בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חילול קודש מופתי

תגובות

קבוצת "אופרה אחרת" מגישה את "חילול הקסם". מוסיקה: וולפגנג אמדיאוס מוצרט; מחזה ובימוי: דני ארליך; תרגום, תזמור וניצוח: דוד זבה; תפאורה: מירי ריבלין; תלבושות: אולגה סיבירצב; תאורה: ג'ודי קופפרמן. בהשתתפות זמרים סולנים ותזמורת "אופרה אחרת". אודיטוריום אניס, שכונה ד' ביפו, 12.12

רק מי שצמח בתוך התרבות המוסיקלית הקלאסית יודע כמה חוצפה ותעוזה נחוצות כדי להפוך יצירת מופת לפארסה. "חליל הקסם" של מוצרט היא אבן דרך אמיתית בתרבות המערב, ולכן יש ממד של חילול קודש - אכן, חילול קסם, כשמה של האופרה המועלית בימים אלה ביפו - בהחלטה לחתור תחת יצירה זו, לזעזע את שגיבותה, ולנסות להטילה לאשפתות. דני ארליך ו"אופרה אחרת" שלו העזו; ומתוך ההרס שהמיטו על "חליל הקסם" הצמיחו יצירת מופת.

התירוץ העלילתי לגרסה זו של ארליך אינו שונה לכאורה מעדכונים כביכול, שרווחים על בימות האופרה מאז שנות ה-80. כאן סיפור המעשה הוא בהפקה מסורתית של "חליל הקסם", שמשתבשת בסדרת תקלות, נהפכת להצגה בתוך הצגה, ומשפיעה בהתאם על פרופיל העלילה והדמויות. אבל בכך נגמר הדמיון בין גרסאות משופרות למיניהן, המוצגות באולמות האופרה המכובדים בעולם, לבין ההשתוללות האופראית הזאת. "חילול הקסם" אינה מסתפקת בלבישת תחפושת של מודרניזציה, אלא פוגעת בעצם הסטרוקטורה של האופרה.

וראשית בהיפוך התפקידים המיגדרי: בגלל התפתחות העלילה מלכת הלילה, "הנשיות הטהורה" על פי מאמר של אריאל הירשפלד, וסמל הסופרן הווירטואוזי בשיא האופראי של כל הזמנים, מגולמת ומושרת כאן על ידי גבר; והיפוכה, הבס-פרופונדו, כהן הדת זרסטרו - "השמש, הגבריות הטהורה" על פי הירשפלד - הוא אשה. באחת שינתה כך האופרה את עורה.

אבל לא רק הקטבים על הציר המיגדרי מתהפכים, אלא גם נימת העלילה, שנהפכת לפארסת מיוזיקל, למין "הקוסם מארץ עוץ" פוסט-מודרני. דורותי-פמינה, ואתה שלושה גברים שמייצגים שונות גברית - פפגנו גדל ממדים שדומה לאריה פחדן, טמינו מעודן ורגשן, ומונסטטוס חשקן שמתאהב לבסוף דווקא בגבר - תועים בארץ קסמים, בעושר של זהויות מיניות משתנות וזהויות דרמטיות כפולות, נשלטים על ידי כישוף של מלך-מלכה, וממצים את כל הריגוש וההנאה מכך.

ארליך שילב זמרי אופרה בצד זמרים מתחום הפופ והמיוזיקל, כולם כישרוניים מאוד, וגרם כך להסטה סגנונית בלתי פוסקת, עוצרת נשימה. בועז פייפר מ"בנות פסיה" שר מלכת לילה-דראג קווין במוסיקליות משגעת, וכמו בביצועים הגדולים אי אפשר שלא לקפוץ בסוף על הרגליים ולהריע לו - לא חשוב אם "בראוו" או "בראווה". ענת עיני, זמרת ושחקנית פנטסטית לא פחות, חושפת בשירה נפלאה היבט גברי-נשי לא משוער עד כה בדמות זרסטרו. הם לא היחידים: שלישיית הזמרות מריה יופה, גל ג'יימס ומירב משולם בהופעה מרהיבה, רינת מוריה בהופעה מעודנת, גיא שרפי ואיתן רונן מרגשים ומצחיקים, יעל לויטה בתפקיד משגע, וגיא מנהיים כפפגנו - כוכב פנומנלי ופלא של וירטואוזיות - כל אלה סוחפים את הקהל אל תוך האופרה, ללא תנאי.

למרבה ההשתאות, ארליך אמנם העצים בטקסט מדובר את ממד ה"זינגשפיל" - מחזה מדובר-מושר, קומי לרוב - של "חליל הקסם", אבל לא שינה באופרה דבר, והביא אותה כלשונה ובמלואה, בלי הנחות וקיצורים, ובבימוי מלא. בכל כיוון שאליו מסתכלים מוצאים שלמות של ביצוע, כישרון ויופי: בתפאורה, בתאורה ובתלבושות, השופעות חן ופשטות למרות העולם הסהרורי שהן משקפות; בנגינת האנסמבל; ומעל הכל בנוכחותו של דוד זבה - בניצוחו המלא תנופה ומשרה ביטחון בתזמון ובבאלאנס, ובתרגומו המופתי לעברית לכל החלקים המושרים.

עם זאת, "חילול הקסם" אינה נקייה ממחלות ילדות. ארליך היה יכול להשתמש ביד נדיבה במספריים ברוב קטעי הקישור, ובמיוחד לרסן את התמכרותו חסרת ההצדקה ליכולות האין-סופיות של פפגנו שלו, גיא מנהיים. מתסכלת עוד יותר התחושה שהוא חסר את האומץ לדחוף את פרשנותו לאקט בוטה וחתרני יותר של מחאה והתרסה, לאלטרנטיווה נועזת עוד יותר. אבל חוסר הסיפוק מחולשות אלה מחוויר לעומת היתרונות. רק תנו לאופרה זאת מספיק זמן במה, והיא בוודאי תיהפך למופע פולחן קמפי, שיחשוף בכל פעם קסם שהיה סמוי עד עתה מן העין, תחת הקסם שאותו הוא מחלל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו