בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קונסטנטין ברונר, פילוסוף שחזר מן הכפור

תגובות

ככל שמתרחקים בזמן מתקופת השואה מתבהרת התמונה של החורבן הפיסי והרוחני שהותיר אחריו העידן הנאצי. היום כבר אפשר להשוות בין הישגי התרבות באירופה במחצית הראשונה ובמחצית השנייה של המאה העשרים: לעומת החידושים המהפכניים בתחומי ההגות, הספרות והאמנויות הפלסטיות ב"תקופה היפה" (Belle epoque) שבין שתי מלחמות העולם, נראים כל ההישגים התרבותיים אחרי מלחמת העולם השנייה צנועים למדי. ברלין, וינה ופאריס לא חזרו יותר להיות אותן "בירות התרבות" שהיו עד שהיטלר השתלט עליהן.

הפילוסוף היהודי-הגרמני קונסטנטין ברונר הוא אחד מבני הדור הזה. בימים אלה מלאו 140 שנה להולדתו ו-65 שנה למותו. הפילוסוף הזה, שבספריו הרבים ורבי-ההיקף פיתח את תורתו המקורית, היה אחד ההוגים המדוברים והשנויים במחלוקת בסוף עידן הקיסרות של וילהלם וברפובליקה של ויימאר. בזמן השואה ואחריה נפוצו מעריציו, וביניהם הכנר יהודי מנוחין, בכל העולם, ורובם עלו לארץ. לאחר המלחמה נשכח ברונר בגרמניה, ורק בישראל דאגו חסידיו לפרסם מחדש את ספריו. יוצאי גרמניה ומרכז אירופה בארץ קיימו במשך שנים רבות חוגי דיון על הגותו של ברונר, ובין השנים 1954-1946 הופיע בתל-אביב כתב העת "קהילת קונסטנטין ברונר" (Brunner Gemeinschaft Die Constantin). הד"ר אהרן ברמן, ממייסדי בית הספר התיכון החדש בתל-אביב, תירגם לעברית קטעים מספריו השונים של ברונר שקובצו והופיעו ב-1957 בספר "הפילוסופיה של קונסטנטין ברונר". ספרו של פרופ' מיכאל באראז הופיע בצרפתית (inesperee Constantin Brunner Michael Baraz, La revolution) והוא המונוגרפיה הטובה ביותר שנכתבה עליו עד כה. בינתיים הלכו לעולמם רוב אנשי חוג ברונר, אך "אחרון המוהיקנים", זיגפריד-שלום מירון, עוסק גם היום, בהיותו בן 98, בכתיבת מחקרים על ברונר.

בעשורים האחרונים נדמה היה שעם היעלמו של דור יוצאי גרמניה תישכח גם יצירתו של ברונר. מפתיע איפוא שבשנים האחרונות מתעוררת מחדש ההתעניינות בו. בשנתיים האחרונות הופיעו כמה ספרים על ברונר, וביניהם "To live is to think" מאת האנס גץ. סימן אחר ברוח הזמן: באינטרנט מוקדשים לברונר לא פחות משלושה אתרים.

אריה (ליאו) ורטהיימר, הידוע בשם העט קונסטנטין ברונר, נולד במשפחה יהודית אורתודוקסית ידועה בעיר אלטונה שליד המבורג. סבו היה הרב הראשי של שלזוויג הולשטיין, והוא עצמו למד בסמינר היהודי בעיר קלן. בן עשרים ויתר על אורח חיים דתי והחל בלימודי מדעי הדתות והפילוסופיה. באותן שנים הכיר כמה מחשובי האמנים, ההוגים והמדינאים הגרמנים; הוא היה ידיד קרוב של ההוגה והמהפכן גוסטב לנדאואר ושל שר החוץ של גרמניה לימים, ולטר ראתנאו.

ב-1895 עבר לגור בברלין, התנתק מקשריו החברתיים, הסתגר בבית והקדיש 13 שנים תמימות לכתיבת יצירתו הפילוסופית העיקרית "התורה על אנשים רוחניים ועל העם". הוא כתב עוד יצירות רבות העוסקות בסוגיות שונות של הקיום האנושי, כמו התועלת והסכנות שבמדע, הזיקה שבין לשון לחשיבה, מיניות, רפואה ובריאות האדם, יסודות מדעיים של הפסיכולוגיה ועוד. כל הספרים האלה עסקו בסוגיות הנדונות על בסיס עקרונות פילוסופיים מוצקים ומוגדרים היטב. ברונר כתב גם כמה חיבורים על השאלה היהודית ועל האנטישמיות. הוא התנגד לשימוש במונח האנטישמיות, הנותן כביכול גושפנקה עיונית לתופעה, והעדיף לדבר על שנאת יהודים.

ברונר היה כנראה ההוגה הראשון שהתריע בגרמניה, עוד לפני הקמת התנועה הנציונל-סוציאליסטית, על סכנותיה של שנאת היהודים שם. הוא ניבא שהגרמנים שהושפלו במלחמת העולם הראשונה, זקוקים ליהודים כמושא לשנאה משלהם. בספרו "שמע ישראל ואל תשמע ישראל" (Hoere Israel und hoere nicht Israel) הישווה את האנטישמיות להיסטריה במאות קודמות נגד ה"מכשפות", וחזה שליהודים עלול לקרות אסון דומה: להיות מועלים על המוקד. אך הניתוח ההיסטורי של ברונר לא הביא אותו אל הציונות. הוא העריך כמה מנהיגים ציוניים, כמו הרצל וז'בוטינסקי, וגם הוגים ציוניים כמקס נורדאו העריצו את תורתו. אך הוא סבר, כיהודים גרמנים רבים, שהעם היהודי "התקדם" כל כך בדרך ההתבוללות עד שהגיע לנקודת "אל חזור" ולא יוכל לשוב להיות לעם כבימי קדם. ברונר חשש גם שהערבים לעולם לא ישלימו עם הקמת בית לאומי ליהודים בארץ-ישראל, ולכן האמין שאין ליהודים ברירה אלא לפעול עם הציבור הנאור במדינות השונות נגד השנאה ליהודים ולמען הסובלנות.

חששותיו של ברונר התבררו כמוצדקים יותר מאשר ציפיותיו. הוא עצמו נאלץ ב-1933 לעזוב בחופזה את גרמניה ובשנות חייו האחרונות שהה בגלות בהולנד, שבה מת ב-1937. לאחר הכיבוש הנאצי של הולנד נלקחו אשתו ובתו למחנה הריכוז סביבור, ולא חזרו משם.

משנתו של ברונר סדורה. נראה שהיה הפילוסוף הסיסטמטי האחרון אחרי הגל, אך מטרתו לא היתה בניית מודל "טרנסצנדנטלי" שיסביר את מה שאי אפשר להסביר, אלא לערער את "מסלול השיגרה" של חשיבתנו ולעורר בנו חשיבה אחרת, צלולה ויצירתית, שהיא תנאי לחיים מאושרים ומועשרים מבחינה רוחנית. בעניין זה קרוב ברונר להוגים כמו קירקגור או ניטשה, שגרסו שמטרת הפילוסופיה אינה לבנות "מערכות הגותיות", אלא להביאנו לבחור ב"דרך המלך" האישית לנתיבות חיינו. מכל הפילוסופים העריך ברונר ביותר את שפינוזה. הוא חזר לעתים קרובות על הטענה שתורתו-שלו אינה אלא גירסה מחודשת להגותו של מורו ורבו. אך הגותו של ברונר עומדת בזכות עצמה, וקשה למצוא לה מקבילה אצל הוגים אחרים.

שיטתו מושתתת על ההנחה שהחשיבה האנושית מתרחשת בכמה רבדים. בעקבות דקרט ושפינוזה סבור גם ברונר שהחשיבה היא פעולה משולבת של כל התודעה האנושית, המורכבת מריגושים, מידיעות ומרצונות. הריגושים הם מידע שנמסר לנו באמצעות חושינו על עולם החפצים הסובב אותנו. הידע אינו אלא עיבוד מידע זה על סמך התקדימים (זיכרון), ורצונותינו הם תגובה המבטאת את האינטרס הקיומי שלנו בעולם שאנו, חפץ בין חפצים, שואפים לחיות ולשרוד. לפי ברונר אין בכוחה של החשיבה - וגם אין כל צורך בכך - להוביל אותנו ל"הכרה אובייקטיווית של העולם". החשיבה לדעתו אינה אלא "נשק" קיומי שלנו (Lebensfuersorge), ומבחינה זו אינה שונה במהותה מהאינסטינקטים המשרתים את האינטרס הקיומי של בעלי חיים אחרים.

ברונר היה סבור שגם המדע, על היקפו העצום והישגיו המעשיים המרשימים, אינו אלא ביטוי לאינטרס תועלתני של בני האדם. מטרתו להקל על חיינו ולא "להכיר" אותם. התפתחות המדע התאפשרה הודות לכמה הוגים שהגדירו בצורה נכונה את תפקוד החשיבה האנושית. לפי ברונר, סוגים שונים של מדעי הטבע הם יישום עקבי של העיקרון הפילוסופי "הכל נע" (panta rei). בעוד שבחיי היום-יום אנו "סומכים" בדרך כלל על חושינו, הקולטים את החפצים שבסביבה, החשיבה המדעית "מפרקת" את החפצים האלה לגורמים "המניעים" אותם. כך גם התיאוריה האטומית, לפי ברונר, היא "הנחת עבודה נוחה" ולא אמת צרופה. מועיל להניח שהחומר בנוי מחלקיקים זעירים בלתי ניתנים לחלוקה כדי לעמוד על תנועותיהם של מרכיבי החומר ולנצלם לתועלת האדם. אך להאמין שיש חלקיקים "אחרונים" בלתי ניתנים לחלוקה נוספת היא טעות. כפי שהוכיחה מאוחר יותר גם הפיסיקה המודרנית, אין בכוחו של המדע להבחין בבירור בין חומר לתנועה.

חשיבה תועלתנית משותפת לכל בני האדם, אם כי הפרעות נפשיות עלולות לשבש אותה. כמקבילה לתנועות האינסופיות של החומר מסביבנו, חשיבתנו מובילה אותנו במעגל אינסופי של סיבות ומסקנות בלי להגיע לעולם ל"הכרה של ממש". לפי ברונר, חיפוש "התחלת" היקום או הסיבה "הראשונית" של הקיום הוא הבל ושטות הנובעים מחוסר הבנת החשיבה ויעדיה המעשיים. מבחינה זו אין לדעתו הבדל מהותי בין אמונות דתיות מסורתיות לבין תורות "מדעיות" המתיימרות "לספק הסברים מטאפיסיים", כמו תורת האבולוציה; הניסיון להסביר באמצעותה את "הקידמה ביקום" הוא ביטוי ליוהרת האדם, הסבור בתמימותו שלטבע יש תכלית כלשהי והאדם הוא היעד העליון של הבריאה.

ברונר שואל כיצד קורה שחשיבתנו, הנכונה כשלעצמה בתפקודה הפורמלי-הגיוני, מובילה אותנו לרוב למסקנות נטולות יסוד על השאלות הבסיסיות של הקיום. הסיבה לכך נובעת תמיד מאותה טעות גורלית בשיקולנו: אנחנו נוטים להפוך ל"מוחלט" את עולם החפצים היחסי שבתוכו אנו חיים. טעות זו, שבאה לידי ביטוי באמונות טפלות, בספקולציות מטאפיסיות ובהתנשאות כלפי הזולת והסביבה, מכונה על ידי ברונר "חשיבת דעות קדומות" (Aberglaeubisches Denken). חשיבה מעוותת זו היא הסיבה האמיתית לאסונות רבים שקורים לבני אדם, כיחידים וכקולקטיווים.

דברים דומים מוצא ברונר גם במקורות היהדות. גישתו למקורות אלה שונה בתכלית מהגישה המסורתית של היהדות הרבנית. לדעתו, התוכן האמיתי של תורת משה מוגדר בקריאת "שמע ישראל" בתנאי שאנו מבינים אותה באופן מילולי: ה"יש" המבוטא בטטרגרמה המקראית הוא אלוהינו והוא "אחד"; על אותו "אחד" מושתתת התודעה שלנו וחשיבתנו המעשית של "רבים". אף ש"אחד" אינו חפץ, ולכן כל הגדרה של היגיון אינה חלה עליו, התוועדותנו אליו משנה באופן רדיקלי את חיינו ומעניקה לנו ביטחון, שלווה ו"השלמה" עם ה"אחר" ועם ה"שונה". את המצווה התנ"כית "ואהבת לרעך כמוך" אין להבין על פי ברונר כ"צו מוסרי", אלא כקביעת זיקה אמיתית המחברת אותנו לזולת מתוך הכרה עמוקה שהוא כמו(א)ני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו