בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תעלומת ילדי תימן - הסיבוב הבא

ביקורת קטלנית על הוועדה שעסקה בפרשה: שוב מרחו את החקירה. חומר ארכיוני הנוגע לגורל הילדים הושמד לאחר שהוועדה כבר החלה בעבודתה

תגובות
עולים מתימן במעברת בית ליד
סימור קטקוף / לע"מ

שבע שנים ישבה ועדת החקירה הממלכתית לבירור היעלמם של ילדי עולים מתימן ולפני כשנה פירסמה את הדו"ח שלה: שלושה כרכים ובהם 1,500 עמודים בקירוב. זה היה המאמץ הממושך ביותר לבירור הפרשה הכואבת והרודפנית הזאת, אך לא הראשון שבהם: שתי ועדות חקירה קודמות עסקו בכך. המדובר ביותר מאלף תינוקות לפחות, אשר לדברי הוריהם נלקחו מהם בראשית שנות החמישים, הועברו לבתי ילדים ולבתי חולים ומאז נעלמו עקבותיהם; ההורים חושדים שילדיהם נגנבו ונמסרו לאימוץ, בארץ ובארצות הברית. רוב ההורים נמנים עם 50 אלף היהודים שבאו לישראל מתימן; בתולדות העליות לארץ ישראל אין סיפור טרגי יותר ומקומם יותר מזה.

אין ספק שההורים איבדו את ילדיהם; אין ראיה לכך שרוב הילדים אכן נמסרו לאימוץ: קרוב לוודאי שרובם מתו ונקברו, בלי שהוריהם קיבלו הודעות על מותם ועל מקום קבורתם. כל זה קרה על רקע הבלגן ששרר במחנות האוהלים ששיכנו את העולים ועל רקע יחס מפלה כלפי עולים מתימן מצד הממסד, שהיה מאויש באותם ימים בעיקר ביוצאי אירופה. במקרים רבים הועברו גופות הילדים לניתוח שלאחר המוות, בלי שהדבר נמסר להורים. באותם ימים החוק איפשר זאת. רוב ההורים היו אנשים דתיים וקרוב לוודאי שהיו מתנגדים לניתוחים כאלה, אילו נשאלו. ייתכן שזה הסוד העיקרי אשר הוסתר מההורים.

ועדת החקירה בראשותו של השופט יהודה כהן, ואחר כך יעקב קדמי (וכן השופטת בדימוס דליה קובל והאלוף בדימוס, יליד תימן, דוד מימון), קבעה נחרצות שלא היתה מזימה ממסדית כוללת לחטיפת הילדים. עם פרסום הדו"ח, לפני כשנה, ירד הסיפור מעל סדר היום הציבורי. אך קריאה קפדנית של הדו"ח בעיניו של משפטן מקצועי, עורך הדין בועז סנג'רו, הניבה בימים אלה מאמר ביקורת חריף ביותר, שתמציתו: דו"ח הוועדה "סלחני באופן קיצוני" כלפי הממסד הקולט. חברי הוועדה הזניחו את הגורם החשוב ביותר בחקירות מסוג זה: גורם החשד. הם לא חשדו כלל שהילדים אכן נלקחו מהוריהם בזדון, כי אם עשו הכל כדי להפריך את החשד הזה. סנג'רו קובע על כן שהדו"ח משקף רק "מראית עין" של טיפול. בתוך כך הזניחה הוועדה את התפקיד העיקרי שהטיל עליה החוק: לחקור. סנג'רו הוא מרצה במכללה האקדמית למשפטים ברמת גן ומאמרו מתפרסם בכתב העת "תיאוריה וביקורת". זה מאמר מנומק היטב ועל כן מטריד מאוד.

הוועדה הגיעה למסקנה שרוב הילדים האבודים חלו, נלקחו לבתי חולים, מתו והובאו לקבורה. בתוך כך היא הרבתה להסתמך על רישומים רשמיים ויצאה מתוך הנחה שרישומים אלה נכונים ותקינים. במקרים רבים התיעוד מראה לכאורה שהילדים לא מתו ואז קבעה הוועדה שהרישומים אינם מסודרים. לא ברור מדוע רישומים המעידים שהילדים מתו אמינים יותר מרישומים המעלים שהילדים בחיים. לא ברור גם מדוע בכלל יש לסמוך על רישומים אלה, שהרי מי שיכול היה לארגן את חטיפת הילדים יכול היה גם לזייף רישומים. הוועדה לא טיפלה בהיבט הזה.

במקרים רבים קבעה הוועדה שהילד מת ונקבר, אך קברו לא אותר. סנג'רו: "האומנם אימות הקבורה לחוד והיכולת לאתר את מקום הקבורה לחוד?" במקרה אחד הסתמכה הוועדה על רישום של בית החולים רמב"ם בחיפה ולפיו תינוקת מסוימת "נפטרה ונקברה". התעודה חתומה בידי רופא ולדברי הוועדה "אין שמץ של ראיה המכרסמת באמינות תוכנה". סנג'רו: "מה לרופא בבית הקברות?" הרופא שחתם על התעודה יכול היה להניח שהילדה נקברה, אך אינו יכול לדעת זאת בוודאות. הוועדה לא בדקה כלל את החשד שגם רופאים היו מעורבים בהעלמת ילדים. יומני קבורה רבים לא נמצאו, במקרים אחדים השתמשה הוועדה ביומני קבורה משוחזרים. סנג'רו: "כיצד נעלמו יומני הקבורה המקוריים? האם הושמדו? מתי? מי השמידם? מדוע בכלל שוחזרו יומני הקבורה? מתי? בידי מי?" בדו"ח הוועדה אין תשובה לשאלות אלה.

הוועדה פנתה אל משרד הרווחה בבקשה לספק לה חומר הנוגע לאימוצים, אך במשרד לא סיפקו לה את כל החומר הרלוונטי השמור אצלם. הוועדה קבעה כי "לא נותר לה אלא להצטער על כך", כמו לא ידעו שלושת השופטים בדימוס, שהיו חברים בוועדה, שעל פי החוק הם יכולים לכפות על המשרד לספק להם את החומר שנדרש להם. בדו"ח הוועדה נאמר כי "למרבה הצער ומחמת תקלה מינהלית כלשהי" השמיד בית החולים הלל יפה את רישומי בית היולדות שלו, וזאת אף על פי שוועדת החקירה עצמה ביקשה בפירוש לשמור על הרישומים האלה. סנג'רו: "גם במקרה זה, כשהחומר מושמד 'תחת לאפה' של הוועדה, עדיין אין היא מוצאת לנכון לחקור מי בדיוק השמיד ומדוע". באורח דומה הושמדו תיקים שהיו שמורים בארכיון הסוכנות בצריפין "מחמת טעות מינהלית ככל הנראה", כדברי הוועדה, וגם זאת לאחר שהוועדה כבר פתחה בעבודתה.

בשנתיים הראשונות לעבודתה הפעילה הוועדה רק חוקר אחד ובשנים הבאות - שלושה, וזאת כדי לגלות מה קרה ליותר מאלף תינוקות, מזוהים בשמותיהם. על פי החוק, הוועדה היתה יכולה להעסיק צוות חוקרים גדול יותר. במקום זאת ציפתה הוועדה שהמשפחות יספקו לה ראיות להוכחת חשדן. כדי לבדוק אם הקברים אכן מכילים את עצמות הילדים הרשומים בספרי הקבורה - מן הראוי היה לבצע מספר ניכר של בדיקות דנ"א. הוועדה לא עשתה זאת, לדבריה כי בדיקות כאלה, הנעשות באנגליה, מחייבות זמן רב. סנג'רו: "אפשר היה לפנות למכונים נוספים ברחבי העולם ולא ברור החיפזון לסיים את החקירה, וזאת כיובל שנים לאחר תחילת הפרשה". הוועדה העירה ש"גופי המודיעין הממלכתיים" לא חקרו את היעלמות הילדים, אך אינה שואלת מדוע, בעצם, לא עשו זאת. סנג'רו מזכיר בהקשר זה את מאמצי השב"כ לגלות את הילד יוסל'ה שוחמכר, שנחטף בידי סבו ונמצא לאחר מבצע חקירה חובק עולם. יוסל'ה חי וקיים; הילדים שנחטפו על פי החשד ונמסרו לאימוץ לא התייצבו עד כה לפני הציבור, על אף הפרסום הנרחב של החקירה והפרשה. אולי זו הראיה המשכנעת ביותר לכך שאין הם בין החיים.

הוועדה קבעה כי היו ילדים שאכן נמסרו לאימוץ, לאחר שנלקחו מהוריהם והועברו לבתי ילדים ולבתי חולים, בלי שהוריהם נשאלו על כך. הוועדה הקפידה לקבוע שלא היה זה מבצע מאורגן, כי אם "מסירה מזדמנת לאימוץ". סנג'רו: "מן הראוי לזכור כי אין מדובר במסירה מזדמנת של כלבים נטושים על ידי אגודת צער בעלי חיים, אלא במסירת ילדים שלא בהסכמת הוריהם, ובלי שנעשה מאמץ רציני לאתר את ההורים, שזהותם היתה ידועה". הוועדה גם נזפה בהורי הילדים על שלא הקפידו לשמור על קשר אתם, לאחר שנלקחו מהם והועברו לבתי חולים. בכך כמו הטילה את האשמה על הקורבן. סנג'רו: "האפשרות שאם שנשאה את תינוקה ברחמה תשעה ירחים, ונשאה אותו על כפיים בתימן במסע רגלי מפרך בדרכה לישראל, תנטוש אותו בארץ הקודש בבית תינוקות או בבית חולים, היא כל כך בלתי מתקבלת על הדעת, עד כי מי שמוסר את תינוקה לאימוץ בלי לאתר אותה ולברר מה רצונה הוא פושע (...) נניח אפילו שחטיפות פרטיות שאותן איפשרו (בפועל) הרשויות נעשו 'אך ורק' תוך ניצול מצבים של קשר רופף בין ההורים לתינוקות. הרי גם אז קיימת במשפט הפלילי אחריות המבוססת לא על 'כוונה' (הנדרשת בחטיפה ממסדית) אלא על 'אדישות', 'קלות דעת', 'עצימת עיניים', או 'רשלנות' בלבד (...) מעבר לאחריות הפלילית - לאן נעלמו האחריות המינהלית והאחריות המוסרית?"

כ-70 ילדים לא הצליחה הוועדה לאתר, לא בספרי הקבורה ולא בספרי האימוץ: מספר לא קטן.

הוועדה מייחסת את מה שקרה לגורמים מופשטים כגון "אי קביעת נהלים" או "העדרו של מוסד מרכזי לדיווח". בדו"ח כולו לא מוזכר שום אדם אחד הנושא באחריות למה שקרה. הוועדה גם לא שיגרה מכתבי אזהרה לאיש. לעומת זאת, נזפה במחבריהם של כמה ספרים שעיוותו לדעתה את תיאור הפרשה. סנג'רו מעלה שורה של שאלות על עבודת הוועדה, קשריה עם משרדי הממשלה ועוד. הוא מציע למקם את עבודתה במכלול היחסים בין אשכנזים למזרחים וביחסה של החברה הישראלית לחקר עברה. מסקנתו המעשית היא שהפרשה צריכה חקירה נוספת. הנה נושא טוב לדוקטורט; באוניברסיטה העברית יש מי שעוסק בכך.

*

כתב העת "תיאוריה וביקורת", המפרסם את מאמרו של סנג'רו, מקפיד על סדר יום פוסט מודרניסטי ופוסט ציוני משלו, המתבטא בין היתר בלשון משלו, לעתים אקסצנטרית וקשה להבנה. מאמרו של סנג'רו מלווה בהערת נזיפה מטעם העורך וזו לשונה: "המחבר משתמש במאמר באופן עקבי במונחים 'עלייה' ו'עולים חדשים', למרות בקשת המערכת להמירם במונחים הנייטרליים יותר 'הגירה' ו'מהגרים'".

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו