בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לבו נשאר תמיד בגדוד 54

אלדד אאוארבך, ממפקדי ההגנה בתל אביב, תעשיין, 2003-1914

תגובות

אלדד אאוארבך נולד בווינה ועלה עם אביו לארץ ב-1925. כשהאב לימד בבית הספר בבית אלפא, אלדד התגורר אצל משפחת בן דרור בכפר יחזקאל. אחר כך עבר לתל אביב ולמד בבית הספר למסחר (לימים "גאולה"). שם התאהב בסוניה שלימים תהיה אשתו. ב-1934 התנדב להגנה, ואחרי קורס מ"כים עמד בראש אחת היחידות של "הנודדת הצעירה". כשהוקם החי"ש (חיל שדה) בתל אביב, הוא התמנה למפקד פלוגה ב' שהגנה על מקווה ישראל ואחר כך למפקד גדוד, ונודע בכינויו "בן יהודה". פקודו משה (מוסה) אשד נזכר שהיה "מפקד קשוח, אך עם לב פתוח".

לאחר כ"ט בנובמבר 1947 נשלחו יחידות מהגדוד להגן על בן שמן המבודדת ועל קו המים בנגב ולסייע לירושלים הנצורה. במבצע נחשון, שנועד לפרוץ בתחילת אפריל 1948 את הדרך לבירה, הוא הקים בחיפזון גדוד שהיה אמור לשמש עתודה, והוזעק לסייע לגדוד אחר, בפיקודו של חיים לסקוב, שכבש את חירבת מוחזין, הכפר ששלט על הדרך לירושלים. בלחץ הבריטים נסוג הכוח שלו והוא כתב בזעם למפקד המבצע, שמעון אבידן: "אימון 70 אחוזים מהטוראים הוא גרוע. אסור היה לשולחם. הרבה אנשים קיבלו הלם וישבו ככבשים מובלים לטבח".

עם הקמת חטיבת גבעתי בתש"ח נהפך הגדוד לגדוד 54. את הפיקוד נטל צבי "צ'רה" צור, לימים רמטכ"ל צה"ל, ואאוארבך עבר לשמש קצין המבצעים של חטיבת קרייתי. בעת משבר "אלטלנה" ביוני 1948 הצטוותה החטיבה למנוע את פריקת הנשק מאוניית האצ"ל בחוף תל אביב, וביומן החטיבה, "טורים", נכתב: "איש צבא! היום, כשאתה אנוס לעמוד במערכה נגד מתנכלים מבית, זקוף קומתך, אל ירך לבך, אל תירתע".

ב-1952 השתחרר אאוארבך מצה"ל בדרגת סא"ל והקים יחד עם אחיו יואב מפעל למצברי עופרת בשם "בת אור". הוא התגאה בכך שמצבריו פעלו ללא דופי ברכבי החירום של צה"ל במלחמת ששת הימים. אחרי מלחמת יום הכיפורים היה ממקימי המשמר האזרחי באפקה. לבו נשאר תמיד בגדוד 54, וכשנודע לו על הקמת מוזיאון גבעתי במצודת יואב, הוא תרם לו את סמל הגדוד, שציירה ציונה תג'ר. אחותו רינה מספרת כי מתוך עיקרון, מאז דרך על אדמת ארץ ישראל ב-1925, לא עזב אותה אף לא ליום אחד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו