בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משפחת אליהו

מושב שחר

תגובות

* משתתפים: בצלאל (73), בת ציון (62).

מושב שחר טובל בפריחה והאוויר מלא ניחוחות וזמזומים. בצלאל ממתין לנו על שביל הכניסה לבית, נכון לכל בקשת סיוע. היינו שם שלוש שעות ומאז מתלבטים כיצד לדחוס את הסיפור לתוך עמוד. ליתר ביטחון צילמנו לו את הידיים. הן לבד שוות אלף מלים.

* הבית: מס' 45 ("מהמכולת תספרו עשרה בתים"), 130 מ"ר, חד קומתי, גג רעפים, שלושה חדרי שינה וסלון. נבנה שלוש פעמים עד שהגיע לצורתו הנוכחית. בשנת 55' היה צריף עץ (24 מ"ר), ב-59' הפך לבית אבן (45 מ"ר) וב-65' נבנה סופית ("שברנו ובנינו מהתחלה"). בחזית עצים (דקל, ברוש וארוקריה - משהו גדול דמוי ארז), בסלון המצאה (אחת מרבות): את כל מאות התמונות המשפחתיות השחיל בצלאל לשרוולי פלסטיק התלויים בגומחה כבגדים במלתחה ("למה שישכבו סתם באלבום?").

* המשפחה: "אנחנו 6ב'". כלומר, חוץ מבצלאל ובת ציון, גם שמות ארבעת ילדיהם מתחילים באות "בית". בינה (42), נשואה עם שלושה ילדים, גרה בוונקובר, קנדה. ברק (38), חקלאי, גר במושב, נשוי פלוס שלושה ילדים, בוגר הפקולטה לחקלאות ברחובות, לומד משפטים. בן עמי (34), רווק, מהנדס תוכנה, גר עם חברה בישוב נטף. בשמת (31), נשואה, אמא לבת שנתיים, בוגרת המדרשה בבית ברל, למדה בישול בקליפורניה, כשבעלה עבד בעמק הסיליקון (לאחרונה פתחה בית אירוח באחת החממות של ההורים, מגישה אוכל קוצ'יני מסורתי לקבוצות סועדים).

* פרנסות ועיסוקים: בצלאל ובת ציון, חקלאים, מראשוני מגדלי הוורדים והסייפנים בחבל לכיש, בעלי חממות ורדים ומשתלת צמחי בית. בימים אלה נוטעים כרם, יוזמים מפעל סלטים "טעמי קוצ'ין" (בחצר) ועוזרים לבת בשמת בתפעול בית האוכל הקוצ'יני (בצלאל: "לקחתי אותה לקוצ'ין ועשינו מחקר על מאכלי דרום הודו").

* האדמה: החלקה הקרובה (5 דונם) כוללת את הבית, את המחסן ואת ארבעת הדונמים של החממות הצמודות. בחלקה הרחוקה (2 ק"מ צפונה) 24 דונם, שם יינטע בקרוב כרם (ענבי "טלי", או "פרלייט"). גולת הכותרת הם 10 דונם חממות ורדים במסגרת פרויקט מיוחד של מושב שחר, שבו השקיעו בצלאל וברק בנו מיליון דולר (!). "המלה האחרונה".

* מאיפה הכסף: הלוואות, חסכונות, מענקים.

* משכנתא: לקחו 500 אלף שקל לפני שלוש שנים לצורך הפרויקט ומישכנו את הבית.

* המוראל: "אנחנו בין הבודדים שמתגלגלים עם זה יפה". יש כאלה שלא.

* מה עושים: מייצאים ורדים להולנד, 365 יום בשנה.

* היסטוריה: בצלאל ובת ציון ילידי קוצ'ין, תת-מדינה (32 מיליון תושבים) במדינת קרלה שבדרום הודו. בצלאל בן למשפחה אמידה. דודו מנחם, ראש המשפחה, ניהל עסקים גדולים של קוקוס ואורז והעסיק פועלים רבים ("בני כת הטמאים"). בת ציון נולדה למשפחה צנועה יותר. אביה היה מוכר כרטיסים בחברת המעבורות המקומית.

* יהודי קוצ'ין: עד עלייתם ארצה בשנות ה-50 חיו בחבל הארץ הזה זה כ-2,000 יהודים שמקורם בתימן ובעיראק. כולם היו דתיים ונהגו להלך בכיסוי ראש.

* העלייה לארץ: 1955. לאחר ניסיון עלייה כושל ב-49' ("המטוס התקלקל") הגיע בצלאל, עם אביו ואחותו (אמו ואחות אחרת נפטרו בקוצ'ין), למעברת "שער עלייה" ועבר את קבלת הפנים המסורתית עם הדי-די-טי ("לא נעלבנו"). הוא היה אז בוגר קולג' בכימיה ובמתמטיקה.

* אליהו: שם המשפחה המקורי שלהם היה בעצם פליוטוקל ("מול בית הכנסת"), אבל כשנחתו בלוד העניק פקיד הרישום לכל העולים במטוס את שם המשפחה אליהו ("לא התלוננו").

* התיישבות: אחרי שהות של כמה חודשים בקיבוץ נען, ביקשו שלוש משפחות קוצ'יניות להתיישב במושב שחר, שתושביו היו בעיקר יוצאי צפון אפריקה. בסוכנות לא ששו לערבב בין העדות, אבל לובה אליאב התערב והעסק סודר. "הוא רק ביקש שלא נאכזב אותו".

* קבלת הפנים במושב: חשדנית. בצלאל: "היינו כהים ורזים. שלוש שנים שמרו מרחק מאיתנו".

* ההמשך: "תוך חמש שנים הובלנו". בהתחלה גידלו ירקות, אחר כך עברו לכותנה, בוטנים וסלק סוכר ולבסוף המריאו עם הפרחים.

* הפגישה: 1957. הקשר בין בצלאל לבת ציון נוצר בארץ, למרות שהמשפחות הכירו עוד מקוצ'ין. היא עלתה לפניו ב-54', במסגרת עליית הנוער, ונשלחה לחוות השומר בסג'רה ומשם לקיבוץ גבעת חיים מאוחד. הוא, שגר כבר בשחר, יצא לבקר אותה בהמלצת המשפחה.

* החתונה: 1958, מושב שחר, 300 אורחים, חלקם תעו בדרך. "אחד הגיע ברגל לצומת פלוגות והמשטרה החזירה אותו תשוש".

* ירח דבש: "קדימה לעבודה".

* ימים ראשונים: עבדו כל היום בשדה, כשבינה התינוקת על המחצלת לידם, אוכלת להנאתה בוץ. בשנה השנייה לחייהם המשותפים גידלו בוטנים ועבדו במשמרות 24 שעות רצוף. "אי אפשר היה להפסיק את הקומביין".

* הפריחה: בשנת 59' מישהו מהסוכנות הציע להם לגדל פקעות סייפנים (גלדיולות) מהולנד. בצלאל: "שנה אחרי זה כבר נהיינו היצואנים הכי גדולים של סייפנים" וב-64' קיבל "יצואן מצטיין" מראש הממשלה לוי אשכול (יש תמונה).

* הפריצה: במימון משרד החקלאות נסע בצלאל (לבדו) באונייה "ירושלים" לאנגליה והשתלם שמונה חודשים בגידול ורדים. משם יצא להולנד, וכשחזר ב-65' הקים את חממת הוורדים הראשונה, עם שני שותפים, בהשקעה של 30 אלף דולר.

* האומץ: "לא יודע מאיפה".

* הפרגון: "כולם חיכו שניפול".

* החידוש: "הקמנו ראשונים חממות עם שלד ברזל וחימום". שנות ה-80 היו השיא ובשנות ה-90 נסע להדריך בהודו ("עזר ויצמן לקח אותי איתו"). לימים זכה לביקור של ראש ממשלת הודו בביתו.

* פרס נוסף: ב-94' קיבל בצלאל את "פרס קפלן" מידי יצחק רבין, על תרומתו לפיתוח הנגב וטיפוח הפילדנדרום-מונלייט ("אפור מטאלי").

* שגרת יום: בצלאל ובת ציון קמים כל יום ב-6:30 ושותים נס ("אני מביא לה קפה למיטה"). אחר כך הוא נוסע לחממת הוורדים בטנדר שלו (סיטרואן "ברלינגו" 2001) והיא פוסעת ברגל לחממת צמחי הבית הסמוכה. הוא בודק אוורור, חימום, השקיה ומבקר את שבעת התאילנדים שעסוקים בקטיף (הפועלים מתגוררים בחדרים שהכשיר עבורם). היא במקביל חותכת ייחורים, שותלת, מדללת, מדשנת. הוא עובר עם הפועלים לאריזת הפרחים מהקטיף של אתמול (צריך 12 שעות קירור לפני המיון והאגידה), ומשם פונה לבחון את מצב המחלות והמזיקים. ב-10 חוזר הביתה לארוחת בוקר. אוכל לרוב לבד. בת ציון עסוקה בחממה שלה, מייצרת (עם תאילנדי) 200 אלף עציצים בשנה.

* ארוחת בוקר: שתי פרוסות לחם שיפון, מלפפון ותפוח. השתייה - רק מים.

* המשך הבוקר: אחרי חצי שעה חוזר בצלאל לחממות לעבודות תחזוק ("ריתוך, הלחמה, מה שצריך") וחוזר הביתה באחת וחצי. בשתיים אוכל צהריים עם בת ציון ואורחים ("תמיד יש לנו").

* ארוחת צהריים: אורז, עוף, דגים (פעם בשבוע אמנון, או בורי) וסלטי קארי - חצילים, פפאיה, מנגו-ירוק ועוד. הקארי שלהם בסגנון דרום הודו. מייצרים אותו מעלי ופלה - צמח שגדל בחצר.

* ערב: בחמש, אחרי שעתיים מנוחה, יוצא בצלאל לוורדים בפעם השלישית. הפרחים כבר אגודים וצריך לתכנן את המשלוח על פי הדרישות ההולנדיות. גומר בשבע (לפעמים מאוחר יותר), משאית הקירור לנתב"ג כבר ממתינה, הוא מעמיס ושב הביתה.

* לילה: בימים שבשמת מארחת סועדים, בצלאל נותן את התוכנית האמנותית - מספר על דרום הודו וקסמיה. בת ציון יוצאת לריקודי-עם באשקלון ("למשל 'כאן נולדתי', או השיר של ליאור נרקיס").

* טלוויזיה: חדשות בשבע וחצי ("לא יותר").

* קריאה: מגזינים. בצלאל קורא קבוע "טיים" ו"נשיונל ג'יאוגרפיק".

* אוריינטציה פוליטית: "כולנו חזק שמאלה. הצבענו תמיד עבור לובה אליאב ומרצ".

* פלשתינאים: "אנחנו לא בסדר. צריך לתת להם להקים מדינה".

* רומנטי: "אני לא שולח ורדים" (צוחק). לפעמים קפולסקי באשקלון.

* פרח יפה: "אין כזה. רק ההכנסה מעניינת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו