המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
בחר סיסמה
הקלד סיסמה מחדש
אזור מגורים
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

השאיר אחריו קיבוץ למזכרת

מפעל החיים של האדריכל חנן הברון, ממתכנני בית הספרים הלאומי בירושלים, היה קיבוץ רעים שבנגב. בספר שיצא לאחרונה מצטייר הברון כמייצג של התנועה הקיבוצית ושל ישראל הישנה והטובה, שביטויה האדריכלי הוא הבטון החשוף

  • מאת אסתר זנדברג
  • 08.05.2003
  • 00:00

חלקו של האדריכל חנן הברון (2000-1931) בתכנון בית הספרים הלאומי בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים ב-1955 היה כרטיס הכניסה שלו ושל שותפיו לתכנון, להיסטוריה של האדריכלות הישראלית. הבניין הוא מהיצירות האדריכליות המוערכות ביותר על ידי רבים בציבור הרחב ובין אנשי מקצוע בארץ, ונמנה עם סמליה החזותיים והתרבותיים של תקופה שלמה. עם זאת, אם יש יצירה שיכולה לענות להגדרה מפעל חיים, והיא ביטוי חזותי לאמונה האדריכלית והחברתית שבה דגל, זהו התכנון של קיבוץ רעים בנגב, הקיבוץ שהברון שהיה בין מייסדיו וחבר בו עד מותו.

"רעים הוא יצירתו התכנונית של חנן מא' ועד ת'", כותבים עמיתיו של הברון, האדריכלים אסף קשטן ויורם בר-סיני בספר "בקו נקי", שיצא לאור בימים אלה לציון שלוש שנים למותו. "לא מוכר לנו יישוב אחר שכולו, מתוכנית האב ועד לפרטים של אחרון המבנים ופנסי תאורת החצר, הוא מעשה ידיו של אדריכל אחד", הם כותבים. "קווי המיתאר הבהירים, שיווי המשקל בין הבתים לצמחייה, ואפילו פרטי הצנרת הגלויה ושולי השבילים הם ביטוי נאמן להתיישבות החלוצית בנגב וליצירתו הצנועה והנקייה של חנן".

יותר מכל אדם אחר, כותב בספר עמיתו הוותיק האדריכל ויטוריו קורינלדי, "הוא הצליח לעשות מקיבוצו תעודה חיה ושלמה של שילוב בין תכנון פיסי, אדריכלות ורעיון הקיבוץ". אפשר פשוט לומר, כותבת חברת הקיבוץ זיוה בן פורת, "שכמו שהפרעונים השאירו פירמידות למזכרת, חנן השאיר קיבוץ".

הספר יצא לאור בהוצאת "מערכת" בקיבוץ דליה, שמתמחה בדרך כלל בספרי זיכרון לבני קיבוצים. ליוזמה ולכתיבה שותפים בני משפחתו של הברון, אלמנתו אילנה, ילדיו ונכדיו, ועמיתים למקצוע ממשרד א.ב. תכנון בתל אביב שרואים, את עצמם כתלמידיו וממשיכי דרכו. המשרד הוקם על יסודות המחלקה לתכנון של התק"ם, שקדמה לה המחלקה לתכנון של הקיבוץ המאוחד, שבעצמה קמה על בסיס "ועדת הבנייה של הקיבוץ המאוחד". כיום זהו משרד תכנון וייעוץ פרטי, הגדול ביותר בישראל. גלגוליו במשך יותר מ-50 שנה משקפים בלי ספק את גלגוליה של התנועה הקיבוצית ושל מדינת ישראל בכלל.

מודרניסט נאמן

הברון היה מראשוני המחלקה לתכנון ונמנה עם האדריכלים הבכירים שבה - כולם בני קיבוצים, שהיו אחראים לדמותם החזותית של קיבוצים רבים בעשורים שאחרי הקמת המדינה. בשנים האחרונות גם התכנון בקיבוצים הופרט. הברון נמנה עם הראשונים מבני הקיבוצים שנשלחו בתחילת שנות ה-50 ללמוד את מקצועות ההנדסה בטכניון בחיפה כדי להירתם לבנייתם. רבים מהם התגוררו ביחד ב"קומונה" בקיבוץ יגור ואחר כך בקיבוץ החותרים. באדריכלות התקופה וב"אמת הפנימית" ראו ביטוי אותנטי לאידיאולוגיה שבה דגלו, כפי שכותבת בספר האדריכלית זיוה ארמוני, חברתו ללימודים של הברון ושותפתו לעבודות תכנון רבות במשך שנים.

"כאדריכלים צעירים 'נושמי אדריכלות'", כותבת ארמוני, "שאפנו לביצוע מדוקדק של עקרונות סגנון התקופה, הוא הסגנון הבינלאומי ששלט באירופה בעת לימודינו בטכניון. סגנון זה שהטיף לבנייה בהתאם לאמצעי הייצור החדשים, התעשייתיים, התייחס לשינויים שיחולו בעתיד בתוך הבניין, ודגל במתן ביטוי לכך, מעשית ואסתטית. האדריכלים שהשפיעו עלינו ביותר", כדברי ארמוני, "היו מיס ון דר רוהה ולה קורבוזייה, בתורתו ובמבניו היצוקים בטון חשוף". ביטוי מובהק לשימוש במקורות ההשראה הללו הוא בלי ספק בית הקיבוץ המאוחד ברחוב סוטין בתל אביב, שלוחה קיבוצית בלב העיר, שתיכננו במשותף. היום זהו בניין משרדים פרטי (שזקוק לשיפוץ דחוף).

הספר משרטט את דיוקנו האישי והמקצועי של הברון ולמעשה גם של תקופתו, באמצעות מסמכים אישיים, תצלומים משפחתיים, איורים ורישומים של הברון, וסקירה מקיפה של עבודותיו ורעיונותיו. הברון מצטייר כדמות כמעט ייצוגית של התנועה הקיבוצית ושל ישראל הראשונה, הישנה והטובה, הבטוחה בצדקת הדרך. ביטויה האדריכלי, כפי שכותב אסף קשטן, הוא ב"תרבות הבטון החשוף". בנייה בבטון חשוף, כדבריו, "דורשת סולידריות והרמוניה, ושיתוף פעולה מלא של שרשרת מקצועית בעלת מוטיווציה וניסיון. כלולים בה בין השאר האדריכל ועוזריו, מהנדס השלד, הקבלן, הטפסן, הברזלן. ללא שיתוף פעולה ביניהם, אין הבטון מצליח".

הברון המשיך לנסות ולאחוז בשולי ההרמוניה גם אחרי שניבעו בה סדקים והתגלו צדדיה הפחות הירואיים, ואחרי ש"האמנה האדריכלית-החברתית שישבה על מסד של בטון חשוף", כדברי קשטן, "פינתה מקומה ליזמות, חופש ופרצי יצירתיות". מצד אחד, כדבריו, "הברון אימץ לעצמו כמה כלים וחומרים מתוך מה שניסה לזהות כלקסיקון החדש, מצד שני הוא נשאר מודרניסט נאמן, הקפיד על בהירות הצורה, אחז בנשקו והגן על עמדת הבטון החשוף". עבודותיו המאוחרות משקפות את המהפך האדריכלי שחוו רבים מבני דורו בשנים האחרונות והתקשו להפנים. גם הלקוח שלו, הקיבוץ, לא נשאר כשהיה.

"בעוד חנן האמין שהוא ממלא שליחות חברתית", אומר קשטן, "ונלחם למען ערכי השוויון וההסתפקות במועט באמצעות אדריכלות ללא חנופה ממוסחרת, הרי בקיבוצים התחילו להתפרע עם אדריכלות של 'היכלי קציצות' (כינוי לחדרי האוכל המצועצעים), קשתות וציפויי אבן ושיש". מותו בטרם עת של הברון, כותב קורינלדי בספר, "חסך ממנו את הכאב ואת האכזבה הממושכת שאותה קרוב לוודאי כבר הרגיש, לנוכח השינויים העמוקים בזירה הקיבוצית והמקצועית. לא היה לו קל להסתגל למציאות שהשתלטה זה כמה שנים של תחרותיות ויהירות המנוגדת באופן קיצוני למורשת האסתטית והרוחנית של התנועה המודרנית".

בקיבוץ רעים עצמו, כדברי קשטן, "מעטים אוהבים היום את הסגפנות של חנן. בתי המגורים ומבנים אחרים שתיכנן - עם גגות אזבסט משופעים שמונחים על קירות מצופים בטיח - מכונים על ידי רבים בקיבוץ לולים או מחסנים. בסיור בקיבוץ לקראת כתיבת הספר ניסינו לפתוח את לב החברים. אנחנו מקווים שהספר יחשוף לפניהם רובד נוסף. עם מותו של חנן, חשוב להבין את המורשת הזאת כדי להמשיך את הדרך בתכנון ובבניית היישוב מבלי לאבד את נכסי הרוח והחומר והאווירה שחנן הוריש לרעים, אך גם בלי להפוך את היישוב למוזיאון דקדנטי לתקופה שחלפה".

העזה מעוררת השתאות

חנן הברון נולד בשטוטגרט שבגרמניה תחת השם הנס אייזיק היילברונר. הוא הגיע עם משפחתו לישראל ב-1933 עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. הוריו, חנה ויעקב, היו רופאים. האם לא עבדה במקצוע, והאב היה מנתח אורתופד. הברון, בוגר הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, היה צייר, מאייר, פיליטוניסט וצלם חובב, שימש כמזכיר הקיבוץ וכראש המחלקה לתכנון. בין המבנים הראשונים שתיכנן היה בית הוריו בירושלים, שמשלב בנייה בבטון ובאבן פראית ברוח התקופה, וכפי שמצוין בספר הוא "צנוע בממדיו על פי מידותיהם של ההורים ובני המשפחה". במשך השנים היה אחראי לתוכניות רבות היקף בהרבה.

"חנן ובני דורו", כותב קשטן במאמרו בספר, "תיכננו את המדינה. בגיל צעיר מאוד הם קיבלו על עצמם תכנון של יישובים שלמים ומבנים גדולים וחשובים המהווים היום חלק ממורשת האדריכלות הלאומית. העזתם מעוררת השתאות". הברון תיכנן בין היתר מבני מגורים, חדרי אוכל, מרכזי תרבות והנצחה, מועדונים, מרכזי ספורט בקיבוצים ברחבי הארץ, היה אחראי לתכנון בית החולים אלי"ן לילדים נכים בירושלים שאביו ניהל בזמנו, ותיכנן את מרכז אשכול בנגב במשך 25 שנים, מראשית שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-90. ב-1981 תיכנן את בית יגאל אלון בקיבוץ גנוסר - מבנה מבטון חשוף ובזלת שניכר בקווי מיתאר פיסוליים ובנוכחות מונומנטלית, אולי מעבר למידה.

צדק היסטורי

עמיתיו של הברון ראו בספר גם הזדמנות לעשות סדר בסיפור הנפתל של תכנון בית הספרים הלאומי, שהשאיר משקעים אצל רבים מבין הנוגעים בדבר. הברון ושותפתו, זיוה ארמוני, התמודדו בתחרות לתכנון המבנה מול הצעות של האדריכלים אברהם יסקי, שמעון פובזנר, שולמית ומיכאל נדלר ואמנון אלכסנדרוני. שום הצעה לא זכתה במקום הראשון, מספרת ארמוני, ובסופו של דבר כל האדריכלים עבדו במשותף על התכנון. הצעתם של הברון וארמוני, כפי שמצוין בספר, היתה הבסיס לתכנון, אולם חלקם לא הוכר כראוי ושמם כמעט הושכח. כעת הם מבקשים לעשות צדק היסטורי.

הספר (שבגלל מגבלות תקציב אין בו למרבה הצער אינדקס, הערות ורשימת עבודות מדויקת) לא ניתן לרכישה, אלא נשלח לספריות במוסדות החינוך לאדריכלות בלבד. נושאים שעולים בו, ובראשם תכנון הקיבוץ רעים, ראויים בלי ספק למחקר מעמיק. הוצאתו לאור, גם במתכונת מצומצמת, מעידה על העניין שמעוררת כיום אדריכלות התקופה, לרבות הדמויות הפחות מוכרות שבה, והוא חוליה חשובה בכתיבת ההיסטוריה של האדריכלות הישראלית.




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת