בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פתאום כולם נזכרים שהיו הנהגים של כהנא

מיכאל קליינר נזהר מלזהות את מפלגתו, חרות, עם תנועתו של מאיר כהנא. אבל הוא משוכנע שריצה של חרות לכנסת עם אדם כמו ברוך מרזל, מאנשי "כך" לשעבר, תוציא מהבית "עשרות אלפי אנשים, שחשים כבר שנים שההיצע של הימין הקיים הוא היצע מזויף". נראה שיש לו על מה להסתמך: מחקר שפורסם באחרונה מלמד ש-20% מהבוחרים היום היו מצביעים למפלגתו של כהנא אם היתה בנמצא

תגובות

שיעורי תמיכה ברעיונות של "כך"

דרך ארוכה עברה המפלגה "חרות" מאז הוביל אותה בני בגין, סמל הטוהר הפוליטי, במסגרת "האיחוד הלאומי" (בבחירות לכנסת ה-15), ועד שצורף אליה בשבוע שעבר ברוך מרזל, האיש המרכזי בתנועת "כך" לאחר רצח הרב כהנא. בגין, שפרש מפוליטיקה מיד לאחר הבחירות הקודמות, המשיך גם השבוע לשמור על שתיקה. האיש שכל ימיו בכנסת נמנע באדיקות מכל גילוי שיש בו אפילו מראית עין של אפליה כלפי הערבים אזרחי ישראל סירב להגיב על שילובו של מרזל במקום השני ברשימת חרות לכנסת, ממש כפי שבחר שלא להתייחס בשנים האחרונות ליוזמות החקיקה הדמוגרפיות המרובות של יורשו בראשות חרות, ח"כ מיכאל קליינר.

עם זאת, לא קשה לנחש מה חש האיש, שכינה פעם את הטרנספר מבית מדרשו של רחבעם זאבי (גנדי) "זיהום פוליטי". אלא שבחרות של היום דעתו של בגין, הנתפשת כצדקנית, לא ממש נחשבת.

השידוך בין חרות של קליינר לבין מרזל נמדד שם בעיקר במדדים אלקטורליים. בין שתיעתר ועדת הבחירות המרכזית לבקשתו של היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין לפסול את מרזל מלרוץ לכנסת ובין שתדחה את הבקשה, קליינר וחבריו בחרות חשים שפוליטית הרווח כבר כולו שלהם.

בניגוד לראייה המקובלת בימין, שלפיה ריבוי מפלגות ופיצול רב מחלישים את הימין ומסכנים קולות שאותם יקבלו מפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה (כך קרה כשרצו "התחייה", רשימתו של משה לוינגר "תורה וארץ", ו"גאולת ישראל" של אליעזר מזרחי), התחושה בחרות היא שבמקרה שלהם הסיפור שונה. בסקרים הפנימיים שעורך למען חרות מכון סמית עברה המפלגה בסוף השבוע שעבר בפעם הראשונה את אחוז החסימה וקיבלה 2.4% מקולות המצביעים. גם בשניים מהעיתונים היומיים העניקו הסקרים לחרות מנדט אחד, ובקלפי הנודדת של "ידיעות אחרונות" שהוצבה בשוק מחנה יהודה השבוע זכתה התנועה בחמישה מנדטים, אחד פחות מהאיחוד הלאומי.

קליינר עצמו משוכנע שאם חרות תעבור את אחוז החסימה, היא תעשה זאת בגדול ותפתיע עם חמישה מנדטים, שיבואו על חשבון ש"ס, הליכוד והאיחוד הלאומי. חרות התמודדה עד כה באופן עצמאי בשלוש מערכות בחירות, אחת מהן בחו"ל במסגרת התנועה הציונית, שם היא זכתה ליותר קולות מרשימת העבודה ומהליכוד. בארץ היא התמודדה לאחרונה בשני יישובים בבחירות מקומיות. בלוד זכתה ב-6%, ואביגדור ליברמן והאיחוד הלאומי הכניסו נציג נוסף למועצת העירייה בזכות הסכם העודפים עמה. בשתי הקלפיות שהוצבו בשכונת כפר חב"ד שבלוד קיבלה חרות יותר קולות מאשר מקסים לוי, וגם זו עדות לפוטנציאל של חרות בציבור החרדי. במנחמיה זכתה חרות במנדט אחד; קול אחד בלבד הפריד בינה לבין המנדט השני.

הפעילים באופוריה

אופטימיות אינה המלה הנכונה לתיאור המתרחש בסניפי התנועה הקטנה מאז הצטרף אליה ברוך מרזל. נכון יותר להגדיר זאת כאופוריה. מספר הפעילים והמתנדבים גדל במידה ניכרת. "כשהגיע הליכוד לשלטון התברר שכולם היו על 'אלטלנה', וכשהגיע מרזל לחרות התברר שכולם היו הנהגים של מאיר כהנא", מתאר את התחושה אחד הפעילים במפלגה.

ח"כ קליינר משוכנע שהריצה של חרות לכנסת עם אדם כמו מרזל תוציא מהבית "עשרות אלפי קולות", שנמנעו מליטול חלק במערכות הבחירות האחרונות בגלל פסילת "כך" מלרוץ לכנסת. "אלה אנשים שחשים כבר שנים שאין להם עבור מי להצביע, שההיצע של הימין הקיים הוא היצע מזויף מבחינתם. שגם בליכוד, וגם במפד"ל וגם באיחוד הלאומי יש בשורה התחתונה נכונות לפשרה טריטוריאלית כזאת או אחרת, ואפילו נכונות למדינה פלשתינית. אנחנו היחידים שמספקים את הסחורה האמיתית: אף שעל, שלום רק תמורת שלום. כשאנחנו אומרים על עצמנו 'הכי נץ בימין', זאת אינה רק סיסמת בחירות אלא גם תיאור עובדתי".

לא קשה להבין מדוע בחרו אנשי תנועת כך לשעבר דווקא בקליינר ובמפלגתו. קליינר מיקד את פעילותו בכנסת ה-15 באותם נושאים שהרב כהנא טיפל בהם בבוטות, כדרכו. קליינר היה זהיר פי כמה מול החוק ומגבלותיו. בתקופת כהונתה של הכנסת ה-15 אישרה לו נשיאות הכנסת להניח על שולחן הבית הצעת חוק עידוד ההגירה למדינות ערב. הצעת החוק קובעת כי יינתן סל הגירה כספי לכל אזרח (לאו דווקא ערבי) שיהגר למדינה ערבית ויהיה מוכן לוותר על אזרחותו, או על זכות התושב שלו, תמורת הסיוע הכספי. בפעם השנייה אישרה נשיאות הכנסת (ברוב של 3:4) לקליינר להניח על שולחן הבית את הצעת החוק שהוא מכנה "נאמנות - תנאי לאזרחות". הצעת החוק הזאת דורשת שכל אזרח, ללא הבדל מוצא, דת, גזע או מין, יחתום על הצהרת אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית, על סמלה, דגלה והמנונה. מי שלא יחתום לא יהיה אזרח המדינה.

שתי הצעות החוק אמנם אושרו על ידי נשיאות הכנסת, אך קליינר בחר לבסוף שלא להביאן להצבעה משום שהעריך שלא יזכו ברוב. הוא תיכנן קמפיין גדול לקידומן, אבל הבחירות שיבשו את תוכניותיו.

במצע חרות לכנסת ה-16 נכתב בין היתר, כי "התנועה רואה סכנה לרוב היהודי ולאופי היהודי של המדינה, לאור העובדה שחלק ניכר מערביי ישראל, בעלי אזרחות ישראלית ותעודת זיהוי כחולה, מגדירים עצמם כפלשתינאים לכל דבר ומזדהים עם המאבק הפלשתיני". חרות מציעה להקים משרד ממשלתי לענייני דמוגרפיה, לאשר את חוק ההגירה ואת חוק הנאמנות למדינה, ו"לעודד משפחות לא יהודיות להתאחד במדינות המוצא שלהן מחוץ לישראל", כל זאת במקביל לעידוד העלייה, לעידוד הילודה ולהגבלת ההגירה אל תוך גבולות הארץ.

ההבדלים בין חרות של קליינר לבין "כך" של כהנא ומרזל באים לידי ביטוי בעיקר במישור ההלכתי-הדתי. כהנא, וגם מרזל בשעתו, ביקשו לכונן במדינת ישראל משטר תורני שינהיג את חוקי ההלכה. בדילמה שבין מדינה להלכה, הבחירה של כהנא היתה ברורה. כהנא כתב פעם: "התורה הרי היא הסמכות וחוקיה מחייבים את היהודי ושולטים בו. כדי שנכיר את הסמכות שלנו ואת ממשלתנו העליונה, כדי שנכיר בכך שחוקי סמכות אמיתית זאת מחייבים ומעל כל ערעור, אנו נשבעים יום יום אמונים לממשלה זו, לחוקה זו, לסמכות זו. אנו נשבעים 'שמע ישראל ה' אלוקנו ה' אחד'". ממשלת ישראל, הדגיש כהנא, נועדה רק "לשמור על סדר פנימי ולהגן על העם מפני אויבים מבחוץ". החובה לכבד ממשלה זו ולציית לה תקפה רק במידה שאותה ממשלה "מצייתת לתורה, לחוקיה, למלכות שמים".

קליינר מבהיר שרשימת חרות אינה "כך": "היא אינה גזענית ואינה אנטי דמוקרטית". מרזל אומר ש"כך" אינה קיימת עוד, ושהוא נאמן מעתה לעקרונות המצע של תנועת החרות. במצע של תנועת החרות אין גירוש בכוח לערביי מדינת ישראל ויש"ע, כפי שתבע כהנא. המצע של חרות גם אינו כולל את מרכיב הנקמה בגויים, כפי שכהנא ואנשיו ביטאו ומבטאים אותו כבר שנים רבות. כהנא היה עוין לממסד הפוליטי האשכנזי, בעיקר למפלגת העבודה. קליינר חף מהעוינות הזאת. כהנא הפך את ההתנגדות לדמוקרטיה לדגל והסתייג מכל רעיון או אידיאולוגיה שעמדו בסתירה לפרשנותו את ההלכה היהודית. קליינר הקפיד בכל הופעותיו באזכרות השנתיות למאיר כהנא להסתייג מיחס החברים ב"כך" לערביי ישראל, אף שלא הסתיר את דרכו שלו לטיפול בבעיות הדמוגרפיות של מדינת ישראל.

תמיכה בכהניזם

את החיבור בין מרזל לקליינר אפשר אולי להבין בעזרת סעיפים אחדים במצעה של התנועה. בין היתר נכתב שם: "מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, בסדר הזה". וכן - "יש לעגן בחקיקת יסוד את אופיה היהודי של מדינת ישראל". מצע חרות גם מציין ש"הדת היהודית ומסורת ישראל הן אגן היסוד לקיומו של העם היהודי".

ההבדלים בין קליינר למרזל נהירים לשניהם, אבל ספק אם הם נהירים לציבור הרחב, שם גואה התמיכה בעקרונות הכהניזם, בכהנא וב"כך", והיא גבוהה היום בעשרות אחוזים מכפי שנרשמה בסקרים באמצע שנות השמונים, שנות הפריחה של "כך" וכהנא. מחקר של החוקרים ד"ר עמי פדהצור ודפנה קנטי שפורסם בכתב העת "פנים" (כתב עת לתרבות, רווחה וחינוך בהוצאת הסתדרות המורים, בעריכת רוביק רוזנטל, גיליון 20) מאשש זאת. במחקר נבדקו עמדות הציבור על גווניו ביחס לעמדות שזוהו עם כהנא. הנה אחדים מהממצאים.

* 73% מתושבי עיירות הפיתוח, 87% מהחרדים ו-76% מיוצאי חבר המדינות סבורים שממשלת ישראל צריכה לעודד את הגירת ערביי ישראל מחוץ למדינה.

* 93% מהחרדים, אבל גם 39% מתושבי עיירות הפיתוח ואפילו 25% מיוצאי חבר מדינות, סבורים ש"היה מוטב לכולנו לו המדינה היתה מנוהלת יותר על פי ההלכה מאשר על פי החוקים הקיימים".

* 20% מכלל המדגם היו שוקלים להצביע ל"כך" שייסד מאיר כהנא, אילו היו מאפשרים לה להתמודד בבחירות. בחלוקה הפנימית במדגם בולט חלקם של החרדים. 33% מהם היו שוקלים להצביע כהנא לו היה הדבר אפשרי, תושבי עיירות הפיתוח - 19%, יוצאי חבר המדינות - 11%.

שיעורי התמיכה ב"הצהרות ברוח הכהניזם", כפי שהגדירו זאת עורכי המחקר, נבדקו גם בקרב בוחרי המפלגות השונות וגם שם הממצאים מאלפים. שיעורים גבוהים מבין בוחרי כמעט כל המפלגות סבורים שיש לעודד את הגירת ערביי ישראל מחוץ למדינה, וכן ש"ערביי ישראל מהווים סכנה לשלום המדינה". 82% מבוחרי ש"ס ו-70%-50% מבוחרי המפד"ל, יהדות התורה, האיחוד הלאומי, ישראל ביתנו, ואפילו 32% מבוחרי הליכוד, סבורים אף הם שמוטב היה "לו המדינה היתה מנוהלת על ידי חוקי ההלכה ולא על פי החוקים הקיימים היום". הממצא הבולט ביותר במחקר, שיש בו אולי גם אינדיקציה בנוגע לרשימה המשותפת של קליינר ומרזל, הוא שיעורם של בוחרי המפלגות הקיימות שהיו מצביעים לרשימה כהניסטית, אילו היתה להם ברירה כזאת היום. הנה החלוקה. מבוחרי ישראל אחת - 3%, ליכוד - 33%, ש"ס - 52%, שינוי - 15%, מפד"ל - 24%, ישראל ביתנו - 50%, האיחוד הלאומי - 50%, יהדות התורה - 24%.

פדהצור וקנטי כותבים במחקרם ש"אם המחקרים מאמצע שנות השמונים לימדו כי לעיקר התמיכה זכתה 'כך' בקרב המתנחלים ותושבי עיירות הפיתוח, הרי ש-15 שנה מאוחר יותר ניכר שתמיכתם של שני המגזרים הללו פחותה בהשוואה לתמיכה שלה זוכה אידיאולוגיה זו בקרב המהגרים מחבר המדינות, כמו גם בקרב הציבור החרדי". הרשימה של קליינר וגם האידיאולוגיה שלו פונות בדיוק לפלחי האוכלוסייה הללו. במקביל לברית שכרת עם מרזל, מיזג קליינר בחרות את התנועה החוץ פרלמנטרית "ימין ישראל" - אליטה קטנה, בעיקר של יוצאי חבר המדינות, שנטלה את ניהול התנועה לאחר פרישתם של שאול גוטמן ומרים לפיד והפכה אותה לתנועה אידיאולוגית. גם בין עקרונותיה כלולה "חקיקת חוק יסוד שתצהיר על מהותה היהודית של מדינת ישראל כעיקרון עליון".

מבחינה מסוימת בונה קליינר רשימה שיש בה מן המשותף למעמד שיצרה לעצמה סיעת שינוי של טומי לפיד, באזור שונה לגמרי של המפה הפוליטית. כפי שלפיד לא יישב בשום מקרה עם חרדים, וכך הוא מקבע את עצמו כבר שנים מראש כמפלגה אופוזיציונית - כך קליינר, אם אכן יצליח למצות את הפוטנציאל האלקטורלי של "כך", לא יישב בשום מקרה בממשלה שבקווי היסוד שלה תהיה פשרה על חלקים מארץ ישראל או הקמת מדינה פלשתינית. מצד שני, קליינר מבטיח שאם תוקם ממשלת ימין צרה, חרות לא תפיל אותה, אלא ערב הקמת מדינה פלשתינית בפועל או מסירת שטחים בפועל לישות זרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו