בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין פשע מאורגן בישראל? תשאלו את ה"וורף זקונה"

האיש החזק בקרב האסירים יוצאי חבר המדינות הוא זה המכונה "גנב בחוק". הוא מתמנה על ידי ראשי המאפיה ברוסיה ומשמש כשליחם בישראל. מבית במרכז הארץ הוא מנהל את חיי האסירים יוצאי חבר המדינות. הוא מכתיר ומפיל מנהיגים, הוא מחליט במה יעבדו האסירים ומה ילמדו. לפקודתו הם נמנעים משימוש בסמים ומקפידים לתרום לקופה הציבורית. מי שנמצא מלשין או גונב צפוי לעונש. מנהיג שמרד בו, דמו מותר וחייו בסכנה

תגובות

זה שנה בוריס יזרייב מופרד מחבריו האסירים. מכלא אשל בבאר שבע, שבו שלט ביד רמה, הועבר לתא ההפרדה בכלא אהלי שקמה שליד אשקלון; זאת לאחר שחייו היו נתונים בסכנה. הפרדתו מהאסירים שאותם הנהיג היתה קצה המדרון שאליו הידרדר בהייררכיית העבריינים יוצאי חבר המדינות. יזרייב, כך החליט ה"וורף זקונה" (בעברית "גנב בחוק"), כבר אינו ראוי למעמדו כמנהיג אסירים. כך חלפה תהילתו.

יזרייב, עולה ותיק, מרצה מאז 1996 עונש מאסר של 15 שנים על חבלה גופנית חמורה. במשך כשש שנים שימש מנהיג כלא אשל והיה דמות מכובדת בקרב העבריינים ממוצא רוסי. את סמכויותיו ינק מה"וורף זקונה". מי שעדיין זקוק להוכחה כי בישראל קיימת פשיעה מאורגנת, כדאי שישמע מאסירי חבר המדינות על יראתם מהאיש הזה. האסירים יוצאי חבר המדינות מספרים כי ראשי הפשע הרוסי מכירים במנהיג אחד בכל מדינה - "הגנב בחוק", והם שממנים אותו אחת לתקופה. באגפי המודיעין בשב"ס ובמשטרה יודעים בדיוק מי הוא "הגנב" הישראלי. הוא חי במרכז הארץ, לא הרחק מחולון, וכמו רבים מראשי הפשע המאורגן בעולם, רשויות האכיפה יודעות עליו הכל אך לא יכולות להוכיח כלום. הגנב עומד בקשר עם ראשי העולם התחתון בישראל. הם מוכרים יותר, הוא שומר על פרופיל נמוך.

"הגנב בחוק", מסביר רב כלאי לב אלקין, האחראי במחלקת המודיעין של שירות בתי הסוהר על האסירים יוצאי חבר המדינות (חב"מ, במינוח של השב"ס), "הוא המנהיג הבלתי מעורער, השופט הראשי. יש לו שומרי ראש 24 שעות ביממה; הוא קובע המדיניות. הוא גם מקבל מכתבים מאסירים שמתלוננים על תופעות מסוימות, כמו גניבה מהקופה הקטנה".

היחלשות מעמדו של יזרייב כמנהיג כלא אשל היתה ככל הנראה תהליך הדרגתי, שנבע, כך מספרים, מהידרדרות בהתנהגותו וממעשים הנחשבים לא ראויים. אבל הסוף היה מהיר. בשב"ס מספרים כי באחד הביקורים הודיעו לו נציגי הגנב שהוא מודח ממנהיגות הכלא. ברגע אחד, הם מספרים, עולמו חרב. "הוא נהפך לכלומניק", מספר ט', אסיר בכלא, "מדרגה אחת מתחת לגנב, הוא פתאום לא היה שווה כלום". הדחתו הסופית, מספרים האסירים, התבצעה לאחר שבחתונת בתו, כשהיה בגילופין, העז לערער על מעמדו של הגנב בחוק ואף הצהיר על עצמו כמחליפו. במהלך החתונה הוא הוכה קשות והובהר לו כי מעתה חייו בסכנה. י' מונה למנהיג אשל החדש.

פירמידת השליטה

י', בן 45, ממוצא גרוזיני, עטה מבט רציני כשהמתין במשרדו של קצין המודיעין של הכלא. הוא לא נידב אפילו טיפת סחבקיות, כפי שנוטים לעשות אסירים ישראלים ותיקים, ופתח בחקירה משלו: "אתה הכתב שעשית את הכתבה בכלא שאטה?" מנהיגי בתי הכלא מעבירים ביניהם מידע באופן שוטף והכתבה גרמה, לדבריו, נזק רב לאסירים יוצאי חבר המדינות. הדוברת אמרה שכלל לא זכורה לה כתבה כזאת, והוסכם שככל הנראה מדובר באי הבנה. י' התרצה והכתיב את התנאי לקיום הראיון: קודם יתראיינו אסירים זוטרים ורק אחר כך הוא ישלים את החסר.

לאחר שיצאו שניים מהאסירים הזוטרים מהחדר, בירר עמם מה סיפרו ולאחר מכן ניסה להצליב מידע ולברר עמי את תוכן תשובותיהם לשאלות. הוא סירב לדבר על הייררכיית הפשיעה בכלא ומחוצה לו וביקש לדבר רק על התנאים הסוציאליים של האסירים מחבר המדינות ועל זכויותיהם. הוא הזכיר את האסירים השפוטים על אלימות במשפחה, שאינם קשורים למעגל הפשע ושלמעשה נקלעו לכלא בטעות, שכן בארצות מוצאם לא היו עוצרים אותם על העבירות הללו; הוא הזכיר את בעיות הקליטה של האסירים ואת מצוקותיהם. את הסרסורים הוא לא הזכיר, שכן הם לא נספרים על ידי מנהיגי האסירים מחבר המדינות, שמבדילים בין פשיעה בזויה ל"פשיעה מכובדת".

י' הוא איש מכובד ונערץ, מעידים האסירים. הוא יושב על החזקת נשק, נשיאת נשק ואיומים ושפוט ל-12 שנים ושמונה חודשים. הוא דואג לאנשיו, לעולם לא ייתפס בגילופין, והוא גם מנהל מאבק קשוח נגד השימוש בסמים בכלא. המשטרה אינה מסכימה להוציאו לחופשות, משום שהוא נחשב מנהיג פשיעה ויעד מודיעיני. מפאת כבודו, י' עצמו לא פונה בבקשות רשמיות להתיר לו לצאת לחופשות. משחקי כבוד מעין אלה, אומרים בשב"ס, כבר לא קיימים בקרב האסירים הישראלים הוותיקים, שעל פי רוב דואגים לצורכיהם המיידיים.

האסיר ט', שהורשע בעבירות אלימות ומרמה ועתיד להשתחרר מהכלא בעוד כמה חודשים, אומר שהשב"ס היה מתמודד טוב יותר עם האסירים יוצאי חבר המדינות לו היה מקדים ללמוד את תרבותם. "הפסיכולוגים פה עדיין לא הבינו את הבדלי המנטליות", הוא מסביר, "הם לא מבינים למה האסירים פה עדיין מרגישים זרים. הם הולכים ראש בקיר". בשב"ס אומרים שיש התקדמות בהתמודדות עם אסירים יוצאי חבר המדינות. מחלקת המודיעין, למשל, תוגברה לפני כמה שנים בקצין יוצא חבר המדינות, כדי שילמד את הנושא לעומק.

דימיטרי, בן 27, הוא אחד מהאסירים בתחתית ההייררכיה. יממה לפני ליל הסדר ישב בתאו הצפוף בכלא אשל, על המיטה התחתונה מהקומתיים, ורכן מעל קובץ דפים ענק שנראה בתחילה כחומר לימוד מצולם. לנה, חתולה עיוורת, חלק מהנוף הקבוע באגף 13, רבצה לצדו. דימיטרי אמנם בחור משכיל, והוא מקווה ללמוד לימודי מחשב באוניברסיטה העברית כשישתחרר מהכלא בעוד כשלוש שנים וחצי, אך הדפים שבידיו לא היו חומר לימוד. "את זה הוצאתי מהאינטרנט", אמר, "אלה אגדות. אגדות רוסיות". פניו של דימיטרי ילדותיות ושריריו מנופחים. בזמנו החופשי הוא יוצא לחצר האגף ומרים שם משקולות. מעל מיטת הקומתיים מפאר את תאו ציור קיר צבעוני גדול של ישו, הילה סביב ראשו, מרחף מעל ארץ הקודש. "אחד האסירים שהיה פה צייר את זה", הוא מספר ומעיד שגם הוא, כמו אותו אסיר, נוצרי.

דימיטרי נולד בבלארוס ועלה לישראל לפני חמש שנים. לפני עשרה חודשים הורשע בעבירות של אלימות במשפחה. "לא הבנתי את השיטה של החוק, וכשהבנתי זה היה כבר מאוחר", הוא מסביר. מתחת לעינו הימנית נראים שרידי שטף דם. "תשאל אותו ממה זה", לחש הסוהר, "ככה אולי תתחיל להבין איך עובדים העניינים פה". "זה כלום", אומר דימיטרי, "אף אחד לא מאמין לי, קיבלתי מכה מנפילה". הסוהר לא קנה את ההסבר. דימיטרי חושש להסתבך. הוא בסך הכל עבריין אלימות במשפחה, אינו קשור למעגל הפשע ולא רוצה להיות קשור אליו. מ', אסיר אחר, ניצל רגע שבו הבחין כי איש לא מאזין לו ואמר: "אף אחד כאן לא רוצה להיות טעון הגנה".

טעוני הגנה הם האסירים שחייהם נתונים בסכנה לאחר שהצליחו להרגיז אסירים מסוכנים. בעוד שמספר טעוני ההגנה בקרב הישראלים הוותיקים ירד עם השנים, התופעה החמירה בקרב אסירים יוצאי חבר המדינות. אם בשנת 2001 הגדירה מחלקת המודיעין בשב"ס 45 אסירים יוצאי חבר המדינות כטעוני הגנה, הרי שבשנת 2002 הוגדרו 66 ככאלה - 5% מכלל האסירים יוצאי חבר המדינות.

חלקם מודים שפירמידת השליטה הפנימית שלהם אכן מאיימת ומפחידה, אולם הרוב מרגיעים ומסבירים ש"היא רק נועדה להשליט סדר". האם אתה מנהיג? שאלתי את נ', אסיר ממוצא קווקזי, לאחר שהובהר לי כי זהו מעמדו באגף 13. "אני?" העיף מבט מזלזל, "אני רק עושה סדר". י', מנהיג הכלא, המתין מחוץ לחדר שבו התראיינו נ' וט'. כשהסתיים הראיון והשניים יצאו למסדרון, י' סימן להם להתקרב, חקר אותם ולאחר שקיבל תשובות מספקות יותר או פחות, שיחרר אותם בנשיקות טקסיות על שתי הלחיים. הם חזרו לאגף 13, שנחשב פתוח יותר, והוא חזר לאגף הסגור, שבו יושבים עבריינים המוגדרים מסוכנים.

ענישה אכזרית

בקרב האסירים היהודים הוותיקים בישראל כמעט שלא קיימת הייררכיה של אסירים בבתי הכלא וההתפלגות לקבוצות אתניות-דתיות, הרווחת בבתי כלא רבים בעולם, כפי שתיארה סדרת הטלוויזיה "אוז" על חיי אסירים בכלא בארה"ב. הזמן, מתברר, עשה את שלו ואשכנזים, כמו מרוקאים ועיראקים, כבר לא מקימים קבוצות נפרדות בכלא. גם התופעה של מנהיגות פנימית אינה בולטת באוכלוסייה היהודית הוותיקה בבתי הכלא. תהליכים חברתיים ומהלכים של השב"ס הביאו לכך שרוב האסירים פשוט דואגים לעצמם.

אולם ההייררכיה והמנהיגות עדיין קיימות במלוא עוזן בקרב שתי הקבוצות האחרות בבתי הכלא - האסירים הביטחוניים (הפלשתינאים) והאסירים יוצאי חבר המדינות. גם אסירים בני מיעוטים שאינם ביטחוניים מתאגדים לא פעם. לפני כשנה התרחשה קטטה אלימה במיוחד בכלא כרמל בין אסירים בני מיעוטים ליוצאי חבר המדינות. הדמיון בין שתי הקבוצות הללו, אומרים בשב"ס, הוא בחוסר האמון כלפי החוק הישראלי ונציגיו. בקרב האסירים הפלשתינאים חוסר האמון הולך ומחמיר. יוצאי חבר המדינות, מקווים בשב"ס, יעברו תהליך דומה לזה שעברו האסירים יוצאי צפון אפריקה מאז שנות החמישים, אולם לכולם ברור שהתהליך הזה יהיה אטי ומורכב בהרבה.

יש סיבות רבות למורכבות התהליך. העלייה מחבר המדינות מסוף שנות ה-80 ועד היום היתה האינטנסיווית והגדולה שידעה המדינה, וגם בתי הכלא חשו בה במלוא העוצמה. אם ב-93' הוחזקו בשב"ס 268 אסירים יוצאי חבר המדינות, הרי שכיום מספרם הוא 1,437, גידול של יותר מ-400%. כשהקהילה היא כה גדולה, הצורך בהשתלבות בחברה הישראלית קטן. מבחינה זו הכלא הוא רק מיקרוקוסמוס של קשיי הקליטה של קהילת יוצאי חבר המדינות בחברה הישראלית. ככלל, יוצאי חבר המדינות הם גם אסירים משכילים יותר מהאסיר הממוצע.

רוב האסירים יוצאי חבר המדינות רכשו את התרבות העבריינית שלהם בארצות מוצאם. מאז נפילת ברית המועצות התפתח בחבר המדינות פשע מאורגן, ובתוך זמן לא רב כל גנב-רכוש פשוט ידע מי הבוס בעיירה ומי שולט במדינה. ברבות מהמדינות יש סדר בפשע, יש הייררכיה, חוקים ובתי דין. כך גם מאות האסירים העולים בישראל יודעים היטב מי מנהיגם באגף, מי בכלא, ולפני מי הם עתידים ליתן דין וחשבון - לפני ה"וורף זקונה".

סכסוכים בין האסירים נפתרים בידי בורר, בדרך כלל מנהיג האגף, ובמקרים חמורים יותר בידי מנהיג הכלא. העונשים הנגזרים על מי שנמצא מלשין, גונב, בוגד, או קורא תיגר על המנהיגות, הם מגוונים. לפעמים, מספר האסיר ט', נגזר על האשם להידקר, לפעמים הוא נקנס. מקרים חמורים במיוחד, כמו זה של יזרייב, שנגדו נטען שהתנהגותו הידרדרה, מובאים לפני הגנב בחוק.

אכזריות העונשים הנהוגים בעולם הפשע הרוסי ידועה היטב לרשויות האכיפה הישראליות. באחד המקרים המפורסמים, לפני כמה שנים, במסגרת מאבקי שליטה בפשע הגרוזיני-הקווקזי, נערפו ראשיהם של בני משפחה אחת בידי קרוב משפחה שהשתייך לקבוצה מתחרה. "אלה מושגים שלא היו קיימים בתרבות העבריינית הישראלית", אומר ראש מחלקת המודיעין בשב"ס, תת גונדר יצחק גבאי, "העבריינים הישראלים הקפידו לא לפגוע בבני משפחה שלא היו מעורבים ישירות בסכסוך".

באגפי המודיעין של המשטרה והשב"ס מעריכים שלפשיעה המאורגנת של יוצאי חבר המדינות יש שלוחות בכל חלקה טובה, ובשנים האחרונות גם בצה"ל. מנהיגי הפשע עומדים בקשר עם חיילים בשירות פעיל, ואלה מעבירים להם תחמושת ולעתים גם נשק. באגפי הכלא השונים, שבהם מוחזקים אסירי חב"מ, מנוהלת קופה קטנה - "אובשאק", שכל אסיר חייב להעביר אליה כסף אחת לתקופה. מעבר לקופות הקטנות בבתי הכלא, מנוהלת קופה ארצית, שגם אליה מתבקשות משפחות האסירים להעביר כסף לפי הצורך. כל אימת שעולה הצורך להעניק סיוע משפטי לאסיר או לתמוך באסיר נזקק, המשפחות מתבקשות לתרום. האחראי על הקופה הארצית ממונה בידי הגנב בחוק. סירוב לתרום לא מתקבל בעין יפה.

התופעה הזאת ייחודית ליוצאי חבר המדינות. זה זמן רב שתמיכה באסירים על ידי גורמי פשיעה חיצוניים אינה מקובלת בבתי הכלא. אם אסיר יוצא חבר המדינות רוצה לעבור את תקופת מאסרו בשלום ובכבוד, אומרים בשב"ס, עליו להקפיד על חמישה כללים: לחלוק כבוד לקבוצה, להעביר כסף לקופה, להכיר בהייררכיה, להימנע ממגע עם קבוצות אחרות או עם בעלי כוח אחרים בכלא, להימנע משימוש וסחר בסמים.

שתיית אלכוהול, לעומת זאת, איננה אסורה והיא חלק בלתי נפרד מהתרבות של אסירי החב"מ, שנחשבים מומחים בהכנת משקאות משכרים מסוכר ושאריות מזון. לא פעם נמצאת בבוקר קבוצת אסירים רבוצה כאבן שאין לה הופכין, לאחר שבמשך הלילה טעמה את תוצרת המזקקה המאולתרת של האגף. השתייה הזאת גוררת לא פעם אלימות קשה ואף רצח.

על מעמדם, או השתייכותם של חלק מאסירי חבר המדינות, אפשר ללמוד מהקעקועים שעל זרועותיהם. "בעולם הפשע ברוסיה", מסביר אלקין, "הקעקוע הוא תעודת זהות. אתה יכול לעבור מעיר לעיר ולקבל יחס לפי הקעקוע שעל הזרוע שלך. ישנם קעקועים שקשורים להווי חברתי של קבוצות, ישנם כאלה שמספרים כמה מאסרים ישבת, וישנם כאלה שמעידים אם אתה בעל אופי חזק או חלש אופי".

המנהיגות של האסירים יוצאי חבר המדינות מעודדת בדרך כלל השתתפות בתוכניות הלימודים שהשב"ס מספק ובסדנאותיו. כאן מצטלבים האינטרסים של הממסד והמנהיגות. חשוב למנהיגי האסירים שעליונותם ההשכלתית על האסירים הוותיקים תהיה ברורה. המנהיגים גם מורים לפקודיהם להיות בררנים בבחירת עבודות הכלא. "יש מקומות שבהם הם יעבדו", אומר גבאי, "ויש מקומות שלא. הם ישתדלו שלא לעבוד בשירותים, בניקיון ובהגשה. המנהיגים תמיד יעדיפו לשלוח את האסירים ללמוד משהו".

חזית רוסית אחידה

האסירים יוצאי חבר המדינות משתדלים עד כמה שאפשר לשמור על קבוצותיהם האתניות. החלוקה העיקרית היא לשלוש קבוצות: גרוזינים, קווקזים, רוסים-אוקראינים. בשב"ס משתדלים לפרק עד כמה שאפשר את הקבוצות ולפזר את חבריהן בבתי הכלא השונים, אולם בתוך אגפי הכלא מאפשרים לאסירים לשמור על קבוצתיות מסוימת.

נותני הטון, אומרים באגף המודיעין, הם אסירי רוסיה הלבנה. הם הביאו עמם את התרבות העבריינית, את החוקים ואת התחכום. התמחותם של הגרוזינים היא זהב, זיוף דולרים, הברחות, יהלומים, הלבנות הון ומועדוני הימורים. כל העיסוקים הללו מקנים לעבריינים מעמד בכלא ובעולם העברייני. זאת בניגוד לסחר בסמים או סחר בנשים, שנחשבים בזויים. הקווקזים נחשבים מלוכדים מאוד, ולכן גם מהססים פחות לקרוא תיגר על החוקים של הרוסים. גם הם פעילים מאוד בתחומי ההימורים וההברחות. מאחורי הסורגים מיטשטשים ההבדלים עקב פיזור האסירים באגפים ובבתי הכלא השונים, ולרוב מופגנת חזית רוסית אחידה.

בשב"ס אומרים כי בניגוד לשנים עברו, כיום קבוצות יוצאי חבר המדינות ממעטות להתעמת עם הסוהרים. לרוב מקיימים קציני המודיעין ומנהלי הכלא קשרי הידברות קבועים עם מנהיגי האסירים, מה שמסייע להם להתמודד עם הבעיות שעולות. רק לעתים נדירות נוקטים האסירים שביתה או מחאה אחרת. גבאי טוען כי בסך הכל יש שיפור, גם אם אטי, בהשתלבות של אסירי חבר המדינות בבתי הסוהר. לדבריו, "אם בהתחלה הם בכלל לא הכירו במערכת, התמרדו ולא רצו לצאת לחופשות, עכשיו זה כבר אחרת; הם מקבלים את הכללים". הסיבה לכך, אומרים בשב"ס, היא שלאחר התארגנותם כקבוצה מסודרת, מנהיגיהם חשים די ביטחון לעמוד מול השלטונות ולדאוג לאינטרסים שלהם. גבאי אומר ש"אם קודם האסירים לא רצו לצאת בתום שני שלישים ממאסרם בגלל התנהגות טובה, כי חשבו שזה מלמד על שיתוף פעולה עם השב"ס, כיום התופעה הזאת כבר כמעט לא קיימת. השיקולים הקבוצתיים הם של רווח והפסד".

דווקא ט', המבקר את דרך ההתמודדות של השב"ס עם האסירים יוצאי חבר המדינות, מבקש לרסן את ההאדרה של הפשיעה המאורגנת. "מה אתה חושב, שפה מאחורי הקלעים אנשים לא אוכלים אחד את השני? אתה חושב שהמשפטים הפנימיים של האסירים הם משפטי צדק? מה שלא קונים בכסף, קונים בכסף יותר גדול. מי שיש לו הרבה כסף, מנהיג האגף לא יעז לפסוק נגדו. אם זה היה תלוי בי הייתי כבר נפרד מהקבוצה הזאת".

ט' נחשב מרדן. אומץ לבו נשען בין השאר על תכונותיו הפיסיות. הוא אמנם קטן קומה, אך זריז ובעל שרירים מפותחים. פעם, מספרים הסוהרים, מנהיג האגף שלח ארבעה אסירים לאיים עליו והוא גרם נזקים גופניים לארבעתם. "שלחתי אותם לבית חולים", נזכר ט'. מעבר לכך, לדבריו, האחידות הרוסית המופגנת היא מאולצת ורק כלפי חוץ, ו"המלחמות בין הקווקזים, הרוסים והגרוזינים תמיד היו ותמיד יהיו". ומה לגבי י', מנהיג הכלא (שהמתין בזמן הראיון מחוץ לחדר)? "הוא איש טוב", אומר ט', "הוא רוצה לעשות רק טוב. הוא באמת עוזר לכולם".

בתוך שמונה חודשים, אם המשטרה לא תתנגד לכך, עתיד ט', בן 28, להשתחרר שחרור מוקדם ולהתחתן עם בחירת לבו. האם ישוב לדרך הישר? בניגוד לאסיר הישראלי הממוצע, הוא קמצן בהצהרות. "אני מקווה", הוא אומר, "אבל לעולם הפשע יש חוקים משלו. זה לא יהיה קל, אבל נעשה הכל". מכל מקום הוא רוצה מאוד להיות ישראלי. שלא כמקובל בקרב אסירי החב"מ, הוא עונד תליון מגן דוד וגם החל לחבוש כיפה. בשנותיו בכלא למד היסטוריה יהודית. "זו בושה אם אני לא אדע את ההיסטוריה של עם ישראל והיהדות", הוא אומר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו