סוס טרויאני בוועדת המצפון - כללי - הארץ
מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

סוס טרויאני בוועדת המצפון

לסרבני שטחים אין זכות לפטור משירות צבאי, טען פרופ' אבי שגיא בבג"ץ. זמן קצר לאחר מכן צורף כחבר לוועדת המצפון של צה"ל, האחראית על מתן הפטורים הללו. אחרי שנחשף לעבודת הוועדה, הוא מתקשה להבין איך הופקרו בידי קציני צבא שאלות פילוסופיות כמו מיהו פציפיסט ומהו מצפון. הפרקליט הצבאי הראשי: אנחנו בודקים כל טענה ונתקן כל ליקוי

  • טל חסין
  • 15.07.2003
  • 00:00
  • עודכן ב: 12:50

דרור בוימל, סרבן מצפון בן 19 וחצי מיובלים ומחותמי מכתב השמיניסטים, הגיע לראיון בוועדת המצפון של צה"ל ערב גיוסו, ביולי 2002. הוועדה לא השתכנעה שהוא פציפיסט. לתפישת חבריה הוא ענה לא נכון לשאלה מה היה עושה לו צעד עם אמו ברחוב ומישהו היה תוקף אותה. הנימוק העיקרי בדחייתם את בקשתו לפטור משירות היה שבוימל "ציין מפורשות כי אילו היו הוא משפחתו ואף חבריו מותקפים, היה נוהג בצעדים אקטיווים ואף באלימות לשם הגנה על חייהם".

זה עלה לו בחצי שנה בכלא. עם גיוסו באוגוסט 2002 סירב בוימל להתחייל ומאז נשפט שש פעמים וישב בכלא תקופה מצטברת של חמישה חודשים וחצי. ועדה המצפון שראיינה אותו בשנית, כמעט שנה אחרי גיוסו, ביוני 2003, כבר התרשמה מכנות עמדותיו כפציפיסט, אבל בגלל חילוקי דעות בין חברי הוועדה רק דחתה את גיוסו בשמונה חודשים, לינואר 2004. אולי ישתנו דעותיו בינתיים.

אחד מחברי הוועדה השנייה, האזרח היחיד בה, היה הפרופ' אבי שגיא. "מה שראיתי פוצץ אותי מזעם", הוא אומר. "לוקחים נער בן 18-17 ומטיחים בו שאלות מכשילות. אני לא בטוח שכל אנשי הוועדה מבינים את תפקידם, או מהו פציפיזם המקנה זכות לפטור משירות".

שגיא נעשה חבר בוועדת המצפון בעקבות החלטה חסרת תקדים שהתקבלה בצה"ל לפני חצי שנה, לצרף אזרח לוועדה האחראית על מתן פטורים משירות סדיר ומילואים לסרבני מצפון. אל ההרכב של ארבעה קצינים בקבע, שרגילים היו להתנהל כמו סוד צבאי, צורף שגיא, פרופ' לפילוסופיה וסוס קרבות ותיק שלא מהסס כעת, על סמך ניסיונו בוועדה ופרוטוקולים של ועדות אחרות שקרא, לבקר קשות את פעולתה.

לא ברור אם לכך התכוון הצבא כשבחר בו. זמן קצר לפני שנקרא שגיא אל הדגל הסתייע בו הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף מנחם פינקלשטיין, בעתירה שהגישו נגדו שמונה אנשי מילואים, ובראשם דוד זונשיין, שסירבו לשרת בשטחים מטעמי מצפון. פרופ' שגיא, ראש המגמה לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן, כתב, ללא תשלום, חוות דעת השוללת את זכותם של סרבני שטחים לפטור משירות. הבג"ץ נדחה. זמן לא רב אחר כך מצא עצמו חבר בוועדת מצפון.

צירוף אזרח לוועדה, שבשמונה שנות פעילותה התנהלה כמועדון צבאי אקסקלוסיווי, לא נעשה בהתנדבות. לפני שנה המליץ שופט בית המשפט העליון מישאל חשין לצבא לשקול אם לא ראוי שבוועדה, שלהחלטותיה הכרעה כה משמעותית על חיי הפרט, יישבו גם אזרחים, "הן מבחינת שיקול הדעת לגופו, הן מבחינת מראית פני הדברים". לא מן הנמנע שפניית צה"ל לשגיא נעשתה על סמך היכרות מוקדמת עם דעותיו.

נבחרת בגלל העמדה שהצגת בבג"ץ זונשיין?

"לא. אסור שיהיו לי דעות? ואם הייתי מחזיק בדעה הפוכה, פטור לכולם, זה בסדר? אני יושב שם כאיש מקצוע. לו לא היו לי כישורים נדרשים לעסוק באתיקה הייתי חושד במניעים של הצבא לבחירתי".

גם הפצ"ר פינקלשטיין חושב כך. "אין פסול שאדם שמביע דעתו על על סרבנות סלקטיווית יהיה בוועדה שעניינה חופש המצפון", הוא אומר. "זכותם של פציפיסטים לפטור משירות הוכרה".

אבל העובדה ששגיא ייצג דעה שמתאימה לצבא בנושא אחד לא הופכת אותו למינוי נוח. עובדה. לפני שבועיים התקיים אצל פינקלשטיין דיון מיוחד בנושא עבודת הוועדה, לא מעט בזכות תהיות שהעלו חבריה החדשים - שגיא והפרופ' לפילוסופיה דני סטטמן, שחולק עמו את תפקיד האזרח בוועדה. נדונו בו שאלות כבדות משקל: מה, למשל, ההרכב הראוי לוועדה? מהם הקריטריונים לפיהם על חבריה לפעול והאם כדאי, אולי, להעלותם על הכתב? "אם יש מדיניות לוועדה לא שמעתי עליה", אומר שגיא.

קרוב לעשור לאחר שהחלה הוועדה לפעול ושנה אחרי שנטענו נגדה טענות קשות בבג"ץ, החליט הפצ"ר לערוך בדק בית. זה היה דיון ראשוני, אומר פינקלשטיין, "יהיו נוספים ויחולו שינויים. תקלות יש לתקן ואני לא מתבייש בשיפור הדרך". עד כמה קשות התקלות ניתן אולי ללמוד מהדברים שאומר פרופ' שגיא אחרי שקרא, לבקשת "הארץ", את שלושת הפרוטוקולים של ועדות המצפון שמולן התייצב יונתן בן ארצי, מי שהפך לסמל הסירוב המצפוני, ישב 200 יום בכלא עקב סירוב הצבא לראות בו פציפיסט ומזה חצי שנה שוהה במעצר פתוח בהמתנה לסיום משפטו. דעתו של שגיא חד משמעית: "אני הייתי משחרר אותו. הפציפיזם שלו מוכח ברמת סבירות של 80%-70%. כל הוועדות שמולן התייצב מלאות כשלים וטעויות".

פרטצ'י לחלוטין

ועדת המצפון, ובשמה המלא הוועדה המייעצת לשר הביטחון בענייני פטור משירות, הוקמה ב-1995 כחלק מהתחייבות בינלאומית שישראל נטלה על עצמה כשחתמה ואישררה את האמנה הבינלאומית לזכויות אדם מ-1966. קודם לכן הופקד נושא הפטורים מטעמי מצפון בידיו של ראש מנהל גיוס, שלו האציל שר הביטחון את הסמכות שהוענקה לו, בסעיף 36 לחוק שירות ביטחון, לפטור גברים משירות בשל צרכי חינוך, משפחה, התיישבות ביטחונית "או מטעמים אחרים" - "נימוק סל" שפורש ככולל גם טעמי מצפון; מאז קום המדינה נעשה בנימוק הזה שימוש גורף לשחרורן משירות של קבוצות אוכלוסייה שונות, בהן ערבים ונשים דרוזיות וצ'רקסיות, ועד לחקיקת חוק טל ב-2002, גם תלמידי ישיבות.

"ישראל היתה צריכה למלא חובה שהיא התחייבה לה מבחינה בינלאומית", אומר עו"ד מיכאל ספרד ממשרדו של אביגדור פלדמן, סרבן שטחים בעצמו שהתמחה במשפט בינלאומי ומייצג סרבני מצפון, "אז היא הלכה והקימה ועדה. שיהיה. הצבא מעולם לא הקדיש לוועדה הזאת דקה של מחשבה וכך זה גם נראה".

הנתונים שמספק צה"ל מעידים שהוועדה משתמשת בסמכותה בזהירות מופלגת: מתוך 178 פניות של חיילים גברים שנעשו לוועדה בשנים 2003-2000, שוחררו מהשירות 14. חמישה מתוכם היו לפני שירות ותשעה חיילים וקצינים במילואים (אין לצה"ל נתונים על מספר הפונים לוועדה שנדחו עוד בטרם ראיון). בקרב הנשים התמונה שונה בתכלית. בשנים האמורות שוחררו מצה"ל מטעמי מצפון 273 מתוך 367 נשים שביקשו זאת. ההבדל הניכר מתחיל בכך שזכות הנשים לפטור מצפוני מעוגנת בסעיף מפורש בחוק, וממשיך בכך שעל ועדות המצפון שדנות בעניינן יש ועדת ערר ארצית.

בנוסף לכך, חברי הוועדה של הנשים הם כולם אזרחים. הטעם להבדל בהרכב לעומת הגברים "הוא היסטורי ונובע מהחוק, שמקבע את זכות הנשים לשחרור מטעמי מצפון", אומר הפצ"ר פינקלשטיין, "אבל לא צריך להיות הבדל". "אנחנו פועלים לכך שלא יהיה הבדל בהרכבי הוועדות הדנות בסרבנות מצפון", מוסיף התובע במשפטם של השמיניסטים ובן ארצי, סרן ירון קוסטליץ.

ב-98' פירסם ארגון בינלאומי המגן על סרבני מצפון סקר השוואתי שביקש למפות את האופן שבו מתמודדות מדינות עם סרבנות המצפון. נכון לשנה זו הקימו רק 24 מדינות גופים ספציפיים לטיפול בנושא. ישראל לא העבירה נתונים, והארגון מצא שפולין היא המדינה הקשוחה ביותר ביחסה לסרבנים אלה: 60% מהפונים אליה מקבלים פטור משירות (לעומת 8% בצה"ל). עוד התברר שרק ישראל ואקוודור הפקידו את הטיפול בפציפיסטים בידי גוף צבאי.

יש בעיה מהותית בכך שסמכות שהמחוקק העניק לשר הביטחון, גורם אזרחי מהרשות המבצעת, התגלגלה אל הצבא, אומר עו"ד דב חנין, המייצג חמישה מכותבי מכתב השמיניסטים הנשפטים עתה בבית הדין הצבאי ביפו. "הצבא אמור לנהל את מה שבגבולותיו, לא לקבוע אותם". מה מכשיר קצינים להחליט מי פציפיסט ומי לא, תוהה ד"ר ענת מטר, מרצה לפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב ואמו של חגי מטר, אחד השמיניסטים שעומדים לדין, "הרכב אזרחי מול צבאי הוא הבדל קרדינלי".

שגיא, עמית חוקר במכון הרטמן, מסכים. "זו לא צריכה להיות ועדה צבאית. השאלה שעל הפרק אינה שיבוצם של חיילים בצה"ל, אלא שאלת ערכיה של החברה כחברה אזרחית, שגם הצבא כפוף לה. העובדה שיש בוועדה אזרח אחד וארבעה קצינים הופכת את שיקול הדעת האזרחי-חברתי לעמדת מיעוט. זה לא בריא". "צריך להגדיל את המשקל האזרחי של הוועדה", אומר גם פינקלשטיין, שהיה הגורם הצבאי שלחץ להכנסת אזרחים לוועדה. "חצי חצי, שניים מול שלושה, זאת כבר שאלה של מחיר. על העיקרון הסכמנו".

העובדה שהוועדה פועלת בתוך הצבא משפיעה לא רק על החלטותיה אלא גם על אופיה. כדרכו של גוף צבאי, שאמון על הוראות ביטחון שדה, עד לשנתיים האחרונות התנהלה הוועדה כמעט בחשאי. לפני שנודע על המאבקים שמנהלים בן ארצי וסרבנים נוספים לשחררם מצה"ל שמעו עליה מעטים. בשום מקום אין הוראות כתובות המגדירות את תפקידה ואת הדרכים להגיע אליה. שיטוט באתר המושקע שהכין אגף כוח אדם בצה"ל לנערים ונערות לקראת חיול לא מסגיר את קיומה.

מעדויות מועמדים לשירות עולה שגם בלשכות הגיוס, אליהן מגיעים בצו ראשון, אין לה כל זכר. גם בבקו"ם לא כולם שמעו עליה. יוני יחזקאל, בודהיסט בן 19, הגיע לבקו"ם בידיעה שאין בכוונתו להצטרף לארגון נושא נשק. הוא שמע על ועדת המצפון של הצבא ופנה אליה לפני מועד החיול, אבל התאריך שנקבע לו נפל על קורס ויפאסאנה. מועד חדש לא נקבע לו.

באוגוסט אשתקד הגיע יחזקאל לבקו"ם. "ראיתי סרט לחייל המתגייס, כמה טוב להיות בצה"ל, אחר כך השתתפתי בשיחה עם מפקד חילות השדה ואז הגיעה שרשרת החיול - זריקות, חשבון בנק וכו'. פניתי לסמכות הבכירה בשטח, החייל שניווט את התור. אמרתי לו שאני לא מוכן להיות חייל ולא יודע מה לעשות. גם הוא לא ידע. חלפו כמה שעות והפנו אותי לחייל אחר, שאמר לי: 'אתה לא רוצה להתגייס - לך הביתה'. לא התווכחתי. הלכתי ולמחרת שלחתי מכתב תודה לבקו"ם. אחרי יומיים התקשרו אלי והורו לי לחזור מיד. את החייל ששיחרר אותי לא מצאו. אותי שלחו לכלא 4". בתחילת יוני, אחרי שעמד לדין משמעתי ארבע פעמים וישב שלושה חודשים בכלא, הכירה ועדת מצפון ביחזקאל כפציפיסט ושיחררה אותו מטעמי מצפון.

גם באגף כוח אדם ושלוחותיו לא זוכה הוועדה לחשיפה רחבה. אמיר גבעול, בן 29 מחיפה, השתחרר לפני שנה משירות מילואים, לאחר שבשנים שחלפו מתום שירותו במודיעין גיבש תפישת עולם פציפיסטית.

"לקח לי 20 דקות להשתחרר אבל שש שנים להגיע לוועדה", הוא מספר. "לא ידעתי שיש כזה גוף. קב"נית אמרה לי שיש ועדה שמשחררת על שאלות מצפון שמתכנסת פעם בשלוש שנים. ביחידת הקישור שלי לא שמעו על זה. הועברתי מיחידה ליחידה. שום גורם צבאי לא ידע להפנות אותי לוועדה. בכל התייצבות, שלוותה בלחץ והיסטריה שהנה מגייסים אותי ואני מסרב והולך לכלא, אמרו לי שהנושא בטיפול. עד שפגשתי קצינת מיון שהיתה אדיבה מספיק להגיד לי להסתדר לבד. תוך חמש דקות מצאתי באינטרנט את האתר של ארגון 'פרופיל חדש', שסרבנות היא חלק מהאג'נדה שלו, ושידע לתת לי את כל ההסברים".

לשמוליק שיינטוך (32), עובד סוציאלי מירושלים שביקש להשתחרר בגלל התנגדות לאלימות ושירות בצבא כיבוש, לקח איתור הוועדה רק חצי שנה, אבל במהלכה קיבל מהצבא מכתב שבו התבשר ש"בתגובה לבקשתך כי עניינך יידון בפני ועדת מצפון, אבקש לעדכנך כי בצה"ל מתקיימות ועדות מצפון מסיבות דת בלבד, ולכן לא תועלה בפני ועדה זו". על המכתב חתומה רס"ן חגית פלק, סגנית קצין פניות ציבור באגף כוח אדם, האגף הממונה ישירות על הפטורים מצה"ל.

התעלומות לא נגמרות גם אם מצליחים לדלג מעל המשוכות ולהגיע לוועדה. שמות חברי הוועדה ותפקידם מופיעים רק על חלק מהפרוטוקולים, שנמסרים לפונים רק בעקבות דרישה מפורשת, רצוי של עורכי הדין (בוועדה יושבים מטעם הצבא נציג מדעי התנהגות, נציג פצ"ר, איש אגף כוח אדם, לעתים גם נציג הבקו"ם ועכשיו גם אזרח). יחזקאל מספר שבקשתו לדעת מיהם חברי הוועדה שראיינו אותו לא נענתה. אני צביקה גל, ראש מדור גיוס בצה"ל, ענה לו לדבריו אחד מהם, לגבי השאר מספיק שתדע שהם חברי ועדת מצפון. לבן ארצי היתה חוויה דומה. על גבעול אסרו לנהל תרשומת של השיחה.

ענת מטר מספרת שכשהגיעה עם בנה לוועדה, במטרה להעיד על תפישת עולמו, שולחה אחר כבוד הביתה. גם מתניה ועופרה בן ארצי נשארו מחוץ לוועדה השנייה שלפניה התייצב בנם, יחד עם מסמכים שרצו להציג שם. בן ארצי עתר לבג"ץ וסלל את הדרך לייצוג עורך דין בוועדה ("זכות ייצוג צולעת", אומר עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח. "לעו"ד מותר לדבר לפני ואחרי מבקש הפטור אבל לא להיות נוכח בחדר כשחוקרים אותו"). בזכות בן ארצי החלו הוועדות גם לשמוע עדים וניתן להציג להן ראיות, וזאת למרות שעמדת המדינה, בתשובתה לעתירות, היתה שהדרך לכל אלה היתה פתוחה תמיד.

מאחר שהוועדה אינה סטטוטורית, אין כל תקנות בדבר אופן הפנייה אליה וזכויות המועמדים בה. הכנסת קלדנית לדיונים היא חידוש מרענן, שנעשה גם הוא רק לאחר שהתנהלות הוועדה נדונה בבג"ץ. קודם לכן שירבט אחד הנוכחים כמה משפטים בכתב ידו. "הוועדה אינה רואה מתפקידה לנהל הליך פתוח ושקוף", אומר חנין, שהיה מועמד מטעם חד"ש לכנסת. "הציבור לא אמור לדעת שהיא קיימת, איך היא עובדת ומה הפרוצדורה. מוסד שמקבל החלטות בנושאים קריטיים מתנהל בצורה פרטצ'ית לחלוטין ומחפף".

להכשיל את הסרבן

הביקורת הנוקבת מכל כלפי הוועדה נסובה בעיקר על חוסר הבנת חבריה את הנושא המופקד בידיהם, פציפיזם ופציפיסט מהו. זה משתקף בשאלות הנשאלות, בהחלטות המתקבלות ובהנמקה להן, כשזו קיימת, ואף באורך הראיון, בין שבע ל-30 דקות. התכנסות הוועדה בה ישב שגיא כבר נמשכה שעה וחצי, ועו"ד פינצ'וק, שייצג את בוימל, אומר שהיא אכן היתה יותר רצינית, אבל שבוועדה לא התעניינו "בחילופי הדברים המלומדים שהחלפתי עם פרופ' שגיא והפסיכולוג הצבאי ולחצו להגיע לתכל'ס: ללחוץ על דרור בוימל ועלי להסכים להקלות בשירות" (ראו מסגרת). כשחגי מטר העיד בבית הדין על תפישת עולמו הפציפיסטית, הוא דיבר קרוב לשלוש שעות.

מיהו סרבן המצפון שזכאי לפטור משירות? בג"ץ הקל על הוועדה כשקבע הבחנה ברורה בין פציפיסטים, סרבני מצפון מלאים המסרבים לשאת נשק ולהשתתף בכל מלחמה, לבין "סרבני מצפון סלקטיווים", המסרבים להשתתף במלחמות ובפעולות צבאיות קונקרטיות, כמו סרבני השטחים. בעקבות מדינות רבות בעולם, שחוקקו חוקים הפוטרים משירות צבאי מטעמי מצפון, הכיר בג"ץ בזכותם של הראשונים לפטור משירות, בנימוק שבמקרה שלהם גובר הערך של חופש המצפון כנגזרת של כבוד האדם, הומניזם וסובלנות, על ערכים מתחרים כמו שוויון בחלוקת הנטל.

ההנחיה לא תמיד משמשת נר לרגלי הוועדה. השאלה הבאה, זו שהכשילה את בוימל, מופיעה כמעט בכל דיון: אם היית הולך בלילה חשוך, לבד/עם אמך/עם חבר, ואתה/היא/הוא היו מותקפים, מה היית עושה? "זאת שאלה לא לגיטימית שנועדה רק לסבך או להכשיל את הסרבן", אומר שגיא. "אם הוא יגיד שהוא יתגונן יגידו לו: רגע רגע, אז אתה מכיר בזכות ההגנה העצמית, אינך פציפיסט. כל מה שניתן להסיק מסוג כזה של חקירה הוא שהמועמד שמתייצב מולם - לא פילוסוף האמון על ארגומנטציה אלא נער - לא מסוגל להגן על עמדותיו. אז מה". שאלה לא ראויה, מסכימים גם פינקשלטיין וקוסטליץ.

שיינטוך מספר ששאלו אותו אם הוא תומך בפיגועים, "כי אם אני נגד שירות בצה"ל אני בטח בעד רצח אזרחים". חגי מטר יצא המום. גם משאלות כמו "למה שלא תעבור ברמזור אדום למשל", וגם כי הרגיש שבמסווה של דיון בשאלת מצפון היה נתון לחקירת השב"כ. כשסיפר שהוא פעיל ב"תעאיוש" וביקר בכפרים בשטחים, רצו חברי הוועדה לדעת באיזה כפרים ועם מי נפגש. "מה שמות אנשי הקשר שלכם בכפרים השונים", מופיעה שאלה בפרוטוקול הדיון שלו.

הסרבנים לא נשאלים שאלות על תפישת עולמם, אומר עו"ד זיוון טובי-אלימי, המייצג כמה מסרבני המצפון. "אף אחד לא מנסה להבין מה אמונתם. עושים להם חקירה נגדית במטרה להפיל אותם, להוכיח שהם לא באמת מאמינים במה שהם אומרים שהם מאמינים בו. רמת ואופי השאלות מעידים כמה ההרכב הוא לא נכון".

שאלה נוספת שחוזרת על עצמה בוועדות היא ומה יקרה אם כולם לא ישרתו. שגיא: "אין כל טעם בשאלות כאלה. אפשר לזהות פציפיזם לא באמצעות שאלות מכשילות או שאלות שאין עליהן תשובה, ובלי לעמול כל כך קשה על גילוי סתירות. אני מתרשם שחלק מחברי הוועדה לא מבינים את תפקידם. דרגה ותפקיד אינם תנאי הכרחי להבנת המטריה. לא יכול להיות שאנשי צבא יישבו הן על כובע הסמכות הצבאית הן על תקן יודעי האמת המוסרית".

איך באמת נראית האמת המוסרית של הוועדה? מי נתפש בעיניה כפציפיסט שאותו היא תזכה בפטור משירות? הפרוטוקולים של הוועדות והחלטותיה, בצד עדויות המועמדים לפטור, מציירים דמות מוזרה למדי של פציפיסט. לבן ארצי, למשל, נאמר שהוא אינו פציפיסט מאחר שאינו מהסס להיכנס לעימותים מילוליים עם המערכת הסובבת אותו. "מהטמה גנדי לא היה מקבל אצלם פטור", אומר פרקליטו עו"ד ספרד, "היו אומרים לו: מר מהטמה, אינך מגובש, תחזור עוד שנה ואחרי שנה היו אומרים לו: אתה כל הזמן מתווכח, דורש דרישות, אינך פציפיסט".

ד"ר מטר אומרת שהוועדה מתפקדת כוועדת אי התאמה בתחפושת ומביאה לדוגמה את מכתבו לוועדה של בחור שקיבל פטור מצפוני לפני כמה שנים. בחור עדין, רגיש, טבעוני, שחומל על ג'וקים ונמנע מלרמוס רמשים. "זה הסטייל של הוועדה", היא אומרת, "אבל מה הקשר? אם אתה דורך על נמלים ואוכל בשר אז אינך פציפיסט? העובדה שטבעונות הפכה לקריטריון בעיני הוועדה היא חולנית. זה חוסר הבנה בסיסית".

תפישת המצפון של הוועדה, היא אומרת, "אם רוצים לתת לה עיגון פילוסופי - שברור שאין לה - היא מצפון כמחלה. משהו אינסטינקטיווי, ייצרי, מחובר לרגש ולא להנמקה רציונלית. מתפרץ. כמו ריח מגעיל והקאה בעקבותיו. מצפון לתפישתם לא יכול להיות חברתי, פוליטי, קבוצתי, אין גועל נפש קולקטיווי. וזה הולך טוב עם העדפתם הברורה לאנשי הזולה, מבולבלים בשרוואל, קצת חולים, שום דבר רעיוני שקשור לפציפיזם".

המצב מסתבך - או אולי מתבהר, תלוי מאיפה מסתכלים - כשמתייצב בוועדה אדם שטוען בגלוי שמצפונו אינו מאפשר לו לשרת מטעמים פוליטיים. חותמי מכתב השמיניסטים שעומדים עתה למשפט - חגי מטר, מתן קמינר, שמרי צמרת, נועם בהט ואדם מאור - אינם טוענים שהם פציפיסטים, אלא שמצפונם לא מתיר להם להתגייס בשל הכיבוש ופעולות צה"ל בשטחים. אלה נדחים מיד בטיעון שהם סרבנים סלקטיווים. במקרה של החמישה נדחו שניים מתוכם כבר על סמך מכתביהם לוועדה, כלומר בסינון הראשוני, שאותו מבצע נציג הפצ"ר. בכל מקרה שבו מתעורר ספק קל לגבי מהות הטענות, מדגיש קוסטליץ, מזומן הפונה לראיון.

מיהו פציפיסט

מה בעצם ההבדל בין פציפיסט לסרבן מצפון מוסרי, סלקטיווי? מטר שמעה הרצאה באוניברסיטת בר אילן, שבה קידם פרופ' סטטמן את ההבחנה בין מצפון פרטי, המזכה בפטור משירות, למוסר פוליטי-ציבורי, שאינו מזכה. היא דוחה את ההבחנה. "אין דבר כזה פציפיסט פרטי. הוא מתנגד לפתרון כוחני תמיד, וזו עמדה פוליטית. התביעה משתמשת במכתב השמיניסטים כארגומנט לכך שהם ביצעו פעולה פוליטית שבאה לשנות את המשטר. זאת אי הבנה מוחלטת שכל אחד מהחותמים הגיע באופן פרטי ואינדווידואלי להכרעה מצפונית נגד הכיבוש. מכיוון שמצפון מעוגן במוסר, בנסיבות קונקרטיות, הם התאחדו במכתב. זה לא שמוחמד ברכה אמר להם לכתוב אותו. פילוסופים של המשפט כמו ג'ון רולס, ג'וזף רז וחיים גנז אמרו שסירוב מצפוני ומרי אזרחי יכולים להתממש באותה פעולה עצמה. אין באמת דיכוטומיה בין השניים".

פרופ' שגיא מסכים שהדיכוטומיה אינה ממשית, ושבבסיס שני סוגי הסרבנות עומדים מניעים מצפוניים ומוסריים. עם זאת, הוא אומר שלא יעניק פטור לסרבן המצפון המוסרי, הסלקטיווי, מאחר שזה נוטל על עצמו את תפקיד טוען טענות המוסר הנכון, ובאופי פעולתו מקרין על מעמדם של ערכים אחרים בחברה הדמוקרטית הליברלית. זאת לעומת הפציפיסט, שבבואו לבקש פטור נתפש בעיניו כאדם הפועל בשם ערכים אישיים וקורא להצלת עצמו.

שגיא: "סרבן המצפון האישי לא מערער על הסדר החברתי. ניתן להקנות לו זכות לחופש מצפון בלי להתייחס לשאלת צידוק הטענות שלו. לעומתו הסרבן המוסרי חותר לעימות. כשהוא יוצא במסע צלב חברתי לשינוי החברה, קורא למרי אזרחי, הוא תובע ממני להיכנס לשיח ציבורי. הוא אינו מדבר בשיח זכויות, של מה מגיע לו, אלא בשיח צדק. מאחר שכך, יש לבחון את היחס בין ערכים שהתקבלו בחברה כערכים מוגנים לבין אלה שלהם הוא טוען. וכאן אפשר להצביע על סדרת ערכים שהוא פוגע בהם - עקרון ההוגנות והשוויון בחלוקת הנטל והזכות לחיים של תושבי השטחים. זאת גם אם נחליט שמתנחלים פועלים כגנבים. מול ערכים אלה מעמידים הסרבן הפוליטי עניין שאולי הוא צודק ואולי לא, אבל בוודאי שאינו ערך הגובר על ערכים אחרים".

ד"ר עדו גייגר, שמלמד פילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, דוחה את טענת שגיא שהדרך הנכונה להבחין בין סרבנות מצפון אישית לבין מרי אזרחי היא בכך שהאחרונים פונים אל כלל החברה. "המבחן צריך להיות השפעתם על המציאות האזרחית במדינה, כלומר כמה אנשים אכן מאמצים את הקריאה ופועלים בשמה. זה אולי נשמע פרדוקסלי, אבל קריאה למרי אזרחי אינה בהכרח פעולה של מרי אזרחי. אדם עומד בכיכר העיר וקורא לשביתה כללית. האנשים חולפים על פניו, מתעלמים ממנו. מעשיו אינם מרי אזרחי. מצבם של השמיניסטים העומדים למשפט דומה. מעטים מאוד מקשיבים להם. מתי מעט מצטרפים בפועל למאבק שלהם".

לשגיא יש השגה נוספת. הוא לא מבין למה סרבן מוסרי, שחותר לשינוי, מבקש את הגנת המדינה. לא יכול להיות שהשמיניסטים הטוענים לאי צדק יבקשו את הגנת בית המשפט, וועדת המצפון ויסתלקו הביתה, הוא אומר. להיפך. שימשיכו לסרב, ושיישבו בכלא, ושיגרמו בכך לזעזוע עמוק ולשיח ציבורי שאולי יהיה תחילתו של שינוי. מרטין לותר קינג וגנדי, הוא אומר, הבינו שבתשלום המחיר יש כוח אדיר.

גייגר: "שגיא מתייחס לדברים מנקודת מבטו של פילוסוף פוליטי, ויש בדבריו טעם. אבל העובדה שסרבן מצפון פועל גם במישור הפוליטי אינה מעניינה של ועדת המצפון. על הוועדה להחליט אם עומד לפניה אדם שמצפונו לא מתיר לו להתגייס לצבא ותו לא. אם יצבאו על פתחה רבים העונים על התיאור הזה, ייאלץ המחוקק להתמודד עם הבעיה".

לא שוועדות המצפון, לפחות עד כניסתם של שגיא וסטטמן לתפקיד, הטריחו את עצמן בשיקולים פילוסופיים. "בית המשפט העליון ערך את ההבחנה ואנו כפופים להלכות שלו", אומר פינקלשטיין. הוועדות חוסות אפוא תחת מטריית בג"ץ, ששב וקיבע בבג"ץ זונשיין את הפסיקה שלא ניתן לשחרר סרבנים סלקטיווים, בין השאר כי לתופעה, מטבעה, "יש נטייה לגדול", כתב נשיא ביהמ"ש העליון אהרן ברק, לרופף "את החישוקים המחזיקים את החברה כעם", ועשויות להיות לה השלכות על שיקולי הביטחון.

גם עם זה אפשר להתווכח. גם אם הטענות נכונות, אומר הפרופ' חיים גנז, מרצה למשפטים ופילוסופיה באוניברסיטת ת"א, "הן לא יכולות להוות בסיס לפגיעה בחופש המצפון, כל עוד שלא נוצר איום בפועל על יכולת הצבא לבצע את משימותיו". טענות ברק הן אמפיריות במהותן, הוא מוסיף, ומאחר שכך עליהן להיבחן קודם במבחן המציאות.

גנז לא טוען שהזכות לסירוב מצפוני קיימת תמיד, לא לסרבנים מלאים ולא לסרבנים סלקטיווים. "אם יש תוצאות פוליטיות מאיימות למעשיהם, המדינה רשאית לשקול ולהחליט לא להעניק להם את הזכות. אבל אם מספר הסרבנים קטן, כפי שקורה בפועל, והצבא יכול לבצע את משימותיו בלעדיהם, צריך לאפשר שחרור לכולם. גם לסרבנים מהימין שמסרבים לפנות התנחלויות. אי אפשר להחיל כלל מתוך סיטואציה שלא קרתה. השאלה שיש לשאול היא מה קירבת האיום שייווצר בעקבות שחרורם. כמובן שזו שאלה מצחיקה לנוכח הוויתור על אלפי חרדים שאינם מתייצבים לצבא. ואם לא קיימת סכנה ממשית, אז שיהיו לארג'ים".

כשלים על כשלים

יונתן בן ארצי, צעיר ירושלמי שאינו בוגר אשראם אלא למד פיסיקה באוניברסיטה העברית, גרם לצבא לעמוד על רגליו האחוריות. 200 יום הוא ישב בכלא, לאחר שש פעמים בהן נשפט בדין משמעתי על סירובו להתחייל בשל היותו פציפיסט. בפעם השביעית החליט הפצ"ר להעביר את הנושא לבית הדין הצבאי, לדבריו כדי לפתוח את הדיון בו מחדש. למרות זאת ביקש התובע קוסטליץ מבית הדין לתחום את מסגרת הדיון לשאלה הפשוטה אם סירב בן ארצי לפקודה להתחייל אם לאו. אב בית הדין לא נענה ועתה מנסה בן ארצי לערער על קביעת ועדת המצפון, עמה נפגש שלוש פעמים, כי אינו פציפיסט אלא אדם שאינו מסתדר עם מסגרות כופות ופועל מטעמי נוחות אישית.

מה הביא את פרופ' שגיא, אחרי שקרא את הפרוטוקולים של הוועדות שראיינו את בן ארצי, למסקנה שהתנהלותן היתה מלאה כשלים והחלטותיהן היו שגויות ושצריך היה לשחררו משירות? "הוועדה הראשונה, למשל, לא נימקה את החלטותיה", הוא מסביר. "מה זאת אומרת 'לא מגובש'? למה? הוועדה השנייה לא ידעה מתוקף מה היא פועלת, ולא היתה מודעת לכך שהחוק פורש באופן שיטתי כך שניתן לפטור מטעמי מצפון. זה לא מוצא חן בעיני".

עיקר קצפו יוצא על הוועדה השלישית, "שהלוגיקה שלה מלאה בכשלים על גבי כשלים והנימוקים שהביאה בהחלטתה ממש מרגיזים. למשל הקביעה שהוא לא יכול להסתגל למערכות. מי הסמיך אותם? אם הם חושבים שהוא צריך קב"ן, שישלחו אותו. כולם שם פסיכולוגים? איבחנו אותו? יש להם כלים בכלל? זאת שערורייה.

"או סעיף 10 להחלטתה, הקובע שאינו פציפיסט כי אמר שישקול לגופו כל מקרה של סירוב לשלם מס מטעמים מצפוניים. מה זה רלוונטי, יש פרדיגמה שהפציפיסט צריך להתנגד או להסכים לתשלום מסים? הוועדה הזו גם המציאה חוק חדש - כל אחד מחויב לתת 36 חודשים למדינה, אם לא בצבא אז בצורה אחרת. מי? מה? מאיפה זה גורד? עשו כאן מניפולציה. הוועדה הזו גם מתעקשת שאין להשוות בין החרדים ליוני. למה לא? לאלה אמונות משלהם ולו אמונות משלו. במה טובה אמונתם דווקא?"

קו מאוד בולט בכל הוועדות "זה הניסיון להפוך את בן ארצי, נער בן 19-18, לפילוסוף קוהרנטי. מגלים אצלו סתירות, חוסר בשלות. עולה מהדברים חיקור בבית משפט פילוסופי כדי לקבל את פרס האקדמיה הפרוסית על תקינות טיעונים לטובת פציפיזם. זה מופרך. באופן קבוע שלוש הוועדות נוטות לפטרנליזם, מבינות אותו יותר טוב ממנו עצמו או מהוריו, עושות רדוקציות פסיכולוגיות לעמדותיו".

החמור ביותר בעיניו זה השטחיות והבורות שהתגלו בכל הוועדות. "העובדה שבן ארצי פועל למימוש עצמי, אחד הנימוקים שבו השתמשה הוועדה לאי הכרה בו כפציפיסט, אינה עומדת בסתירה לפציפיזם. כך גם העובדה שהוא נכנס לעימותם מילוליים. הגל דיבר על מאבק בין אוהבים. זה מלחמה? הוועדה לא הבינה דברים בנאליים. וזה שמצאו לכאורה סתירות בין דבריו לדברי הוריו, אז מה? הוועדה לא צריכה לתפקד כאינקוויזיציה".

הוא מדגיש שלא ראה את המסמכים שהציג בן ארצי בוועדה, ושאינו מכיר את ההליך בבג"ץ בו נדחתה עתירתו של בן ארצי על סבירות החלטת הוועדה השלישית. אבל בהסתמך על הדברים שקרא בפרוטוקולים ברור לו שאין כל קשר בינם לבין החלטות הוועדה. "מהפרוטוקולים עולה שיונתן בן ארצי עומד בקריטריונים הבסיסיים לבחינת פציפיזם. יש ראיות קרובות לוודאי שהילד פציפיסט, וזה שבג"ץ לא התערב לא אומר שהוא לא כזה. עם מלוא הכבוד שאני רוחש לבג"ץ, ולא מתוך תפישה אנרכיסטית, אם חשין היה רוצה למצוא פגמים בעבודת הוועדה ולהיאחז בהם הוא היה מוצא אותם למכביר". *

talha@netvision.net.il




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים