בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קצין תמים מדי

מרדכי (מוטקה) בנצור, מגיבורי "הפרשה", 2003-1921

תגובות

מרדכי (מוטקה) בנצ'בסקי נולד בסוקולקה שבפולין, עלה לארץ ב-1936 ואחרי הכשרה של הנוער העובד בגבעת חיים הצטרף לקיבוץ רביבים. הוא היה מ"פ בפלמ"ח, וב-1946 נשלח מטעם ההגנה לעיראק כדי לחזק את יכולת ההגנה העצמית של היהודים. במלחמת הקוממיות הקים יחידות האזנה בחטיבות שונות ואחרי המלחמה הצטרף לאמ"ן, נישא לנינה טווייג, שאותה הכיר עוד בעיראק, ושינה שמו לבנצור. באפריל 1953 מינהו ראש אמ"ן בנימין גיבלי למפקד היחידה הסודית 131, שהפעילה סוכנים בארצות אויב.

בראשית 1954 התגבש רעיון לעכב את כוונת הבריטים לפנות את תעלת סואץ, באמצעות מעשי חבלה שיבצעו יהודים מצרים. אברהם דר נשלח להקים את חוליית החבלה, אך בסופו של דבר נבחר אברי אלעד (זיידנברג) להיות למפעילה, בין השאר משום שרצה לשקם את כבודו (הוא הורד בדרגה בשל ביזה בתש"ח). מוטקה עמד על טיבו וצפה כי "רק יוסיף חרפה וכישלונות", אך לא הסיק את המסקנות, ובמאי אף נפגש עמו בפאריס ונתן לו הוראות. לימים יטען כי נתן רק הוראות קשר, לא הפעלה. אולם אלעד יצא למצרים, ובמהלך יולי התפוצצו פצצות במבני ציבור בקהיר ובאלכסנדריה.

ב-18 ביולי, לאחר שהפעולה במצרים כבר החלה, העביר בנצור למצרים, בהוראת גיבלי, הוראות פעולה בקוד. ההוראות שודרו בקול ישראל, בתוכנית לעקרת הבית (מקום ציבורי - "מנה ראשונה", אנשי צבא - "קציצות", וכו'). כשנפלה הרשת (לפי איסר הראל, ראש המוסד אז, אברי אלעד הוא שהסגירה), בנצור נדהם, לדבריו, מכך ששר הביטחון פנחס לבון התנער מהאחריות והטילה על אמ"ן.

הוא שידל את דליה כרמל, מזכירת ראש אמ"ן, להוסיף למכתב של גיבלי אל הרמטכ"ל משה דיין משפט מזויף, כאילו הפעולות במצרים נעשו בהוראת שר הביטחון ("בשקר לוחמים בשקר" הילכה אז האמרה בלשכה הלוחמנית). בנצור, שנודע בשל הצנזורה כ"קצין המילואים", ניסה גם להשפיע על גרסתו של אלעד בנוגע לפגישתם בפאריס וכתב שני דו"חות סותרים על ההתרחשויות, מתקשה אחר כך להסביר את פשר השוני. עדויותיו לפני ועדות החקירה השונות זיכוהו באמירות לא מחמיאות.

"עסק הביש" הידרדר ל"פרשת לבון", שזיעזעה את המדינה. אנשים הועלו לגרדום בקהיר ואחרים ישבו שנים בכלא, קריירות התרסקו, מפא"י התפלגה, ואילו מוטקה בנצור - האיש שספק הכשיל את עצמו, ספק קרס תחת כוחות גדולים ממנו - פרש נכלם וכואב מצה"ל.

אברהם דר סבור שהיה האיש הלא נכון במקום הלא נכון, אך היה מוסרי ביותר והאמין כי פעל נגד "אויבי" צה"ל ואמ"ן. אלוף הראבן, רל"ש ראש אמ"ן אז, אומר שמעליו התנשאה "הייררכיה מופרעת". "הוא היה תמים", מעריכה ארנונה מרץ, מנהלת לשכתו של גיבלי, "והוא העריץ את גיבלי. זה היה אסונו". גיבלי עצמו מציע להמתין לספרו, הנמצא, לדבריו, בכתובים.

מוטקה עבר להקים מסופים לכימיקלים באירופה בעבור חברת "גדות", עד שפרש. יותר משהתחרט על הדברים שעשה, אומרת אשתו נינה, הוא הצטער על שהאנשים שבעבורם עשה זאת לא היו ראויים לכך. כן התייסר על שאסירי הפרשה נטרו לו, אף על פי שאחרי מלחמת סיני תבע לשווא להחליף שבויים מצרים בכירים תמורת אנשי החוליה. היחיד שהבין ללבו היה אריק שרון, מגלה נינה: בפגישה אקראית הוא אמר למוטקה שעשה את הדבר הנכון. בימים טרופים אלה מצא שרון זמן לשלוח לאלמנה מברק תנחומים חם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו