הגולן עיצב את חיי - כללי - הארץ
המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

הגולן עיצב את חיי

הגר קוניאל אומרת שהקשר בינה לבין חבל הארץ שהיא חיה בו מינקותה הוא כמו זוגיות לא מובנת מאליה

  • פורסם לראשונה: 04.06.2003
  • 00:00
  • עודכן ב: 05.06.2003
  • 00:00

ביוני 67' ישבו ציפקה ויהודה הראל על הצוק בקיבוץ מנרה והביטו ברמת הגולן הבוערת. ב-6 ביולי נולדה בתם הגר; כמה ימים אחר כך עלה יהודה הראל לגולן והתיישב עם קבוצה קטנה במחנה סורי נטוש. כעבור כמה חודשים הביא לשם את רעייתו, את שני ילדיו הקטנים ואת הגר התינוקת (בשנות התשעים כיהן הראל כחבר כנסת מטעם "הדרך השלישית").

נסיעה של חצי שעה בלבד מפרידה בין מנרה לרמת הגולן, חצי שעה ששינתה לתמיד את חייה של הגר, היום קוניאל. את ילדותה בילתה בחדרים אפופי עשן בביתה, כשמפות ותוכניות פיתוח של הגולן פרושות על השולחן, אנשים באים והולכים בשעות לא קונוונציונליות, מתווכחים ומתכננים לפתח את הגולן. "כל ההוויה של הבית, עד היום, היא סביב ההחלטה ההיא", היא אומרת. "הגולן הוא בשבילי לא מקום מגורים, אלא אורח חיים שלם. זה לא נגמר רק בהקמת קיבוץ מרום גולן, שבו מתגוררת כל המשפחה עד היום, זה מפעל גדול שנמשך עד היום. אנחנו, כילדים, היינו שותפים מלאים, נשמנו את ההתיישבות הזאת, שהיתה לחלק ממני".

הבית המגויס גייס את קוניאל לכל החיים. מקיבוצניקית ממנרה נהפכה ללוחמת מחויבת. "אין לי תחושת עליונות כלפי הקיבוצניקים, אבל אצלנו יש רמה ערכית אחרת, רמה אחרת של אנרגיות. זו אפילו לא אידיאולוגיה לאומית, אלא תחושת שייכות שבלעדיה אני לא יודעת מי היתה הגר. הגולן בהחלט עיצב את החיים שלי; בלעדיו ייתכן שהייתי אדם אחר". היום יונקים ילדיה - אלעד, בן 12, סתו, בן 8, וצביה החיילת, שהצטרפה למשפחה לפני שנתיים, את ההוויה הזאת, שלא נשתנתה עם השנים.

כעבור 36 שנה מספרת קוניאל, כיום עובדת סוציאלית במועצה האזורית בקצרין ומסיימת תואר שני בלימודי נשים באוניברסיטת תל אביב, שהיתה לה ילדות נהדרת. למרות ההפגזות, על אף כמעט ארבע שנים שעשתה במקלט במלחמת ההתשה. "על פי כל התיאוריות שאני לומדת עכשיו בפסיכולוגיה, ההורים עשו לנו עוול", היא אומרת בגיחוך, "אבל בגלל המחויבות העמוקה, בגלל חדוות היצירה, אני לא זוכרת טראומות וחרדות".

זיכרון הילדות החזק שלה הוא מן הלילות האלה שעשו ילדי הקיבוץ במקלט, מתאמנים בפירוק הברגים של פתחי החירום ולומדים לקפוץ ממיטות שסודרו בקומות לגובה, כדי להיות מוכנים לרגע שבו יופיע המחבל. הגר הקטנה פחדה לקפוץ והיא עוד זוכרת את קולות הילדים מאיצים בה ואת הרגע שבו קפצה.

החיים הבוגרים גזרו עליה אימונים מסוג אחר. בגלים הפוליטיים הפוקדים את הארץ ואת ההוויה הפוליטית, תושבי הגולן הם לעתים מתיישבים מסורים, לעתים מתנחלים; לפעמים הם בנים יקרים של ההתיישבות, לפרקים מכשול לשלום. "פעם הייתי לוקחת את זה קשה", היא אומרת. "מאוחר יותר הבנתי, שזו בעצם הבעיה שלכם. כדי להתגבר על הקטע הרגשי שלכם עם הגולן, אתם לפעמים צריכים להכפיש אותנו, כדי שהוויתור על הגולן יהיה קל יותר. כך אתם פותרים לעצמכם את הדיסוננס".

בתגובה על השאלה אם היא חשה כמתנחלת, מטיחה קוניאל כי גם השפה השתבשה אצלנו, גם הטרמינולוגיה. "'להתנחל' הוא בשבילי להתנחל למישהו בחיים שלו", היא מסבירה את עולם המושגים שלה. "זה לא מה שקרה בגולן. אני דווקא יכולה להבין טוב מאוד את הערבי הזקן הקשור לאדמתו ולעץ העתיק שלו בחצר, כשאני רואה את אבא שלי תחת העץ בגינת ביתו במרום גולן".

עיסוקה המקצועי, המביא אותה למגע יום-יומי עם תושבי הגולן, גם מפגיש אותה עם החרדות ועם האי-ודאות המתעוררת מפעם לפעם בנוגע לעתידו של הגולן. בכל פעם כשעולה גל חזק של אי-ודאות, הבעיות הנפשיות מחריפות. קוניאל מספרת, כי חלק מן הפתרון לקושי הזה נעוץ באופיה הסולידרי של החברה בגולן, אף שטווח הדעות הפוליטיות בחבל ארץ זה רחב הרבה יותר מזה בשטחים.

עכשיו, כששוב מתעוררת סוגיית סוריה ורמת הגולן, היא אומרת שהאנשים בעיקר מדחיקים. בבית הוריה שוב פרושות על השולחן מפות ותוכניות חדשות. האם יוזמת הקמת שכונה קהילתית חדשה צמודה לקיבוץ, למי שרוצים את הגולן אך לא רוצים קיבוץ; האב שוקד על תוכנית למיתוג הגולן, בסיסמה "ניו-יזראל", שהרי ישראל הישנה "היא כבר לא זה", לדבריו.

קוניאל אומרת, כי אם תאבד את הגולן, תסתדר בכל מקום, אבל משהו בה יאבד לתמיד וייצור ריקנות שמפחידה אותה מאוד. אבל בעיקר, היא טוענת, האי-ודאות הזאת דווקא מחזקת את הקשר למקום. "זה כמו בזוגיות", היא ממשילה; "ככל שהזוגיות פחות מובנת מאליה, כך מעצימות האהבה והמחויבות". זה בדיוק מה שקורה לה.

חזרה




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים