ". אדריכלות של תיאטראות, כדברי אמנון רכטר, לא יכולה להרשות לעצמה כיום להיות נייטרלית, "היא אירוע בזכות עצמה, ומבטאת את המאבק להישרדות של התיאטרון מול פיתויים קלים כמו וידיאו ודי-וי-די". בהיכל יפעלו שני בתי קפה - קפה תיאטרון במפלס העליון, שבו יתקיימו גם אירועי תיאטרון, ובית קפה נוסף במפלס הכיכר, במבנה פיסולי דמוי ספל - וכן חנות למוצרי תיאטרון.

ניכור אלגנטי

הישרדותם לאורך זמן של מיזמים מסחריים בכיכר המשכן - שאין בה תנועה מקרית של לקוחות פוטנציאליים והיא מנותקת מהרחוב ומכל התרחשות עירונית "ספונטנית" - לא לגמרי מובטחת. הקהל שבא למקום ממהר בתום המופעים לחניון התת-קרקעי או למרכז הבילוי ברחוב אבן גבירול, שפורח ללא כל תכנון מראש. מבחינת מגוון בתי הקפה וסממנים עירוניים אחרים, המעבר של התיאטרון הקאמרי מפסאז' הוד למשכן לאמנויות הוא ללא ספק מעבר מהעיר לפרוור.

בניגוד קוטבי להמולה העירונית ברחוב דיזנגוף, מלוכלך וכעור כפי שהוא, בשדרות שאול המלך שורר ניכור אלגנטי. השדרה היא כביש מהיר יותר מאשר רחוב. היא ריקה מהולכי רגל, אין בה קווי אוטובוס ואף לא קיוסק, כספומט או דוכן עיתונים אחד. השאלה אם היכל התיאטרון הוא זה שיהפוך את התמונה על פיה ו"ייצור באזור מוקד עירוני תוסס", כפי שמאמינים המתכננים, או "יהיה מוקד עלייה לרגל לכולם", כפי שמאמין סמל, היא שאלה פתוחה שנשאלת מאז תחילת תכנון המשכן ותעמוד כעת למבחן.

המשכן לאמנויות הבמה נחשב לבן הטיפוחים של ראש העיר לשעבר שלמה להט. למתכונת הנוכחית של המשכן שתיכנן רכטר קדמה תוכנית להקמת בניין תיאטרון שהכין ב-1970 האדריכל סלו הרשמן. התיאטרון, שנקרא אז "מרכז ריינהרדט", לא נבנה מסיבות שונות, ובמשך שנים שימש רוב השטח מגרש חניה מאולתר. בשנות ה-80 שונתה הפרוגרמה של המרכז מתיאטרון בלבד למשכן לאמנויות הבמה ולבנייה מסחרית. תוכניתו של הרשמן, שנבחרה בתחרות תכנון, בוטלה, ויעקב רכטר, שהיה אחראי לתוכנית בניין עיר (תב"ע) של האזור עוד משנות ה-60, מונה למתכנן המשכן.

מינויו של רכטר, ללא תחרות תכנון, והפיצוי שעיריית תל אביב חויבה לשלם להרשמן - כמיליון שקלים וחצי מקופתה הדלה - עוררו ביקורת קשה בציבור ובקהילת האדריכלים. ותיקים עוד זוכרים את הערב שבו הוצג דגם המשכן לקהל במוזיאון תל אביב ואת הכרזתו של להט שגם בטהובן לא עמד לתחרות. הפרשה היתה רק תחנה אחת בדרך החתחתים שעבר המשכן, שהיתה רצופה האשמות לכאורה על מינהל לא תקין ולוותה בדעת קהל לעגנית ועוינת. ביקורת קשה הוטחה גם בתכנון האורבני ובעיצוב האדריכלי האקלקטי (שלטעמי יש בו דווקא ערבובייה תל-אביבית אותנטית ותיאטרליות משעשעת).

מסיבות שונות - ציבוריות, כלכליות או לאומיות - המשך הבנייה של המשכן הוקפא מיד אחרי שנחנך השלב הראשון. במקום נותר במשך שנים בור גדול וחשוף. לקראת סוף שנות ה-90 קיבל על עצמו מפעל הפיס, במסגרת תמיכתו בפרויקטים בתחום התרבות והאמנות, לממן את המשך הבנייה. המתכונת המקורית של המשכן השתנתה. בין היתר בוטלה התוכנית להקמת אולם לתזמורת קאמרית, נוספו אולמות תיאטרון לפי צורכי התיאטרון הקאמרי, ובמקום החניה התת-קרקעית נבנו מחסני תפאורה. גם הסגנון האדריכלי השתנה ונשזרו בו מוטיווים דה-קונסטרוקטיוויסטיים אופנתיים (או שהיו כאלה בזמן התכנון).

פיחות בגרנדיוזיות

שלא כמו בניין האופרה, הקמת היכל הפיס לא עוררה כל תשומת לב, התנגדות או דיון. אם משום שעל סדר היום הציבורי נמצאים כעת נושאים יותר דחופים, אם משום שהמשכן הוא כבר מעשה מוגמר שנטמע בהוויה העירונית, או אם משום שלתיאטרון - במיוחד לקאמרי - יש דימוי עממי ומודרני יותר בתודעת רוב הציבור מאשר לאופרה שנתפשת כגרנדיוזית ומיושנת.

כך או כך, עם חנוכת היכל הפיס של תיאטרון הקאמרי אי אפשר שלא לשים לב לפיחות בגרנדיוזיות - לכאורה או למעשה - של המשכן הקיים. שמונה שנים בלבד אחרי שנחנך, קפצה עליו זקנה מוקדמת ולא מכובדת. פרטי הבנייה וחומרי הגמר לא עמדו במבחן הזמן. ציפוי האבן שעל החזיתות משחיר, הריצוף בכיכר מוכתם ושחוק, התאורה הכחלחלה - שלעיצובה הוזעק מגרמניה אינגו מאורר, גדול מעצבי התאורה בשנות ה-80 - כבתה מזמן, והערבובייה האדריכלית הפכה מעיקה. היכל הפיס - על צורתו המפורקת, החלשה והבלתי לכידה, והמפגשים שלא תמיד עלו יפה בין החדש לקיים (גגון בטון חדש כמעט שנתקע בקיר זכוכית קיים, וכאילו להכעיס, מסתיר למחצה את ההיכל במבט מהכיכר) - הוא לא המסה הקריטית שתציל את המצב.

חגיגה אופטית

היום תתקיים בהיכל הפיס החדש הצגת ההרצה הראשונה, "אשכבה" של חנוך לוין. באופן סמלי אולי, בהצגת הבכורה של המחזה במארס 1999 נחשף לראשונה דגם התיאטרון לקהל הצופים. עד דצמבר השנה יושלם המעבר של התיאטרון להיכל וההצגות יתקיימו כסדרן. בינתיים, עד שההצגה תתחיל, החוויה החזותית המרתקת ביותר בבניין היא לאו דווקא תיאטרלית ולא אדריכלית, אלא אופטית: קיר הזכוכית המזרחי של ההיכל הופך בשעות אחר הצהריים לקיר מראה שמשתקפים בו, במפתיע, מגדלי עזריאלי ובניין יבמ. המגדלים משתכפלים בקיר המעוגל לעשרות בבואות, משנים כיוון, גודל וצורה ויוצרים חגיגה אופטית מהממת. התופעה לא תוכננה על שולחן השרטוט והתגלתה במקרה. קשה שלא לתהות על הצורך בכל כך הרבה ארכיטקטורה אם אפשר להשיג כל כך הרבה באמצעות האופטיקה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו