בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שמונה ימים של ביל אוונס

תגובות

"Consecration" - ביל אוונס. מיילסטון, יבוא: הד ארצי

"Alone" - ביל אוונס. Verve, יבוא: הליקון

ביל אוונס מת ב-15 בספטמבר 1980, והוא בן 51. זמן קצר לפני מותו, בין 31 באוגוסט ל-7 בספטמבר, הופיע אוונס במועדון קיסטון קורנר בסן פרנסיסקו. שמונת ימי ההופעות הללו מתועדים במלואם בשמונה הדיסקים המרכיבים את הקופסה "Consecration". לצד אוונס מנגנים מארק ג'ונסון (בס) וג'ו לה ברברה (תופים).

אוונס היה אחד מגדולי הפסנתרנים בתולדות הג'ז. האיכות הלירית של נגינתו, הפואטיות המלודית והעידון הקצבי שבו את המאזין בעולם מוסיקלי בעל חותם סגנוני מובהק. השפעתו של אוונס על הפסנתרנים שבאו אחריו היא עצומה, במיוחד בפורמט הטריו. השלישייה של אוונס עם סקוט לה פארו (בס) ופול מושיאן (תופים) נחשבת עד היום לאחת החשובות והחדשניות בג'ז. מותו של לה פארו בתאונה קטע את ההצלחה, ורק בשנים האחרונות לחייו הצליח אוונס לגבש טריו שיהיה בעל איכויות דומות. אתו הוא מקליט כאן.

לג'ונסון, בדומה ללה פארו, היתה הבנה אינטואיטיווית לצורת החשיבה של אוונס. בין שהציע קונטרפונקט מושלם לפראזות הפסנתר ובין שבנגינתו היה הדהוד שלהן, נגינתו של ג'ונסון היתה חסכנית ואפקטיווית, והוסיפה רבדים לעושר ההרמוני ולדמיון המלודי ששפעו מהקלידים של אוונס בזרם בלתי פוסק. לה ברברה, אולי קצת פחות דומיננטי ממושיאן, ידע להפיק עוצמה קצבית מתיפוף מינורי, וגם כאשר ניגן ממש ברקע תרם ממד חשוב ביותר למורכבות של השלישייה.

מבחינת הרפרטואר יש דמיון רב בין ימי ההופעות, ומספר לא מבוטל של קטעים חוזרים בכולם. אבל בשאלה המתבקשת אם יש הצדקה לקנות את הקופסה, יש להוסיף לשיקול הכלכלי שיקול רגשי. מבחינה מוסיקלית נגינת הטריו מזוקקת, נפלאה; והידיעה שאלה הם ימיו האחרונים של אוונס מוסיפה למידת ההתרגשות. יותר משמתחשק להשוות בין הקטעים, שזוכים בווריאציות מגוונות, ההנאה האמיתית היא לבחור בכל פעם יום אחר ופשוט לצלול לתוך המוסיקה. תחושת ההופעה החיה שהשתמרה היטב בהקלטות המשובחות מוסיפה אף היא להנאה הבלתי אמצעית ולרושם האסתטי העמוק של הנגינה.

דיסק חשוב אחר של אוונס מודפס בימים אלה כחלק מסדרת "מאסטר אדישן". "Alone" הוקלט בשנת 1968 וכשמו כן הוא, דיסק סולו. אם קודם צוינה חשיבותה של עבודת הטריו של אוונס, נדמה כי עוצמת נגינתו הסולנית מבצרת את מעמדו כפסנתרן גדול. נגינתו של אוונס עשירה ומורכבת, עמוקה ומטלטלת, והיא מזכה אותו גם היום בחמשת הכוכבים שהעניק "דאון ביט" לתקליט כשיצא. הנאה מהמעלה הראשונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו