טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הוא לא אדון הוא גברת

הגביע והלהב

תגובות

ריאן אייזלר. תירגמה מאנגלית: תמר אורן. הוצאת גל, 386 עמ', 88 שקלים

לוויכוח על קיומו של אלוהים הצטרפה, בעיקר בשליש האחרון של המאה העשרים, אסכולה חדשה. היא מיוצגת במחקרים הטוענים שאלוהים הוא בכלל לא אדון אלא גברת. אחד מהבולטים שבהם הוא מחקרה של חוקרת תולדות האמנות מרלין סטון "כשאלוהים היה אשה" (1976), הטוענת כי בני האדם בעולם הקדום סגדו לאלה.

11 שנה מאוחר יותר מתייחסת לדבר ד"ר ריאן אייזלר כאל מובן מאליו. במבוא ל"הגביע והלהב" היא כותבת: "ההנחה כי התיאור הקדום ביותר של הכוח האלוהי בדמות אדם יהיה תיאור של אשה דווקא, ולא של גבר, היא הגיונית ביותר... אבותינו הקדומים הבחינו מן הסתם שהחיים בוקעים מגופה של האשה. היה זה אך טבעי שידמו את היקום כאם מעניקה כל...". (עמ' 5).

אייזלר מייצגת תפיסה מהפכנית. יש קשר הדוק, היא טוענת, בין פולחן האלה לבין המעמד הבכיר שהיה לאשה על פני הגבר, במשפחה ובמערכת החברתית, בתקופה הפרהיסטורית. בזכות ההיבט הפמיניסטי שלה זכה מחקרה לתגובת שרשרת. ברחבי העולם, כולל בישראל, קמו בהשראת ספרה סדנאות ומעגלי נשים שעוסקים בחיבור מחדש של האשה שמחפשת את עצמה עם האלה שבתוכה ועם עוצמתה הפנימית והקדומה.

אייזלר שונה בגישתה לחקר העבר גם בכך שאינה ארכיאולוגית או היסטוריונית. אין לה עניין בוויכוח פילוסופי או מטאפיסי בשאלת קיומו של אלוהים. העבר קשור לעיסוקה כעתידנית. אייזלר, בעברה מעין שולמית אלוני אמריקאית, היא סוציולוגית ומשפטנית במקצועה וממקימות מרכז הנשים בלוס אנג'לס. בשנות השישים נאבקה למען זכויות האזרח והנשים ופיתחה הסכמי נישואין שוויוניים. בשנות השבעים שינתה כיוון. היא צפתה בדאגה באלימות בתוך המשפחה, במלחמות, בהרס הסביבה, ומתוך חשש שהעולם נמצא על מסלול שמוליך אותו לשואה, החלה לברר איזה סוג של טרנספורמציה נדרשת החברה האנושית לעבור כדי לשרוד.

עד אמצע שנות התשעים התמחתה אייזלר בהיסטוריה, ארכיאולוגיה, אנתרופולוגיה, כלכלה, מדעי המדינה, לימודי מגדר, לימודי כאוס ותיאוריות של מערכות. הידע הבין-תחומי שרכשה בתחום ההיסטוריה השתלב עם מאבקה באפליית הנשים ובאי-שוויון במעמד האשה בתוך המשפחה. כך עלה בה הרעיון לבחון את האבולוציה התרבותית מתקופת הפרהיסטוריה ועד ימינו אלה לאור מערכות היחסים בין גברים ונשים.

אייזלר מסתייעת בעבודתה במהפך שהתחולל בחקר הפרהיסטוריה בשלושת העשורים האחרונים של המאה העשרים. בניגוד למה שרובנו למדנו בבתי הספר, האשה - ולא הגבר - היא שעמדה במרכז החברה המיושבת הקדומה. החברה הקדומה התבססה על עבודת אדמה ולא על ציד. ממצאים שנחשבו בעבר ככלי ציד קדמוניים התבררו ככלי תפירה ואריגה. תיקי בד שארכיאולוגים חשבו כי הם אשפות חצים היו סלים לנשיאת ילדים, והדמות המיתולוגית כמעט של הגבר הצייד התחלפה בדמותה של האשה המלקטת (עמ' 100). המהפך נגע גם לאבחון פסלוני נשים שופעות חזה, שנתגלו באלפיהם. במסגרת המוסכמה הארכיאולוגית הם נקראו "פסלוני ונוס". אייזלר קובעת כי זו היתה החשיבה הסטריאוטיפית של הארכיאולוגיה. על פיה, העולם הקדום היה שקוע באורגיות ובזנות. אייזלר מצטטת מחקרים חדשים הקובעים כי הפסלונים קשורים לפולחן קדום, שבו לכוחותיה של האשה להעניק חיים נודע תפקיד מרכזי. היום זו הגישה הרווחת במחקר הפרהיסטוריה.

אייזלר שואלת מה קרה לפולחן האלה, מדוע נעלמה, והאם יש קשר בין היעלמה לדיכוי הנשים בידי הגברים במשך אלפי שנים? בחיפושיה אחר תשובה סרקה את סיפורי המיתולוגיה היוונית, את סיפורי התנ"ך וספרות סינית קדומה, ומצאה שיש נקודת מוצא משותפת לכולם: בכולם יש שרידי עדויות לתקופה, בעבר הרחוק, שבה גבר ואשה חיו בהרמוניה זה עם זה ועם הטבע. תקופה זו הסתיימה, טוענת אייזלר, משום שלאשה עשו רצח אופי. הנשים, מחצית האנושות, שפעם היו במעמד שווה לגבר, הודחו ממעמדן. זו הטרגדיה של האנושות. לקיומו של עידן ההרמוניה רומז אייסכילוס ב"אורסטיאה" שלו. אורסטס עומד למשפט על רצח אמו. האלים נחלצים להגנתו. אפולו אומר: ילדים אינם קשורים לאמותיהם בקשר דם, ואתנה, אלת החוכמה, אומרת: "אין בשום מקום אם אשר ילדה אותי... אני תמיד תומכת בכל לבי בגבר ומצדדת בכל מאודי באבי". המקהלה, המייצגת את געגועי בני האדם לעבר הרחוק, זועקת בזוועה "אלי הדור הצעיר, אתם רומסים את חוקי הזמן הקדום, קורעים אותו מידי". אתנה מכריעה בדין. אורסטס זוכה במחילה על רצח אמו.

האסון שהמקהלה בטרגדיה היוונית מקוננת עליו, כותבת אייזלר, משקף את העימות בין התרבות המטריארכלית לתרבות הפטריארכלית, ולמעשה את המעבר מחברה של שוויון בין גבר לאשה לחברה שהגבר בה שולט באשה. האירוע הזה התרחש בין האלף השביעי לאלף החמישי לפנה"ס. שבטים נודדים, שהתגוררו באזורי השוליים של כדור הארץ, נדחקו בגלל תנאי אקלים ומלחמות על שטחי מרעה, ופלשו בכוח לאזורים המיושבים במערב. הפלישה מערבה חוללה את ההתנגשות התרבותית בין שתי מערכות חברתיות שונות, התנגשות שאת מחירה משלמת האנושות עד עצם היום הזה. העימות התרחש בין חברה חקלאית שחייתה על גדות הנהרות הגדולים בתנאי אקלים נוחים ואנשיה סגדו לאלה-האם מצד אחד, לבין חברת הנוודים מגדלי הצאן, שסגדה לאל יחיד ממין זכר, מצד שני. גם הסדר ההייררכי בשתי החברות היה שונה. בראש החברה החקלאית עמדו נשים. בראש שבטי הנוודים עמדו הגברים.

לחברות החקלאיות לא היה כל סיכוי מול פלישת הנוודים. פולחן האלה היה מבוסס על הרמוניה ועל שלום. ישוביהם לא היו מבוצרים. את כל מרצם השקיעו במשפחה. מאחר שלא פיתחו אמצעי לחימה, את כל כישוריהם וכוח היצירה שלהם השקיעו בפיסול ובציור. הממצאים הארכיאולוגיים מלמדים על רמה אמנותית ותרבותית גבוהה.

בין השבטים הנודדים היו גם העברים; ולאייזלר, בת למשפחה יהודית מווינה שברחה מאימי הנאצים לארה"ב, דעה לא מחמיאה על יחסו לנשים של העם שהביא לעולם את האמונה באל אחד. לוט, הצדיק מסדום, מוכן להפקיר את בנותיו הבתולות בידי זרים ובלבד שיינצל (בראשית י"ט). על פרשת פילגש בגבעה (שופטים פרק י"ט), האונס הקבוצתי הראשון שמסתיים ברציחת האשה-הקורבן, אומרת אייזלר: "בשום מקום בסיפור האכזרי... אין שמץ חמלה, ודאי שלא תרעומת מוסרית או הבעת זעזוע... וכל זאת בספר מלא וגדוש באין-ספור צווים ואיסורים המגדירים מה טוב ומהו רע מבחינה מוסרית וחוקית" (עמ' 140).

ואולם הסיפור שעיצב את התודעה העולמית ביחס למעמדה הנחות של האשה הוא תיאור היווצרות האדם והאשה וסיפור גן עדן המופיעים בספר בראשית. בבתי הספר מלמדים כי האשה נוצרה מצלעו של אדם (בראשית פרק ב', כ"א). אלא שבספר בראשית יש גרסה קודמת שאותה אין מלמדים, והיא מתוארת כך: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית פרק א', כ"ז). לתיאור הזה כמה היבטים. הכוח העליון, האלוהים, הוא דו-מיני. אין לו משא ומתן מוקדם עם האדם. הוא בורא את האיש והאשה שווים בצלמו. בפרק א' הוא אלוהים ואילו בפרק ב' הוא יהווה, הכוח העליון המיוחד לעברים. במסורת היהודית (התלמוד והקבלה) נתנו לסתירות הסברים מיסטיים ומטאפיסיים. לאייזלר דעה חד-משמעית. סיפורי בראשית הם ביטוי לשינוי במבנה המשפחה הבסיסי שהתרחש בעקבות ניצחון הנוודים על עובדי האדמה, ותפיסת העולם שהתהפכה - ניצחון האמונה באל אחד ממין זכר ותבוסת האמונה בכוח עליון נקבי - היא בעיני אייזלר השתקפות המציאות החברתית החדשה של עליונות הגבר על האשה. את שלילת זכויות האשה היה צריך לתמוך בכוח עליון למען יראו וייראו. על הבדלי הגרסאות בספר בראשית היא כותבת: "ניכר בעליל כי הסתירות הן שרידים של הקונפליקט שטרם יושב בין המציאות הישנה שהשתמרה בתרבות העם לבין המציאויות החדשות שמעמד הכוהנים ניסה לכפות על העם" (עמ' 124).

על בסיס השינוי הזה מבחינה אייזלר במחקרה בין המודל החברתי העתיק של שותפות ושוויון בין שני המינים לבין מודל של שליטה, תוצר האמונה המונותאיסטית. הבחנה זו מגולמת בשם ספרה. הגביע מסמל את האשה ואת פולחן האלה. הלהב מייצג את המלחמה, את הגבר ואת פולחן האל ממין זכר. והבשורה של אייזלר היא ששיבה למודל החברתי העתיק, של אהבה על בסיס של שוויון מוחלט בין המינים, תציל את העולם מהתרסקות.

ה"גביע והלהב" הוא ספר שובר מוסכמות ופוקח עיניים. על בסיס הגישה שמציעה אייזלר מתבהרים לפתע דברים רבים: למשל, מדוע היהדות עומדת על כך שתולדות העולם מתחילות לפני כ-5,700 שנה; שהרי מעבר לגבולות הזמן המלאכותיים האלה התקיים עולם קדמון שהאמונה היהודית ניסתה להעלים מהתודעה. זהו, אומרת אייזלר, גן העדן, זהו עולמה של האלה האם, שאליו מתגעגעים בני האדם. מסקירה שטחית ומהירה, ההיסטוריונים היהודים ואפילו עורכי האנציקלופדיות לתולדות עם ישראל שהופיעו בעשורים האחרונים מתייחסים לתיאורי המקרא כאל עובדות היסטוריות. אף לא אחד מחוקרי המקרא וההיסטוריה היהודים לא בחן את המעבר לאמונה באל אחד לאור השינויים במעמד בתוך התא המשפחתי. ואולי את שורשי השנאה ליהדות יש לחפש במלחמת החורמה שלה בפולחן האלה. על פי מחקרים חדשים, מדגישה אייזלר, מאבקו של ישו בממסד היהודי הדתי ביטא מחאה חברתית, שבסיסה השוואת זכויות הנשים לגברים (איגרת לגלטים). ישו היה לבד. שליחיו לא הלכו בדרכו. הנצרות, כמו היהדות, אימצה את מודל השליטה של הגבר. ואולם היא השיבה לפולחן הדתי את האשה האלה בדמות הבתולה, אמו של ישו (עמ' 172-167).

ספרה של אייזלר הפך ללהיט. עד היום נדפסו 32 מהדורות של הספר והוא תורגם ל-17 שפות. האנתרופולוג האמריקאי אשלי מונטגיו, מחבר "הטבע של התוקפנות האנושית", הגדיר את "הגביע והלהב" כתרומה המשמעותית ביותר בחקר האבולוציה האנושית מאז "מוצא המינים" של צ'רלס דארווין. ב-1996 יצא ספרה של אייזלר "עונג מקודש", שטרם תורגם, העוסק בהרחבה בחיי המין והאהבה בעולם שסגד לאלה. העולם המונותאיסטי, טוענת אייזלר, סילף את העובדות. כוהני הדת החדשה ראו במערכת היחסים החופשית בין גבר לאשה הפקר, שחיתות וזנות.

יש גם פן אירוני. בעולם הקדום קידשו את טקסי האהבה בין איש לאשה ביין, שמן ונרות. הכוהנים היהודים והנוצרים סילקו אותם מחדר המיטות והשתמשו בכלים אלה כדי לקדש באמצעותם פולחן אהבה לאל זכר.

Riane Eisler Our History, Our Future \ The Chalice and the Blade:



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות