בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נקודה אדומה

תגובות

"השיבה מהודו". בימוי: מנחם גולן; תסריט: מנחם גולן וחנן פלד, על פי ספר מאת א"ב יהושע; צילום: עופר ינוב; מוסיקה: דובי זלצר; שחקנים: אקי אבני, ריקי גל, אסי דיין, אורלי פרל, דנה פרנס, אלכס פלג, יהודה עפרוני

ההבדלים בין תרבות גבוהה לנמוכה מעולם לא הפריעו למנחם גולן. לפני כ-20, כשסיפר במסיבת עיתונאים על תוכניותיו העתידיות, הוא הודיע בין השאר כי בכוונתו להפיק ולביים כמה עיבודים מהספרות, ובהם "החטא ועונשו" ו"קופיקו". ככה, ביחד, במשפט אחד.

רק לפני כשנתיים מימש גולן את תוכניתו ליצור סרט לפי הרומן של דוסטויבסקי. הסרט, שבו מופיעים ונסה רדגרייב וג'ון הארט, לא נחשף עד כה בישראל. על "קופיקו" הוא פסח בינתיים, אך רומן אחר נפל בידיו - "השיבה מהודו" של א"ב יהושע - והתוצאה אומללה.

דעתי היתה חצויה כאשר הוחלט לפני שנים אחדות להעניק לגולן את פרס ישראל הראשון בתחום הקולנוע (עם דוד פרלוב). מצד אחד, גולן אינו במאי בעל שאר רוח או חזון. הוא ביים סרטים רבים בישראל ובחו"ל מאז סרטו הראשון כבמאי, "אלדורדו" ב-1963, ורק מעטים מהם סבירים. מצד שני, אין להכחיש את ההשפעה שהיתה לו כמפיק וכבמאי על התפתחות הקולנוע הישראלי. אפשר אמנם להתווכח אם ההשפעה הזאת היתה חיובית או הרסנית (אני נוטה להאמין שהממד ההרסני גבר על החיובי), אבל אי אפשר לכפור בתפקידה בעיצוב תולדות הקולנוע הישראלי - תפקיד שראוי להכרה.

שתי קביעות מאפיינות את הדיון בקריירה של גולן: הוא מקצוען וכישוריו כמפיק עולים על כישוריו כבמאי. גם כאשר הוא מביים את אחד מסרטיו הזניחים ביותר, זהו עדיין סרט שלפחות נראה כמו מוצר שעשוי במקצועיות. עיון במכלול היצירה שלו מגלה ששתי הקביעות הללו הן מיתוסים בלבד. הקריירה של גולן כמפיק, גם בשיאה ההוליוודי - כשניהל עם יורם גלובוס את חברת "קנון", ועבד עם כוכבים כמו סילווסטר סטאלון וג'ולי אנדרוז ובמאים כמו רוברט אלטמן וז'אן לוק גודאר - רצופה בטעויות בשיקול דעת שמוטטו פעם אחר פעם את האימפריה שביקש להקים.

כאשר בודקים את סרטיו של גולן כבמאי, מגלים שהעשייה שלהם לרוב מרושלת ולקויה. גולן אינו יודע לספר סיפור ולעצב דמויות בעלות עומק. אין לו רגישות לשפה, ומבחינה חזותית סרטיו "מתחברים" אמנם - כלומר, מורכבים מרצף של שוטים שיוצרים אשליה שהיצירה פועלת לפי החוקיות הקולנועית המקובלת - אבל הרצף הזה נדמה לרוב מקרי, ובעיקר אינו מבטא תפישת עולם יצירתית שמודעת ליעדיה.

כאשר דנים בקריירה של גולן, מציינים בדרך כלל שמכלול היצירה שלו כבמאי כולל בכל זאת כמה סרטים שראויים לצפייה חוזרת. מזכירים את "פורטונה" מ-1966, טוענים של"קזבלן" מ-1973 היתה אנרגיה משעשעת, ומציינים ש"מבצע יהונתן" מ-1977 היה סרט פעולה בעל ממדים דרמטיים אנושיים בסיסיים. אבל אם "פורטונה", "קזבלן" ו"מבצע יהונתן" הם אמנם שיאיה של הקריירה של גולן כבמאי, הרי המצב עגום למדי.

כל מגרעותיו של גולן כמפיק וכבמאי באות לביטוי קיצוני ב"השיבה מהודו". יותר מכל עולה בזמן הצפייה ההרגשה שלגולן אין מושג על מה מספר הספר של יהושע. ספרו של יהושע עוסק ב"דברים הגדולים בחיים": לידה ומוות, גאולה ואובדן, אמונה וחידלון ערכי, תשוקה גדולה ובצדה קלות דעת רגשית. אבל כל אחד מהמושגים האלה גדול על גולן, והוא לא יודע כיצד לטפל בהם. לכן, הוא מתמקד רק בעלילת הספר ומציג אותה ללא כל פרשנות. התוצאה נטולת היגיון ומשמעות.

קשה להבין מה קורה בסרט. אקי אבני מגלם בו את הד"ר בן רובין, שנוסע להודו עם המעביד שלו, אייב לזר (אסי דיין) ואשתו דורי (ריקי גל) כדי להחזיר משם את בתם עינת (אורלי פרל), שחלתה בצהבת זיהומית. בהודו מתפתח רומן בין בן (שגולן מתעקש, באחד השוטים המוקדמים, להראות לנו שהוא נוהג לישון בעירום מלא) לדורי (שכניסתה הראשונה לסרט היא בנוסח כוכבות העבר של הוליווד, שזוכה לפארודיה מוצלחת ב"8 נשים" של פרנסואה אוזון שמוקרן כעת בישראל; אלא שגולן עושה זאת ברצינות מוחלטת).

היחסים בין בן לדורי מתהדקים באחת הסצינות האבסורדיות ביותר בסרט. אייב נאלץ לחזור לישראל, ומשאיר בהודו את בן ודורי כדי לטפל בעינת, שעדיין חולה מאוד. השניים משכנים אותה במלון ויוצאים לבלות בעיר, כאילו שום דאגה אינה מעיבה על שהותם. דורי, שהתנהגותה האמהית לאורך הסרט תמוהה בלשון המעטה (דאגתה לבתה מסתכמת לרוב בשאלה "מה קורה לה?"), עטופה בסארי שהספיקה לרכוש, שערה מקושט בפרחים ונקודה אדומה מעטרת את מצחה. הבילוי מוביל את השניים לאחת מסצינות המין המביכות בסרט, ומשם בחיתוך פתאומי ביותר בחזרה לישראל (העריכה של הסרט משונה מאוד. סביר להניח שזו אינה אשמת העורכת, טובה אשר, שנאלצה להוציא את המיטב ממה שהיה בידה).

וזה עוד כלום לעומת מה שקורה אחרי השיבה מהודו. דורי מתנכרת לבן, שפיתח משום מה אובססיה כלפיה (בסצינה מופלאה, שמתרחשת במשרד עורכי הדין שלה, ומעידה על העילגות הלשונית של הסרט, היא קוראת לו למצוא בחורה צעירה ולהקים בית כי זו דרכו של העולם). במהירות מסחררת מתפתח רומן בין בן למיכאלה (דנה פרנס), חברתה הטובה של עינת, והשניים עוברים לגור יחד, אבל היחסים ביניהם מתערערים אחרי שאייב מת מהתקף לב. בן, שהמשיך במקביל להתראות עם דורי (שלמרות הכרזותיה אינה מצליחה להשתחרר מקסמיו), נקלע למשבר נפשי, שבו הוא מזדהה יותר ויותר עם בעלה המת של אהובתו. הוא גם חושש מאוד מהצפוי לדורי אחרי מות בעלה.

בעוד אחד משיאי האבסורד בסרט בן מצדיק את התנהגותו כשהוא אומר למיכאלה שהוא חייב לדאוג לדורי מכיוון שאין מי שיטפל בה. בהיפוך על האמירה שאלמנות נותרות לפעמים אבודות מכיוון שמעולם לא מילאו המחאה בעצמן, מכריז בן שאין לו מושג מה יקרה כעת לדורי משום שאינה יודעת אפילו איך להפעיל מכונת כביסה. האם אנחנו אמורים להסיק מזה שבביתם של אייב ודורי האמידים, הבעל הפעיל את המכשירים החשמליים?

ואם כל זה אינו מספיק, הרי עינת מגלה את דבר הרומן בין אמה לבן (בסצינה שמתרחשת, אם הבנתי נכון, בלילה שאחרי מות אביה; היא פורצת לחדר המיטות של אמה, מגלה את בן ודורי יחד, וזועקת: "אתה לובש את החלוק של אבא שלי!"). מיכאלה נכנסת להריון, דורי חוזרת להודו, בן נודד לשם בעקבותיה, ומכיוון שאינו מוצא אותה הוא נהפך לתקופה קצרה לנזיר בודהיסטי מגולח ראש. האם א"ב יהושע ידע שזה הסיפור שהוא בחר לספר לנו?

אפשר להמשיך ולמנות את שיאי האבסורד שבסרט, אבל אין טעם. "השיבה מהודו" הוא מסוג הסרטים שאפשר היה להשתעשע מהם בניגוד לכוונותיהם הרציניות של יוצריהם (כמו "פיתוי" של ערן ריקליס, לפי ספרו של רם אורן, שהוקרן בישראל באחרונה) לולא היה בו משהו עצוב מאוד. נדמה שגולן איבד את מעט הכישורים שהיו לו, והדבר בא לביטוי גם באופן שבו הוא מצלם את הסצינות ומדריך את השחקנים. כדאי לומר כמה שפחות על הופעתם של אקי אבני וריקי גל, כדי לעשות עמם מעט חסד. רק אסי דיין מחדיר לסרט מעט אמינות הודות למיומנות הנטורליסטית שלו כשחקן. במלים אחרות, עדיף היה שמסעו הקולנועי של "השיבה מהודו" היה נקטע לפני שיצא לדרך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו