בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיי עם ג'ודי הפיתום

אבן חן משוכנע שצדקתו תצא לאור בדיוק כמו בפעם הקודמת, כשהאשימו אותו ואת אשתו בזיוף תוארו האקדמי

תגובות

אברהם אבן חן נולד לפני 67 שנה בראש פינה למשפחת פיינשטיין, מקימי ג'עוני מהעלייה הראשונה. סבא שלו, אהרון פיינשטיין, נולד בשנת 1834 ונחטף לצבא הצארי בגיל 14. הוא לחם במלחמת קרים בגדוד של טולסטוי, שהיה המג"ד שלו, וב-56' נפצע ונשבה בידי הצרפתים, ששיכנעו אותו לחזור לחזית כמרגל. בתום המלחמה הוא חזר לפאריס והיה חייט בחצר אחד האצילים, על פי האגדה המשפחתית. בשנות ה-70 של המאה ה-19 הוא עלה עם כל רכושו על אונייה בדרך לארץ הקודש. ליד חופי טורקיה הספינה טבעה וכל רכושו איתה. הדייגים מצאו אותו על חוף הים, החיו אותו והביאו אותו לטריפולי שבלבנון. שם הוא מצא את הקהילה היהודית וגם שידוך. הוא היה בן 40 לערך אבל אשתו, התברר, היתה עקרה והם אימצו שלושה ילדים של משפחת אחיה שנרצח. כשהתברר לאשתו שהוא מנהל רומן עם הבת המאומצת שרה'לה, שהיתה ככל הנראה בת 14 באותה תקופה, היא ניסתה להרעיל את שניהם. פיינשטיין ברח עם הילדים לביירות והתחתן עם שרה'לה ובא לראש פינה ושם נולדו לו עוד שבעה ילדים.

היום גר אבן חן בבית אבותיו בראש פינה ובביתו ברמת השרון, לסירוגין. בשנה שעברה הוא הפיק סרט בשם "ג'עוני", דוקודרמה על ההגדה לבית פיינשטיין, עם שחר בנו בתפקיד הראשי.

בבית הספר בראש פינה, אומר אבן חן, הלימודים לא היו בראש מעייניו. אולי כאן התחיל הרומן הבלתי גמור שלו עם התואר האקדמי. "לא הייתי הגאון התורן. בכיתות ז', ח', ט' לא למדנו, זה היה במלחמת השחרור. פיזרו אותנו בכל מיני מקומות בארץ ואני הסתובבתי בחולות בתל אביב והיה חסר לי הרבה חומר. אחר כך הלכתי לבית הספר בפרדס חנה, למדתי שם שנתיים ומשם הלכתי לפנימייה הצבאית של חיל האוויר".

בצבא הוא התחיל קורס טיס, אבל סיים מכונאי מטוסים. אחרי הצבא עשה בגרות אקסטרנית במכללה של איגוד הפקידים ועלה על האונייה "דגן" כמכונאי והפליג מסביב לעולם. כשחזר ליבשה הצטרף ללהקת כרמון ורצה ללמוד באוניברסיטה העברית, אבל לא קיבלו אותו. ב-59' הוא נסע לארה"ב, לימד עברית בלאס וגאס בבית הכנסת "בית ישראל". "הכנתי ילדים של בעלי המלונות הגדולים, מהמאפיה היהודית, לבר מצווה", הוא אומר.

אחר כך התחיל ללמוד ארכיטקטורה במקסיקו, אבל לא סיים ונסע ללוס אנג'לס, שמזג האוויר בה הזכיר לו את ראש פינה, ונרשם ללמוד בסיטי קולג' ואחר כך בסטייט קולג', מדעי המדינה לתואר ראשון. "לפרנסתי עבדתי בקונסוליה כשומר, היום קוראים לזה איש ביטחון, ולימדתי ריקודי עם, כל יום שלישי, במועדון הלל באוניברסיטת לוס אנג'לס (UCLA). הסטודנטים קיבלו על זה חצי נקודה וככה פגשתי את ג'ודי.

"היא צילצלה יום אחד לקונסוליה, שאלה איפה אפשר לפגוש ישראלים, אז אמרו לה שבימי שלישי בחוג לריקודי עם. היא באה ורקדה על ידי ותוך שלושה שבועות התארסנו ותוך שלושה חודשים התחתנו. היא היתה בת 22, למדה פסיכולוגיה והיתה לה כבר תוכנית טלוויזיה משלה בשתי תחנות בחוף המערבי. קראו לה ג'ודי לורי, כי בשנות ה-50 באמריקה של מקארתי, היה עדיף לטשטש את הזהות היהודית".

שמה האמיתי היה ג'ודי לוין והיא היתה פיתום, ילדת פלא בלונדינית שמדברת מהבטן ומגיל 13 כבר הופיעה עם בובת עץ בשם וודי (Woody). בתחילת שנות ה-60 הזוג אבן חן חזר לישראל וג'ודי עם הבובה, ששמה עוברת לאודי, היתה אטרקציה. היתה לה תוכנית סאטירה עם אורי זוהר, "שן ועין", בחמאם ביפו, שם הופיעו מדי ערב. דן בן אמוץ וחיים חפר כתבו להם את הטקסטים. היא הופיעה גם ב"החתול העצבני", ליד גשר הירקון ובכל מקומות הבילוי בתל אביב והסביבה. בסוף שנות ה-60 היא ואודי לימדו אנגלית בטלוויזיה הלימודית ואחר כך הופיעו בכל תוכניות הבידור בטלוויזיה הישראלית.

אבן חן באותה תקופה היה אמרגן של אשתו ואמנים אחרים. חברת פראמונט שכרה את שירותיו כשצילמה בישראל את "הטל צל ענק", עם קירק דגלאס, על קולונל מרכוס ומלחמת השחרור. הוא הפיק הצגות ילדים, נשפים גדולים והביא אמנים להופעות בישראל, ביניהם את להקת הפלטרס. אבל אמרגנות הוא עסק לא יציב וקשה, אומר אבן חן, שהפסיד ביום העצמאות ב-90 '67 אלף לירות בלילה אחד, כשנאלץ לבטל אירועי בידור בגלל ההכנות למלחמת ששת הימים. המצב בשואו ביזנס אחרי מלחמת יום כיפור היה מאוד קשה וב-75' חזר הזוג אבן חן, קצת חבול מהחיים בארץ, ללוס אנג'לס. הוא התחיל עם "שמאטעס" ועבר למסעדנות, עד שחלה במחלה מסתורית שפגעה בבלוטת המגן. "הגעתי למצב שכל היום שכבתי במיטה ולא יכולתי לקום. ירדתי 40 ק"ג במשקל. חשבו שיש לי סרטן".

מי שהציל את חייו, אומר אבן חן, היה פרופ' דונסבך, מרפא טבעוני, מרצה לטבעונות באוניברסיטת דונסבך בקליפורניה, שמצא שזאת סכרת סמויה. אבן חן, אחרי שהבריא, החליט ביחד עם אשתו ללמוד רפואה טבעית באותה אוניברסיטה. הם סיימו ב-82' בתואר דוקטור לתזונה, וחזרו לארץ עם שלושה ילדים: אסתי (38), דורון (34), ושחר (31) והתיישבו ברמת השרון.

כאן החל הזוג אבן חן בפרק חדש. הם הפכו למרפאים טבעיים, כשתואר הדוקטור (לפילוסופיה), מתנוסס לפני שמם. אבן חן חתם על הסכם עם אוניברסיטת דונסבך כדי לשמש נציגה בישראל ובאירופה והם פתחו מרפאה לייעוץ בבית הרופאים ברחוב ריינס בת"א. לג'ודי היתה גם מרפאה לייעוץ לאלרגיה לילדים בבני-ברק. ב-84' תבע אותם משרד הבריאות למשפט בגין התחזות.

למה תמיד נטפלים אליך?

"בגלל ההצלחה והקנאה. עשינו הרבה כסף ברפואה אלטרנטיווית. היה תור של חצי שנה מראש לקליניקה שלנו, והלשונות הרעות התחילו לרכל. הרופאים בריינס לא יכלו לראות שאנחנו מצליחים, אז אמרו שהתואר שלנו זה לא תואר והאוניברסיטה זה לא אוניברסיטה. אחרי חמש שנים היה פסק דין שקבע שאנחנו כשרים. המדינה עירערה למחוזי והמחוזי פסק שהדוקטור הוא דוקטור. קיבלנו לגיטימציה. ואז הקמנו בית ספר לטבעונות וניסינו למסד את הנושא גם במשרד הבריאות, כדי לעשות סדר, אבל שום דבר לא הלך. היום יש בזה המון שרלטנים. אבל אנחנו התעייפנו מזה ועזבנו את הטבעונות והתחלנו את נושא השלוחות".

בסוכות לפני שלוש שנים הם נסענו לרודוס. כשחזרו משם ג'ודי חלתה. "היא התנפחה כולה, חשבו שזה אלרגיה לדגים, אבל התברר שהיה לה סרטן קטלני ביותר, כזה שמתפשט במהירות ותוך שישה שבועות היא נפטרה. היתה בריאה, הקפידה על מזון טבעי, עשתה ספורט, הלכה כל יום חמישה קילומטר", אומר אבן חן, שהשאיר את הקוטג' ברמת השרון בדיוק כמו שהיה כשג'ודי היתה בחיים. התמונות שהיא ציירה, הקישוטים, העיצוב, הכל עומד כמו קפא בזמן.

הבן הצעיר שחר ירש מאמו את היכולת לדבר מהבטן והוא מופיע בימים אלה בארה"ב. הבן האמצעי דורון חזר בתשובה אחרי מותה של אמו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו