בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לונדון שוב מחכה

שגרירות ישראל בבריטניה נחשבת לאחת השגרירויות הישראליות החשובות בעולם. אז למה היא מייצרת לנו כל כך הרבה מבוכות?

תגובות

שגרירים ישראלים בלונדון

בוקר אחד התעורר צבי שטאובר וגילה שמחליפו כשגריר ישראל בבריטניה יהיה גדעון סער. "עוד לא עצמתי את העיניים ושמעון פרס הגיע עם השם של דליה איציק", הוא אומר. "עוד לא גמרתי עם זה והגיע השם של רוני מילוא. ועכשיו צבי חפץ". אלא שגם מינויו של חפץ מוטל עכשיו בספק לאור סימני השאלה שצצו סביב מועמדותו. כך קרה ששטאובר עומד לסיים את תפקידו בסוף החודש בלא שיהיה לו מחליף. "לי אין בעיה עם זה", הוא אומר, אבל גם לו ברור שהשגרירות נקלעה שוב למצב מביך.

זה שנים ש"מביך" היא מלת המפתח לתיאור תפקודה של שגרירות ישראל בבריטניה. אף על פי שהיא נחשבת לאחת השגרירויות הישראליות החשובות בעולם - "לונדון היא אחת מבירות יחסי החוץ בעולם", אומר ג'ונתן קסטנבאום, בעבר מנכ"ל המגבית בלונדון, "מעמדו של טוני בלייר, קשריו עם ג'ורג' בוש ומחויבותו לפתרון הסכסוך במזרח התיכון הופכים את השגרירות הישראלית לחשובה באופן יוצא דופן" - למרות זאת מתקשים בקהילה היהודית לזכור מתי שלחה ישראל ללונדון שגריר טוב. לורד ג'ורג' ויידנפלד, מבעלי הוצאת הספרים ויידנפלד וניקולסון ומראשי הקהילה היהודית, סבור ש"אחד השגרירים המוצלחים ביותר היה גדעון רפאל". רפאל היה שגריר בבריטניה בין 73' ל-77'.

מי היה הכי פחות מוצלח?

ויידנפלד: "דרור זייגרמן (השגריר הקודם). הוא היה הכי גרוע. לא היה פופולרי, התרגז בקלות, לא היה לו ניסיון דיפלומטי. היינו רגילים לרמה גבוהה יותר של שגרירים".

איך צבי שטאובר, השגריר הנוכחי?

"באופן עקרוני אנחנו מעדיפים דיפלומטים מקצועיים על פני מינויים פוליטיים. השגריר הנוכחי הוא לא דיפלומט מקצועי אבל הוא אנליסט מכובד ששירת בחיל המודיעין. הוא טוב בשיחות אחד על אחד, הוא פופולרי ומארח טוב".

שטאובר התמנה לתפקיד בינואר 2001 על ידי ראש הממשלה אהוד ברק לתקופה של שנתיים. חצי שנה לפני תום תקופת כהונתו התחיל ראש הממשלה שרון לחפש לו מחליף. כהונתו של שטאובר, שהוארכה בשנה, מסתיימת החודש, והוא מתכוון לחזור לארץ בלי קשר להשתרכות החיפושים אחרי מחליף. זייגרמן מבין מה עובר עליו. "גם לי קרה מה שקורה עכשיו לשטאובר. אהוד ברק הודיע שהוא מחזיר שגרירים לפני שהחוזה שלי הסתיים. כשמודיעים על החזרה שלך לארץ חצי שנה לפני שאתה חוזר, זה משפיע על הבריטים. השפעתך והיכולת שלך לפעול היא אחרת. כשיודעים שהשגריר הוא על זמן שאול זה משפיע".

שטאובר מתכוון לעבוד עד הרגע האחרון. "אני אמור לחזור ב-31 לחודש, ב-29 עוד יש לי ארוחת ערב", הוא אומר. גם בקהילה היהודית משדרים עסקים כרגיל, לפחות בכל מה שקשור לשטאובר. "יש לו אוהדים רבים בקהילה ובמשרד החוץ הבריטי", אומר סר טרבר צ'ין, נשיא המגבית בבריטניה. ג'רי לואיס, סגן נשיא בכיר ב"ועד השליחים", ארגון הגג של הקהילה היהודית בבריטניה, אומר שהאהדה לשטאובר נובעת גם מהעובדה שיש לו ניסיון במשאים ומתנים. מאמר מערכת ב"ג'ואיש כרוניקל" בשבוע שעבר קבע ש"ד"ר צבי שטאובר עשה עבודה מצוינת במאבק על ענייניה של ישראל במסדרונות הוויטהול".

אולם יש גם קולות אחרים. הבעיה העיקרית של שטאובר, אומרים מקטגריו בקהילה היהודית, היא בהופעות בתקשורת. "אף אחד בקהילה היהודית לא יבקר בפומבי את שגריר ישראל המכהן", אומרת אחת ממנהיגות הקהילה היהודית, "אבל לשגריר הנוכחי אין אנגלית מבריקה. כשהוא מדבר בתקשורת זה גורם נזק לתדמיתה של מדינת ישראל".

כששפתו של שגריר, כשהוא מדבר בתקשורת, אינה טובה, "יש לנו תחושה של אוי ויי", אומר אחד ממנהיגי הקהילה. במשרדו של אותו בכיר עוקבים אחרי מספר הופעותיו של שטאובר בתקשורת. "אני רואה אותו לעתים מאוד נדירות בתקשורת", אומר הבכיר. "במשרד החוץ תמיד אומרים לנו שההסברה היא עניין של תקציב. השגריר כבר כאן, זה לא עניין של כסף. הוא יכול היה לעשות עבודה טובה יותר".

במשרד החוץ מכירים את הבעייתיות. בקיץ נשלח לשטאובר מברק מהמשרד המותח ביקורת על תפקוד לקוי בנושאי הסברה. שטאובר אומר שבנושאי תקשורת הוא נותן לעצמו "ציון בין 7 ל-8. אני חזק כשאני מופיע בין אינטליגנטים. הופעתי באוניברסיטאות ובאיטון. אני פרפקציוניסט, אם אני לא עושה את זה עשר, אני חושב שאני לא עושה את זה הכי טוב. אבל אני גם לא גרוע. בין לבין. יש הופעות מצוינות ויש הופעות פחות טובות. היה לי עימות עם נביל שעת ברשת סקיי והייתי מצוין. הופעתי בכל התוכניות היוקרתיות, אחד אחרי השני. אני חבר של כולם. אין פה עורך עיתון שלא היה אצלי".

בקהילה היהודית אומרים שאתה מופיע בתקשורת לעתים רחוקות.

"לפי דעתי אני מופיע מספיק. אני לא מחפש תקשורת. מי מופיע בתקשורת? אנשים שאוהבים את עצמם. לא תמיד אתה צריך להופיע. רוב התקשורת היא מהארץ, כשקורה משהו בארץ הדוברים בתקשורת הם מהארץ. הבעיה היא שלא מטפחים את הכתבים הזרים בארץ. לפי דעתי צריכים להופיע בתקשורת האנשים הכי טובים, כמו אצל הפלשתינאים שיש להם שלושה אנשים שמופיעים. צריך למצות את התכונות הטובות של כל אחד".

אומרים עליך שאתה טוב באחד על אחד. זה מספיק לשגריר?

"לפי דעתי אני טוב מאוד בקהלים גדולים. אני לא פוליטיקאי במובן של סיסמאות. יש דברים שאני צריך לתקן, כולנו בני אדם, יותר טובים, פחות טובים, אנחנו אנשים מורכבים, אבל אני דווקא הייתי מבסוט מעצמי בהופעות שלי".

בקהילה היהודית סבורים שהמבטא של שטאובר הוא שמונע ממנו להופיע בתקשורת בצורה טובה. "האנגלית של שטאובר היא עם מבטא כבד ביותר", אומר מרטין שטרן, איש עסקים יהודי בריטי. "קשה להבין אותו. אני מבין אותו, מי שמתאמץ יכול להבין, אבל זו בעיה של כל הישראלים. יש ישראלים שמדברים יותר טוב?"

דורין גינספורד, יהודייה אנגליה, הקימה לפני כשנתיים את "מרכז הפעולה הישראלי", ארגון מתנדבים ישראלי שמסייע בהסברה. היא סבורה ששטאובר לא אשם, אלא מי ששלח אותו ללונדון. "אתם לא יכולים לשלוח מישהו שלא מתאים לתפקיד. זה לא הוגן. שטאובר הוא אדם נחמד ואינטליגנטי אבל להרבה אנשים בקהילה אין סבלנות והם אומרים לעצמם שאם אין לכם שגריר מתאים, אז תבנו לכם אחד. הדיפלומט הבריטי לומד לדבר. הם לא מרימים את הקול, הם מדברים בשקט, בלי היסוס. רוב הישראלים מדברים גרוע. זה גורם לכך שאין כבוד לשגריר. לפני שבועיים ביקשתי מחבר בקהילה שיקח את שטאובר לפגישה עם בכיר בכנסייה שיוצא נגד ישראל. הוא אמר לי ששטאובר עלול לגרום יותר נזק מתועלת".

שטאובר סבור שבקהילה היהודית מעריכים אותו עד מאוד. "בדרך כלל לוקחים אותי כאדם רציני מאוד. השגריר חשוב להם מאוד. יש כאלה שלוקחים כפיות מבית השגריר עם הסמל של מדינת ישראל. את יודעת כמה זה חשוב להם כשאני בא לבית הכנסת? בתי הכנסת בלונדון זה כמו אצלנו במושב".

מה עם האנגלית?

"אני יודע אנגלית מצוין, יותר מאנגלי ממוצע. כתבתי דוקטורט של 670 עמודים באנגלית, ניסחתי את המכתבים המדיניים של אהוד ברק. אין לי בעיה עם האנגלית ואין לי אקסנט. הייתי חבר בוועדה ליחסים עם ארצות הברית, אז מה, דיברתי איתם ברומנית?"

היסטוריה של מבוכות

בקהילה היהודית בבריטניה מתנהל ויכוח בשאלה מי היה השגריר הישראלי המוצלח האחרון. בעוד הלורד ויידנפלד סבור שרפאל היה אחד השגרירים המוצלחים, יש מי שסבורים ששלמה ארגוב, איש משרד החוץ שהתמנה לשגריר בספטמבר 79' ונפצע בהתנקשות ביוני 82', היה אחרון השגרירים הטובים של מדינת ישראל בלונדון. "מאז, במשך 20 שנה, אנחנו נוקמים בבריטים על שנות המנדט ושולחים אליהם שגרירים לא ראויים", אומר כתב מדיני. השיא כנראה היה כשראש הממשלה מנחם בגין התכוון בתחילת שנות ה-80 למנות לשגריר את אליהו לנקין, מבכירי האצ"ל ומפקד "אלטלנה". הבריטים סירבו לקבלו בטענה שהוא טרוריסט.

את ארגוב החליף בתפקיד השגריר הקבוע יהודה אבנר, יליד מנצ'סטר, אף הוא איש משרד החוץ (לפני ארגוב מילא אברהם קדרון את התפקיד, בקדנציה מקוצרת). "כשהגשתי את כתב ההאמנה למלכה היא אמרה שזו פעם ראשונה שהיא מקבלת כתב האמנה משגריר שנולד כאן", נזכר אבנר. הוא סבור ששגריר שנולד בבריטניה יכול לעבוד טוב יותר מאחרים. "הבריטים גרים באי. יש בהם מופנמות. צריך לדעת לקרוא את העיניים ולהכיר את המנטליות. המשחק הוא להיות מוזמן בסופי שבוע לצייד ולגולף. אני הכרתי שני שרים יהודים בממשלת תאצ'ר. הם היו אתי בתנועת נוער".

לורד ויידנפלד סבור לעומתו שהשגריר הישראלי לא חייב להיות יליד בריטניה. "זה לא חשוב. אנחנו אוהבים כשסאברס מייצגים את מדינת ישראל. אבל השגריר חייב לדעת אנגלית טובה". גם שטאובר אומר שזה לא הכרחי. "היה פה שגריר מקומי והם התייחסו אליו בפטרונות כי הוא מקומי, 'יהודל'ה שלנו'. יש פה קבוצה שרוצה מישהו שנולד פה. אבל דיפלומטיה זה לא רק להופיע בסי-אן-אן. נניח שיש מישהו כזה אבל הוא לא יוכל לדבר עם דיפלומטים, אז מה יותר חשוב? אף אחד לא מושלם".

כמה אישים בקהילה היהודית בבריטניה היו רוצים שמשרד החוץ ומשרד ראש הממשלה ימנו את מארק סופר לשגריר. סופר, יליד בריטניה, היה בעבר שגריר באירלנד. אחיו, סיימון הוכהייזר, הוא פעיל מרכזי בקהילה, אביו, ויקטור הוכהייזר, קיבל תואר אצולה מהמלכה. סופר מרבה להתראיין בכלי תקשורת בריטיים.

ב-88' נכנס לתפקיד השגריר יואב בירן, היום מנכ"ל משרד החוץ (בירן היה ממלא מקום השגריר כבר ב-82', למשך שנה). מבוכה התעוררה בקהילה היהודית כשבירן רקם קשר רומנטי עם ג'ין מונמן, מנהלת השדולה היהודית ביפא"ק ואשתו של פרופסור אריק מונמן, היום נשיא הפדרציה הציונית בבריטניה. היא הכחישה שהם ניהלו פרשיית אהבים בעודם נשואים לאחרים. "נכון ששמתי עין על יואב כבר בפעם הראשונה שראיתי אותו", היא אמרה בראיון ל"מעריב" באוקטובר 93', "אבל שום דבר ממשי לא קרה בינינו עד שהוא הגיע לבריטניה בתור שגריר. הוא הגיע ללונדון אחרי שנפרד מאשתו ואני הייתי באמצע תהליך פרידה דומה מבעלי... אני הייתי המרשעת הרעה שרק גרמה נזק, אחרי שהתחתנו כל המשמיצים הבינו שלא יעזור להם כלום, אני הגברת בירן, והתחילו להתנהג אלי ככזו".

כל זה היה כאין וכאפס לעומת המהומה ששררה בשגרירות בזמנו של השגריר הבא, משה רביב (97-'93'), איש משרד החוץ. הסכסוכים, השמועות וההשמצות המגוונים היו כה קשים עד שבספטמבר 94' נשלח לשגרירות בודק מטעם מבקרת המדינה, מרים בן פורת. ב-95' פירסמה המבקרת דו"ח חמור. המבקרת התייחסה גם לשגריר הקודם, בירן, וקבעה שבני משפחתו שלו ושל כפופיו הועסקו בשגרירות, אבל רוב הדו"ח עסק בתקופתו של רביב. "יחסי העבודה בין השגריר לציר המדיני (גדעון מאיר, היום סמנכ"ל הסברה במשרד החוץ) אינם תקינים", כתבה, "וגורמים לחוסר שיתוף פעולה ולחוסר תיאום ביניהם ויש לכך השפעה שלילית גם על שאר העובדים". על פי הדו"ח גם "הציר הכלכלי והנספח החקלאי מסרו למשרד מבקר המדינה כי כמעט אין שיתוף פעולה ותיאום בינם לבין השגרירות".

המבקרת אף מצאה אי סדרים כספיים בקופת המזומנים של השגרירות. "שולמו מהקופה מאות ואף אלפי ליש"ט למימון הוצאות רפואיות, עבודות תחזוקה ושיפוץ בשגרירות, לשכר ולרכישות ציוד. לכמה עובדים שולמו מהקופה החזרי הוצאות אש"ל ואירוח והוצאות חשמל וגז שצרכו בביתם". כמו כן נמצאו אי סדרים כספיים במה שנקרא "קרן לונדון", שהוקמה כדי לממן נסיעות של אישים לישראל, אבל הוסבה להוצאות אירוח של השגרירות בלונדון. בעקבות הדו"ח ננזף הציר המדיני.

לגבי השגריר הבא, זייגרמן, יש הסכמה כמעט מקיר לקיר שהוא היה הכושל בשגרירים הישראלים בבירה הבריטית. "הוא לא ידע הרבה על המזרח התיכון", אומר סר צ'ין, "הוא לא נפגש עם אנשים. שגריר צריך לפגוש פוליטיקאים, אנשי עסקים, עיתונאים ופעילים בקהילה היהודית. הוא לא עבד הרבה".

"דרור זייגרמן הוא האדם שממחיש מדוע ישראל איננה יכולה למנות מינויים פוליטיים למשרות חשובות", אומר ג'רי לואיס. "הוא לא ידע אנגלית, הוא לא ידע איך להתנהג. הוא נהג לכרוך את זרועו סביב כל אחד. בישראל זה בסדר, בבריטניה אנחנו חושבים שזה מוזר. הוא ניסה להיות ידידותי יותר ממה שצריך כדי לפצות על חוסר שליטתו בשפה. השיא היה ביום העצמאות ה-50 למדינת ישראל. זייגרמן כרך את זרועו על הבמה סביב שר החוץ, רובין קוק, ועיוות את שמו. כולם צחקו, צחקו, צחקו. זה היה אחד הרגעים המביכים ביותר שהייתי נוכח בהם".

זייגרמן זוכר את האירוע אחרת. תצלום גדול שלו לצד קוק, טוני ושרי בלייר מקשט את חדר האורחים בביתו במכבים. "זה היה גם יום ההולדת שלי. היתה מסיבה גדולה. בלייר נאם, קוק נאם. הקהילה רצתה שבלייר יבוא לאירוע שלהם. הוא נענה להזמנתי מסיבות שאפשר רק לנחש. על הבמה עמד גם הלורד מייקל לוי וזה היה לצנינים בעיני הקהילה. הוא היה אז בתחילת דרכו והיה זקוק לנו. היה מאבק כוחות בקהילה בינו לבין האחרים. אני הייתי צריך לשקול אם ללכת עם הלורד לוי או נגדו. ניתחתי את העניין ואמרתי שטובתה של ישראל מחייבת שיתוף פעולה אתו".

אתה זוכר שחיבקת את קוק בצורה מביכה ועיוותת את שמו לעיני מאות מוזמנים?

"יכול להיות שעיוותתי את שמו, אבל זה לא הנושא. מאז בכל פעם שהוא ראה אותי הוא חיבק אותי ונוצר בינינו קשר הדוק".

המחוות הגופניות האלה לא מקובלות בבריטניה והביכו את הבריטים.

"אני לא חושב שזה לא מקובל. עם קוק הייתי מתחבק והרגשתי שזה נעשה בצורה טבעית והם מכבדים את זה. זה חלק מהידידות. זה מפריע לאנשים שחיים בסגנון הישן. אפילו אצל מלכת בריטניה קוד הלבוש משתנה. נפגשתי אתה, דיברנו על הילדים, היא התבדחה, אני התבדחתי".

זייגרמן, שהיה מקורב לדוד לוי, היה חבר כנסת (85-'81') מטעם החטיבה הליברלית בליכוד, מנהל המחלקה לסטודנטים בהסתדרות הציונית וקונסול כללי בטורונטו. ב-98' שלח אותו לוי, אז שר החוץ, ללונדון. "הוא היה שגריר מוצלח מאוד", אומר לוי. "הוא חיזק את היחסים עם בריטניה ויצר קשרים אינטימיים עם הממשל. זה ידוע לכולם".

לא לכולם. בקהילה היהודית מותחים עליו ביקורת.

"הם אהבו אותו מאוד ועשו מסיבות למענו. בזמן שירותו אף אחד לא מתח עליו ביקורת. הוא היה מצוין".

גם זייגרמן משוכנע שהיה שגריר טוב. "כבר בימים הראשונים שלי התראיינתי בטלוויזיה ותקפתי את שר החוץ קוק שביקר בישראל אחרי אברועי הר חומה והתנהג כמו מפגין אנטי ישראלי. אנשים בשגרירות אמרו שלא אשאר שם הרבה זמן כי זה לא צורה ששגריר צריך להתנהג".

אז למה התנהגת ככה?

"עשיתי את זה. קיוויתי שנצליח להגיע לחוגים אחרים בבריטניה. עדיף להגיע אתם לעימות ולומר להם מה אנחנו חושבים מאשר לנסות להסתיר את הדברים. ומי מתח עלי ביקורת? אנשים שנפגעו מסיבות כאלה או אחרות או שלא הוזמנו לאירועים".

למה הקהילה היהודית מותחת עליך ביקורת כה קשה?

"ויידנפלד הוא איש חשוב מאוד אבל הוא שייך לדור הישן. הם חושבים שאנחנו שגרירים של הקהילה אבל אנחנו באים לייצג את המדינה".

היה דווקא מישהו אחד שהיית מקורב אליו, איש העסקים הישראלי-בריטי פויו זבדלוביץ, שגם טסת במטוסו הפרטי כשהיית שגריר.

"טסתי אתו רק פעם אחת למנצ'סטר".

הרבה זמן הקדשת לצפייה במשחקי כדורגל.

"לא היתה עיר בבריטניה שלא ביקרתי בה. נכון, בהזדמנות הזאת הלכתי גם לכדורגל. כשגריר אתה צריך להיות חלק מהתרבות הבריטית. אני מכיר שגרירים שלנו שהלכו רק להצגות וביקשו מהקהילה כרטיסי הנחה. נכון שיש מחשבה שכדורגל לא מתאים לשגריר. אני לא מתבייש בזה. גם טוני בלייר הולך לכדורגל. ישבתי בוומבלי שעות על יד ג'ק סטרואו, שהיה שר הפנים והיום הוא שר החוץ, ועל מה את חושבת שדיברנו? על מזג האוויר? דיברנו על מדינת ישראל".

בקהילה היהודית זוכרים אותך כשגריר לא חרוץ במיוחד.

"להיפך. פעלתי ללא לאות, נפגשתי עם אנשים, הופעתי בטלוויזיות. לא היתה טלוויזיה שלא הופעתי בה".

איך האנגלית שלך?

"האנגלית שלי טובה. הבעיה היא לא האנגלית. אני לא הרגשתי את הבעיה הזאת. מי שרוצה להבין, מבין".

איך אתה מסכם את השנים שלך כשגריר?

"הבאתי את בריטניה ממצב של חילוקי דעות להבנה. יצאתי להיי-טק, נפגשתי עם חברות כלכליות, נפגשתי עם חברי מועצת המנהלים של מנצ'סטר יונייטד, כל אחד שם שווה כמה עשרות מיליוני פאונדים, הם יותר גדולים מהתעשיה האווירית שלנו. הכי קל ללכת לחתונה או ברית מילה או מפגש של נשות הדסה. שם אתה כמו מלך, אוכל טוב, לא צריך לדבר הרבה, מקבל טפיחות על הכתף. אני נפגשתי עם אנשים אחרים. אתה באת לבריטניה לא להיות בריטי. אני הבאתי את ישראל לבריטניה".

צריך לירות בתכלית

שטאובר, בן 55, נולד ברומניה למשפחה חרדית. הוא הגיע עם משפחתו לארץ, למושב בית גמליאל, בגיל שנתיים, למד בבית ספר דתי ברחובות וב"ריאלי" בחיפה. כשסיים את לימודיו התגייס לעתודה האקדמית ומילא שורה של תפקידים במודיעין, כשבין לבין הוא השלים את הדוקטורט (ביחסים בין לאומיים וכלכלה של מדינות מתפתחות) ואת לימודיו בהרווארד. בתפקידו האחרון בצבא, כתת אלוף, היה ראש החטיבה לתכנון אסטרטגי במטכ"ל. ב-95' הוא התפרסם כשנתניהו, שהיה אז יו"ר הליכוד, ציטט מתוך מסמך מסווג שהכין שטאובר לקראת שיחות הרמטכ"לים של ישראל וסוריה. המסמך, בן 17 סעיפים, עוסק ברובו בסידורי הביטחון ברמת הגולן, כדי "ליצור מציאות שבה יהיו לשני הצדדים שולי בטחון שווים, עם השקעה של פחות משאבים צבאיים".

ההדלפה עוררה סערה. שטאובר סבור שהמסמך "כתוב בצורה יצירתית. הטיקט שלי היה תמיד יצירתיות". כמה חודשים אחרי שהמסמך הודלף שטאובר פרש מהצבא והתמנה לסגן נשיא אוניברסיטת בן גוריון. "עשיתי וי על כל מה שבחור ישראלי צריך לעשות. עשיתי את כל הדברים מבחינת הצבא, הייתי בכל המקומות, משאים ומתנים, נפגשתי עם פוטין ביחד עם ראש הממשלה ארבע פעמים. ליסן טו מי, אני הייתי במשך 20 שנה קרוב למקבלי החלטות".

ב-99' הציע לו דני יתום להצטרף ללשכתו של ראש הממשלה ברק כיועץ מדיני. "כשהייתי ראש אגף התכנון הוא היה אלוף משנה במודיעין, נוצרו בינינו יחסים מצוינים", אומר יתום. אולם במהרה היחסים התערערו. על שטאובר הוטלו תפקידים נכבדים. הוא היה איש הקשר עם המועצה לביטחון לאומי, ריכז את הוועדות הישראליות-אמריקאיות למעקב אחרי הנשק להשמדה המונית, היה מעורב בקשרים עם סוריה והשתתף בקמפ דיוויד. "אין במשרד החוץ מישהו שמתקרב ל-10% מניסיוני במשא ומתן. השתתפתי בשיחות עם סוריה, ירדן והפלשתינאים וגם נאמתי את נאומי הפתיחה".

אולם יתום, שהיה ראש המטה המדיני של ברק, מידר את שטאובר והרחיק אותו מטווח ההשפעה על ראש הממשלה. בספרו "חרקירי" (הוצאת ידיעות אחרונות) כותב רביב דרוקר שימים ספורים אחרי כניסתו של שטאובר לתפקיד, הם כבר היו מסוכסכים. "המתח בין השניים הוא ברמה כזו שבתקרית מביכה אחת בחדר כושר במלון בניו יורק, השניים רבים על שימוש בהליכון. בסופו של דבר יתום ניתק לשטאובר את זרם החשמל בהליכון". כשברק חשד בשטאובר שהוא מדליף, "יתום לא בדיוק נלחם בחשד הזה".

היו מקרים שברק דיבר אתי על דברים וביקש שזה יישאר בינינו ואז לא דיברתי על זה עם אף אחד, אומר יתום. "באמת שמעתי איזו נימה של התמרמרות. זה טבעי לגמרי שמי שמרכז את העניינים אצלו מצטיירת התמונה כולה. אבל הדברים חזרו למכונם. לפני כמה חודשים הייתי בלונדון ובילינו ביחד שבת שלמה".

בינואר 2001, אחרי שהמתח בלשכה מנע כל אפשרות של עבודה משותפת, מונה שטאובר לשגריר בלונדון. "כשברק נתן לי את זה כפרס, הוא נתן לי משהו מעניין ואתגרי וזה גם העשיר אותי אישית", אומר שטאובר. שלמה בן עמי היה שר החוץ שחתם על המינוי. "הוא מתאים בגלל הרקע שלו", אומר בן עמי בשיחת טלפון מלונדון, שם הוא שוהה. "הוא היה קצין בכיר באמ"ן, הוא נעים הליכות, אני מתרשם שהוא בן שיח שנחשב בעיני הבריטים למומחה וידען והם בהחלט מכבדים אותו".

מה עם האנגלית?

"אף אחד לא יכול להתחרות בשייקספיר. בריטניה היא חברה סובלנית. הוא מדבר, הוא מסביר את עצמו, אין מצבים אבסולוטיים בדברים האלה. הייתי אצלו בארוחת ערב, הוא דיבר עם אורחים והסביר את עמדותיו בסדר גמור".

בפברואר 2001 נבחר שרון לראשות הממשלה. שטאובר עדיין לא הגיש את כתב ההאמנה למלכה, הוא הגישו רק במחצית מארס, אולם הוא לא התכוון לוותר על המשרה הנחשקת. "אני בא מהברנז'ה, אף איש ממשרד החוץ לא עשה ביחסי חוץ יותר ממני. אני לא מינוי פוליטי רגיל".

בלשכת שרון מתייחסים אליו כאל מינוי פוליטי כל דבר. "כשאנחנו רוצים להעביר מסר מדיני לטוני בלייר, ראש הלשכה של שרון מתקשר לראש הלשכה של בלייר, אין לנו צורך בשגריר", אומר גורם בלשכה. "גם בארה"ב, שהשגריר דני איילון הוא מינוי שלנו, אנחנו מעבירים לפעמים מסרים דרך ראשי הלשכות, אז בוודאי שאנחנו עושים את זה בלונדון".

שטאובר אומר שהוא לא מתקשה לייצג ממשלה שלא מינתה אותו. "יש פה ניגודים בסיסיים. באנגליה יש ממשלה שמאלנית ובישראל יש ממשלה ימנית. עשיתי כמיטב יכולתי כדי לייצג את המדינה. תמיד הגנתי על ראש הממשלה ועל המדינה". אבל אידיליה לא היתה. כשבישראל החליטו להטיל סנקציות על הבי-בי-סי בשל מה שנחשב לסיקור לא הוגן, התנגד שטאובר נחרצות ואף הביע את דעתו בפורומים שונים. בלשכת ראש הממשלה ובמשרד החוץ זעמו.

מיד עם הגיעו ללונדון הסתער שטאובר על העבודה. אשתו, ניצה רוסו שטאובר, בכירה בבנק לאומי, לא הגיעה אתו. היא הצטרפה אליו במהלך 2002 לחודשים ספורים וחזרה לארץ (שלושת ילדיו מבקרים אותו לעתים). אחת המשימות הראשונות שלו היתה השלטת סדר ומשמעת בשגרירות. הוא דרש מהעובדים לבוא לעבודה לבושים בחליפות, כיאה לדיפלומטים ודרש מהם להחתים כרטיסי נוכחות. "את יודעת מה הייתי צריך לעשות? בושה וחרפה. החל מבינוי, באולם הכניסה לא היו כיסאות, עשיתי גינה בשגרירות. 50 שנה דיברו על זה שישנו את המטבח בבית השגריר, הם היו צריכים אותי בשביל זה. הכנסתי רוח חדשה. הכנסתי שיטה. כמו בצבא, צריך לירות בתכלית. היום השגרירות היא לא אוסף מקרי של אנשים. אנשים הגיעו לכאן לעבוד, אצלי עובדים בצוות, אין דבר שהשגריר לא יודע. כל אחד כאן יודע מה השני עושה".

אבוי לשגריר שמכנס אנשים לפגישות כדי לדון בשאלה איזה בגדים ילבשו בשגרירות, אומר זייגרמן. "היו לפני ואחרי שגרירים שהתעניינו בשאלה מתי חותמים כרטיס ובאיזה צורה מתלבשים. אני לא חשבתי שתפקידי לנהל את השגרירות. אני לא רס"ר משמעת. כל עוד השגרירות מתפקדת לא צריך לבדוק איך כל אחד מתלבש". אל תוציאי אותי רס"ר, אומר שטאובר.

אחת מהצלחותיו העיקריות היא ביצירת קשרים טובים במשרד החוץ ובמשרד ההגנה הבריטים. "אין לי שום בעיה להיפגש עם השרים הבריטים. הם מדברים אתי כי אני מתמצא. חלק מחיי סודיים, כששירתתי במודיעין. אני מכיר את זה מלפני ולפנים. את חלק מהסכמי השלום אני כתבתי. היה פה ג'יבריל רג'וב, אני כבר מכיר אותו. אני השגריר הראשון שהרמטכ"ל הבריטי נפגש בשבוע הראשון שהוא היה כאן. הבעיה היא הפגישה השנייה. אם אתה לא רציני, לא מתייחסים אליך. כשלמדתי בהרווארד בתחילת שנות ה-70 היה אתי בכיתה שוקרי גאנם, היום ראש ממשלת לוב. באותה תקופה הופל המטוס הלובי. הייתי רב איתו".

בקהילה היהודית בלונדון אומרים שחסרונו של השגריר ניכר כשעולה הצורך במבצעים לא שגרתיים. "הוא הססן מדי, רוצה להעביר את תקופת כהונתו בשלום בלי להסתבך בעניינים מיוחדים", אומר פעיל בקהילה הישראלית. לדוגמה מביאים את היחס של השגריר למשפחתו של טום הורנדאל, פעיל בתנועת הסולידריות הבינלאומית שנפצע ברפיח באפריל מירי של חייל צה"ל ומאז מוגדר צמח. אחרי מאבק עיקש של המשפחה נעצר בשבוע שעבר החייל שנחשד בירי לעברו של הורנדאל. לפני כמה חודשים הפגינו חבריו בסמוך לאולם קולנוע שבו צפה השגריר בסרט ישראלי ושאלו אותו מדוע לא טרח לבקר את הורנדאל בבית החולים. "אפילו השליח הפלשתיני ואשתו ביקרו את טום", אומר אביו, אנטוני הורנדאל, בשיחת טלפון מלונדון. "במשך כמה חודשים לא קיבלנו שום הבעת תמיכה ממדינת ישראל. אנחנו מאוכזבים ששטאובר לא טרח להגיע". בשיחות פנימיות בשגרירות שטאובר אומר שהוא מוכן לפגוש את בני המשפחה באופן פרטי, אבל לא רוצה להפוך לחלק ממסע ההסברה שלהם נגד מדינת ישראל.

בקהילה היהודית אומרים שהם התאכזבו מהססנותו של שטאובר באפריל כששגריר סעודיה בלונדון, ראזי אל קוסייבי, פירסם בעיתון "אל חיאת" שיר המהלל את המחבלים המתאבדים. השיר חולל סערה. שטאובר לא פעל בצורה נחרצת, אומר פעיל ותיק בקהילה. שטאובר: "לא רק שהתעסקתי אתו אלא שבסוף גם החזירו את השגריר. פעלתי כנדרש".

כעס רב הובע בקהילה היהודית בלונדון בשאלת מעורבותה של השגרירות בארגון הפגנת התמיכה בישראל בחודש מאי. "השגרירות לא גילתה עניין בהפגנה, זה נראה להם גדול עליהם ומפחיד מדי", אומר הפעיל. בסופו של דבר השתתפו בהפגנה עשרות אלפי צועדים והיא נחשבה להצלחה גדולה. "נכון שהלחץ לעריכת ההפגנה היה מלמטה", אומר שטאובר, "אבל אנחנו אירגנו את ההפגנה. כפיתי את זה על ההנהגה היהודית. אף אחד הרי לא יודע איך דיברתי עם הלורד מייקל לוי. אל תשאלי סמל מה היה בדיון במטה הכללי".

איך אתה מסכם את שלוש השנים שלך בלונדון?

"כל יום היו לי פה איומים על חרם. הדפתי אותם ביד חזקה ובזרוע נטויה. אני נחשב כבעל קשרים חברתיים. אני מארח את החברה הגבוהה, כל השרים היו אצלי, כל אנשי הכלכלה, כמה אינטלקטואלים שהיו פה, כולם היו פה. התרומה שלי היתה בניסיון לגבש חיפושי דרך שיובילו אותנו בהליכה מדודה לעבר מסלול טוב יותר". *

saral@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו