בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישו והמפלצות

בספרה "תחייתו של הפיסול המונומנטלי באירופה" מפנה נורית כנען-קדר מבט בלשי אל הפרטים הלא פתורים באמנות ימי הביניים

תגובות

פרט לקטלוגים נלווים לתערוכות, יוצאים לאור בישראל רק מעט ספרי אמנות. מעטים אף יותר הם ספרים שעניינם האמנות האירופית בימי הביניים. לכן הוצאת הספר "תחייתו של הפיסול המונומנטלי באירופה" של נורית כנען-קדר (הוצאת הקיבוץ המאוחד) היא בבחינת אירוע, ויש לקוות שלא יישאר מבודד. מבין הספרים המעטים בעברית שדנים באמנות לא עכשווית, דוגמת ספרו של מיכאל אבי-יונה "תולדות האמנות הקלאסית", הרוב יצאו לאור לפני יותר מ-30 שנה.

אמנות ימי הביניים מוכרת לרוב שוחרי התרבות בישראל רק בשיאיה הנודעים ביותר, כלומר בקתדרלות הגדולות של ערי מערב אירופה שראשיתן בגותיקה. ספרה של כנען-קדר עוסק דווקא בפיסול ובציור הרומנסקיים, שקדמו לגותיקה והמשיכו להיווצר במקביל לה. אלה מוכרים בעיקר למי שלמד את תולדות ימי הביניים במסגרות אקדמיות שונות, ובעיקר בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב. הפרופ' כנען-קדר, שעמדה בראש החוג תקופות ארוכות בעבר ועומדת בראשו גם היום, היא הדמות המרכזית בו בלימודי ימי הביניים. בין היתר לימדה את מרבית האוצרים הפועלים היום במסגרות ממסדיות ועצמאיות, ולהשקפותיה על אמנות מרכז ושוליים, על היחס לאמנות אירופית ועל הדרך שבה צריך חוקר אמנות להביט על דברים נודעה לכן השפעה נרחבת הרבה יותר מאשר רק בתחום האקדמיה.

הספר הוא במידה רבה סיכום של מפעל מחקרי גדול שראשיתו בשנות ה-70 והוא נמשך עד היום. כנען-קדר ביקרה פעמים רבות בכנסיות שבנתיבי עולי הרגל בצרפת ובספרד, ותיעדה כנסיות שחלקן ידועות מאוד ואחרות נשכחות למדי. הספר מורכב מהרצאות משוכתבות בלשון ידידותית לקורא, שונה תכלית השינוי משפת השיח המעורפל משהו שמקובלת בכתיבה על אמנות עכשווית.

כנען-קדר משוכנעת שבלי להבין את ימי הביניים אי אפשר להבין את התרבות המערבית שאנו, כך נדמה, רוצים להיות חלק ממנה. לטענתה, אמנות ימי הביניים נמצאת עד היום בתשתית האמנות האירופית, אך בישראל היא נתפשה כחלק מתרבות נוצרית ולכן נותרה מרוחקת. בעשורים האחרונים קביעה זו מתגלה כחשובה מתמיד, מאחר שגם אמנים לא אירופאים ולא נוצרים שחדרו לזירת האמנות הבינלאומית - החל במוריקו מורי היפאני, דרך עדי נס הישראלי וכלה בשירין נישאט האיראנית - משתמשים בדימויים נוצריים. לשם דוגמה, בתערוכה על דימויי ישו בצילום, שאצר ניסן פרץ ומוצגת בימים אלו בפאריס, משתתפים לא פחות מתשעה אמנים ישראלים (מתוך כ-100 משתתפים).

את הספר של כנען אפשר לקרוא כמעט כספר הרפתקאות - היא עוסקת בחזרת הפיסול למרכז זירת האמנות לאחר 500 שנות היעדרות, בראשי מנזרים שהחזיקו בלפיד התרבות בתקופות לא קלות, וביחסים מורכבים בין המערב למזרח, שבהם המזרח, במיוחד קונסטנטינופול לפני הכיבוש הערבי, נתפש כמשמר של תרבות העת העתיקה. מי שקרא את "שם הוורד" של אומברטו אקו יגלה בספרה של כנען-קדר קונקרטיזציה של העולם שנגלה אצל אקו, עם תיאורי הספרים המצוירים, התהלוכות הדתיות, המאבקים ותפישת החטא.

כנען-קדר קוראת את הקירות ואת כותרות העמודים בכנסיות כמו בלש, מפענחת את הסצינות המוכרות של חיי ישו או חיי קדושים, ומתמקדת בסצינות בלתי פתורות שבהן מופיעים להטוטנים, מפלצות ולעתים גסויות לשמן. היא דוחה מכל וכל את האפשרות של קריאת דימויים אלו כקישוט גרידא. מבחינתה, השימוש בסצינות אלו הוא פעולה שהיום אפשר היה להגדירה חתרנית. "אמנות השוליים עומדת על קו התפר שבו כל מעמד חברתי יכול לפרש את הדימויים על פי דרכו", הוא טוענת. בשביל הפטרונים האצילים ואנשי הכנסייה, דמויות השוליים הן ייצוג של החוטאים הנענשים על חטאם. אולם בו-בזמן הדמויות האלה מבטאות בעיני אחרים את התרבות הלא כנסייתית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו