הכרעה? אולי תיקו משופר - כללי - הארץ
המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

הכרעה? אולי תיקו משופר

  • פורסם לראשונה: 07.02.2004
  • 23:00
  • עודכן ב: 08.02.2004
  • 05:41

הודעת ראש הממשלה, אריאל שרון, על כוונתו לפנות את רוב ההתנחלויות מרצועת עזה וכמה התנחלויות בגדה המערבית, מעוררת שאלות על מטרות המלחמה בפלשתינאים ועל אופן ניהולה. האם ישראל הפסידה בעימות? האם נשבר רצון הלחימה - ואולי היעדים שהוצבו היו מוגזמים? ככל שיתקרב הפינוי, יתעוררו החשבונות הכואבים של מחיר השהייה המתמשכת בעזה, בהרוגים משני הצדדים, בתקציבים לפיתוח ומיגון היישובים שיפורקו ובימי השירות של חיילים בסדיר ובמילואים.

בזיל לידל-הרט הבריטי, גדול התיאורטיקנים הצבאיים במאה ה-20, כתב שמטרת המלחמה אינה גופם של חיילי האויב, אלא מוחותיהם של מנהיגיו. בעיניו, תמצית האסטרטגיה היתה פסיכולוגית: להביא את האויב לשבירה מנטלית. ההיסטוריונים שינתחו בעתיד את המלחמה הישראלית-פלשתינית, יצביעו בוודאי על אוקטובר 2003 כנקודת המפנה של ההנהגה בירושלים.

באוקטובר נשברה ההסכמה הלאומית, שהחזיקה מעמד שלוש שנים, סביב הרצון לנצח את הפלשתינאים. היו לכך סיבות רבות: קריסת ממשלת מחמוד עבאס (אבו מאזן) ברשות הפלשתינית, ועמה התקוות לרפורמה ושינוי; הפסקת המעורבות האמריקאית; הפיגוע הקשה בנצרים; הופעת יוזמת ז'נווה, ונפילת התמיכה הציבורית בראש הממשלה. כל אלה איפשרו למקורבי שרון לשכנע אותו, שהגיעה העת לשנות כיוון.

באפריל 2002 אמר שרון כי "דין נצרים כדין נגבה ותל אביב", וכך השווה את ההתנחלות המבודדת ליד עזה לקיבוץ שהפליא לעמוד מול המצרים בתש"ח. החלטתו לסגת עכשיו חורגת מזיגזג מקובל של פוליטיקאים. היא מעידה על שינוי ביעדי המלחמה. עד כה התעקשה ישראל שלא לסגת אפילו מהנקודה הנידחת ביותר. הפלשתינאים הצליחו לכבוש רק את קבר יוסף, בימי האינתיפאדה הראשונים, וצה"ל כבש אותו מחדש במבצע "חומת מגן". עכשיו מתוכננת נסיגה עמוקה בהרבה, דווקא כשהטרור הפלשתיני פוגע פחות בישראל, והעולם הערבי מוכה אחרי מלחמת עיראק. דיפלומטים זרים אומרים שישראל מעולם לא היתה במצב אסטרטגי טוב כמו היום. אם כך, מדוע להתקפל?

שרון מציג את תוכנית ההתנתקות שלו כ"קיצור קווים", שנועד לשפר את מצבה הביטחוני של ישראל, נסיגה טקטית שתביא תועלת אסטרטגית, ותסכל תוכניות מדיניות כמו יוזמת ז'נווה. בלשכתו אומרים שאת השאלה מי הרוויח ומי הפסיד צריך לבחון לפי תגובות החרדה של הפלשתינאים לתוכנית. לפי דו"חות המודיעין, ברשות הפלשתינית רואים את הנסיגה החד-צדדית כנשיקת מוות: אם ישראל יוצאת מהשטחים הרשות אינה רלוונטית עוד, ואם הקו החדש וגדר ההפרדה יעצרו את הטרור, הפלשתינאים יאבדו השפעתם על סדר היום הבינ"ל.

בצמרת צה"ל מקווים עדיין שהפלשתינאים יתעשתו וישובו לשולחן המו"מ, תחת איום הנסיגה החד-צדדית. במטכ"ל מתקשים להאמין ששרון פשוט יקום וייצא מעזה בלי תמורה והסכם. מצפים גם שבחסות הדיבורים על נסיגה ופינוי התנחלויות אפשר יהיה לקרב את הגדר לקו הירוק.

אבל אלה דיבורי הרגעה. בדיעבד נראה שמטרות המלחמה של ישראל נוסחו ביד רחבה, והתעלמו ממגבלות הכוח. יעדים כמו "חיסול הטרור" ו"רפורמה ברשות" טובים כססמאות הסברה, וקשים לתרגום וביצוע כתוכנית פעולה. ישראל לא שברה את רצון המלחמה של הפלשתינאים. טבלת הסיכולים שפירסם אתמול השב"כ מראה, שהם ממשיכים בניסיונות לפיגועי התאבדות. שרון ושאול מופז הצליחו לרסק את הרשות הפלשתינית, ולבודד את יאסר ערפאת במוקטעה.

תגובת ערפאת ואנשיו היתה להימנע מעימות ישיר עם הכוח העודף של צה"ל, ולמנף את חולשתם ומסכנותם בזירה הבינלאומית. הם הצליחו לכופף את ישראל בעניין גדר ההפרדה, וליהנות מתמיכה גלובלית בקו הירוק, כגבול העתידי של המדינה הפלשתינית. אבו מאזן התפטר, אך גרר גם את שרון לתפנית מדינית. כך השיגו הפלשתינאים הרבה יותר מברצח ברוטלי של ישראלים.

תוכנית הנסיגה שמקדם היום שרון אינה חדשה. תא"ל עיבל גלעדי, האסטרטג הפורש של המטכ"ל, הציע אותה לראשונה באוקטובר 2001, כמתכון לייצוב המציאות בשטחים והקטנת החיכוך: ויתור חלקי על שטחים תמורת לגיטימציה בינלאומית והסכמה לדחיית הפתרון בכמה שנים ("שטח תמורת זמן"). הנימוקים שנשמעים היום בעד תוכנית ההתנתקות הופיעו לפני יותר משנתיים בניירות של גלעדי ושל מפקדו דאז, גיורא איילנד. מינוי איילנד לריכוז התוכנית היום, נשען על עבודותיו הקודמות.

אבל רעיונות כאלה נקלטים לאט, בייחוד כשהם כרוכים בבעיה פוליטית פנימית, וכך החמיצה ישראל את הצעות גלעדי ל"דימוי ניצחון" ואפילו "בימוי ניצחון". עכשיו היא מתכוונת לסגת מתוך עייפות פנימית. במקרה הטוב, תוכל להצביע על תיקו בתנאים משופרים, אבל לא על "ההכרעה" שביקשה.

וכמו תמיד, שרון תלוי בממשל האמריקאי להצלחת תוכניתו. הוא מנסה לגרור בחזרה את ארה"ב לאזור, אחרי שביקשה פסק זמן עד הבחירות לנשיאות. התמיכה האמריקאית חיונית להשגת הרוב בממשלה וחיזוק התמיכה בציבור, וחשובה לא פחות כדי למנוע טענות נגד ישראל בקהילה הבינלאומית, על נסיגה חפוזה והפקרת הפלשתינאים לאנרכיה וכאוס פנימי. משום כך, יש חשיבות עליונה לשיחות שינהלו השבוע השליחים האמריקאים בירושלים, ולביקורו המתוכנן של ראש הממשלה בוואשינגטון. ככל שארה"ב תתמוך בתוכנית, תיראה ישראל חלשה פחות.


הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת