קרל הגדול ואויביו - כללי - הארץ
מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

קרל הגדול ואויביו

ספרו של קרל פופר "החברה הפתוחה ואויביה" יוצא לאור בעברית. הדרך שבה ניתח את עליית הטוטליטריות וביקורתו על גדולי הפילוסופים עוררו מחלוקת בעשורים האחרונים. יש הסבורים כי תפישתו כבר אינה רלוונטית

  • מאת שירי לב-ארי
  • 09.03.2003
  • 23:00

באיחור של כמעט 60 שנה רואה אור בעברית ספרו של הפילוסוף הבריטי קרל פופר, "החברה הפתוחה ואויביה". הספר, שהתפרסם לראשונה ב-1945, נחשב אז לחדשני ועורר מחלוקת רבה בקרב אנשי אקדמיה ואינטלקטואלים מכל גוני הקשת הפוליטית. לא בכדי תורגם הספר לעברית באיחור רב, שכן גם בישראל חלוקות עליו הדעות. אולם, לדעת רבים, פופר מעלה בספרו שאלות רבות שעודן אקטואליות ורלוונטיות לחיים בחברה דמוקרטית השואפת לפתיחות ולנאורות.

"החברה הפתוחה ואויביה" מרכז את הגותו המדינית של פופר, פילוסוף ממוצא יהודי המוכר יותר כפילוסוף של המדע. הספר החל להיכתב במארס 1938, עם פלישת הגרמנים לאוסטריה, והתפרסם לקראת סוף המלחמה. הוא עוסק במשטרים טוטליטריים לסוגיהם ובתשתיות הרעיוניות המצמיחות אותם, וכן בדרכים לביסוס משטר דמוקרטי יציב וחברה ליברלית הפתוחה לשינויים.

כמעט מיום הופעתו עורר עליו הספר ביקורת מכיוונים פוליטיים ואקדמיים שונים. רבים פירשו אותו כהתקפה נועזת על הפילוסופיה המערבית. פופר, כיאה לפילוסוף מערבי, פותח את ההתקפה באפלטון, שבו הוא רואה את אויב הדמוקרטיה והחירות האנושית, ותוקף את חזון "המלך הפילוסוף", שהוצג בדיאלוג המפורסם "פוליטיאה". אחריו הוא פונה לביקורת על שני הוגים מודרניים יותר - הגל ומארקס. לטענתו, השניים ניסו להעמיד את ההיסטוריה האנושית על חוקים קבועים מראש ובכך יצרו בהגותם חברת עבדים שבטית ואנטי-הומניסטית.

פופר הותקף על ידי מצדדי הפילוסופיה הקלאסית על שראה באפלטון את אבי הטוטליטריות. אינטלקטואלים ופילוסופים מודרניים ביקרו אותו על שייחס להגל את הולדת הנאציזם ולמארקס - את הולדת הסטליניזם, וטענו כי פופר קרא באופן מסולף את כתביהם. במישור הפוליטי, הספר הותקף גם מימין וגם משמאל - כל צד וטיעוניו עמו.

בישראל מופיע הספר בהוצאת מרכז שלם, המזוהה בדרך כלל עם עמדות ימין שמרניות-ליברליות. הוא תורגם לעברית על ידי אהרן אמיר ונערך בידי הפרופ' יוסף אגסי, שהיה תלמידו של פופר. ח"כ הד"ר יובל שטייניץ כתב את ההקדמה למהדורה העברית. מדוע הספר מתפרסם רק כעת בעברית? "הספר לא מצא חן בעיני אלה שיש להם כוח להשפיע", אומר הפרופ' אגסי. "גם אנשי ימין וגם אנשי שמאל לא ראו אותו בעין יפה, בעיקר משום שפופר הוא איש אמצע הדרך, והפילוסופיה שלו היא הפילוסופיה היחידה שאני מכיר שמנמקת ומבססת את דרך האמצע. בנוסף, הוריו היו יהודים מומרים ויכול להיות שלפני 50 שנה העובדה הזאת הרתיעה מו"לים עבריים. הוא גם היה אנטי-ציוני ואנטי-לאומי, וגם זה בוודאי השפיע לרעה. ויש עוד סיבה לאנטגוניזם שהוא מעורר: פופר בז מעומק לבו להגל, למרטין היידגר וללודוויג ויטגנשטיין, שהם מאוד פופולריים בקרב הממסד הפילוסופי בארץ, וזה גרם להם לעוינות כלפיו, שלא שככה עד היום".

בפוליטיקה כמו במדע

פופר נולד באוסטריה ב-1902. ב-1928 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת וינה. עם עליית הנאצים לשלטון, חיפש מקלט ונסע לניו זילנד, שם לימד שנים רבות באוניברסיטה. אחר כך חזר לבריטניה ומונה לפרופסור בלונדון סקול אוף אקונומיקס, שם לימד לוגיקה ומתודה מדעית, ואף קיבל תואר אבירות ממלכת בריטניה. הוא מת בלונדון ב-1994.

"החברה הפתוחה ואויביה" נכתב בזמן מלחמת העולם השנייה ממקום גלותו של פופר בניו זילנד, מתוך ניסיון להבין את המתרחש באירופה השוקעת, הן את פשעיו של היטלר והן את אלו של סטלין. בספר קושר פופר בין הגותו המדעית להגותו הפוליטית. אחת הטענות הידועות של פופר בתחום הפילוסופיה של המדע היא כי תיאוריה מדעית היא אכן כזאת רק אם יש אפשרות להפריך אותה, ורק כל עוד לא הופרכה היא יכולה להתקבל כחוק מדעי. לדידו, כל שיטה מדעית יכולה להיות מופרכת ומוחלפת בשיטה אחרת, והיות ששום נתון מדעי אינו סופי, המחקר המדעי צריך לשאוף תמיד לפתיחות ולביקורתיות.

ב"החברה הפתוחה ואויביה" ביקש פופר להחיל תפישה זו גם על תיאוריות בתחומי ההיסטוריה ומדעי החברה. הוא יצא נגד מה שכינה "היסטוריציזם" - האמונה שתולדות המין האנושי מתנהלות לפי חוקים קבועים שאפשר לחזות מראש מה יולידו. לפי פופר, התפישה ההיסטוריציסטית איפיינה גם את אפלטון, הגל ומארקס, שהתעלמו מהאוטונומיה, מהחירות ומההתנהגות הבלתי ניתנת לחיזוי של כל אדם בחברה.

המצדדים בפופר רואים בו פילוסוף בוגר שאינו הולך שולל אחר פנטסיות נוסח המארקסיזם. בעיניהם מצא פופר מכנה משותף לכל הרודנויות באשר הן - משלטון הפילוסופים של אפלטון ועד לפשיזם האיטלקי, הנאציזם הגרמני והבולשוויזם הרוסי. הוא מעמיד במרכז חשיבתו המדינית את הרצון לשפר במקום את הרצון לגאול.

בספר מביע פופר התנגדות לכל סוג של אוטופיה. השלמות האידיאלית, הוא מטעים, מסוכנת לבני האדם, משום שבמצב האידיאלי כל שינוי הוא שלילי במהותו. "הניסיון ליצור גן עדן עלי אדמות מוביל תמיד לגיהנום", כתב בספר.

וכך, במקום מהפכות גדולות מציע פופר ליישם בחברה הדמוקרטית שינויים קטנים, מקומיים, "קמעוניים" - "לא לחפש את הטוב הגרנדיוזי ולפעול להשגתו, אלא לאתר את הרע המקומי, דהיינו - את הפגמים והטעויות הקטנות, ולנסות לתקנם", כפי שכותב שטייניץ בהקדמה לספר. בפוליטיקה, כמו במדע, יש לתקן את המעוות צעד אחר צעד, בשיטת הניסוי והטעייה.

המחשבה המדינית השתנתה

"כדאי להבחין בין השפעתו של הספר על המציאות בתקופה שבה יצא לאור ובין ערכו האקדמי", אומר הפרופ' שלמה אבינרי מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית, מחברם של ספרים על הגל ועל מארקס. "הספר נכתב תחת השפעת ההשתלטות הנאצית על אירופה והתפשטות הקומוניזם במזרח אירופה, והוא נהפך לסמל של מאבק במשטרים טוטליטריים. בתור שכזה היתה לו השפעה עצומה על המאבק האירופי והאמריקאי נגד הקומוניזם והפשיזם בשנות ה-60, והשפעה עוד יותר גדולה בשנות ה-80 על אינטלקטואלים במזרח אירופה, במאבקם למען חופש הביטוי".

לדעת אבינרי, ספרו של פופר אינו רלוונטי לימינו, משום שהשיח הדמוקרטי השתנה מאז 1945. "עלו מאז שאלות חדשות המעסיקות את המחשבה המדינית המערבית", הוא אומר, "כגון קבלת החלטות בחברה פלורליסטית, היחס למיעוטים אתניים ודתיים, גבולות חופש הביטוי. הספר הזה לא יכול להתמודד עם שתי הבעיות המרכזיות של הדמוקרטיה היום: האחת - איך מבטיחים בחברה של תקשורת המונים, המושפעת מאוד מהטלוויזיה, דיון מושכל בבעיות ציבוריות והכרעה דמוקרטית פתוחה; והשנייה - איך מסייעים לחברות פוסט-קומוניסטיות במשבר להיהפך דמוקרטיות יותר. זה ספר קלאסי, אבל יש בו הרבה פגמים".

לפני שנים אחדות כתב המיליונר ג'ורג' סורוס, המגדיר את עצמו תלמידו של פופר, את הספר "החברה הפתוחה בסכנה", שבו טען כי אויב החברה הפתוחה הוא השוק הקפיטליסטי הגלובלי. לפי סורוס, הכלכלה הגלובלית מאיימת להפוך את החברה האנושית לחברת שוק, ההופכת את בני האדם לכוח עבודה ותו לא.

"אם ניישם את השיטה של פופר בחברה הישראלית", אומר ההיסטוריון הד"ר דני גוטוויין מאוניברסיטת חיפה, "תמשיך להתקיים כאן כלכלת שוק אגרסיווית שמגדילה פערים חברתיים וכלכליים. החברה הישראלית מתמוטטת בגלל השיטה הזאת, בעוד פופר ממליץ על שינויים קוסמטיים בלבד". בסיכומו של דבר, אומר גוטוויין, "פופר מעמיד לביקורת את הפשיזם ואת המארקסיזם, אבל לא את שיטת השוק הקפיטליסטית, שנשארת אצלו מובנת מאליה".




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים