בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הילדה ה-406

בהורגם שני מבוקשים במכונית במרכז בית לחם ריססו החיילים גם את המכונית שמאחוריהם. התוצאה: כריסטין סעדה בת 12 הרוגה, אחותה בת 15 ואביה, מנהל בית ספר, פצועים קשה. צה"ל מוקיע את הניצול הציני שעושים ארגוני הטרור הפועלים מתוך מרכזי האוכלוסייה

תגובות

בבוקר מותה התעוררה הילדה כריסטין סעדה מוקדם מהרגיל. רוח עזה שרקה בחוץ והיא ביקשה להישאר עוד קצת במיטה, להתכרבל, אבל צריך לקום לבית הספר - אביה של כריסטין הוא מנהל בית ספר קפדן - ולכן לא התווכחה עם אמה וקמה מהמיטה בשש וחצי כרגיל. היא התלבשה, סידרה את הילקוט, לקחה את הכריך שהכינה אמה ויצאה עם אביה ג'ורג' ואחותה מריאן. בכל בוקר מסיע ג'ורג' סעדה את שתי בנותיו לבית הספר סנט ג'וזף בעירם, בית לחם, ואחר כך נוסע לבית ספר "שפרד" בעיירה בית סחור שהוא מנהלו. נג'ואה, האם, נשארה בבית. היא אומרת שכריסטין יצאה לבסוף במצב רוח טוב במיוחד. כריסטין רצתה להיות עורכת דין כשתהיה גדולה. בצהריים היא חזרה מבית הספר והתפעלה מריח הפיצה שאפף את המטבח. "את מבשלת כל כך טוב", אמרה לאמה, שבוכה עכשיו כשהיא נזכרת. היה גם מאפה לחם עם אורגנו וכריסטין הזמינה לשבוע הבא מאפה אחר שהיא אוהבת. אחר כך הכינה שיעורי בית והתכוננה למבחן בחשבון שצריך להיות מחר. בארבע אמרו לצאת. כמעט כל יום אחר הצהריים הם נוסעים להוריה של נג'ואה, סבתא וסבא, לקפה או תה של אחר הצהריים. כריסטין אהבה לצאת מהבית, להסתובב קצת בעיר במכונית, אחרי כל חודשי העוצר הללו של השנתיים וחצי האחרונות. בית המשפחה, בית אבן נאה מול מחנה הפליטים אל-עזה, ליד מלון "פרדייס" החרב, עומד במרכז שטח האש של בית לחם ועברו עליהם ימי חרדה לא מעטים. במשך שבועות לא היו מים ולא חשמל, הבית נהרס בחלקו והסעדים נעדרו ממנו לתקופות ממושכות, מתחבאים בבית הסבא והסבתא שבעיר. אבל עכשיו שקט בשטחים וביום שלישי בשבוע שעבר חשבו שאפשר לנסוע בביטחה לסבא ולסבתא.

ארבעת בני המשפחה נכנסו לפז'ו 306 המשפחתית, ששרשרת עץ ועליה צלב תלויה על המראה, לשמור עליהם מכל משמר, כמו החמסה ותפילת הדרך במכוניותינו. הם בילו כשעתיים אצל סבא וסבתא ולפנות ערב התכוונו לחזור הביתה. כשהיו כבר במרחק דקה מהבית, ליד הכניסה למסעדה הסגורה של מלון שפרד, ארבו החיילים. הם ריססו את המכונית מכל עבריה.

עכשיו טמונה כריסטין בבית העלמין היווני-אורתודוקסי בעיר, ג'ורג' שוכב במצב קשה בכירורגית א' בהדסה עין כרם, מריאן באורתופדית ב' ונג'ואה לא מפסיקה לבכות. כריסטין חיה בין שתי מלחמות, נולדה במלחמת המפרץ הראשונה ונהרגה במלחמת המפרץ השנייה. הילדה הפלשתינאית ה-406 שנהרגה באינתיפאדה הזאת מידי חיילי צה"ל, לפי נתוני הקבוצה הפלשתינית לשמירה על זכויות האדם. בת 12.

הכנסייה הסיריאנית-אורתודקסית במרכז בית לחם מלאה אדם, גברים קודרים והדורים בחליפות כהות, נשים בשחורים ומטפחות לבנות. תפילה לעילוי נשמתה של בת הקהילה כריסטין שתמונתה מוצבת בין ארבעה נרות דולקים, ילדה עם חיוך, מול הבמה המוגבהת. נג'ואה היא סיריאנית וג'ורג' יווני-אורתודקסי. לכן התקיימו התפילות בשתי הכנסיות, יום אחר יום. הקטורת באוויר, שורת המקהלה מנעימה זמירות, פרחי הכמרים בלבן. הכומר יעקוב יצחק, אב הכנסייה, גוץ בגלימה ססגונית של ירוק, פרחי זהב ושולי ארגמן, זקנו והכיפה השחורה לראשו משווים לו מראה של מקובל ש"ס, נושא דרשה. "תנו לילדים שיבואו אלי, כי כולם שייכים לי", מצטט האב יצחק בארמית עתיקה מספר לוקאס, פסוק 18. רק הכתובת הגדולה "מטען" בעברית, סימון צבאי שמתנוסס עדיין על הקיר שממול, מזכירה שאנחנו בבית לחם הכבושה ולא בעיר ים תיכונית שלווה. בדיוק לפני שנה, בימי הלחימה והמצור על כנסיית המולד שבמורד הרחוב, היינו כאן, נצמדים בפחד גדול לקירות הרחוב הזה שהיה שומם ודומם. עכשיו הומה הרחוב והומה הכיכר, עד לעוצר הבא.

פעמוני הכנסייה מצלצלים. "הזמנים שלנו קשים מאוד", נושא הכומר יצחק, "ואנחנו קוראים לאלוהים שיבוא לעזרנו". גם את חברי הקהילה המנוחים, עיסא אל רטאס ולינדה אל ג'והני, מזכיר יצחק, אבל הם מתו מוות טבעי. כריסטין היא הילדה הסיריאנית השנייה שנהרגה על ידי צה"ל, באינתיפאדה הקודמת נהרג גם הילד הסיריאני מילאד שאהין, בן 13, שהיה מומחה העיר לרוגטקות ותהילתו יצאה למרחוק כספק קלעי האבן של בית לחם הלוחמת. "נחם אותנו, עמוד לצדנו במצבנו הקשה", אומר יצחק וצאן מרעיתו מצטלב. מרבית הסיריאנים חיים כיום בעיראק, מוצאם בדיאר באכר שבמזרח טורקיה, מקום בו נמצא עכשיו בסיס חיל האוויר האמריקאי שמשגר מפציצים לשחרור עיראק.

תמה התפילה לזכר כריסטין. נג'ואה בוכה, אשה נאה במקטורן עור שחור, מנשקת את תמונת ילדתה, מסרבת להרפותה מידיה, מלטפת את הגולף הלבן שמבצבץ בתמונתה, כאילו זו ילדתה החיה. קרובי המשפחה מסתדרים בשורה בחוץ, גברים מימין, נשים משמאל, ללחוץ את ידי המנחמים הרבים. פרח כמרים מחלק לחם קודש. איש לא בוכה מלבד נג'ואה. ג'ורג' ומריאן בהדסה.

כנסיית המולד שלווה. הכיכר הגדולה שלפניה הומה, קולה של הזמרת הסורית אסאללה שוטף את המתחם. שעון דיגיטלי מתנת עיריית אתונה לעיר המולד מראה שעה וטמפרטורה. קומץ נשים קומוניסטיות חוצות במגפונים צרודים את הכיכר, מצעד של "מפלגת העם" למען העם העיראקי. "יא שרון, יא חזיר, את הראש שלך צריך לפוצץ". אמבולנס של ארגון ההקלה הרפואית עומד הכן. גם אתמול הפגינו כאן למען עיראק, צה"ל נכנס ופיזר גז מדמיע והצעירים יידו אבנים. לא היו הרוגים. בית לחם עיר כבושה לכל דבר. שוטר פלשתיני מנסה לכוון את התנועה ותנועותיו מהוססות. הוא לא לובש מדים, מהפחד. בבית החולים ליולדות "המשפחה הקדושה" משפצים את מריה הקדושה שעל הגג שנפגעה בהפצצות. ברחוב יאסר ערפאת הרמזורים עומדים בחורבנם. ברחוב ג'מאל עבד אל נאצר פונים שמאלה. כאן נהרגה כריסטין.

"טוב שבאתם", אומרת קרובת המשפחה בבית האבלים, "שהישראלים יידעו". שלולית אדומה זורמת במורד שביל האספלט שמוביל למוסך שמתחת לבית האבן, בדיוק שטפו את מכונית המוות. הפז'ו מנוקבת מכל צד, החלון הקדמי והאחורי מנופצים. את המכונית הזאת ריססו בכדורים רבים. כריסטין ישבה במושב מאחורי אביה, מריאן ישבה מאחורי אמה. את מרבד הגומי שעליו נפלה כריסטין לא שטפו והדם עדיין עומד בו. קופסת מגבונים לחים לניקוי ולרענון מתוצרת הקיבוץ הדתי משואות יצחק מתגוללת בתא הכפפות. "עצור וחגור", מודבק בעברית על לוח המחוונים. הכן רכבך למוות.

שיר שכתבה כריסטין כמה ימים לפני: "אנו רוצים לחיות בשלום, בארץ השלום והחופש, אנו רוצים שהיונים יתעופפו מעל ארצנו המקסימה, הוי ארצי, הוי ארצי... מה חטא שחטאו הילדים, למה עליהם לשלם מחיר כבד עבור שנאת המבוגרים, הוי ארצי, הוי ארצי, מוקפת באש ובכדורים, הם עיוותו את פניך, הו אלוהים, מתי יגיע יום הגאולה?" היא היתה בת מזל עקרב ובחג המולד האחרון ניבאו לה האסטרולוגים רעות. הנה תמונתה מכריסמס: ילדה בבגדי חג אדומים, כבגדי סנטה קלאוס, מחייכת עם חברותיה, בכיכר העיר. והנה כאן בבגדי צופים. אמה מספרת שבחג מריה הקדושה בקיץ שעבר הלכה ברגל למחסום בית לחם עם הוריה והתחננה בפני החיילים שיתנו לה לעבור לירושלים, להתפלל בכנסיית סנטה מריה. החיילים סירבו.

פתאום הבחינו בשני ג'יפים צבאיים חונים ליד המלון, בדרך מסבא וסבתא הביתה. נג'ואה אמרה לג'ורג' שיאט ושלא יעיז להסתובב לאחור, פן יחשבו שהם מנסים לברוח ויירו בהם. זרקור החיילים האיר עליהם באור חזק, מספרת נג'ואה, היא משוכנעת לחלוטין שהחיילים יכולים היו להבחין מי נמצא במכונית, אשה ואיש ושתי ילדות. "זה נתן לנו ביטחון שהם רואים אותנו ולכן המשכנו לנסוע", היא אומרת.

פתאום עקפה אותם מכונית לבנה. ג'ורג' המשיך לנסוע כרגיל. הם שמעו יריות. נג'ואה אומרת שהם היו משוכנעים שהיריות לא מכוונות אליהם. "פתאום ראיתי שכל החלון מנופץ. היינו בהלם. בעלי לא ידע מה לעשות". כריסטין צעקה מאחור: "אבא, תעצור". ג'ורג' עצר בדיוק ליד ביתו של האב סאמור. היריות שככו. מריאן אמרה שהיא בסדר, מכריסטין לא שמעו דבר. נג'ואה הסתובבה לאחור וראתה אותה שוכבת על רצפת המכונית, פניה כבושים במרבד. אחר כך ראתה שגם מריאן נפצעה ואז גם ג'ורג' אמר שהוא פצוע, מצביע על הדם שניגר מגבו.

נג'ואה החלה לזעוק לעזרה. מאחד הבתים יצא באסם סבאט, חבר המשפחה. "אנחנו ג'ורג' ונג'ואה, הצילו", צעקה, מבחינה ברסיסים בידה. הם ישבו פצועים במכונית כרבע שעה, על פי אומדנה, החבר סבאט הוציא את כריסטין על ידיו ולדברי נג'ואה החיילים ירו לעברו. הוא מיהר להכניס את הילדה הגוססת לביתו. אחר כך הגיע אמבולנס צבאי והחיילים קרבו למכונית. "הם הסתכלו עלינו עם הרובים שלהם, מפחדים ולא עושים כלום. שלושה חיילים. אמרתי להם: 'אנא, עיזרו לנו'. אחרי כמה דקות הם אמרו שהם יעזרו לנו". החיילים הכניסו את ארבעת בני המשפחה לאמבולנס הצבאי שהיה בו לדברי נג'ואה גם כלב גדול ואחד החיילים, חובש או רופא, התחיל לטפל בכריסטין. הוא אמר לנג'ואה שלא תדאג, הילדה בחיים. במחסום בית לחם חיכו עוד, עד שהגיע אמבולנס של מד"א. ג'ורג', מריאן ונג'ואה הפצועים פונו להדסה. כריסטין מתה במחסום. שלושה ימים אחר כך בא הפטריארך הרינאוס להדסה וסיפר לג'ורג'.

למה ירו החיילים בשתי מכוניות, כשביקשו לחסל רק נוסעי מכונית אחת? ליתר ביטחון? לא כיוונו טוב? למחרת האירוע עוד ניסו בצה"ל לטעון שג'ורג' ניסה לדרוס את החיילים ולכן הם ירו בו. השבוע, כמה ימים אחרי ההרג, כבר נעלמה גרסת הכיסוי הזאת.

דובר צה"ל: "במהלך פעילות מבצעית מסוערבת במרכז העיר בית לחם, שמטרתה לעצור שני מחבלים בכירי חמאס, פתחו המחבלים באש לעבר הכוח מרכב במקום הפעילות. הכוח השיב באש לעבר המכונית ממנה בוצע הירי. במהלך חילופי האש נקלע רכב נוסף לזירת האירוע ונפגע. במהלך חילופי האש נהרגו שלושה מחבלים שהיו בתוך הרכב ממנו נפתחה האש. שניים מן ההרוגים הינם: עלא חסן עיאד, יורשו של עלי עליאן, מבכירי החמאס באזור יהודה. עליאן נפגע לפני מספר ימים במהלך מבצע לאיתור מבוקשים. עיאד הוכשר בידי עליאן כמהנדס חבלה ועמד בראש חולייה צבאית. עיאד היה מעורב באופן ישיר בגיוס ושילוח נאאל אבו הליל, המתאבד בפיגוע הקשה בשכונת קריית מנחם בו נהרגו 12 אזרחים ונפצעו 45. עיאד נשא על גופו צינור נפץ, כלי נשק, אקדח, מחסנית ונרתיק. מואפק בדואן, פעיל חמאס מרכזי, שימש כסייען התשתית שהקים עלי עליאן בבית לחם.

"ברכב שני אשר נקלע לזירת האירוע נפגעה משפחה פלשתינאית שטופלה במקום ופונתה באופן מיידי להמשך קבלת טיפול רפואי בבית חולים ישראלי. במהלך הטיפול והפינוי נפטרה מפצעיה ילדה פלשתינאית שהיתה בתוך הרכב, שלושה פלשתינאים נוספים נפצעו בתקרית. צה"ל מצר על הפגיעה באזרחים חפים מפשע. צה"ל מוקיע את הניצול הציני אשר עושים ארגוני הטרור, הפועלים מתוך מרכזי האוכלוסייה האזרחית. צה"ל ימשיך בבדיקת נסיבות האירוע".

צה"ל אורב לשני מחבלים בלב עיר הומה, מחסל שלושה, הורג ילדה ופוצע את כל משפחתה, ולבסוף מוקיע את השימוש הציני שעושים ארגוני הטרור הפועלים מתוך מרכזי אוכלוסייה. יש היגיון.

"השמש זרחה בוכה והירח כבה", כתבה בת השכנים, איה, בשיר לזיכרה של כריסטין. הילדה אנאבל שישבה ליד כריסטין בשולחן אחד בבית הספר בוכה עכשיו ולא מסוגלת להוציא מלה מפיה. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו