בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'וקים טובים

בשדה אליהו מצאו פיתרון לאקרית האדומה, חרק צמחוני רעבתן, שמשמיד את גידולי תות השדה: במקום חומרי הדברה כימיים מזיקים, משסים בו את האויב הטבעי שלו, האקרית הטורפת. התוצאה - ביו-תות, התות הכי נקי בשטח. ואל תשאלו מה עושות דבורי הבומבוס

תגובות

עצות לתושבי הפריפריה

"האקרית האדומה, חרק צמחוני עם תיאבון גדול לעלי התות, תוקפת את השתילים בשלב מוקדם ביותר. אבל אנחנו לא מבזבזים זמן. הפקח מגיע לשטח מיד אחרי השתילה, מאתר אקריות מזיקות, מזהה את מיקומן בחלקה, מעריך את צפיפותן ומזמין את המנה הדרושה של האויב הטבעי. עשרים אלף לדונם. עשרה בקבוקים, שבתוכם, בין דפיו של הנשא האנרטי, ורמיקוליט, נחבאת הפיטוסאולוס פרסימיליס, היא האקרית הטורפת, הממתינה, רדומה אך רעבה, לשחרורה בערוגה". כך, בקול נמוך, כשראשו נוטה קדימה, סוחף עמו ד"ר שמעון שטיינברג את המקשיב לסצינת מתח הוליוודית מעולם החרקים.

"בתוך 48 שעות מגיע המשלוח, מצונן היטב. החקלאי מפזר אותו ישירות מהבקבוק. ללא צורך במסכה, ללא צורך בבגדי מגן. האויב הטבעי יזנק עכשיו מפול פוזישן! כעבור שבוע בדיוק, ישוב הפקח לשטח לבדוק את המצב. הוא ידווח: 'רואים התבססות!' האקריות הטורפות מתחילות להקים את הדור הבא. פעולת ההדברה נעשית על ידי צאצאיו וצאצאי צאצאיו של החומר שפיזרנו. אנחנו לא מציפים, אנחנו זורעים. בשלב הבא ידווח הפקח: 'האויב הטבעי התחיל להדביר!' ואז", לוחש ד"ר שטיינברג ועיניו נוצצות, "אם תתקרבו עם זכוכית מגדלת, תוכלו לראות את האקרית הטורפת בפעולה, 'אין אקשן'!"

ד"ר שטיינברג הוא אנטמולוג, חוקר חרקים, ומנהל את מחלקת המחקר והפיתוח של מפעל ביו-בי מערכות ביולוגיות של שדה אליהו, קיבוץ דתי בעמק בית שאן. המפעל הוא יחיד מסוגו בישראל וגם בחו"ל אין רבים כמותו. השנה לראשונה, לאחר ארבע שנים של ניסיון, ניתן פרסום לפרויקט ההדברה הביולוגית המשולבת שליווה המפעל, ואשר יושם בגידול תותי שדה. המשמעות היא שאם קניתם תותים באריזות שעליהן התווית "ביו-תות", הרי שאכלתם פרי הרבה יותר נקי.

"לא רק שעמדנו בתקן הישראלי לשאריות של חומרי הדברה", אומר יעקב מזרחי, מנהל אגף שיווק וכלכלה במועצת הירקות ואחראי על הפרויקט, "תקן שהוא לדעתי מקל מדי, אלא שהגענו לתוצאות קרובות מאוד לתקן האירופי, שהוא המחמיר ביותר. התחלנו לאחר שסקרים הראו שהתדמית של התות בירידה, וגם הצריכה ירדה במשך השנים. אז הרמנו את הכפפה. בתחילה רתמנו לעניין עשרה מגדלים, היום שותפים בו כ-65, שהם כ-80% ממגדלי התות בארץ".

"חד משמעית אין מדובר בגידול אורגני", מדייק שטיינברג. "יש פה שילוב בין הדברה ביולוגית, כלומר שימוש באויבים הטבעיים של המזיקים הספציפיים לתות, כדי להדבירם, לבין שיטות קונוונציונליות. לפעמים, כשנכנסים לתחילת טיפול והשדה נגוע מאוד, אין ברירה אלא לרסס בחומר הדברה כדי להוריד למזיק את הראש, שיירד לרמה שבה האויב הטבעי שלו יוכל להשתלט עליו. ושימי לב, אסור לחסל את המזיק לגמרי, כי אז לאויב הטבעי לא יהיה ממה להתקיים. בתחום שלנו העניין הוא כל הזמן לשאוף לאיזון.

"כאשר בכל זאת משתמשים בכימיקלים, זה נעשה בהתאם לתקנים ולמינונים המותרים. כמו כן, לתותים יש בעיה קשה של פטריות שאין לנו עדיין מענה עליה (אבל החומרים נגדן רעילים הרבה פחות מאשר אלה המשמשים נגד המזיקים), ומכל מקום התוצאה הסופית היא הפחתה של 80% בשימוש בחומרי הדברה כימיים נגד חרקים. אני לא חבר שדה אליהו, ואינני אדם דתי, אבל החברים תמיד אומרים לי שהרמב"ם דיבר המון על חשיבות דרך האמצע, וזהו, לדעתי, הגרעין של הדברה ביולוגית משולבת".

השימוש באויבים טבעיים, כלומר בחרקים טורפים, כדי לחסל חרקים צמחוניים המזיקים לגידולים, אינו חדש, וידוע כבר מאות שנים. אבל רק בשלושים השנים האחרונות, עם ההכרה הגוברת בנזקים שהחקלאות בת זמננו גורמת לסביבה, התפתח התחום לעסק מסחרי. המפעל של שדה אליהו הוקם באמצע שנות השמונים, עבר שינויים רבים ובשבע השנים האחרונות מייצר תשעה סוגים של מוצרים, כלומר של חרקים, המחליפים את השימוש בחומרי הדברה כימיים.

"מדובר במהפכה מחשבתית", אומר שטיינברג. "חקלאי שהיה רגיל לרסס באופן עצמאי וכבר למחרת לראות את פגרי האקריות האדומות מוטלות בשטח, נדרש פתאום לחכות שלושה שבועות בסבלנות ברזל ולא להיכנע לחרדה המחלחלת שמא משהו השתבש לטורפות בדרך. ולא רק זה, פתאום הוא צריך להסתמך על פקחים מקצועיים שיבואו וידווחו לו מה קורה אצלו בחלקה, פתאום אנחנו באים ואומרים לו שלא נורא אם נשארו כמה מזיקים בחיים, או שאנחנו מציעים לטפל סלקטיווית רק בפינה הדרומית של החלקה, כי רק שם התגלו מושבות גדולות של מזיקות. זה ממש חינוך מחדש".

פרויקט סודי ביותר

שייע, חבר קיבוץ שעובד במחלקת המחקר של המפעל, נועץ עיניו במיקרוסקופ, ידו אוחזת בעכבר המחשב והוא סופר את מזיק הטירופגוס, מזיק לבנבן-חגיגי עם המון רגליים שמגדלים אותו כדי להאכיל בו את הטורף של אקרית העיוותים המזיקה לפלפלים. בחוץ חולפת בריחוף רומנטי על פני הבניין נערה רכובה על אופניים ובידה רשת פרפרים לבנה. "מי זאת, תעצרו אותה", נזעק הצלם, שכמעט התייאש מלצלם קופסאות פלסטיק שקופות גדושות אקריות אדומות זעירות, 1 מ"מ אורך כל אחת.

"אה, תכירו", אומר שמעון שטיינברג. "זאת מרים, היא עובדת בכירה בפרויקט ניסיוני, סודי ביותר, שאני לא יכול להרחיב עליו את הדיבור. אני אפילו לא יכול לומר לכם אחרי מי היא רודפת בהחלטיות כזאת. אבל מדובר בניסוי שאם יצליח, יהיו לו השלכות חשובות ביותר".

מאחר שהסוד נשמר בקפדנות כזאת נאלצנו להסתפק בביקור מאלף אצל דבורי הבומבוס. כי אגף ההדברה הביולוגית הוא רק חלק מהסיפור בשדה אליהו. בחלק אחר של המפעל מייצרים דבורי בומבוס להאבקה טבעית של ירקות חממה רבים, בכללם כל עגבניות החממה שאנו אוכלים, פלפלים, חצילים, מלונים וקישואים. פרחי העגבניה זקוקים להרעדה קלה כדי להתפתח לפרי ומכיוון שהחממה היא מבנה סגור, יש צורך למצוא תחליף לפתרון שהעמיד הטבע. בעבר נהגו לעשות זאת באופן מלאכותי על ידי סילון אוויר ממפוח או מכשיר מיוחד אחר, אולם לדבורת הבומבוס מנגנון ניעור מיוחד העושה אותה חרק אופטימלי לעניין זה ואולי לעניינים אחרים שהשתיקה יפה להם.

וכך, בחדרים סגורים ומבוקרי טמפרטורה, תחת תאורה מיוחדת, מסודרות בשורות כוורות קטנות על מדפים נשלפים ובכל אחת כמה דבורי בומבוס גדולות, יפות ומבריקות מניקיון. בכל כוורת יש מלכה, האם המייסדת, שמטילה את הביצים, ופועלות שבוקעות מהן אשר תפקידן לאסוף אבקה וצוף מן החוץ. "פה במפעל אנחנו מפקחים על התפתחות הכוורת", אומר דוד לנג, אחראי על ייצור הדבורים. "בודקים שהן מנקות את הקן ומאכילות את הזחלים. שני הגלילים האלה מלאים באבקת פרחים, וכאן יש מי סוכר בריכוז מסוים. הן די מפונקות, הדבורים האלה, ניסינו להאכיל אותן במזון קצת יותר זול, כמו לחם עם ריבה למשל, אבל הן סירבו". כוורת שהגיעה לגודל המתאים (מלכה אחת וחמישים עד שישים פועלות) נארזת בקרטון ומשווקת לחקלאי. ביום הביקור היו שם כמה משטחים של בומבוסים בדרכם לפרו.

כמפעל שמחפש להשתמש באיזונים שיצר הטבע לטובת האדם, האם אין סכנה לאותו איזון בהחדרה של חרקים ממינים שונים לסביבה מסוימת, בכמויות שלא היו קיימות בה קודם? ד"ר שטיינברג: "לאחר 15 שנה של שימוש בדבורת הבומבוס, אין שום עדות להתבססותה ברמה שתאיים על מאביקים אחרים באותה סביבה. ועם זאת, אני מודה שזהו הנושא החם ביותר היום בקהילה המדעית העוסקת בכך. יש מדינות, אוסטרליה למשל, שבהן לא נמצאת אוכלוסיית בומבוס באופן טבעי, האוסרות להכניס אותן לשטחן מחשש להפרת האיזון. כאיש מדע אני מבין שאין לנו עדיין עומק אבולוציוני מספיק לענות על שאלה זו, אולם כאיש מקצוע, ואף על פי שאני חלק מחברה מסחרית, נראה לי שבשיקולים ארוכי טווח התועלת רבה מן הנזק. כשמדובר בהדברה ביולוגית, על אחת כמה וכמה אין סכנה של הפרת האיזון (וכאן גם נבדקו כבר כ-6,000 מקרים) משום שאלה חרקים יחידנים, שאינם חרקים חברתיים והסיכוי שלהם לשרוד לאחר שמילאו את תפקידם הוא אפסי.

"בואו לא נהיה יפי נפש, בלי החקלאות האינטנסיווית לא היינו יכולים להאכיל שישה מיליארד נפש, ואי אפשר לקיים חקלאות אינטנסיווית ללא טיפול בהגנת הצומח, כימי או אורגני-ביולוגי. בסופו של תהליך, זה יהיה אבסורד בעיני אם אנחנו, אנשי ההדברה הביולוגית המשולבת, נמצא את עצמנו במאבק מול תנועות הירוקים. הרי כתוצאה מהפעילות שלנו יש הפחתה גדולה בשימוש בחומרי הדברה קשים, יש חינוך מחדש של החקלאי לכיוון של שמירה על הסביבה ורתימת הטבע לצורכי האדם בצורה חכמה. מה זה אם לא תמציתו של האיזון שאנחנו כל הזמן מחפשים".

חמורים כפועלי ניקיון

לפני כשנה, באסיפת החברים, החליט קיבוץ שדה אליהו לפעול למיחזור חומרים במשק. "כתבו שאנחנו המשק האקולוגי הראשון בארץ", אומר מריו לוי, חבר הקיבוץ, כמעט בן שמונים והאבא של החקלאות האורגנית בארץ, "אבל זה השואו של התקשורת, מוציאים דברים מהקשרם, צובעים בצבעים צעקניים. אני מבקש שתדייקי: שדה אליהו הוא לא משק אקולוגי, יש אצלנו כמה דברים שהם בכיוון של שמירה על הסביבה, אבל בין זה לבין משק אקולוגי המרחק עוד גדול".

הוא יושב בצל, תחת פיקוס אלסטיקה ענק, מימינו גן ירקות אורגניים הנאבקים בכוחות אחרונים בחום של עמק בית שאן, ומשמאלו כרם ענבים אורגני גדול וירוק, המניב פרי. הוא יושב ומנקה ראשי שום שאסף. "קיימת טעות קשה, אפילו בציבור שיודע משהו על אקולוגיה, בנוגע לחקלאות האורגנית", אומר לוי. "אנשים חושבים שהכוונה היא לתוצרת לא מרוססת, אבל למעשה זוהי תורה שלמה של התייחסות לקרקע ולסביבה. למשל, יש כמה קבוצות של חומרי ריסוס שמותרות על פי החקלאות האורגנית, משום שמקורן בטבע. בואי, אני אעשה לך סיבוב קטן ואז תביני".

אנחנו עולים לנקודת תצפית שממנה אפשר לראות את אחד מאתרי ייצור הקומפוסט של הקיבוץ, שורות ארוכות ומסודרות של זבל פרות שהוסיפו לו מכל טוב, גזם מרוסק, עלים, שאריות מהמפעל לייבוש תבלינים. במשך תקופה של כחצי שנה דואגים להפוך את הערמות האלה מדי פעם, שיתאווררו היטב, וכך נוצר חומר אורגני מעולה. "דישון כימי", אומר לוי, "זה אחד הדברים הגרועים ביותר לקרקע ולאדם. הוא משנה את תכונות הפרי והירק. הקרקע היא גוף חי, לא כלי קיבול לדשנים, ולכן צריך להוסיף לה חומרים אורגניים שיעודדו את החיים בה. כשמשתמשים בדשן כימי רואים מיד את התוצאות החיוביות כביכול. בשביל קומפוסט, לעומת זאת, צריך סבלנות, הוא משפיע לאורך שנים והוא עוזר גם נגד מחלות קרקע. למה לדעתך הפכו תפוזי השמוטי, סמל החקלאות הארצישראלית, לחסרי טעם? בין השאר משום שהפסיקו לדשן אותם בחומרים אורגניים".

משם אנחנו ממשיכים לכיוון מטע התמרים האורגני של הקיבוץ. לשדה אליהו כ-7,000 דונם שטחים חקלאיים, בכללם שטח הקיבוץ, וכשליש מהם אורגניים: כרם ענבים, מטעי תמרים ורימונים, שדות אספסת וחיטה, תירס ועגבניות לתעשייה. זהו שטח עצום, נקי מריסוסים, שמחזור החיים הטבעי חזר אליו אט אט. כי אחת הבעיות הקשות של ריסוסים היא הרעלה משנית - תמותה של ציפורים ובעלי חיים אחרים כתוצאה מאכילת מזון מורעל.

"זהו עדר החמורים שלנו", מצביע לוי על קבוצה גדולה של חמורים שרועים בשלווה בין עצי התמרים, מגודרים בגדר חשמלית. "מכיוון שלא מרססים נגד עשבים צריך למצוא פיתרון אחר לניקיון של השטח, כי עשבים שהתייבשו והרקיבו ופרי שנפל מהעץ הם מצע טוב לפטריות ולמחלות שונות, אז מביאים את החמורים לחלקה ובמשך שבוע-שבועיים, כמה שזה לוקח, הם מנקים את השטח. את רואה את ההבדל, נכון? בהתחלה, ניסינו לעשות אותו דבר עם אווזים, הם היו נהדרים, רק היתה להם בעיה אחת קטנה - כל הזמן גנבו אותם. גם עם כבשים היה אותו סיפור, עד שהגענו לחמורים. אותם אף אחד לא גונב.

"כן, זה תהליך ארוך של מציאת פיתרונות, תהליך שהתחלנו אותו מאפס והוא מתקיים כבר שלושים שנה. בהתחלה הסתכלו עלי קצת כמו על משוגע, אבל אני החלטתי לא להיכנס לעימותים אלא להראות שזה עובד, שאפשר גם אחרת, ואכן, לאט לאט נכבשו עוד ועוד חלקות לטובת החקלאות הזאת. אנשים היום מבינים את החשיבות ורואים את היתרונות. החשיבה כאן פתוחה ולכן לא היתה התנגדות שאתחיל בכך, והיו לא מעט בעיות להתמודד איתן בתחילה, חקלאיות, כלכליות, ארגוניות.

"הנה", הוא ממשיך בסיור, "זה שדה של עגבניות אורגניות לתעשייה, תראי כמה קורי עכביש יש כאן, זה אחד הדברים האופייניים לחקלאות הזאת, האיזון חוזר מעצמו, העכבישים לא מתים מהריסוסים והם בעצמם אוכלים מזיקים. ואלה תיבות קינון לתנשמות, אבל עליהן שאולי יספר לך".

עסקי נדל"ן לתנשמות

שאול אביאל, שכולם קוראים לו שאולי, הוא האבא של התנשמות. כבר עשרים שנה הוא מתחזק, מטפח ועוקב אחרי התנהגות התנשמת כמדביר ביולוגי של מכרסמים בשטחי העמק. "אספסת משמשת כמאכל לבקר", הוא מסביר. "זורעים אותה ולאורך שלוש שנים, בחודשי הקיץ, קוצרים כל 22 יום. אלא מה, גם נברנים ומכרסמים אחרים אוהבים מאוד אספסת ואז נוצרות קרחות והירק לא גדל כמו שצריך, היה לנו מקרה שהפכנו שדה שלם אחרי 18 חודשים. הריסוס נגד הנברנים הוא חריף ביותר, ולא מתפרק במהירות, כך שלפעמים החומרים האלה עלולים לשרוד דרך שרשרת המזון ולהגיע לבני אדם, לתינוקות.

"בזמנו, לאחר כישלון של ניסיון לעבוד עם תנשמות בעמק החולה, כי כולן מתו מהרעלה משנית, פנה אלינו יוסי לשם, שהיה אז אחראי על מרכז המידע לעופות דורסים של החברה להגנת הטבע, כי ידע שפה יש סביבה נקייה יחסית, וביקש שננסה שוב. מאז אני בעסקי נדל"ן לתנשמות".

התנשמת היא דורס לילי הניזון בעיקר מנברנים, עכברים, מריונים וחולדות. עם התפתחות החקלאות המודרנית עלתה כמות הגידולים ואיכותם וכתוצאה מכך גם גדלה אוכלוסיית המזיקים-מכרסמים. הפיתרון היה ריסוס בחומרים רעילים, שגרם להפרה של האיזון האקולוגי משום שהביא להשמדתם של דורסי היום והלילה, שהם האויבים הטבעיים של המכרסמים.

"הצבנו בשטח תיבות קינון", מספר אביאל. "הבאנו 14 זוגות של תנשמות מהמכון הזואולוגי שברמת אביב וחיכינו. די הופתענו שדווקא מהזוגות האלה לא נשאר אף אחד, אבל תנשמות מן הטבע החלו לאכלס את התיבות. לאחר כמה שנים התברר שהנזק לתמרים ולרימונים פחת באופן משמעותי. הנה, כאן הצבתי לא מזמן תיבה חדשה, יש בה גוזלים. היא נמצאת במקום אידיאלי משום שהיא תחת האקליפטוס, כל היום מוצלת וקרובה למטע תמרים ולשדה אספסת, שהם מוקדים של מכרסמים. ממש אפקה של התנשמות. אני אומר את זה כי אחר כך אני אראה לך את השיכונים, שורה ארוכה של תיבות קינון, במרכז שדות אספסת וחיטה, חשופות לגמרי, ולא מוצלות. חששתי מאוד כשהצבתי אותן, אבל הן אוכלסו כולן".

מאז הוסיפו הרבה מאוד תיבות והיום יש כ-60 בקיבוץ ובסביבותיו. "אחד החששות הגדולים היה שכאשר יירד מספר המכרסמים, ובעקבותיו תקטן אוכלוסיית התנשמות, כי הרי מדובר במערכת איזונים, לא יהיו כאן מספיק תנשמות להוריד למכרסמים את הראש כשהם ירימו אותו מחדש. כל הזמן אמרו לי, חכה, חכה, הבומבה עוד תבוא. אבל הדבר החשוב ביותר שנלמד מהפרויקט הוא, שכאשר היו לתנשמות פחות מכרסמים לאכול הן שינו את התפריט. פתאום גיליתי בתיבות הקינון פגרים של צוצלות, שחרורים ומיני עופות אחרים. ובאמת, באביב שעבר, כשהמכרסמים התחילו להתרבות, היתה פה אוכלוסייה מספיקה של תנשמות שחיסלה אותם".

במשך השנים למד אביאל, שאוכלוסיית התנשמות היא ראי למצב השדה. "לא מזמן בא אלי חבר מקיבוץ שכן, לא רחוק מפה, שהציב אף הוא תיבות, וסיפר בשמחה שכל התיבות נתפסו. ישר אמרתי לו, זה רע מאוד, פירושו שיש הרבה מאוד מכרסמים, צריך להציב עוד תיבות. בדרום עמק בית שאן יש היום כמאתיים תיבות קינון".

אז מה, אתה משכיר תנשמות?

"את צוחקת עלי, הא? מה פתאום משכיר? אני מייעץ לכל מי שמתעניין, והרבה באים לראות איך זה עובד פה. אני רוצה לקדם את העניין, החומרים שאיתם מרססים הם באמת מסוכנים. זה לא צחוק".

אוכלים כל מה שזז

מאז 1988 ליווה הממסד המדעי את התנשמות של שדה אליהו במחקר מסודר ורציף, במטרה לקבל תמונה מדויקת ולהפיק מסקנות. ואכן, מספר הפרופסורים, הדוקטורים, המסטרנטים, הצפרים והתלמידים המסתובבים בשדות הקיבוץ הוא מרשים. אחד מהם הוא מוטי צ'רטר מאוניברסיטת תל אביב, העורך כעת מחקר על הבז המצוי. עד כמה שזה נשמע מוזר, זהו המחקר הראשון על הבז המצוי הנערך בארץ. זו אינה ציפור מוגנת וככזאת אינה נמצאת בראש סדר העדיפויות של מחלקי התקציבים.

"כשהתחלתי אמרו לי שיש כאן שישה-שבעה זוגות של בזים", אומר צ'רטר. "למעשה גיליתי שמקננים בסביבות הקיבוץ כשלושים זוגות, שזה המון. הם משלימים את עבודת התנשמות משום שהם טורפים במשך היום. הם גם פחות בררנים מהתנשמות ולמעשה אוכלים כל מה שזז. בשביל החיות, הסביבה של שדה אליהו היא ממש גן עדן, יש כמות גדולה מאוד של מזון. כאדם, לפעמים אני מסתובב פה ונדמה לי שאני בג'ונגל, מגוון גדול מאוד של ציפורים, ארנבות מדלגות מולי באמצע היום. טוב להן כאן".

שורשים עמוקים

"אני ימני-תמהוני-מתרוצץ על הגבעות", מצהיר אביאל ומיד חוזר ומצביע על שדה רחב וירוק ממזרח לגבעה שעליה אנו עומדים. "את רואה את שדה האספסת היפהפה שם למטה? בעבר השטח הזה היה מלא כולו בשיזף השיח. שיא הקיץ, הבקעה צהובה לגמרי, חום בלתי נסבל, אי אפשר לגדל כאן כלום, אבל שיזף השיח בירוק כהה. יש לו שורשים עמוקים מאוד. בשנים הראשונות להקמת הקיבוץ הוותיקים עבדו כשכירים של קק"ל ועקרו את השיחים האלה כדי לנקות את השדות, שאפשר יהיה להוציא משהו מהאדמה".

אתה מתכוון לכך שיש טעם בעבודות יזומות?

"איזו שאלה, אני בטוח שאילו היה היום מישהו שיושב למעלה ומחליט על פרויקט מסוים שחשוב לבצע, אפשר היה להזיז הרים. כולם היו יוצאים נשכרים. אלא שהיום מתעסקים רק בדברים הקטנים. כבר לא רואים כאן את כל התמונה. אבל זה לא רק העניין של עבודות יזומות, יש פה גם המשכיות וגם סבלנות, השדה הזה נקי היום בזכות האנשים שעבדו כאן קשה מאוד לפני שישים שנה ויותר".

ואיך זה מסתדר עם הימני-תמהוני?

"מה זאת אומרת", הוא נרעש. "מבחינה חברתית אני סוציאליסט. סוציאליסט-סוציאליסט! מיכאיל באקונין, את יודעת, האנרכיסט, הוא היה גאה בי".

תנשמות, בזים, חקלאות אורגנית, קומפוסט, מפעל להדברה ביולוגית, מיחזור, ואתם עדיין מתעקשים שאתם לא משק אקולוגי?

"אני רוצה לפזר קצת את ההילה שיש סביב שדה אליהו. זה נכון שאנשים פה שומרים על הטבע והסביבה חשובה להם, אבל כל אחד פועל בתחום שלו, זאת לא אסטרטגיה כוללת. כקיבוץ שחיים בו כמה מאות נפשות יש לנו השפעה על הסביבה ואולי גם על התודעה. אבל מעבר לכך, כמו לכל קיבוץ גם לנו יש את הבעיות שלנו".

משחק בבוץ

רון שלם לא נולד כאדם דתי, אבל הוא התחתן עם בת משק ולאחר שנים שבהן חי בלוטן שבערבה (יישוב המגדיר עצמו אקולוגי), חזר עם אשתו לשדה אליהו. היום הוא הרוח החיה שמאחורי הניסיון להנהיג מיחזור בקיבוץ. "את צריכה להכיר את הטיפוס", אומר שאול אביאל בחיוך ומתכוון לחתנו, "ממחזר ומשחק בבוץ".

האם זה מקרי שדווקא קיבוץ דתי מגלה רגישות כזאת לשמירה על הסביבה?

רון שלם: "נדמה לי שלא. היהדות מתייחסת בחיוב גדול לכל הנושא של אקולוגיה. 'לעבדה ולשמרה' נכתב על הארץ, אמנם תמיד דרך הפריזמה שהאדם הוא המרכז, אבל פה הכל מתחיל. באופן מעשי, המודעות של הציבור הדתי בארץ לשימור הסביבה היא נמוכה מאוד, אבל יש התעוררות. נדמה לי שיש פחד מסוים, כי תנועות אקולוגיות שונות מתקשרות בתודעה עם תנועות של ניו-אייג' ופגאניות, אני בטוח שבעתיד יבינו שאין קשר הכרחי בין הדברים".

חקלאות המביטה אחורה

"מה את מתקשקשת עם האוכל האורגני, עוד המצאה של צפון-שינקין", ננזפה ידידתי מדרום רחוב נחמני לפני כמה ימים. אז זהו, שלא. כי משדה אליהו, סוף המדינה מזרחה, לא ממש רואים את שינקין. "זאת החקלאות של העתיד", אומר מריו לוי, "ואנחנו רק בתחילת ההבנה והידע המקצועי הקשור בה. זאת חקלאות המביטה אחורה, מנסה להבין מה היה טוב פעם, אבל לא נסחפת לנוסטלגיה אלא משתמשת באמצעים מודרניים כדי ליישם את הערכים האלה כך שיתאימו להיום.

"כשעליתי ארצה מאיטליה לפני המלחמה לא הייתי אדם דתי, אבל כשהגעתי החלטתי שאני רוצה הכל, גם ציונות, גם יהדות, גם חקלאות. הקשר בין יהדות לאקולוגיה הוא בעיני קשר אמיץ. אנחנו עם שנקרע מאדמתו ולכן ניתקנו מהידע ומהמסורת שהיו לנו בנוגע לעבודת האדמה ולשמירה על מעשה הבריאה, ומחקרים מראים שאכן היה כאן ידע רחב. אנחנו לא צריכים להתקנא במסורת האיטלקית של הפקת שמן זית, למשל, אלא להבין שיש כאן פער של אלפי שנים שצריך לגשר עליו. בכל הקשור לחקלאות, אין בעיני דרך אמצע. אי אפשר לרמות את הטבע. גם אם צריך לפעמים לעשות פשרות, הרי שחייבת להיות כוונה ברורה לאיזה כיוון הולכים".

כשפחות חם, וגן הירקות האורגניים בשדה אליהו מלא כל טוב, נוהג לוי מדי יום לבוא לחדר האוכל קצת לפני ארוחת הערב ולהכין סלט גדול מאוד. "לפעמים אני שם עד שלושים סוגים של ירקות ועשבי תיבול, ואני משתדל שהכול יהיה אורגני", הוא אומר. "כשהסלט מוכן, רצים אלי לשולחן ילדים, נעמדים בתור, ומקבלים קצת. אני אוהב את הסלטים האלה, אשתי אוהבת, אז שיהנו עוד כמה אנשים".

הכמויות במתכון הבא הן לא תורה מסיני וגם סוגי הירקות לא, הכוונה היא לעשות סלט גדול ממה שיש בנמצא. גם לימון אפשר להוסיף, לוי פשוט לא אוהב חמוץ.

סלט מריו

חומרים:

2 עגבניות חתוכות

2 מלפפונים חתוכים

10 עלי חסה חתוכים

5 עלי חסה אדומה חתוכים

3 עלי כרוב חתוכים

1 גזר מגורר בפומפייה

רבע סלק לא מבושל, מגורר בפומפייה

רבע שומר חתוך

חצי בצל חתו

2 שיני שום חתוכות

2 עלי סלרי קצוצים

2 גבעולי שמיר קצוצים

4 גבעולי פטרוזיליה קצוצים

שמן זית

מלח, פלפל, לא להגזים

הכנה:

לערבב טוב טוב ולחכות לילדים. *

tair1@zahav.net.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו