בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכשפה נטולת קסם

תגובות

"סימה וקנין מכשפה", סרט הקולנוע הראשון בבימויו של דרור שאול, נבדל מ"מבצע סבתא", סרט הטלוויזיה הפופולרי של שאול, בשני עניינים מרכזיים. ראשית, בעוד ש"מבצע סבתא" היה מאוכלס בדמויות שגם בשיא איוולתן אפשר היה לאהוד אותן, הרי שב"סימה וקנין מכשפה" אין את מי לאהוד, ולכן הסרט עצמו אינו מעורר אהדה. שנית, בעוד ש"מבצע סבתא" עורר את התחושה שיוצריו נהנו לעשותו, וההנאה הזאת עברה אל הצופים, "סימה וקנין מכשפה" נראה כסרט שנוצר תחת לחץ, ולפיכך אין פלא שהיא בקושי מצליחה לעורר חיוך.

במרכזו של "סימה וקנין מכשפה" פעור חלל גדול - סימה וקנין עצמה. האשמה אינה מוטלת על תיקי דיין, שמגלמת את גיבורת הסרט, אלא על התסריט, שאינו מפתח את דמותה של וקנין מעבר לחומרי הגלם המעטים שמהם היא מורכבת.

וקנין היא אלמנה שמתאבלת עדיין על בעלה, שמת שנה קודם לכן. היא מתגוררת בדירה עם בתה אתי (שרון אלימלך), חתנה אבי (איציק כהן), וביבי (תם גל), נכדה בן ה-11. כאשר בתה וחתנה מאיימים לעזוב את הדירה, מכיוון שאתי שוב בהריון והם חוששים שלא יהיה די מקום לכולם, וקנין מחליטה להרחיב את שטח הדירה. אבל ועד הבית, שבראשו עומד דב וסרמן (ליאור אשכנזי), מתנגד. בזעמה מקללת וקנין את וסרמן ואת משפחתו - שדב ייפגע בתאונה, שאשתו תפיל את עוברה, שאביו ילקה בהתקף לב, שדירתם של הווסרמנים תישרף ושאר קללות סימפטיות שכאלה.

כאשר כל הקללות מתגשמות אחת לאחת, מחליטים הכל שסימה וקנין היא למעשה מכשפה. חתנה אבי מחליט לנצל זאת ומשכנע אותה לפתוח את ביתה לאזרחים הרבים, שמגיעים מכל רחבי הארץ כדי לקבל את ברכתה של המכשפה לכאורה - בעבור תמורה כספית, כמובן. וקנין, שנהפכת לסלבריטאית מקומית, אמנם יודעת היטב שאין לה שום כישורים על-טבעיים, אבל היא נענית לכל דרישה של חתנה בצייתנות מוחלטת. היא המכשפה הפיקטיווית הפאסיווית ביותר שנראתה אי פעם על בד הקולנוע.

דמותה של סימה היתה מקבלת ממד אנושי אמין אילו היא נהנתה במקצת מהסיטואציה שאליה היא נקלעת, מהכוח הפתאומי שניתן בידיה ומהפרסום שמתלווה אליו. אבל לא כך קורה: אם בתחילת הסרט מוצגת סימה כאשה הנחושה בדעתה, לפחות בכל מה שנוגע ליכולתה להטיל קללות, הרי ככל שהעלילה מתקדמת כך דמותה הולכת ודועכת. היא נהפכת לבובה כנועה על חוט. אפילו כאשר מציעים לה להוביל רשימה בבחירות לכנסת, שמצעה כולל טרנספר ושאר הצעות גזעניות, היא מסכימה לכך.

ל"סימה וקנין מכשפה" יש יומרות סאטיריות, אבל המגרעת העיקרית של הסרט היא שאין לו מה לומר. האופן שבו הסרט מתאר פוליטיקאים, מנחי תוכניות אירוח בטלוויזיה ושאר דמויות שמבקשות לנצל את כישוריה ופרסומה של סימה הוא ראשוני, ילדותי, שטחי ובעיקר מיושן. מבחינה זו הוא מזכיר את אפרים קישון בימיו החלשים ביותר.

אבל החמור מכל הוא שאין ב"סימה וקנין מכשפה" רגש - וגם סאטירות, כדי להיות אפקטיוויות, זקוקות לרגש. העדר הרגש מגיע לשיאו בסצינה שבה סימה מתארחת בתוכנית טלוויזיה ומתבקשת לרפא ילדה חולת סרטן. אם היו לסצינה הזאת כוונות סאטיריות, הרי הן מתמוססות לנוכח כיעורה וגסותה.

בעזרת דמותה וסיפורה של וקנין מנסה סרטו של דרור שאול לומר משהו על רדידותה, נצלנותה וכיעורה של החברה הישראלית העכשווית. בידיים מיומנות יותר אפשר היה אולי לעשות משהו עם החומרים שמהם מורכב הסרט, אבל לשאול אין מושג איך עושים סאטירה: הוא פשוט מניח את החומרים זה בצד זה, ומקווה שמשהו יצמח מהם. הסרט, בעקבות זאת, מעיד על חוסר מודעות - ואף אטימות - לבעיות המאפיינות את החברה הישראלית כיום. אמנם לנכד של סימה קוראים ביבי, ובאחת הסצינות בסרט ההמון שנאסף ליד ביתה קורא "ביבי! ביבי!" - אבל מה זה אומר בעצם? שום דבר, פרט לכך שזו סצינה אחת מני רבות שמעידות על רצונו של שאול לסחוט תגובה מהירה מהקהל. ללא הצלחה, למרבה הצער. הרי ברור שאי אפשר לעסוק בנצלנות באמצעים נצלניים, או לדבר על שטחיות בדרכים שטחיות.

את הריקנות שבסרטו הוא מנסה למלא בצעקנות, הרבה צעקנות, שרבים משחקני הסרט שותפים לה - ובראשם איציק כהן בהופעה מביכה במיוחד. יותר מכל יש הרגשה שהסרט מתרפק על הכיעור המתואר בו, ולכן נהפך לחלק מאותו כיעור. לא רק שאין בו דמויות שאפשר לאהוד, אלא גם הסרט אינו אוהד אף אחת מהדמויות המופיעות בו. אבל מה כבר אפשר לצפות מסרט שבו הפלה מתוארת כאירוע מבדח שמיד אחריו חוזרים לסדר היום?

"סימה וקנין מכשפה". תסריט ובימוי: דרור שאול; צילום: אמנון זלאיט; מוסיקה: אופיר לייבוביץ'; שחקנים: תיקי דיין, איציק כהן, ליאור אשכנזי, רותם אבוהב, שרון אלימלך, גאולה נוני, נסים זהר, עמי סמולרצ'יק, תם גל, ויקטור עידה, סשה דמידוב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו