בעזרת השם זה יעבור - כללי - הארץ
המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

בעזרת השם זה יעבור

אחרי שחברה קרובה, דתייה כמוה, התוודתה באוזניה שהיא לסבית, החליטה עירית קורן לחקור לעומק את הדילמות והקשיים של הומואים ולסביות דתיים וחרדים בישראל

כשעירית קורן היתה בת 25 סיפרה לה חברתה הטובה טל, דתייה כמוה, שהיא לסבית. קורן מודה היום שהיא נדהמה לגלות שחברה, מבאות ביתה, מהמעגל החברתי והתרבותי שלה בכלל יכולה להיות לסבית.

בפרק הראשון בספרה "ארון בתוך ארון" (הוצאת ידיעות אחרונות) מתארת קורן בגילוי לב איך נכנסה למגננה שבעקבותיה עברה לעימות חזיתי עם חברתה, כולל כל הקלישאות המוכרות: "...איך את יודעת שאת לסבית אם אף פעם לא היה לך חבר שאהבת?... אם לא ניסית טיפול פסיכולוגי או הורמונלי?... אם לא היתה לך שום חוויה מינית עם גבר?... היא החזירה לי באותה מטבע: 'איך את יודעת שאת סטרייטית גם כשאין לך חבר? איך היית יודעת שאת סטרייטית גם אם אף פעם לא היה לך חבר? איך היית מרגישה אילו היית מגיעה לכוכב שבו הנורמה היא שנשים נמשכות לנשים וגברים לגברים, ואת היית היחידה שנמשכת לגברים? את חושבת שטיפול פסיכולוגי היה משנה אותך? את חושבת שטיפול הורמונלי היה גורם לך לרצות לבלות את שארית חייך עם אשה?"

"ביני לביני", כותבת קורן, "הייתי חייבת להודות שהתשובה לשאלות הללו שלילית. איני חושבת שעשר או מאה שיחות יכולות היו לשנות את רצוני הבסיסי לחלוק את חיי עם בן המין השני. לא יכולתי לדמיין את עצמי חיה בעולם שבו הומוסקסואליות היא נורמה טבעית ואני הסוטה. ידעתי שאני סטרייטית, כי פשוט ידעתי את זה. זה לא היה תלוי בסטטוס שלי באותה תקופה בחיים. זה לא היה קשור לכך שהייתי רווקה או עם חבר; ידעתי את זה מתוך החלום והמציאות שחוויתי, בדיוק כפי שטל ידעה מה שהיא, מתוך המציאות והחלום שחוותה היא. טל היתה טל, והיא היתה גם דתייה וגם לסבית. לראשונה בחיי הכרתי באופן אישי מישהי שהיא לסבית. כבר לא יכולתי לדבר על לסביות במונחים ובתפישות החברתיות שאיתן גדלתי ועליהן חונכתי, כמי שהיא תוצר של החינוך הדתי. כבר לא יכולתי לחשוב על לסבית במונחים של משועממת משינקין, מחפשת את עצמה, חולת נפש. לדעתי, טל היתה ועודנה אחת הבחורות הבריאות ביותר בנפשן שהכרתי. היא פשוט לא נמשכה מעולם לגברים".

הסקרנות התעוררה וקורן (28) היום דוקטורנטית בחוג ללימודי מיגדר באוניברסיטת בר אילן, שהיתה לפני שנתיים סטודנטית לתואר שני בחינוך באוניברסיטה העברית, הקדישה לנושא מחקר אקדמי. בין היתר ריאיינה הומואים דתיים שפנו בצר להם אל רבנים. הגרסאות ששמעה היו שונות זו מזו אך במעט, בהתאם לנסיבות ולרמת האינטגריטי של הרב: היו רבנים שהמליצו להתחתן ולנהל מערכת יחסים כפולה גם עם גבר; היו כאלה שפסקו כי הקשר ההומוסקסואלי חייב להיפסק משום שהוא חטא חמור ביותר. רוב הרבנים הציעו להומואים להתחזות לסטרייטים, להקים משפחה (תוך הונאת בני זוגם) לנהל חיים רגילים, לא לגלות לאף אחד את סודם, ולהתפלל לאלוהים שזה יעבור להם.

עבודת המאסטר של קורן בחינוך נשאה את הכותרת "נולדתי הומו ונולדתי דתי". היא כללה תיאור חוויות אישיות קשות שקורן גבתה מ-16 הומואים ולסביות שריאיינה. את העבודה עיבדה קורן ל"ארון בתוך ארון" שיצא לאור לפני שבוע במסגרת הסדרה "יהדות כאן ועכשיו".

דו"ח קינסי משנות החמישים קבע כי כ-10% מהאוכלוסייה הבוגרת הם הומוסקסואלים. מחקרים חדשים יותר, שאינם מביאים בחשבון התנסות מינית חד פעמית בגיל ההתבגרות, מעריכים שאחוז ההומואים באוכלוסייה הוא כ-4%. אין סיבה להניח שהתמונה באוכלוסייה הדתית שונה באופן מהותי. בגלל הנסיבות, הומואים דתיים כמעט שלא נחשפים, ולכן המציאות המתוארת ב"ארון בתוך ארון" כה מסקרנת.

זהות כפולה

עירית קורן היא "דתייה מודרנית" כהגדרתה. בת למשפחה מבוססת ותומכת מירושלים, אביה, צבי, היה מנכ"ל משרד האוצר ונספח כלכלי בחו"ל ואמה, חוה, היא מורה ומחנכת. קורן היא בת הזקונים ויש לה שתי אחיות ואח. הבית היה מפד"לניקי "אבל פתוח לשיח הדתי האורתודוקסי החדש". פלורליזם ופמיניזם לא היו מלים גסות בבית קורן. הנשים, כולל אמה, הולכות ללא כיסוי ראש ולובשות מכנסיים.

היא גילתה ניצני נונקונפורמיזם ראשונים כשהיתה בת 15 וחצי, כשהמשפחה שהתה בשליחות בבוסטון. ליל סדר רב משתתפים התקיים בביתם ובתור בת הכי צעירה, היא היתה מופקדת, כמצוות המסורת, על נטילת הידיים של כל הגברים האורחים. היא נטלה את ידי אביה ואחיה, ואז סיננה פתאום: "עד כאן. מצטערת, אני לא מוכנה להמשיך עם המנהג השוביניסטי המגעיל הזה". היא אומרת שפרצה מהומה. הסדר התפוצץ, אביה היה בשוק. אמה לא ידעה איך להגיב. היא עצמה נבהלה ממה שעשתה ופרשה בבכי לחדר. בליל הסדר ההוא נפל דבר בבית משפחת קורן. זאת היתה סנונית ראשונה. "מאז", היא אומרת, "התחלתי להתעסק עם הנושאים האלה ולקחתי לעצמי את החופש לבטא את עצמי בתוך המשפחה. לאט לאט הם התרגלו".

בשנים שבאו אחר כך התחילה לפסל דמויות מהתנ"ך; הציגה שאלות קשות להוריה בכל דבר שלא היה מקובל עליה; יצאה עם בחורים (גם חילונים) וגילתה עניין הולך וגדל בעוולות שההלכה עושה לאשה הדתית. היא למדה באוניברסיטה העברית פסיכולוגיה, לימודי א"י וחינוך, ואחר כך עברה לחוג למיגדר בבר אילן. היא הצטרפה לארגון הפמיניסטי הדתי "קולך", והחלה בלימודי תואר שלישי בחוג למיגדר. היום היא שוקדת על דוקטורט בנושא "הבעייתיות המוסרית של טקס החתונה האורתודוקסי הקנייני כפי שהוא מתבצע כיום". היא רואה את עצמה "כמי שחוקרת את הקול השונה ביהדות העכשווית". היא חותרת לכינון טקס נישואים שוויוני, שלא יציב את האשה בעמדה נחותה כקניינו של הבעל, ולא יגלם בתוכו אפשרות של נשים מסורבות גט.

כשהחלה לחקור את חייהם של לסביות והומואים דתיים וסיפרה על כך לחבריה נתקלה בתגובות של לגלוג, פליאה ודחייה, אבל לא נרתעה. "יש בי את הקטע הזה, של מי שרוצה לתקן עולם", היא אומרת. "החברה הדתית צריכה לשאול את עצמה מחדש שאלות מוסר ולבדוק אילו מחירים היא משלמת ואלו מחירים משלמים יחידים בתוכה על הבחירות שלה".

תחילה תהתה קורן איך אפשר בכלל להיות הומו או לסבית דתיים? האם אין כאן סתירה פנימית מובנית מול ההלכה? בהמשך חקרה למה בחור או בחורה דתיים שגילו שהם הומוסקסואלים אינם עוזבים את הדת ועוברים לאורח חיים חילוני מתפקר, קל יותר? מה גורם להם להישאר בתוך זהות כפולה כמעט בלתי אפשרית כזו - הומוסקסואליות ודתיות ובכלל, איך נראים חיים עם זהות כפולה כזו? שאלות הולידו שאלות. מפגשים הולידו מפגשים. קורן שמעה סיפורים. נחשפה לעולם הומוסקסואלי שוקק שהתנהל מתחת לאפה ממש, בלי שהיתה מודעת לקיומו.

היא תלתה על לוח המודעות בבית הפתוח להומואים ולסביות בירושלים מודעה ובה הציעה להומואים דתיים ליצור עמה קשר ולספר לה את סיפורם האישי לצורך מחקר אקדמי. ההיענות היתה מיידית. היא החלה לאסוף עדויות. "לא היה צורך לדובב אותם", אומרת קורן. "להיפך. ההרגשה היתה שהם רק חיכו לרגע שבו יוכלו לבטא חלק ממה שהם עברו. שרק יבוא סוף סוף מישהו שרוצה לשמוע, לתעד, אולי גם לעזור להם להשפיע על האופן הקשה שבו הם מתקבלים במשפחות שלהם ובחברה הדתית".

מכניס כמכחול בשפופרת

הדת היהודית רואה בחומרה רבה משכב זכר ודין המבצע אותו הוא מוות. בספרה מאזכרת קורן את המקורות. "...ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם" (ויקרא כ' 13). רש"י מבהיר כי משכב זכר המחייב מיתה הוא ביאה אנאלית, או בלשונו הציורית של רש"י: "מכניס כמכחול בשפופרת". הרמב"ם לא היה רחום יותר בעניין זה: "...הבא על הזכר או הביא זכר עליו, כיוון שהערה, אם היו שניהם גדולים - נסקלים" (משנה תורה, פרק הילכות ביאה). כלומר, אם שני גברים בוגרים, מעל גיל 13, שוכבים אחד עם השני, יומתו שניהם בסקילה. הרמב"ם ציין כי לא רק מי שגמר ובא על סיפוקו המיני דינו סקילה אלא גם מי שרק 'הערה' (חדר) ייסקל למוות.

ומה ביחס לאהבה מינית בין נשים? התורה, משום מה, לא מזכירה איסור מפורש לגבי האפשרות הזאת. מה שהופך אולי את ההומוסקסואליות לאחד הנושאים היחידים שבהם הופלו נשים לטובה במקרא. אבל למרות זאת, נמצאו עם הזמן פרשנים שמצאו מקור לאיסור בפסוק: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא, י"ח, 3) ופירוש ספרא: "ומה היו עושים? האיש נושא לאיש, והאשה לאשה, האיש נושא אשה ובתה, והאשה נישאת לשניים, לכך נאמר - בחוקותיהם לא תלכו'. כלומר, כל האופציות האלו אסורות על נשות ישראל.

התלמוד, לעומת זאת, כבר מדבר מפורשות על לסביות. כינוין שם הוא "נשים מסוללות". ובלשון המקור: "נשים המסוללות זו בזו - פסולות לכהונה" (בבלי, יבמות, ע"ו, ע"א). ורש"י מפרש: "נשים השוכבות זו עם זו 'כדרך תשמיש זכר ונקבה, משפשפות נקבתן זו לזו'". רש"י מבהיר כדי להסיר כל ספק כי הן עושות זאת "משום תאוות תשמיש". והוא קובע כי מעשה זה פוסל אותן מלהינשא לכהן גדול, שכן אשה שסוללה כבר אינה נחשבת "בתולה שלמה".

הרמב"ם קובע ביחס ל"מסוללות" כי אין במעשה שלהן משום זנות, אבל הן עוברות עבירה ולכן ראוי "להלקותן מכת מרדות". ויש עוד המלצה לבעלים: "... ויש לאיש להקפיד על אשתו מדבר זה ומונע הנשים הידועות בכך מלהיכנס לה ומלצאת היא אליהן" (הלכות איסורי ביאה).

קורן אומרת שכשקראה את המקורות האלה התחדדה אצלה השאלה ביתר שאת. "תהיתי מה אומרת לעצמה טל, מה אומרים לעצמם הומואים ולסביות דתיים? סיקרן אותי איך הם מיישבים עם עצמם את הסתירה? הם הרי מודעים לכך שהם עוברים על אחד האיסורים החמורים בהלכה".

מרבית המרואיינים ענו שהם לא רואים בעצמם אחראים למצבם. כאנשים מאמינים ודתיים הם מייחסים את נטייתם המינית למי שהביא אותם לעולם. במלים אחרות, בתלונות, נא לפנות אל הקדוש ברוך הוא. טיעון שהתמצה היטב בדבריו של אחד מהם, המכונה בספר רועי: "נולדתי הומו ונולדתי דתי. מי שעשה אותי, מי שברא אותי, ברא אותי גם כזה".

קורן לא הסתפקה בתשובות כאלה. "שאלתי מה לגבי התחום היותר קונקרטי, כמו למשל, איך אתה יכול לממש את היותך הומו אם אתה רוצה לחיות בדרך ההלכה, שאוסרת במפורש ובחומרה רבה על קיום משכב זכר. לכל אחד ולכל אחת תשובות אישיות שונות".

מרואיין בשם אלון, גבר בן 40 שגדל בבית דתי וחזר בשאלה בצעירותו החליט באמצע שנות השלושים, לאחר שהיה כבר הומוסקסואל מוצהר, לחזור בתשובה ונהפך לדתי מתוך בחירה: "...כמו שרש"י אמר, זה היה פשוט מאוד שאם לא חודרים, אז לא עוברים את האיסור. אז נמנעתי מלחדור וזהו. זה כמו שנמנעתי מלאכול חזיר; כמו שנמנעתי מלהדליק טלוויזיה בשבת, נמנעתי מלחדור. זה לא עשה לי פורענות בחיים".

מרואיינת בשם רות, שחיה עם בת זוגה מאיה, רואה את מהות האיסור ההלכתי בנושא הומוסקסואליות כעוד איסור על ערבוב תחומים. וזהו הפתרון המקורי שלה לקונפליקט: "יש רבנית אורתודוקסית שמסתובבת ומרצה, ושמעתי ממנה פרשנות על מה זאת אומרת דרך גבר ואשה - זה התנוחה. זה אומר, התנוחה המיסיונרית שבה אשה אחת מעל אשה אחרת, כאילו הן מחקות את הצורה הרגילה של יחסי מין בין גבר ואשה. דוגמה אחרת, זה השימוש במכשיר שהוא דמוי איבר מין של גבר. זה עוד דוגמה לחיקוי - חיקוי המין בין גבר לאשה. אני לא עושה את זה ואני לא עושה את זה. יש עולם בלי זה. אין לי דיסוננס עם הדת, ואני אפילו לא מרגישה שיש לי משהו לפתור".

שאלות נוספות שהעסיקו את קורן היו למה, בעצם, הם לא נוטשים את הדת שמציגה אותם באור כה גרוע? איך אדם יכול לבחור להיצמד לאורח חיים דתי לאחר שגילה שהוא הומו? בספר, מרואיין בשם עמירם עונה: "...המון אנשים ( הומואים) שדיברתי איתם אמרו לי - אה, כן, בעבר גם אני הייתי דתי. היום הם חילונים לגמרי. אני לא חושב שזה צריך להיות ככה. אני לא רוצה להוריד את הכיפה. אני רוצה להמשיך לשמור מצוות. מבחינתי שבת זה שבת, מבחינתי כשרות זה דבר חשוב והתורה זה מקור של גאווה... אני מאמין בתורה ואני מאמין בקדוש ברוך הוא וזו הבחירה שלי לטוב ולרע".

צעיר אחר המכונה בספר נח הוא בחור חרדי ליטאי: "חיפשתי תשובה לאלף שאלות: איך אני אמור להתנהג? איך האלוקים אמור לקבל אותי? איך אני אמור להתחבר איתו? מה אני אמור לעשות? מבחינה תורנית, איך אני יכול להתקיים כיהודי כשר, אבל גם עם זה?... אז עשיתי פשרה... זה דבר נורא נכון לעשות פשרה... זאת אומרת לעשות משהו, אבל לעשות גבולות. כלומר, אני אמרתי: ריבונו של עולם, אני עושה עד גבול מסוים, אני לא יכול לגמרי להימנע, זה בלתי אפשרי, זה בתוכי, אני לא יכול לומר לא. מצד שני, אני מבין אותך. בכל אופן אני אוהב אותך ומכבד את החוקים שלך, ומבין את מה שאתה אומר לי לעשות. אתה צריך להבין מה אני מרגיש. אני בא לקראתך. אבל אני אומר 'או-קיי, בוא נעשה הסכם. חלק מסוים אני עושה, חלק מסוים אני לא עושה..."

להרחיב את הארון

האם הומו דתי אינטליגנטי מודרני יישמע לעצת רב ויבחר בחיי שקר? האם צעירה דתייה עלולה ליפול בפח ולהינשא לבן זוג הומוסקסואל מבלי שיהיה לה מושג על כך? מתברר שכן. כמו שהעיד לפני קורן על עצמו מרואיין בשם חנן המצוטט בספר: "...זאת היתה בחירה שלי. באותה תקופה היה לי ברור שברגע שאני אתחתן, אז הקטע ההומוסקסואלי יהיה הקטע שלי, שאף אחד לא צריך לדעת עליו. אני יכול לעשות מה שאני רוצה כל עוד האשה לא יודעת, וכך להמשיך עד הקבר, או עד אחרי 30 שנות נישואים, אולי יותר. לא חייתי באשליה שברגע שאתחתן אז פתאום אני ארצה רק להיות עם אשה. בתקופה שהכרתי את אשתי עדיין היו לי קשרים עם גברים. לא חשבתי שאני אוותר על זה. זה משהו בי. משהו שלי...".

התוכנית של חנן לא עלתה יפה. הוא חי עם אשתו כמה שנים. נולדה להם בת. אבל מהר מאוד אשתו חשה שמשהו לא בסדר. הוא היה מאוהב מעל לראש במישהו. לא חלף זמן רב עד שהוא גילה לה את הסוד. היא קיבלה את זה קשה. הם הלכו לטיפול שלא עזר. הם ניסו להגיע להסדר של נישואים פתוחים, שבהם הוא יכול לחיות איתה וגם להתראות עם בן הזוג שלו, אבל בסופו של דבר הם התגרשו, שנה וחצי מהיום שבו נודע לה שהוא הומו. יש לו הסדר קבוע לגבי הילדה. היא מבקרת וגם לנה בביתו, שבינתיים הפך לבית משותף עם חברו. בינו ובין אשתו כמעט שאין קשר. נותרו בינהם, הוא אומר, משקעים רעים ומרים.

רחל, מרואיינת נשואה, שילדה וגידלה ילדים רבים, מספרת בספר: "...לפני שהתחתנתי, שאלתי את הרבנים ואת הפסיכולוגית שלי אם לגלות לבעלי שזו הנטייה המינית שלי. כולם אמרו לי - בשום פנים ואופן לא, בשום פנים ואופן לא!... אחרי שנישאתי היתה לי תקופה קשה... הייתי במשך 13 שנים רצוף או בהריון או בהנקה, אז לא היה לי זמן לחשוב על דברים אחרים... אחרי שהפסקתי ללדת ולהיניק התחלתי להרים את הראש. זו היתה הפעם הראשונה שלא הייתי כל כך מותשת והתחלתי לחשוב יותר על העולם, על עצמי, והגעתי למשבר. הייתי צריכה להבין מה אני עושה".

אחרי שנים של משברים ולבטים, רחל נשארה עם בעלה. "...בשביל הילדים שלי, החברים, המשפחה, הקהילה שלי - זאת היתה בחירה טובה כמו שזה היה. אבל לעצמי, אני לא יודעת... במשך השנים אני יוצאת מהארון ליותר ויותר חברים, הארון שלי, אם את רוצה לקרוא לזה כך, התרחב עם השנים כיוון שאני נחנקתי שם והרגשתי שאני הולכת למות... רוב החברים הטובים שלי יודעים... גם אנשים מאוד חרדים... זה עושה הבדל גדול כשהארון גדל... אם היית מראיינת את החברים שלי, הם היו אומרים לך מה המחירים שאני שילמתי...".

סיפורו של רועי

ביום רביעי שעבר פגשתי את אחד המרואיינים בספר, רועי. איש צעיר, ג'ינס וטי שירט, שיער קצוץ. כיפה קטנטנה על הראש היתה העדות היחידה לדתיותו. רועי מציע לא להסתכל בקנקן. "אני מאמין באלוהי ישראל ובתורה. בהרגשתי, בהשתייכותי החברתית, התרבותית, האישית, אני דתי לגמרי. אני משתדל לקיים את מרב המצוות. הייתי מגדיר את עצמי דתי מודרני ליברלי".

הוא בן 30 נולד וגדל בהתנחלות ביו"ש. משפחה מפד"לניקית אידיאולוגית. למד בבית ספר דתי, שירת בישיבת הסדר. הוא מתגורר כבר שלוש שנים בתל אביב. בשנה אחרונה גר עם בן זוג שהוא דתל"ש (דתי לשעבר). המטבח בדירה כשר; בן הזוג מכבד את אורח חייו של רועי, ששומר שבת, למרות שהוא עצמו כבר חילוני לגמרי.

רועי נראה כמי שחי, יחסית, בשלמות ובהרמוניה עם עצמו ועם סביבתו. "זה עכשיו, בגיל 30", הוא אומר. "אבל הדרך היתה ארוכה ומלאת תהפוכות. שלחו אותי לרבנים, שלחו אותי לפסיכולוגים, לטיפול. היו שנים קשות. עדיין, ההורים שלי לא באים לפה, לדירה. קשה להם עם זה מאוד. כשהזמנתי את אבא שלי הוא אמר - כשתתחתן, נבוא. והוא לא התכוון לחבר שלי... אמא שלי תמיד אמרה - מה שלא יהיה העיקר שנמשיך לדבר, להיות בקשר. לא משנה מה יעלה, וכמה יהיה קשה לה לשמוע. אבי פשוט מתעלם לגמרי, לא מתייחס לקטע הזה".

הוריו של בן זוגו, משפחה דתית ספרדית ש"סניקית, לקחו את זה יותר קשה. אביו הודיע לו חד וחלק: אתה לא הבן שלי יותר. ומאז אין שום קשר בינהם. האב רואה בהומוסקסואליות סטייה, מחלה, משהו נורא שהוא לא יכול לשאת.

מה ההבדל בין אורח החיים שאתה מנהל ובין אורח חיים של הומו תל אביבי חילוני מצוי?

"עניין קיום המצוות כמובן. ואני מקיים בעצם שתי מערכות של חיים. בחברה מסוימת - בית הורי והסביבה החברתית שם, אני חי כמו דתי, ובחברה מסוימת כמו הומו. למרות שיש לי יותר ויותר חברים הומואים וחילונים. אלה שני מישורים נפרדים, ואני עדיין צריך למדר את אלה מפני אלה. בחברה התל אביבית שלי אני דתי, אני הולך לכל מקום עם הכיפה, לא מוריד אותה. זה חשוב לי שאנשים יידעו שאני דתי בכל סיטואציה. זאת תופעה משמחת שרואים אותה יותר בירושלים - אנשים מגיעים למסיבות הומואים עם כיפות".

הוריך השלימו עם המצב?

"לא. חבר של אבא שלי, איש בגילו, מוכר מאוד בישוב, פנה אלי. נפגשנו, והוא סיפר לי פתאום שהוא הומו. איש מבוגר, עם ילדים, משפחה. הוא 'שמע עלי' ממישהו, והרגיש שהוא חייב פעם אחת לשפוך את לבו. הוא אמר שהוא בא לתמוך בי. אחר כך הוא נפגש עם אבא שלי וסיפר לו הכל. אבי לא סולח לו על כך. מבחינתו, זה הרס את היחסים ביניהם. הם היו חברים טובים. החבר ניסה להביא את אבא שלי לקצת מודעות. שייפתח. הוא אמר לאבא שלי - תדע לך שבחרתי לפני 30 שנה להתכחש לעצמי, להתחתן ולהקים משפחה, והיום אולי הייתי בוחר אחרת. אבא שלי היה בהלם. ולא רק שזה לא שינה את עמדתו, אלא הוא ראה פה הזדמנות לנסות להחזיר אותי למסלול. והוא אמר לי - הנה, תראה, למה שלא תעשה כמו שהוא עשה? תמצא בחורה שתבין אותך, תתחתן, תקים משפחה, תחיה חיים יפים וטובים, נורמליים. עם הזמן, זה יעבור לך".

ואמא שלך?

"היא לא אומרת את המלה המפורשת. היא קוראת לזה 'הבעיה שלך'. נניח 'אולי, אם תמצא בחורה עם בעיה כמו שלך...' משפטים כאלה".

אתה כועס?

"לא, אני מבין אותם. אני מבין כמה קשה להם. תארי לך, עשר שנים מציעים להם שידוכים בשבילי והם צריכים כל פעם להמציא תירוצים. זה לא קל. ומה אומרים לדודות, ולחברות שיש להן בנות צעירות ויפות... יחסית לזה שאנחנו משפחה דתית, ויחסית למקרים שאני שומע, הם מקבלים את זה ממש בסדר".

מה היה הדבר הקשה ביותר מבחינתך?

"האיום בנידוי, כמובן. וקשר השתיקה וההתעלמות. במסגרת החינוך הדתית אין הומוסקסואליות. זה מין מחלה נוראה כזאת של חילונים שאצלנו לא צריך לדבר עליה. אני חושב שזאת טעות. הרבה סבל היה נחסך מהרבה אנשים כמוני אם הנושא היה מדובר. זה כבר היה עושה את ההבדל. וקשה לי מאוד הקטע עם הרבנים".

מה בדיוק?

"יש כאלה שנותנים עצות כמו - תתחתן, זה יעבור לך. יש כאלה שלא מסוגלים לשמוע ולהידבר בנושא, ויש רבנים שסבורים שהם נדרשים למצוא היתרים לקיום יחסי מין הומוסקסואליים. אני לא חושב שזה התפקיד שלהם. התרומה היותר חשובה שלהם יכולה להיות ברמה חברתית, זה תהליך שבטח ייקח שנים רבות. רק אחר כך, אחרי הכרה חברתית, תבוא אולי ההכרה הדתית".

מה צופן לך העתיד?

"אני עובד במקצוע שלי. אני חי באהבה עם בן זוג, ואני רוצה ילדים. החלטתי לחפש אשה דתית לסבית שרוצה להביא ילד משותף לעולם. זה לא יהיה מבצע קל, אבל אפשרי. אני יודע שיש דברים כאלה. אני עובד על זה".

ילד שיוולד לאבא הומו דתי ועוד חבר חילוני על תקן אבא נוסף ולאמא דתייה לסבית ולעוד חברה על תקן אמא נוספת, שיצטרך להפנים את כל הסמטוכה הזאת ולנסות לתמרן איכשהו.

"כן, אין ספק שחייו לא יהיו פשוטים. אנשים אמרו לי - זה לא מוסרי ולא הוגן להביא ילד לסיטואציה כזאת. אבל אני אומר שילדים תמיד באים לתוך סיטואציה: של היחסים בין ההורים; של המקום שבו הם בחרו להוליד אותם; של המטען הגנטי שהם נושאים, של הזמן שבו הביאו אותם לעולם, של האופי, של המון דברים. כל אחד משלם את המחירים שלו. גם אני שילמתי את המחירים שלי. ובסוף השאלה הרלוונטית הקובעת היחידה היא אם ילד גדל באהבה או לא". *




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים