בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האשם הלא עיקרי

שבע שנים אחרי רצח ראש הממשלה רבין, מה קרה לאלה שהיו מופקדים על אבטחתו? מראש השב"כ אז, הלא הוא שגריר ישראל בדנמרק, ועד אחרון המאבטחים, שנזרק מהשירות אחרי הרצח, הראה השב"כ שגם הוא יודע לאיית ש"ג

תגובות

"האפשרות שרצח פוליטי עלול להתבצע בארץ נראית היום ריאלית הרבה יותר מבעבר. היריב הפוטנציאלי קיים, אי שם באחד מיישובי אזור יהודה ושומרון (איו"ש), בגוש דן או בניו יורק". כך נאמר בתזכיר שכתב ב-10 ביולי 1995, פחות מארבעה חודשים לפני רצח ראש הממשלה יצחק רבין, חגי טל, ראש ענף המבצעים ביחידה לאבטחת אישים של שירות הביטחון הכללי.

על פי התזכיר, הוויתור העתידי של ממשלת רבין על חלקים מאיו"ש, בשלב הראשון, ואולי על כל השטחים, בשלב ההסדר הסופי, "יהיה זרז לפעולה". הרצח הפוליטי, העריך מחבר התזכיר, יבוצע אם יתקיימו כמה תהליכים: א. אנשי הימין לא יצליחו לסחוף ציבור רחב לתמיכה במאבקם "ושוב נראה אותם אלף איש מפגינים בכל מקום ומקום". ב. התהליך המדיני יימשך. לפיכך המליץ חגי טל על "בחינה והערכה מחדש" של אבטחת האישים. התזכיר הציע בין השאר להדק את הקשר עם קציני הביטחון והנהגים של האישים המאובטחים ולהביא לחקיקה שתאסור הפגנות ליד בית ראש הממשלה וכן הכנסת נשק לאירועים בהשתתפות אישים מאובטחים.

את תזכירו חיבר חגי טל לקראת סיום תפקידו, בסוף יולי 1995, ויציאתו לחופשת לימודים של שנתיים, באוניברסיטת בר אילן. מחליפו בראש ענף מבצעים, ע"א, וראש היחידה לאבטחת אישים, בני להב, קראו את התזכיר וגנזו אותו. אפשר שאילו ניסו לממש חלק מהמלצותיו - את אלה שעסקו בהערכה מחדש ובצורך באיסור של נשיאת נשק בעצרות - היה אפשר למנוע מהרוצח יגאל עמיר להיכנס לאזור ה"סטרילי" ("מסונן" בעגת יחידת האבטחה), זה שהיה אמור להיות מאובטח, ולהסתובב שם בחופשיות, חמוש באקדח (אמנם, אין לדעת אם ניסיונות כאלה היו עולים יפה). מאבטחי השב"כ והשוטרים במקום סברו כי עמיר הוא אחד הנהגים או העוזרים של משתתפי העצרת. כך הוא הצליח להמתין לבואו של יצחק רבין ולירות בו את שלושת הכדורים הקטלניים.

בעקבות רצח רבין ב-4 בנובמבר - בסיום העצרת בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, שכונסה כדי לתמוך במדיניותו, בהסכמי אוסלו ובתהליך השלום עם הפלשתינאים - עבר השב"כ זעזוע וטלטלה קשים. ראש השב"כ, כרמי גילון, מינה למחרת הרצח ועדת בדיקה פנימית. כעבור ארבעה ימים מינתה ממשלת ישראל ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת הסיבות לרצח ראש הממשלה, שבראשה עמד שופט בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר. לפני הוועדה הופיעו עדים רבים ובהם חגי טל. ב-28 במארס 1996 פירסמה הוועדה את מסקנותיה. בעקבות המסקנות התפטרו, פרשו או הועברו מתפקידם כמה מעובדי השב"כ, בכירים וזוטרים כאחד.

תיק יפה

כשנה וחצי לאחר שכתב את תזכירו, לקראת סיום לימודיו ושובו ליחידה לאבטחת אישים, התברר לחגי טל כי נערמו בדרכו קשיים רבים וספק אם יוכל להתמנות לתפקיד בכיר - ראש מחלקת מטה - שהובטח לו לפני שיצא לחופשתו. שכן כמה מאנשי היחידה יצאו נגד המינוי. הם העלו נגד טל כמה טענות שנגעו לכאורה לאופיו ולתפקודו. המרכזית שבהן היתה, שהעיד בוועדת שמגר ולכאורה הוציא בה את דיבתם רעה, בבחינת לא היה נאמן ליחידה.

למרבה ההפתעה, במקום לזרוק את המתלוננים מכל המדרגות, החליטו ראש היחידה, א"ט, וראש האגף לאבטחה, אבי דיכטר (שהחליפו את בני להב, אשר הודח מתפקידו בהמלצת ועדת שמגר, ואת ראש האגף דרור יצחקי שהתפטר) - לבדוק את הטענות. השניים מינו את א"ב, שהיה אז ראש חטיבת ההדרכה בשירות, לבודק בפרשה.

לאחר ששמע את המתלוננים ואת טל, הוציא א"ב מתחת ידיו דין וחשבון שמסקנתו היא כי לא רצוי שחגי טל יתמנה לתפקיד שיועד לו. זאת, אף על פי שלא מצא שום פסול בכישוריו וביכולתו המקצועית ואף ציין בדו"ח שלו כי "הערכות מנהליו הישירים והעקיפים חיוביות ביותר" וכי "תיקו תיק 'יפה' בהחלט". את המלצתו ביסס א"ב, בין השאר, על כך שבעדותו בוועדת שמגר מסר טל גרסה שסתרה את גרסתם של חלק מחבריו ביחידה על נסיבות רצח רבין. במיוחד חרה לחבריו שטל, כלשון הדו"ח של א"ב, "תקף את השיטה והציג את האירוע ככשל נקודתי".

ההמלצה של א"ב היתה בלי ספק מרחיקת לכת וחסרת תקדים בשב"כ. מפקד בלא דופי, עטור שבחים, לא קודם לתפקידו מפני שדיבר אמת בוועדת חקירה ממלכתית ודבריו לא נשאו חן בעיני חבריו.

ראש היחידה א"ט וראש האגף דיכטר קיבלו את המלצת א"ב. הם העבירו את טל לענף גיוס בחטיבת משאבי אנוש. בכך נהג למעשה השב"כ כחברה סגורה שבה שבועת האמונים לחבורה והדבקות בהלכותיה חשובות יותר מההקפדה על ערכים של אמת ויושרה.

אגב, לימים נקלע הבודק א"ב לשוליה של פרשה של חשדות למעשי הונאה ועבירה על טוהר המידות, שעניינה שיגורם של עובדי השירות ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה. על חלקה בפרשה זו הורשעה בבית משפט ראש ענף השכלה בשב"כ, רונית אשכנזי. בעקיפין, על רקע זה, א"ב, שקודם בינתיים לדרגת ראש מטה הדרכה, פרש בשנת 2000 לגמלאות. א"ב סירב להגיב.

כמה חודשים לאחר שהוחלט שלא לשבצו לתפקיד ביחידה לאבטחת אישים, נועד חגי טל לפגישה אישית עם ראש השב"כ, עמי איילון, שלא ידע כלל על מה שאירע. בתום הפגישה הורה איילון לקדם את טל. טל מונה לראש מחלקת מעברי גבול באגף המבצעים ולאחר זמן מה החזיר אותו אבי דיכטר ליחידה לאבטחת אישים, לתפקיד של ראש מחלקת מבצעים.

לפני כשנה וחצי, בסיום תפקידו, פרש טל מהשב"כ - לא בלי שהפרשה תותיר בו צלקות. כיום הוא משמש בתפקיד סמנכ"ל מבצעים בחברת "דרך ארץ", מפעילת כביש האגרה חוצה ישראל. טל סירב להתראיין לכתבה זו ואמר כי אין לו עניין לחטט במשקעי העבר. בדיעבד מודים כיום בשב"כ כי שגו ומצרים על כך.

הפרשן, היועץ וראש המחלקה

המסר הכושל שנושא בחובו המקרה של טל מעורר מחשבות נוגות - ומתעצם עוד אם בוחנים גם מה אירע לכל מי שוועדת שמגר מצאה כי נשא באחריות אישית לכישלון אבטחתו של ראש הממשלה.

בעניין ראש השב"כ אז, כרמי גילון, קבעה ועדת שמגר כי לא מילא את חובתו כנדרש ממנו וכי "במילוי תפקידו לא שקד במידה נדרשת ולא פיקח כנאות על הארגון, ההיערכות, הדריכות, הכוננות והפעולה התקינה של אגף האבטחה בכל הנוגע ליחידה לאבטחת אישים שבו, ובפרט בקשר לאבטחת ראש הממשלה המנוח...". לפיכך סברה הוועדה כי החלטתו של גילון להתפטר מתפקידו תוך כדי עבודתה "משקפת את דעתנו ואיננו רואים צורך בהמלצה נוספת".

לכאורה עשה כרמי גילון את המעשה הראוי כשהחליט להתפטר מתפקידו ואף אמר כי הוא נושא באחריות לכישלון. אבל למעשה, במיוחד בפרספקטיווה של שבע שנים, ברור כי מי שהיה אחראי-העל למחדל הקשה ביותר בתולדות השב"כ לא נענש מבחינה ציבורית. שלושה שבועות לאחר שהתפטר כבר הופיע גילון בדמות פרשן לענייני השב"כ בשידורי החדשות של ערוץ 1. לימים מינה אותו שמעון פרס למנהל מרכז פרס לשלום, ולפני כשנה שלח אותו משרד החוץ, בראשות פרס, לשמש שגריר ישראל בדנמרק. דומה שגילון לא הפנים את חובתו לשאת בתוצאות התרשלותו. בספרו "שב"כ בין הקרעים", שראה אור באפריל 2000, הוא בא חשבון עם ועדת שמגר, הטיח רפש בפקודיו וקבע כי "...ישנם מקרים שבהם האשמה אינה נופלת אך ורק על המפקד. לפעמים גם לש"ג יש אחריות ואשמה. רצח רבין הוא אחד מן המקרים האלה". גילון סירב להגיב לכתבה זו.

גם על ראש אגף האבטחה, דרור יצחקי, קבעה ועדת שמגר כי לא מילא כראוי את תפקידו. אבל יצחקי, בניגוד לאחרים, מיד לאחר הרצח, עוד לפני כינוס הוועדה, הודיע על התפטרותו. הוא פרש מהשב"כ, עם מלוא תנאי הפרישה והזכויות שעמדו לרשותו. מאז מתנזר יצחקי מענייני ציבור ועושה לביתו בעסקים פרטיים.

על בני להב, ראש היחידה לאבטחת אישים, אמרה הוועדה, בין השאר, כי "לא מילא את חובתו", מצאה סתירות בעדותו והמליצה כי "לא ימשיך במילוי תפקידו בשירות הביטחון הכללי". לאחר פיטוריו יצא להב לשלוש שנות לימודים מטעם השב"כ. הלימודים היו במימון השב"כ ובכל אותה עת הוא המשיך לקבל את מלוא שכרו ותנאיו הנלווים, לרבות רכב השירות שעמד לרשותו. לפני כארבע שנים, בתום לימודיו באוניברסיטת חיפה, שבה השלים תואר ראשון ושני, הוא פרש מהשב"כ ופנה לעסקים פרטיים בתעשייה. בני להב אישר את הפרטים בנוגע לנסיבות פרישתו, אך הבהיר כי מאז רצח רבין אין הוא מתראיין בתקשורת וביקש להדגיש כי לעסקיו אין שום קשר לענייני אבטחה. בשב"כ ציינו כי פעלו בדיוק בהתאם להחלטות ועדת שמגר ולא יכלו למנוע מלהב את שהגיע לו כחוק.

את ע"א, ראש ענף המבצעים, זה שנכנס לתפקידו במקומו של חגי טל כשלושה חודשים לפני הרצח, מצאה ועדת שמגר אחראי לליקויים וכשלים רבים, בכל הקשור לסידורי האבטחה של העצרת, אם כי הביאה בחשבון את פרק הזמן הקצר שעשה בתפקיד. הוועדה גם מצאה סתירות בין העדות שמסר לוועדת הבדיקה הפנימית, שמינה השב"כ, לבין גרסתו בפניה. ועדת שמגר המליצה כי הוא "לא ימלא תפקיד פיקודי בשירות הביטחון הכללי וכי ביטול הגבלה זו לא יידון לפני תום ארבע השנים". ע"א עזב את היחידה לאבטחת אישים ונשלח לשמש ראש ענף במינהלת השיקום ואחר כך יצא ללימודים במימון השב"כ. בתקופת לימודיו המשיך לקבל את משכורתו מהשב"כ. הוא למד משפטים ובסיום לימודיו היה לאחד מעוזריו של היועץ המשפטי של השירות, שבתאי זיו. כיום נמנה ע"א עם צוות המשפטנים של הארגון, האמור לפרש למען עובדי השירות את החוק, להנחות אותם בעבודתם ולשמש מצפן משפטי בנתיבי החוק. גם כאן טוענים בשב"כ כי פעלו בדיוק על פי המלצות הוועדה.

עוד עובד של השב"כ, שוועדת שמגר מצאה כי התרשל בתפקידו, היה י"ש, שהיה האחראי לכוח האבטחה בעצרת מטעם היחידה לאבטחת אישים. הוועדה המליצה כי י"ש "לא ימלא תפקיד פיקודי בשירות הביטחון הכללי וכי הנושא לא יידון לפני חלוף שנתיים". זמן קצר לאחר סיום עבודת הוועדה עבד י"ש בענף גיוס ואחר כך עבר למינהלת שיקום סוכנים. משהסתיימה תקופת ההשעיה שלו מהיחידה, שארכה שנתיים, הוצע לו לחזור אליה. אך הוא סירב להצעה והסביר כי אין זה יאה ומוסרי שישמש דוגמה לחניכים צעירים. י"ש העדיף להישאר במינהלת שיקום הסוכנים, שבה הוא משמש כיום בתפקיד של ראש ענף. לשכת ראש השב"כ לא נענתה לבקשה לאפשר לי"ש, כמו לאחרים, להגיב על דברים אלה.

לקידום גם זכה יורם רובין, ראש החוליה הצמודה, המוגדר בתקשורת מאז רצח רבין "שומר ראשו האישי". רובין חזר ליחידה לאבטחת אישים ושימש בה בתפקידים שונים. באחרון שבהם היה סגן ראש מחלקת מבצעים וכיום, במעמד של ראש מחלקה, הוא משמש קצין ביטחון ראשי באחת מנציגויות ישראל. ועדת שמגר לא מצאה דופי בהתנהגותו ולא הסיקה כלפיו שום מסקנות או המלצות. ואולם, האם על פי הערכים שהיחידה לאבטחת אישים חרתה על דגלה במשך 53 שנות קיומה, ואשר לאורם חינכה את אנשיה, ראוי היה שמאבטחו של ראש הממשלה, שהיה עד לרציחתו, ימשיך וימלא תפקידים ביחידה בפרט ובאבטחה בשב"כ בכלל?

למעשה, היחיד שבעניינו הסיק השב"כ את מלוא המסקנות והפעילן לחומרה היה ע', מאבטח צעיר וזוטר. ע' היה אחד מכמה מאבטחים שתפקידם היה לאבטח ולשמור על האזור שליד מדרגות הכניסה והיציאה לעצרת, זה שהיה אמור להיות "סטרילי". אבל ע', במקום לפקוח עין על המקום, העדיף לשבת במכונית הליווי של ראש הממשלה, שחנתה סמוך לאזור. בעדותו בוועדת שמגר טען כי ישב במכונית משום שרצה לשמור על כלי הנשק שאוחסנו בה. אפשר שאילו עמד ליד המדרגות ופעל כנדרש ממנו, היה מצליח להבחין בעמיר ומונע ממנו את הירי. הערכה זו התחזקה בעקבות חקירה מיוחדת של עמיר בידי אנשי יחידת האבטחה, שביקשו לשמוע ממנו לאחר מעצרו את נקודת מבטו על האבטחה וכישלונה באותו לילה. מפקדי היחידה שאלו מה היה מונע בעדו לפעול. עמיר השיב להם כי אם היה ניגש אליו אחד המאבטחים הוא היה עוזב את המקום.

בכל מקרה, כמה חודשים לאחר הרצח הגיעו למסקנה ביחידה לאבטחת אישים, באגף האבטחה ובשב"כ, כי ע' אינו ראוי להימנות עם שורותיהם וסיימו את עבודתו. בכך כמו חיזקו את התחושה שבכל הקשור להפנמת לקחים אישיים, מוסר, אתיקה, נורמות התנהגות, דוגמה אישית ואחריות, השב"כ, כמו מערכות רבות אחרות בישראל, לקה גם הוא, לפחות בנוגע לרצח ראש הממשלה, בתסמונת הש"ג.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו