בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם אצל קוסטוריצה יש הרבה מין

המפיק מרק רוזנבאום מקווה להוכיח ש"מתנה משמים", סרטו השני של דובר קוסאשווילי, שעולה הערב, יצליח בקופות אף שנכשל בתחרות וולג'ין ולא זכה באוסקר הישראלי. "אחרי 'חתונה מאוחרת' אני מאמין שיש כבר צופים לקוסאשווילי בישראל"

תגובות

לפני שנתיים, בטקס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, קיבל דובר קוסאשווילי את פרס התסריט הטוב ביותר. הוא עלה לבמה, הוציא מכיסו פתק מקופל, הסתכל בו, חייך בשובבות ואמר: "סליחה, זה הפתק לפרס הבא". ואכן, קוסאשווילי נקרא כעבור חצי שעה לקבל פרס נוסף על אותו סרט: הפעם על הבימוי.

סרטו של קוסאשווילי, "חתונה מאוחרת" (2001), היה האות הראשון לפריחתו של הקולנוע הישראלי החדש. כ-350 אלף איש צפו בו (לשם השוואה, כ-150 אלף איש צפו בסרטו של יוסי סידר, "ההסדר", זוכה פרס האקדמיה שנה קודם לכן). להצלחה לא היה כל קשר למועצת הקולנוע, לחוק הקולנוע או לנסיבות הפוליטיות. את ההצלחה אפשר לייחס רק לבמאי חסר ניסיון (באותה עת היה מאחוריו רק הסרט הקצר "עם חוקים"), בן 35 אז, שהעז לחשוף על המסך הישראלי את כולו: מגילויי האקסצנטריות של בני עדתו, יוצאי גרוזיה, ועד מוטיווים מרכזיים מחייו האישיים. קוסאשווילי גם לא היסס לצלם סצינת מין מפורשת, כמעט מרתיעה, בין זאזא ויהודית, שתי הדמויות הראשיות בסרט. בסופו של דבר, כל הבחירות האלה השתלמו, והובילו לעשרה פרסים בטקס האקדמיה הישראלית, פרס וולג'ין לסרט הטוב ביותר, מועמדות בפסטיבל קאן ומועמדות לפרס הגדול בפסטיבל סלוניקי.

מול "שר הטבעות"

אבל השופטים בפסטיבל הקולנוע בירושלים האחרון, שהתקיים ביולי, לא פרשו שטיח אדום לרגלי קוסאשווילי, כשהציג שם לראשונה את סרטו החדש "מתנה משמים", שעולה הערב לאקרנים ברחבי הארץ. פרס וולג'ין המחולק בפסטיבל הוענק בתחרות לשבי גביזון על סרטו "האסונות של נינה", וגם מטקס האקדמיה לקולנוע חזר קוסאשווילי ללא כל פרס. היום אומר מרק רוזנבאום, מפיק הסרט, כי לא היה מעמיד את הסרט למבחן בפסטיבל ירושלים. "יש לי תחושה שהסרט נשפט שם בחומרה דווקא בגלל ההצלחה של 'חתונה מאוחרת'".

האם לא היה מן הראוי שהסרט יזכה ולו בפרס אחד מבין 14 הפרסים שמחלקת האקדמיה? התשובה לשאלה זו תתחלק כנראה בין הצופים שיאהבו את העושר התרבותי של הסרט, עשרות הדמויות ואפילו הגרוטסקיות שבו, ובין הצופים שלא יאהבו אותו מאותן סיבות ממש. כמיליון איש צפו ב"חתונה מאוחרת" בקולנוע, בטלוויזיה (בערוצים בתשלום), בווידיאו ובדי-וי-די, אומר רוזנבאום. "אני מקווה שהצופים האלה יסתקרנו שוב וילכו לראות את 'מתנה משמים'. אני מאמין שהיום יש כבר צופים לקוסאשווילי בישראל".

נתוני הצפייה העתידיים ב"מתנה משמים" מסקרנים מכיוון שהם עשויים לשמש מבחן לקולנוע הישראלי ולצופיו. עד היום חשבו בתעשיית הסרטים הישראלית שרק סרט שזכה בפרס האקדמיה הישראלית יצליח לחצות את סף 100 אלף הצופים, ואילו סרט שלא זכה בקושי יגיע ל-60 אלף צופים. "אני רוצה להוכיח שגם סרט שלא זכה בירושלים או באקדמיה יכול להצליח", אומר רוזנבאום. וכדי לקדם את ההוכחה, הוא מפיץ את "מתנה משמים" ב-27 עותקים ברחבי הארץ. "חתונה מאוחרת", לשם השוואה, יצא בתחילת דרכו בארבעה עותקים בלבד.

אבל לפני הסרט עומדת בעיה נוספת: לוח השנה. אמצע דצמבר אינו מועד טיפוסי לעליית סרט ישראלי למסכים (ניסיון רע היה ל"בית"ר פרובאנס", למשל, סרטו של אורי ענבר, שעלה למסכים לפני שנה בדיוק והצופים התעלמו ממנו). רוזנבאום מסביר כי ניסה להתרחק מאוקטובר ונובמבר, שבהם עלו על המסכים "לא בת 17" של יצחק צפל ישורון, "צעד קטן" של שחר סגל, "חיים זה חיים" של מיכל בת אדם ו"עלילה" של עמוס גיתאי. לדבריו, זה לא נכון להעלות יחד כמה סרטים ישראליים על המסכים, גם בשל ההנחה שהצופים הולכים רק לסרט ישראלי אחד בתקופה מסוימת, אבל גם בגלל המלחמה על תשומת הלב של התקשורת. "אני שלם עם ההחלטה לדחות את היציאה של הסרט, ולו רק בזכות יחסי הציבור היפים שקיבלנו. אני מאמין ביחסי ציבור, ואני מאמין שהצופה הישראלי נמשך אחרי מה שהוא רואה בתקשורת". רוזנבאום חושש במיוחד מפני "שר הטבעות: שובו של המלך", שאף הוא עולה היום לאקרנים וזוכה לתשומת לב רבה.

עירום חזיתי

"מתנה משמים" הוגבל לבני 16 ומעלה על ידי המועצה לביקורת סרטים, הכפופה למשרד החינוך. כמו "חתונה מאוחרת", שגם הוא הוגבל לבני אותו גיל, ההחלטה של המועצה נבעה מהשפה הוולגרית של הדמויות, ובעיקר מהעירום שמוצג על המסך. כשיובל סגל, בקי גריפין או רונית יודקביץ' משוחחים על מין או מופיעים בעירום חלקי או מלא, התוצאה נעימה למראה, לא מרתיעה. אבל כשציאלה (אורית שר, שהיא גם מלהקת הסרט), בתו של גיאורגי (מוני מושונוב) ואשתו בנפרד של אוטרי (ליאור אשכנזי), קופצת על אביה, מתחככת בו ומתחננת,

"אני צריכה גבר, אני צריכה זין", או כאשר קוסאשווילי עצמו, המגלם בסרט את דמותו של ג'מלי, מצולם בעירום מלא, איבר מינו זקוף - זה כבר מעורר תמיהה.

רוזנבאום צוחק בקול גדול כשעולה השאלה על איבר מינו של קוסאשווילי. "מה אני יכול לעשות?" הוא אומר. "עמדתי באתר הצילומים וצחקתי. קוסאשווילי הרי מתעסק ביצרים ובקושי של האנשים לשלוט ביצרים שלהם. אני כמפיק נותן לבמאי לעשות כל מה שהוא רוצה בזמן הצילומים, במיוחד לבמאי בעל אג'נדה כמו קוסאשווילי. אני מתערב רק לפני הצילומים, בנוגע לתסריט, לשחקנים ולאנשי הצוות, ואחר כך בשלב העריכה.

"מההקרנות המוקדמות של הסרט למדנו שהקהל קולט את כל הרבדים של הסרט. הקהל מבין שזה לא רק מין, אלא יש כאן עלילה מורכבת, יחסים משפחתיים. לקהל גם ברור שהמיניות לא מאפיינת דווקא את יוצאי גרוזיה. גם כשראו את 'חתול שחור חתול לבן' של קוסטוריצה אף אחד לא שאל למה היוגוסלווים מתעסקים רק במין כל הזמן. באחת ההקרנות של הסרט, מול קהל ברמת אביב ג', רובו של נשים, שאלה אחת הצופות, 'אצל הגרוזים 90% מהחיים זה רק מין?' אז צופה אחר ענה לה, 'גם אצל הפולנים'".

שאלה נוספת שעולה בזמן הצפייה נוגעת לגלריית הדמויות הרחבה בסרט, כ-20 דמויות מרכזיות - לעתים לא נותר אלא לתהות מי אח של מי, מי בן-דוד, ומי לעזאזל הבחורה שעל המסך: אחות של אשכנזי, בת של מושונוב או סתם אורחת בחתונה המרכזית. "קוסאשווילי רצה לטפל בסרט במספר רב של דמויות, וידענו שלא קל לטפל בשמונה סיפורים מרכזיים", אומר רוזנבאום, "זה הרי מהפכני ומסוכן מבחינה קולנועית, אבל יותר מעניין בעיני. גם היום אני בטוח שהבחירה היתה נכונה, במיוחד כשמדובר בבמאי ברמה של מי שביים 15 סרטים ולא שניים".

לוקח סיכון

רוזנבאום מביים ומפיק היום ארבעה סרטים בו-בזמן - כולם נמצאים בשלב הסופי. הוא סיים כעת לביים את סרטו השני, "לרקוד" (סרטו הראשון, "הבולשת חוקרת", יוקרן מחר בערוץ 2). "לרקוד" מתאר שלוש דמויות (מיטל דוהן, אלון אבוטבול ויובל סגל) שיוצאות יחד לשוד שמסתבך. במקביל הוא מפיק את "ולקחת לך אשה" בבימוי רונית אלקבץ ואחיה שלומי אלקבץ, סרט שנמצא בשלבי עריכה, ובמרכזו אשה שמבקשת גט מבעלה; וגם את "אבנים" בבימוי רפאל נדג'רי, במאי צרפתי שמביים סרט דובר עברית, ו"אור" בבימוי קרן ידעיה, סרט שצילומיו הסתיימו בשבוע שעבר, ומתאר זונה מזדקנת שבתה מנסה לעצור את הידרדרותה.

בשנים האחרונות עובד רוזנבאום רק עם במאים צעירים, אבל לאו דווקא כדי להיות הדמות הדומיננטית בהפקה. "מעניין אותי לעבוד עם אנשים מוכשרים", הוא אומר, "תמיד לקחתי סיכונים עם במאים צעירים ועם תכנים מסוכנים, זה לא חדש בשבילי. כדי ליצור קולנוע ישראלי מעניין אתה חייב לגלות יוצרים חדשים".

לא ברור כיצד יקבל הקהל את "מתנה משמים", והאם יזכור לקוסאשווילי חסד נעורים. השאלה הגדולה יותר נוגעת לקוסאשווילי עצמו: האם יוכיח את עצמו בסרטיו הבאים לא רק כבמאי שעוסק בתכנים אישיים ומשפחתיים? רוזנבאום בטוח ביכולתו ומדגיש כי מדובר בבמאי שיכול לטפל בכל חומר שימצא לנכון. "קוסאשווילי הוא הבמאי הייחודי ביותר שהיה לקולנוע הישראלי אי פעם, הוא התקווה של הקולנוע המקומי, והוא היחיד שמביים ברמה בינלאומית. אין לי ספק שהוא יכול לעשות סרט על כל נושא, גם כזה שבמרכזו משפחה אשכנזית מרמת אביב".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו