בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בג"ץ פסק לטובת קעדאן, אבל פקיד הסוכנות המליץ לצפצף עליו

כשבג"ץ אסר בראשית 2000 להפלות בין יהודים לערבים בקבלה ליישובים קהילתיים, סבר העותר עאדל קעדאן כי הדבר יאפשר לו לרכוש חלקת אדמה ביישוב קציר. בפועל, טוען קעדאן, עברו מאז מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית וקציר, מאפליה גלויה לאפליה סמויה, שמונעת את מימוש פסק הדין. את טענתו הוא מגבה בחשיפת מסמך נדיר שכתב פקיד סוכנות. קעאדן עתר שוב לבג"ץ

תגובות

לפני יותר משלוש שנים, זמן קצר אחרי שבג"ץ קיבל את עתירתם של אימאן ועאדל קעדאן, בני זוג מבקה אל-גרבייה שביקשו לרכוש חלקת אדמה ביישוב הקהילתי קציר ולהקים עליה את ביתם, מינה מנכ"ל החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית, יחיאל שמשוני, צוות כדי "לגבש עמדה בנושא בג"ץ קציר". גיבוש העמדה נדרש כי נראה היה שהחלטת בג"ץ מעמידה את הסוכנות בפני מצב חדש לחלוטין: ההחלטה אסרה על מינהל מקרקעי ישראל להמשיך ולהקצות קרקעות לגופים, דוגמת הסוכנות היהודית, המבקשים להקים עליהן יישובים ליהודים בלבד.

אחרי שהצוות קיים כמה ישיבות, שבהן שמע, בין השאר, את חוות דעתו של היועץ המשפטי של הסוכנות, עו"ד מארק איסמעילוף, כתב דן בריר, אחד מחברי הצוות, מסמך מסכם. בריר, שעבד במחלקה לישראל של הסוכנות, האחראית על הקמת יישובים קהילתיים דוגמת קציר, שיגר את המסמך ביוני 2000 למאיר ניצן, מנהל המחלקה. זהו מסמך נדיר בגילוי הלב שבו הוא מנוסח: הנחת המוצא שלו היא שעל הסוכנות היהודית למצוא דרך להמשיך ולהפלות בין יהודים לערבים ולסכל כך, הלכה למעשה, את מימוש פסק הדין של בג"ץ בעניין קציר.

"פסק דין קציר", כתב בריר בראש הפרק במסמך הנושא את הכותרת "מסקנות", "כמעט שלא מותיר 'חורים' שמאפשרים מיון תושבים ללא אפליה". בהמשך הוא מונה, אחד לאחד, את כל "החורים" שהיו קיימים עד אז ושנסתמו על ידי פסק הדין. האפשרות להמשיך ולמיין מועמדים להתיישבות באמצעות אגודות שמפעילות ועדות קבלה, מסביר בריר, "מצטיירת (לאור פסק הדין, א"ד) כבעייתית"; "הגדרות של קריטריונים שייקבעו על ידינו בתנאים הנ"ל נראות מאוד בעייתיות"; "מהלכי מיון" של מועמדים על פי אפיוניהם השונים ("יישוב לאמנים, יישוב לעולים, יישוב ל'ירוקים' וכו'") "עשויים להתפרש כהתחכמות שבאה לעקוף את בג"ץ". בריר מחווה דעתו, ש"המהלכים הפוליטיים לשינוי החוק עשויים שלא לעמוד במבחן חוקי היסוד", ומגיע אל השורה התחתונה, המעורפלת משהו בניסוחה, של המסקנות: "לאור הנ"ל, נראה שדרך הפעולה הנכונה היא לא לעשות רעשים במערכת ולהמשיך לעשות את מה שעושים".

בסוכנות אומרים שההמלצה הזאת, "להמשיך לעשות את מה שעושים" אף על פי שבג"ץ קבע כי "מה שעושים" מנוגד לחוק, לא היתה אלא "דעה אישית של פקיד בלבד". "הסוכנות היהודית", מסר דובר הסוכנות, ירדן ותיקאי, "פועלת בהתאם לפסיקת בג"ץ ועובדיה מונחים לפעול בדרך זו בלבד". הדובר נמנע, עם זאת, מלהשיב על השאלה מה היו המלצותיו הרשמיות של הצוות והאם ההמלצות אומצו על ידי הסוכנות.

מסלול מכשולים

אם לשפוט לפי מה שהתרחש בפועל מאז ניתן פסק הדין, נראה כי לא רק הסוכנות אלא גם מינהל מקרקעי ישראל וגם ראשי קציר המשיכו, למרות פסק הדין, לעשות מה שעשו: שלוש שנים וחצי חלפו מאז ניתן פסק הדין שהרעיש את המדינה, ומשפחת קעדאן טרם הצליחה לממשו. "אלה היו שלוש שנים וחצי אומללות ביותר", אמר השבוע עאדל קעדאן. "בג"ץ נתן החלטה, אבל אין מי שיבצע אותה. אני לא מבין מה אני אמור לעשות. הרי אין שום בית משפט שנמצא מעל לבית הדין הגבוה לצדק. למי אני אפנה? לקדוש ברוך הוא?"

עשר שנים אחרי שהתברר להם שהאגודה השיתופית קציר שוללת מגורי ערבים בתחום יישובה, שמונה שנים אחרי שעתרו על כך לבג"ץ ושלוש שנים וחצי אחרי שבג"ץ קיבל את עתירתם, בני הזוג קעדאן שבים ועותרים לבג"ץ, הפעם כדי שיורה למדינה לממש את פסק דינו הקודם. מה שבמארס 2000 נראה כניצחון משפטי גדול הפך למסלול רצוף מכשולים וסירובים, שמשפחת קעדאן אינה מצליחה להתגבר עליהם. המינהל, הסוכנות וקציר, כותב עו"ד דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח בעתירתו החדשה של קעדאן, "הגיעו למסקנה כי כל שעליהם לעשות על מנת שפסק הדין לא יבוצע הוא לתת לכוחות ולמנגנונים הקיימים לעשות את שלהם". "אפליית העבר הגלויה והמוחצנת, שלא יכולה לעמוד לאור פסק דינו של בית המשפט", מוסיף עו"ד יקיר אחרי שהוא מצטט את המסמך של בריר, "התחלפה לה מיום מתן פסק הדין באפליה סמויה וחמקמקה".

שופטי בג"ץ, שקיבלו עקרונית את עתירתם של בני הזוג קעדאן, נמנעו מלהיענות במפורש לבקשתם המעשית להורות למינהל מקרקעי ישראל להקצות להם ישירות את חלקת הקרקע שהסוכנות היהודית והאגודה השיתופית קציר, גופים לא-ממשלתיים הפוסלים מגורי ערבים ביישוב, סירבו להקצות להם. "על המדינה", כתבו השופטים בסרבול-מה, "לשקול את בקשתם של העותרים לרכוש חלקת מקרקעין ביישוב קציר לצורך הקמת ביתם, וזאת על יסוד עקרון השוויון, ומתוך התחשבות בשיקולים השייכים לעניין - לרבות השיקולים הנוגעים לסוכנות ולמתיישבים במקום - וכולל הבעיות המשפטיות הכרוכות בעניין זה".

מיד אחרי מתן פסק הדין דרשו קעדאן ויקיר מהמינהל ומפרקליטות המדינה שיפעלו כדי להבטיח את הקצאת הקרקע המבוקשת. אחרי מאמצים שנמשכו יותר משבעה חודשים וכללו מכתבים ופניות טלפוניות שלא נענו התברר להם כי המדינה סבורה שהמפתח להקצאה נמצא, בכל זאת, בידי הסוכנות היהודית ואנשי קציר. "בתקופה שחלפה", כתבה להם באוקטובר 2000 אסנת מנדל, הממונה על ענייני הבג"צים בפרקליטות המדינה, "באנו בדברים עם מנכ"ל הסוכנות היהודית, שמסר כי הוחל בתהליך בחינת עמדות המתיישבים, כמו גם בבחינת היבטים נוספים הקשורים בנושא. להערכת מנכ"ל הסוכנות היהודית תימסר עמדת הסוכנות בתוך פרק זמן של חודש ימים".

קעדאן, שסבר שהוראת בג"ץ מופנית אל נציגי המדינה ולא אל הסוכנות או המתיישבים, החליט שלא להמתין וביקש מבג"ץ לקבוע כי נציגי המדינה מבזים את החלטתו הקודמת ונמנעים מלמלא אחריה. בתשובתה לבקשה, דבקה המדינה בעמדתה כי אל לה לעקוף את הסוכנות ואת עמותת המתיישבים וכי על קעדאן לקבל את מבוקשו דרך פנייה אל ועדת הקבלה של עמותת קציר. על טענתו של עו"ד יקיר שאין טעם בפנייה לעמותה שראשיה הצהירו בכלי התקשורת, באותם ימים ממש, כי קעדאן "מנהל מאבק פוליטי-לאומני הממומן אולי על ידי גורמים בסעודיה וברשות הפלשתינית", השיבה פרקליטות המדינה כי קציר התחייבה בפניה כי ועדת הקבלה תדון בפנייה "בלב פתוח ובנפש חפצה, בלי שיישקלו בהחלטה קריטריון הלאום או הדת של המבקשים, שאלת עברם הצבאי וחברותם בהסתדרות הציונית". בג"ץ קיבל את עמדת המדינה והורה לבני הזוג קעדאן להתייצב בפני ועדת הקבלה, אך גם חייב את קציר לכנס את הוועדה בתוך חודשיים, למסור לקעדאן מראש את הקריטריונים שלפיהם תפעל ולנמק בכתב את החלטתה.

בוועדת הקבלה

עד שהתכנסה הוועדה חלפו תשעה חודשים, שבמהלכם נדרשו בני הזוג למלא שורה ארוכה של דרישות. תחילה התבקשו להגיש את קורות חייהם בכתב יד בעברית, אחר כך התבקשו להעבירם גם בערבית ולבסוף התבקשו להסכים לבדיקתם על ידי גרפולוג. אחרי ראיון שנמשך כשעה, הם התבקשו לבוא פעם נוספת ולכתוב את קורות חייהם בנוכחות חברי הוועדה. אחרי שדחו את הדרישה הזאת, קיבלו מכתב שבו נאמר כי "מהחומר המצוי בפנינו נראה שהמשפחה, ובעיקר הרעיה, אינם מתאימים למגורים ביישוב והשתלבותם החברתית והקהילתית לא תעלה יפה". עו"ד יקיר דרש מהוועדה שתנמק את החלטתה, אך בקשתו לא נענתה.

"החלטת הוועדה הפתיעה אותי, כי עמדה בניגוד לרוח ששררה בישיבה", מספר קעדאן. "חברי הוועדה נראו לי נבוכים. ראיתי שמתביישים לשאול אותי את השאלות שבאמת מציקות להם ובעצמי עודדתי אותם להציג אותן. אמרתי להם שישאלו אותי על יום הזיכרון, ועל עמידת דום בצפירה, ועל יום העצמאות ועל פסח ועל יום כיפור ועל איפה ילמדו הבנות שלי ועל הכל. אני גם עניתי על כל השאלות האלה והתרשמתי שהתשובות שלי מספקות אותם. ואז שלפו פתאום את הטענה שאשתי לא מתאימה להם מבחינה חברתית. מה לא מתאים להם? היא אשה חילונית, פיקחית ומבינה עניין, מורה בבית ספר. מה הם רוצים, שאתגרש ממנה ושאייצר אשה אחרת, לפי הקריטריונים שלהם?"

"מבחינתנו, סיפור קעדאן נגמר", אומר דב סנדרוב, יו"ר המועצה המקומית קציר ומי שעמד בעבר בראש עמותת המתיישבים. "אנחנו עמדנו בכל הדרישות שהציב לנו בג"ץ. דנו בבקשה שלהם וקיבלנו החלטה". סנדרוב סבור אמנם ש"המאבק של קעדאן היה פוליטי ולאומני" וגם טוען ש"לא קעדאן עמד על הפרק אלא האופי היהודי של קציר ושל מדינת ישראל", אך הוא קובע גם שוועדת הקבלה "נהגה כלפיו בהגינות" ודחתה את בקשתו "מסיבות ענייניות לחלוטין". "חברי הוועדה", הוא אומר, "ידעו להבחין היטב בין קעדאן האדם לבין המהות שהסתתרה מאחוריו. הם התייחסו אך ורק למידת התאמתם החברתית ליישוב".

קעדאן סבור, לעומת זאת, שהסיפור עדיין לא נגמר. בעתירתו החדשה, עו"ד יקיר מעלה שורה ארוכה של טענות הנוגעות להליך שהתקיים בוועדת הקבלה והמצדיקות לדעתו את התערבותו של בג"ץ. ועדת הקבלה של קציר, הוא כותב, הודיעה לקעדאן שהוא רשאי לערער על דחייתו בפני "אסיפת החברים", אך בדיקה בתקנון העמותה העלתה כי הליך הערעור הזה בוטל לפני קרוב לעשרים שנה ("נכון שההליך אינו מוזכר בתקנון", מגיב גיל עמל, מראשי העמותה, "אבל היינו מוכנים לנהוג לפיו לפנים משורת הדין"). פרקליטות המדינה, לעומת זאת, הודיעה לקעדאן שיוכל לערער בפני ועדת ערר של מינהל מקרקעי ישראל, אלא שהמינהל נמנע עד היום מלכונן את הוועדה הזאת (דוברת המינהל, אורטל צבר, סירבה להשיב על שאלה בעניין). החלטה שאושרה לאחרונה במועצת המינהל, ממשיכה וטוענת העתירה, מבטלת את קיומן של ועדות קבלה ביישובים קהילתיים שגודלם כגודלו של קציר; לכן יקיר שב ומבקש מבג"ץ שיחייב את המינהל להקצות ישירות את הקרקע לקעדאן.

"אני לא אוותר", אמר קעדאן, "אני מתכוון להיאבק עד הסוף". תחילה, הסביר, הוא ימצה עד תום את כל האפשרויות המשפטיות. אחר כך, אם יהיה צורך, הוא יקים אולי אוהל מחאה במרכז קציר. רוב הערבים שפגש, כך סיפר השבוע, מטילים ספק בסיכויי הצלחתו ולא ממהרים לתת לו תמיכה מעשית, אך רבים מהיהודים שעמם נפגש תומכים בו בהתלהבות. קעדאן מאמין שאוהל המחאה בקציר יהפוך מוקד משיכה לרבים מהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו