בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסגידה ליצר

"מתנה משמים", סרטו החדש של דובר קוסאשווילי

תגובות

קשה להניח ש"מתנה משמים", סרטו השני של הבמאי דובר קוסאשווילי, יזכה להצלחה דומה לזו של סרטו הראשון, "חתונה מאוחרת", שיצא לפני כשנתיים. יש שיכנו זאת "תסמונת הסרט השני", שפקדה למשל כמה מבמאי הגל החדש הצרפתי כמו פרנסואה טריפו וז'אן לוק גודאר. הסרטים הראשונים שלהם ("400 המלקות" של טריפו, "עד כלות הנשימה" של גודאר) זכו להצלחה גדולה, אך סרטיהם השניים ("ירו בפסנתרן" של טריפו, "החייל הקטן" של גודאר) נכשלו בקופות. אין הכוונה שהסרט השני טוב פחות מקודמו. אלא רק שהסרט החדש אינו עונה על הציפיות שהתהוו בעקבות הסרט הראשון, וגם שבעקבות ההצלחה של הראשון הרגיש הבמאי חופש ללכת רחוק אף יותר, ואולי הניעה אותו גם מידה של יהירות שנבעה מאותה הצלחה.

בעקבות ההקרנה של "מתנה משמים" בפסטיבל הקולנוע האחרון בירושלים כתבתי שמי שנענה ל"חתונה מאוחרת", אך נרתע מהסרט החדש, נהנה כנראה מסרטו הראשון של קוסאשווילי מהסיבות הלא נכונות. אני עומד מאחורי הקביעה הזאת, מכיוון שלדעתי אין הבדל רב בין שני הסרטים. במידה רבה הם עוסקים באותם נושאים, ומטפלים בהם בסגנון דומה.

עם זאת, ב"מתנה משמים" קוסאשווילי מרשה לעצמו יותר מאשר ב"חתונה מאוחרת". התוצאה היא שהסרט פחות טוב ושלם מקודמו, אבל אין הוא מעניין פחות. יש בו מידה גדולה יותר של תעוזה, והוא מעיד באותה מידה על הכישרון הבסיסי, המתפרץ והתוקפני שמניע את עבודתו של קוסאשווילי.

את "מתנה משמים" מאפיינת עוצמה פרועה, ולעתים קרובות אף גסה. חלק מהקושי שהסרט מעמיד בפני הצופים נובע מהמבנה הנרטיווי שלו. "מתנה משמים" מספר על חבורת סבלים ממוצא גרוזי, שעובדים בנמל התעופה בן גוריון ומתכננים שוד של מטען יהלומים שעומד להגיע לישראל מדרום אפריקה. זהו לכאורה הסיפור שאמור להוביל את הסרט, אך הוא אינו מתקדם לשום מקום. בכלל, "מתנה משמים" מתאר מציאות שאינה מתקדמת לשום מקום. היא תקועה בתוך העליבות והכיעור שלה, וכפי שתואר גם ב"חתונה מאוחרת", בתוך הקונפליקט הלא-פתור והתמידי שמתקיים בה בין מסורת לקדמה, ובין הפטריארכליות הנוראה השולטת בה לבין הניסיון הנואש למרוד בה.

את הפורקן היחיד לדמויות מספק היצר. וב"מתנה משמים", אף יותר מאשר ב"חתונה מאוחרת", מתרגם קוסאשווילי את הכניעה וכמעט הסגידה ליצר - לקולנוע של יצריות וחיוניות עזות מבע.

בעוד "חתונה מאוחרת" התרכז כמעט אך ורק בנעשה בתוך משפחה אחת, "מתנה משמים" נע בין מספר רב של דמויות, שמרכיבות את המשפחה המורחבת שמהווה את החברה הגרוזית שמתוארת בו. אחת הבעיות היא שיש גודש רב כל כך של דמויות ועלילות שמחברות ביניהן, עד שהסרט מאבד שליטה ואינו מצליח לעקוב אחריהן ולהבהיר באופן צלול את מערכות היחסים ביניהן.

גם בצפייה השנייה בסרט התקשיתי לקבוע מי הם בדיוק בניו ובנותיו של גיאורגי (מוני מושונוב), הפטריארך הראשי בסרט. יש מידה מסוימת של אדישות באופן שבו קוסאשווילי מתייחס לבסיס הנרטיווי של הסרט, ומכאן נוצרת התחושה שהיצירה סובלת מרישול שפוגם בתוצאה כולה.

אז כדי להבהיר את השתלשלות הדברים - לגיאורגי יש שני בנים, ואז'ה (יובל סגל) ובחו (רמי הויברגר), ושתי בנות - ציאלה (אורית שר) ומריתה (רותם זיסמן). ואז'ה ובחו עובדים יחד כסבלים בנמל התעופה, ושותפים לתכנון השוד. ואז'ה מתארס עם קטו (בקי גריפין), מכיוון שהוא מאוהב בעצם באמה האלמנה מרגו (רונית יודקביץ'), שדיוקן גדול של בעלה המת תלוי בחדר המגורים שלה (אחת הבדיחות המרכזיות בסרט, שעשויה להיות אחד הדברים היחידים בו שיזכו לאהדה גורפת של הקהל, היא שזהו דיוקנו של בנימין נתניהו; זו כמובן בדיחה על חשבון הפטריארכליות הישראלית כולה, והיא מוצלחת).

בחו בוגד ללא הרף באשתו העקרה. ציאלה גרה בנפרד מבעלה אוטרי (ליאור אשכנזי), שהתעלל בה ומנסה בכל דרך אפשרית להחזיר אותה אליו. ומריתה המתבגרת מביאה הביתה חבר ראשון, שלא מוצא חן בעיני אביה כי הוא שייך לעדה הלא נכונה, אך בעיקר משום שהוא גבר. בתגובה פוקד גיאורגי על מריתה לשהות בארון עד שתיאות להיפרד מהבחור.

ויש עוד דמויות: ג'ימלי, חבר ועמית נוסף של בחו, שגם הוא שותף לתכנון השוד, ואותו מגלם דובר קוסאשווילי עצמו. ג'ימלי הוא זה שמציג לפני בחו את הרופאה הרוסייה שעמה הוא בוגד באשתו; ופונציקה (מנשה נוי), פושע קטן ומהמר מוכשר אף פחות, שעושה טעות חמורה כשהוא מנסה להערים על חבריו. כל הדמויות האלה, וסיפוריהן השונים, מבקשים לעצב דיוקן של חברה שמרכזה נעוץ ביחסים הקשים, הכוחניים והמכוערים בין גברים לנשים.

יש בסרט אלמנטים שלקוחים במודע מקומדיות הבורקס. כך היה גם ב"חתונה מאוחרת", וכך זה גם בסרטיהם של יוצרים עכשוויים נוספים (למשל, שבי גביזון) שמשתמשים במורשת סרטי הבורקס כמין תת-מודע שמניע את תולדותיו של הקולנוע הישראלי. אבל בניגוד ל"חתונה מאוחרת", הצד העדתי והפולקלוריסטי של "מתנה משמים" מנסה פחות למצוא חן מכפי שעשה הסרט הקודם.

חלק מההצלחה של "חתונה מאוחרת" נבע מהצגת החברה השונה שתוארה בו כאקזוטית ואף לבבית, למרות צדדיה המדכאים והאלימים. היה אפשר להיענות לה בסקרנות ובחיבה כמו לכל סרט שמגיע אלינו מ"מקום אחר". שום דבר ב"מתנה משמים" אינו מעורר חיבה, ובניגוד ל"חתונה מאוחרת", המבנה של הסרט ואופיו גורמים לכך שאין בו אף דמות שאפשר להזדהות עמה.

משום כך, צריך להעריך את תעוזתו של קוסאשווילי, שהחליט להופיע בסרט כשחקן, וממקם את הדמות שלו בסיטואציות פרובוקטיוויות למדי. הוא אינו מתבונן במציאות שבסרט ממרחק או בהתנשאות, אלא מפליל את עצמו בתוכה. הוא חלק ממנה, בגלל מוצאו והביוגרפיה שלו, והאמירה הזאת מוסיפה לסרט מידה של יושר שהופכת אותו ליצירה בעלת חריפות.

ל"מתנה משמים" יש בעיות רבות; יש לו בעיות של מבנה וקצב, ולעתים גם של סגנון (אף על פי שיש להחמיא לאופן שבו הצלם לוראן דאיין מתעד את המציאות הפיסית שבסרט). אבל יש בו גם סצינות חזקות ועשירות, ישירות רגשית שמרשימה לעתים קרובות, ובעיקר - אמירה קשה ולרוב גם בלתי מתפשרת על הכוחות החברתיים, התרבותיים והמיניים ההרסניים שמניעים את המציאות העדתית המתוארת. ויש גם אוסף שחקנים בעלי נוכחות מרשימה שעושים עבודה טובה, ובראשם יובל סגל ורונית יודקביץ' (שסיפורם הוא המוצלח ביותר).

גם אם "מתנה משמים" הוא סרט פגום ובעייתי יותר מ"חתונה מאוחרת" (ואין ספק שאפשר להתווכח עם רבות מההחלטות האידיאולוגיות והצורניות שעומדו בבסיסו), והוא לא יזכה לאותה מידה של הצלחה כמו הסרט הקודם, הרי אין לשכוח שאחרי הכישלון של "החייל הקטן" ביים גודאר את "אשה היא אשה" ו"לחיות את חייה", ואחרי "ירו בפסנתרן" של טריפו בא "ז'ול וג'ים". במלים אחרות, אם דובר קוסאשווילי ימשיך ליצור סרטים בקצב שאיפיין אותו עד כה, אין מקום לדאגה.

"מתנה משמים". תסריט ובימוי: דובר קוסאשווילי. צילום: לוראן דאיין. מוסיקה: יוסף ברנדשווילי. שחקנים: רמי הויברגר, יובל סגל, מוני מושונוב, ליאור אשכנזי, מנשה נוי, דובר קוסאשווילי, בקי גריפין, רותם זיסמן, רונית יודקביץ', אורית שר, אלון נוימן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו